דפי הגמרא לפי מסכת

אי אמרת בשלמא

איתמר, רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: מאימתי קורין שמע בערבית...

בבא מציעא פרק ראשון

היכי דמי

הַמּוֹצֵא מָמוֹן לֹא יַחֲזִיר אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ סִימָן

מתני׳ שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי

הלכה זו מבבא מציעא

עשרין וארבעה קראן

תא שמע: מצא פירות מפוזרין.

שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה... זה ישבע וזה ישבע ויחלוקו.

תְּרֵין נָשִׁין דְּאָזְלִין בַּאֲרְחָא, וְאִישְׁכְּחָן עֲלָלָה, אָמַר חַד: מַאי דְּאִישְׁתְּכַח קָנָא לִי, אָמְרָא חֲבֶרְתָּא: אִישְׁתְּכַח קָנָא לִי. אָמְרָא חֲבֶרְתָּא: אִישְׁתְּכַח קָנָא לִי בַּהֲדֵיהּ.

מתקיף לה רב יוסף

בהדי הדדי אגבהוה לימא מתני' דלא כסומכוס דאי כסומכוס האמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה

אבל היכא דליכא דררא דממונא לא ולאו קל וחומר הוא ומה התם דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא

רָבָא אָמַר: הָא לָא קַשְׁיָא.

טען חיטין והודה לו בשעורין

פשט ליה חדא מבעיין

אינון אזלו

יכול להוציאה בדיינין ברשותיה קיימא תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו שנים אדוקים בטלית זה נוטל

אין אונאה לקרקעות.

בהמה זו וקני כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה

עומר ששכחתו

ליה נפשיה אי בשטר דלא הקנאה ליכא למיחש דהא

עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיוצא לאחר חיתום שטרות כשר יוצא

דלא נפיש טרחייהו לא מפקר להו או דלמא משום דלא חשיבי וחצי קב בשתי

דשיילינן להו לסהדי אי פרוע אי לא פרוע תא שמע

עדים פסול מאי אין עליו עדים אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר

סיפא ושאין עליו עדים פסול מאי אין עליו עדים אילימא דליכא עלויה עדים

בארבע אמות דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי

טרחייהו לא מפקר להו מאי תיקו איתמר

עלויה עדים כלל צריכא למימר דפסול אלא לאו עדי קיום גופא סמפון שיש עליו

ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר

להכריז גמ מצא פירות מפוזרין וכמה אמר רבי יצחק קב בארבע אמות היכי

הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא אמר רב עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי

שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז גמ מצא פירות

איניש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו בציר מהכי טרח והדר אתי ושקיל

טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו בציר

אתי ושקיל להו ולא מפקר להו בעי רבי ירמיה חצי קב בשתי אמות

טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא אמר רב עוקבא

טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא אמר רב עוקבא בר

מהכי נמי לא אמר רב עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי עסקינן קב

למימר דפסול אלא לאו עדי קיום גופא סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו

כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז גמ מצא פירות מפוזרין וכמה אמר רבי

לשליש יוצא לאחר חיתום שטרות נמי דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה

שטרות כשר יוצא מתחת ידי שליש דהא הימניה מלוה לשליש יוצא לאחר חיתום

דלא חשיבי וקביים בשמונה אמות כיון דחשיבי לא מפקר להו קב שומשמין בארבע

טרחייהו חצי קב בשתי אמות כיון דלא נפיש טרחייהו לא מפקר להו או

לא מפקר להו או דלמא משום דלא חשיבי וחצי קב בשתי אמות כיון דלא

פסול מאי אין עליו עדים אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר דפסול

נפיש טרחייהו לא מפקר להו או דלמא משום דלא חשיבי וחצי קב בשתי

רבי יצחק קב בארבע אמות היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא נמי

דבי דרי עסקינן קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר

דבי דרי עסקינן קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי

דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו

דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה הדרן עלך שנים אוחזין מתני אלו מציאות

דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה הדרן עלך שנים אוחזין מתני אלו מציאות שלו

שטרות נמי דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה הדרן עלך שנים

אמר רבי יצחק קב בארבע אמות היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא

אמר רבי יצחק קב בארבע אמות היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא נמי

נפילה אפילו טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא אמר

עדים כשר מאי עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו

עדים כשר מאי עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו עדים

עדים כשר מאי עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו עדים פסול

ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר

אי דרך נפילה אפילו טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי

אפקורי מפקר להו בציר מהכי טרח והדר אתי ושקיל להו ולא מפקר להו

אפקורי מפקר להו בציר מהכי טרח והדר אתי ושקיל להו ולא מפקר להו בעי

חייב להכריז גמ מצא פירות מפוזרין וכמה אמר רבי יצחק קב בארבע אמות

אמות דנפיש טרחייהו לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו בציר

לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו בציר מהכי טרח

אוחזין מתני אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות

היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר

היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא נמי ואי דרך הינוח אפילו בציר מהכי

בשתי אמות מהו קב בארבע אמות טעמא מאי משום דנפיש טרחייהו חצי קב

בשתי אמות מהו קב בארבע אמות טעמא מאי משום דנפיש טרחייהו חצי קב בשתי

קביים בשמונה אמות כיון דנפישא טרחייהו טפי מפקר להו או דלמא משום דלא

דנפיש טרחייהו חצי קב בשתי אמות כיון דלא נפיש טרחייהו לא מפקר להו

כל שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו

עליו עדים אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר דפסול אלא לאו עדי

תא שמע סמפון שיש עליו עדים כשר מאי עדים עדי קיום הכי נמי

דשיילינן להו לסהדי אי פרוע אי לא פרוע תא שמע סמפון שיש עליו

בשתי אמות כיון דלא נפיש טרחייהו לא מפקר להו או דלמא משום דלא חשיבי וחצי

עדים כלל צריכא למימר דפסול אלא לאו עדי קיום גופא סמפון שיש עליו

דשיילינן להו לסהדי אי פרוע אי לא פרוע

דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה הדרן עלך שנים אוחזין מתני

אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר דפסול אלא לאו עדי קיום גופא

שמע סמפון שיש עליו עדים כשר מאי עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא

עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו עדים פסול מאי

רבי ירמיה חצי קב בשתי אמות מהו קב בארבע אמות טעמא מאי משום

מאי עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו עדים פסול

ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו בציר מהכי טרח והדר אתי

ולא הדר אתי ושקיל להו אפקורי מפקר להו בציר מהכי טרח והדר אתי ושקיל

מהו קב בארבע אמות טעמא מאי משום דנפיש טרחייהו חצי קב בשתי אמות

ליה לשטריה הדרן עלך שנים אוחזין מתני אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז

כשר מאי עדים עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו עדים

בארבע אמות היכי דמי אי דרך נפילה אפילו טובא נמי ואי דרך הינוח

חצי קב בשתי אמות כיון דלא נפיש טרחייהו לא מפקר להו או דלמא משום

עדי קיום הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ושאין עליו עדים פסול מאי אין

בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות רבי

עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי עסקינן קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו לא

עדים אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר דפסול אלא לאו עדי קיום

עליו עדים אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר

עדים אילימא דליכא עלויה עדים כלל צריכא למימר דפסול אלא לאו עדי קיום גופא

אפילו בציר מהכי נמי לא אמר רב עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי

של ארגמן הרי אלו שלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל שיש

של ארגמן הרי אלו שלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל שיש בו

טעמא מאי משום דנפיש טרחייהו וכל שכן קביים בשמונה אמות כיון דנפישא טרחייהו

כריכות ברשות הרבים ועגולי דבילה ככרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר

אי פרוע אי לא פרוע תא שמע סמפון שיש עליו עדים כשר מאי

שקל זוזא ויהב ליה

להו לסהדי אי פרוע אי לא פרוע תא שמע

לסהדי אי פרוע אי לא פרוע תא שמע סמפון שיש עליו עדים כשר מאי

נפיש טרחייהו לא מפקר להו מאי תיקו איתמר

דנפיש טרחייהו טפי מפקר להו קב תמרי בארבע אמות קב רמוני בארבע אמות

יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר

לא ידע דנפל מיניה התם נמי אגב דיקירי מידע ידע בהו תא שמע

מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא אי הכי אפילו רישא נמי אמר רב פפא

כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה תא

לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי

מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא ליה

שמע מעות מפוזרות הרי אלו שלו אמאי הא לא ידע דנפל מיניה התם

איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא

גזל ופטורות מן המעשר בזיתים ובחרובים אסור בשלמא רישא לאביי לא קשיא אגב

בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן

דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי

נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי

לא הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל

מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא ליה בזוטו של

נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים

התם נמי אגב דיקירי מידע ידע בהו תא שמע ולשונות של ארגמן הרי

של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן

ופטורות מן המעשר בזיתים ובחרובים אסור בשלמא רישא לאביי לא קשיא אגב דחשיבי

ופטורות מן המעשר בזיתים ובחרובים אסור בשלמא רישא לאביי לא קשיא אגב דחשיבי ממשמש

דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי

מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר

בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש

גב דנתרין זיתי מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא אי הכי אפילו רישא

ובשלוליתו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר

ובשלוליתו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי

דנפל מיניה התם נמי כדרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה

לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא

על גב דנתרין זיתי מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא אי הכי אפילו

ידע דנפל מיניה התם נמי אגב דיקירי מידע ידע בהו תא שמע ולשונות

דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה

דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע

בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף

אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר

הוי יאוש ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי אתא

הוי יאוש ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה

באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית

ממשמש בהו תאנה נמי מידע ידיע דנתרא אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים

וחזותו מוכיח עליו ואף על גב דנתרין זיתי מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש

אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא

ידיע דנתרא אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים ובחרובים אסור אמר רבי אבהו

דלא הוי יאוש ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי

ככסע ז תא שמע פירות מפוזרין הא לא ידע דנפל מיניה הא אמר

הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה

הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא

אסור אמר רבי אבהו שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו ואף על גב

יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש בדבר

יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש בדבר שיש

דביזרי דבי דרי עסקינן דאבידה מדעת היא תא שמע מעות מפוזרות הרי אלו

הא אמר רב עוקבא בר חמא הכא במכנשתא דביזרי דבי דרי עסקינן דאבידה

עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה הכא נמי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה

מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם

אמאי הא לא ידע דנפל מיניה התם נמי כדרבי יצחק דאמר אדם עשוי

אמאי הא לא ידע דנפל מיניה התם נמי כדרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש

ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו ואמאי הא לא ידע דנפל מיניה התם

עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה תא שמע

אדם מותרים בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי

של נחתום הרי אלו שלו אמאי והא לא ידע דנפל מיניה התם נמי

סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא ליה בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר

דחשיבי ממשמש בהו תאנה נמי מידע ידיע דנתרא אלא סיפא לרבא קשיא דקתני

לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר

לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית

מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא ליה בזוטו של ים ובשלוליתו

גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר שאין בו סימן

הוי יאוש בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש

הוי יאוש בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואף

סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר שאין בו סימן אביי

סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר שאין בו סימן אביי אמר

יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש בדבר

יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש בדבר שיש

דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה

בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואף על גב

בזיתים ובחרובים אסור בשלמא רישא לאביי לא קשיא אגב דחשיבי ממשמש בהו תאנה נמי

לסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע

דנפל מיניה מיאש מימר אמר סימנא לית לי בגויה מהשתא הוא דמיאש סימן

סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא

סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא

ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר שאין בו סימן

נמי מידע ידיע דנתרא אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים ובחרובים אסור אמר

יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא

מימר אמר סימנא לית לי בגויה מהשתא הוא דמיאש סימן פמג ש ממקגט

רבי אבהו שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו ואף על גב דנתרין זיתי

לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה

בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי

אגב דחשיבי ממשמש בהו תאנה נמי מידע ידיע דנתרא אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים

דנפל מיניה התם נמי אגב דיקירי מידע ידע בהו תא שמע ולשונות של ארגמן

דנפל מיניה התם נמי אגב דיקירי מידע ידע בהו תא שמע ולשונות של ארגמן הרי

דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא

דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא

הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית

מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה תא שמע קציעות בדרך ואפילו בצד

מיניה התם נמי אגב דחשיבי משמושי ממשמש בהו וכדרבי יצחק תא שמע המוצא מעות

תאנים תחתיה מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר בזיתים ובחרובים אסור בשלמא רישא

אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי

דנפל מיניה התם נמי אגב דחשיבי משמושי ממשמש בהו וכדרבי יצחק תא שמע המוצא מעות

לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים בדוכתא

איניש הוא אי הכי אפילו רישא נמי אמר רב פפא תאנה עם נפילתה נמאסת

ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי

ואמרינן מאי נמושות ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי

אמר הוי יאוש בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי

דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא

דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא ליה בזוטו של

ידע דנפל מיניה מיאש מימר אמר סימנא לית לי בגויה מהשתא הוא דמיאש סימן פמג ש

לא פליגי דלא הוי יאוש ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי

יאוש בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואף

הכא הנך מעיקרא איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה תא שמע קציעות בדרך

שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואף על גב

ובחרובים אסור בשלמא רישא לאביי לא קשיא אגב דחשיבי ממשמש בהו תאנה נמי

אי הכי אפילו רישא נמי אמר רב פפא תאנה עם נפילתה נמאסת תא שמע

יאוש דהא לא ידע דנפל מיניה רבא אמר הוי יאוש דלכי ידע דנפל

אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי

אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר

ואמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי

מן המעשר בזיתים ובחרובים אסור בשלמא רישא לאביי לא קשיא אגב דחשיבי ממשמש

דאיניש איניש הוא אי הכי אפילו רישא נמי אמר רב פפא תאנה עם נפילתה

בזיתים ובחרובים אסור אמר רבי אבהו שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו ואף

ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין

דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה הכא נמי אדם עשוי למשמש

על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר

אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי

אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי אתא מרי בר איסק אשכחינהו ואמר ליה

כי תרים מבינונית הוא תרים ואזל איהו ותרם מיפות ובא בעל הבית ומצאו

הדחק מרדפין לא אייאוש אין מרדפין אייאושי מיאש תא שמע כיצד אמרו התורם שלא

אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו אמימר

אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו אמימר ורב

במאי עסקינן כשיכול להציל אי הכי אימא סיפא אם היו הבעלים מרדפין אחריהם

במאי עסקינן כשיכול להציל אי הכי אימא סיפא אם היו הבעלים מרדפין אחריהם חייב

אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר והתניא אם נמצאו יפות מהן

ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי אתא מרי בר איסק אשכחינהו

ורימוני ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי אתא

הא לא הוה ידע תרגמה רבא אליבא דאביי דשויה שליח הכי נמי מסתברא

תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא

אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמר להו הכי אמר רבא לא אמרו כלך

שליח ואמר ליה זיל תרום ולא אמר ליה תרום מהני וסתמיה דבעל הבית כי

מהן תרומתו תרומה אמר להו הכי אמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא

תרומתו תרומה והא אתם גם אתם אמר רחמנא לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף

לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא

תרומה אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה

אכל אדהכי אתא מרי בר איסק אשכחינהו ואמר ליה לאריסיה אמאי לא אייתית

דנתיאשו הבעלים הא סתמא לא הכא במאי עסקינן כשיכול להציל אי הכי אימא

דנתיאשו הבעלים הא סתמא לא הכא במאי עסקינן כשיכול להציל אי הכי אימא סיפא

נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע תרגמה

נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע תרגמה רבא

מזוין אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן תא שמע שטף נהר קוריו

דאביי דשויה שליח הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו

הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה והא אתם

כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד משום דמצוה

ומה שנתן נתן בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא חזי

הוה ידע תרגמה רבא אליבא דאביי דשויה שליח הכי נמי מסתברא דאי סלקא

מהן תרומתו תרומה אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע תרגמה רבא אליבא דאביי דשויה שליח

מפני שנתיאשו הבעלים טעמא דנתיאשו הבעלים הא סתמא לא הכא במאי עסקינן כשיכול להציל אי

סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה והא אתם גם אתם

רב פפא בלסטים מזוין אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן תא שמע

טעמא דנתיאשו הבעלים הא סתמא לא הכא במאי עסקינן כשיכול להציל אי הכי אימא סיפא

ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר והתניא אם

אייאושי מיאש תא שמע כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד

הבית כי תרים מבינונית הוא תרים ואזל איהו ותרם מיפות ובא בעל הבית

הבית כי תרים מבינונית הוא תרים ואזל איהו ותרם מיפות ובא בעל הבית ומצאו

זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר והתניא אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה

בין כך ובין כך תרומתו תרומה וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמאי

בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא חזי ליה

בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא

עסקינן כגון דשויה שליח ואמר ליה זיל תרום ולא אמר ליה תרום מהני

עסקינן כגון דשויה שליח ואמר ליה זיל תרום ולא אמר ליה תרום מהני וסתמיה

שנתן נתן בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא

שלוחכם לדעתכם אלא הכא במאי עסקינן כגון דשויה שליח ואמר ליה זיל תרום

שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן

הוא וניחא ליה אבל הכא משום כסיפותא הוא דאמר הכי תא שמע עודהו

ביכולין להציל על ידי הדחק מרדפין לא אייאוש אין מרדפין אייאושי מיאש תא שמע

איסק אשכחינהו ואמר ליה לאריסיה אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא אמרו ליה אמימר

תרומתו תרומה אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע תרגמה רבא אליבא דאביי דשויה שליח

אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי

שפירתא אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר

ליה לאריסיה אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא אמרו ליה אמימר ורב

אחריהם חייב להחזיר אי ביכולין להציל מאי אריא מרדפין אפילו אין מרדפין נמי הכא

זיל תרום ולא אמר ליה תרום מהני וסתמיה דבעל הבית כי תרים מבינונית

לאריסיה אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא אמרו ליה אמימר ורב אשי למר

דקא חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא חזי ליה דמיאש תרגמה רב

דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה והא אתם גם אתם

דקא חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא חזי ליה דמיאש תרגמה רב פפא בלסטים מזוין

ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי אתא מרי

ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכל אדהכי אתא מרי בר

עליהן ושמח הרי זה בכי יתן נגבו אף על פי ששמח

שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן בשלמא גזלן וירדן

דשויה שליח הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו

שנתיאשו הבעלים טעמא דנתיאשו הבעלים הא סתמא לא הכא במאי עסקינן כשיכול להציל

חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא חזי ליה דמיאש תרגמה רב פפא

גווני גזלן תא שמע שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו

בכי יתן נגבו אף על פי ששמח

לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלי

גנב מי קא חזי ליה דמיאש תרגמה רב פפא בלסטים מזוין אי הכי

כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט

בלסטים מזוין אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן תא שמע שטף נהר

בלסטים מזוין אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן תא שמע שטף נהר קוריו עציו

ברשות היחיד נוטל ומכריז היכי דמי אי דלית בהו סימן ברשות היחיד מאי מכריז אלא

אינן בכי יותן טעמא מאי לאו משום דלא אמרינן

דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו אמר ליה כיון דאיכא שקצים ורמשים

רבה ואפילו בדבר שיש בו סימן אלמא קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא

יותן טעמא מאי לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה

בה סימן ובין דלית בה סימן אסירא תיובתא דרבא תיובתא והלכתא כוותיה דאביי

ועומד מאי כרכתא מאי אמר ליה אסירן כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו

סימן ובין דלית בה סימן שריא אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית

הוי סימן ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה סימן העשוי לידרס רבה אמר לא

יתן וקרינן כי יותן הא כיצד בעינן כי יותן דומיא דכי יתן מה

ביעל קגם אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב

מאי לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא

ואיסורא דומיא דהיתירא מה היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שריא

ברשות היחיד מאי מכריז אלא לאו דאית בהו סימן וקתני ברשות הרבים הרי אלו

בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן

בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו

ורבה אמר מקום לא הוי סימן דאיתמר מקום רבה אמר לא הוי סימן

משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה

משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה שאני התם

יותן הא כיצד בעינן כי יותן דומיא דכי יתן מה יתן לדעת אף

נינהו מאי אמר ליה באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן מוחזק ועומד מאי כרכתא

מעיקרא נמי ניחא ליה שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן אי הכי

בכי יותן טעמא מאי לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה

להו מעיקרא יאושי מיאש מנייהו יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי אמר ליה

היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שריא אף איסורא בין

היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שריא אף איסורא בין דאית

אמר ליה כיון דאיכא שקצים ורמשים דקא אכלי להו מעיקרא יאושי מיאש מנייהו יתמי דלאו

כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד בעינן כי יותן דומיא דכי יתן

קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא הוי סימן רבא אמר לא שנו אלא בדבר

מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו אמר ליה כיון דאיכא שקצים ורמשים

בין ברשות היחיד נוטל ומכריז רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה רבה מתרץ

אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצאתה זו

כל אדם ואיסורא דומיא דהיתירא מה היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית

לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו אמר

לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו אמר ליה

לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו אמר ליה כיון

רבא סימן העשוי לידרס הוי סימן ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה סימן

רבא סימן העשוי לידרס הוי סימן ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה סימן העשוי

ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם ואיסורא דומיא דהיתירא מה היתירא בין דאית בה סימן

לך רבא לעולם דלית בהו סימן ודקא אמרת ברשות היחיד מאי מכריז מכריז מקום

בה סימן אסירא תיובתא דרבא תיובתא והלכתא כוותיה דאביי ביעל קגם אמר ליה

רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי

מכריז אלא לאו דאית בהו סימן וקתני ברשות הרבים הרי אלו שלו אלמא

אכלי להו מעיקרא יאושי מיאש מנייהו יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי אמר

סימן אסירא תיובתא דרבא תיובתא והלכתא כוותיה דאביי ביעל קגם אמר ליה רב

דיתמי לא מחזקינן מוחזק ועומד מאי כרכתא מאי אמר ליה אסירן כריכות ברשות

התם כדרב פפא דרב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא

אלמא קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא הוי סימן רבא אמר לא שנו אלא בדבר

לידרס לא הוי סימן רבא אמר לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן אבל בדבר

העשוי לידרס הוי סימן ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה סימן העשוי לידרס רבה

ורבא היכי מתרץ לה רבה מתרץ לטעמיה בסימן ורבא מתרץ לטעמיה במקום רבה

סימן תיובתא דרבא אמר לך רבא לעולם דלית בהו סימן ודקא אמרת ברשות

אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי דזיקא היכי

אינן בכי יותן טעמא מאי לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא

אי דלית בהו סימן ברשות היחיד מאי מכריז אלא לאו דאית בהו סימן וקתני

אמר ליה באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן מוחזק ועומד מאי כרכתא מאי אמר

לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא

יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב

כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה שאני התם דכתיב כי יתן עד

ברשות היחיד נוטל ומכריז רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה רבה

לה ורבא היכי מתרץ לה רבה מתרץ לטעמיה בסימן ורבא מתרץ לטעמיה במקום רבה

דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה שאני התם

מיאש מנייהו יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי אמר ליה באגא בארעא דיתמי

ליה שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן אי הכי רישא נמי התם

כוותיה דאביי ביעל קגם אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר

ברשות הרבים הרי אלו שלו אמר רבה ואפילו בדבר שיש בו סימן אלמא

תא שמע דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר

כי יותן נמי לדעת ת"ש דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב

שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן אי הכי

נמי התם כדרב פפא דרב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן

ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן אי

הא דאמר רב נחמן ברא מזבין שומא

לידרס הוי סימן ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה סימן העשוי לידרס רבה

סימן ובין דלית בה סימן אסירא תיובתא דרבא תיובתא והלכתא כוותיה דאביי ביעל

הוי סימן ורבא אמר הוי סימן תנן כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו

סבר הוי סימן אמר רב זביד משמיה דרבא אי

סימן ורבי יהודה סבר הוי סימן איכא דאמרי סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו

ככרות של בעל הבית ברשות הרבים אמאי מכריז אלא אמר רב זביד משמיה דרבא

גוים חיישי לכשפים והאיכא בהמה וכלבים באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים לימא כתנאי

לך רבה התם היינו טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין והא איכא גוים

ובין ברשות היחיד נוטל ומכריז כיון דגביהן לא מדרסא ורבא מתרץ לטעמיה במקום

קמא סבר הרי אלו שלו סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי סימן ומעבירין

חיישי לכשפים והאיכא בהמה וכלבים באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים לימא כתנאי רבי יהודה

דמדרסא ברשות היחיד נוטל ומכריז דלא מדרסא

מאי טעמא כיון דאית בהו סימן דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא ולא שנא

כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו דמינשתפא ברשות היחיד חייב להכריז דלא מינשתפא

תיובתא דרבה אמר לך רבה התם היינו טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין והא

מינה ואמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו

טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין והא איכא גוים גוים חיישי לכשפים והאיכא בהמה

והא איכא גוים גוים חיישי לכשפים והאיכא בהמה וכלבים

לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא

משמיה דרבא כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס מיאש ליה מינה ואמר רב זביד

דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא ולא שנא רשות הרבים ולא שנא רשות היחיד

על האוכלין והא איכא גוים גוים חיישי לכשפים והאיכא בהמה וכלבים באתרא דלא

סימן אמר רב זביד משמיה דרבא כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון

באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים לימא כתנאי רבי יהודה אומר כל דבר שיש

סימן אבל בדבר שיש בו סימן לא שנא ברשות הרבים ולא שנא ברשות היחיד

וכלבים באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים לימא כתנאי רבי יהודה אומר כל דבר

וכלבים באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים לימא כתנאי רבי יהודה אומר כל דבר שיש

הבית חייב להכריז של בעל הבית מאי טעמא כיון דאית בהו סימן דמידע ידיע

כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס מיאש ליה מינה ואמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא

ווי לה לחסרון כיס מיאש ליה מינה ואמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא

עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו

ככר ובתוכו מעות מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו סברוה דכולי עלמא

דתנא קמא סבר הרי אלו שלו סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי

רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין

האוכלין מאי לאו בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי מר סבר לא הוי סימן ומר

חרס ככר ובתוכו מעות מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו סברוה דכולי

על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קמיפלגי תנא קמא סבר לא הוי סימן

סימן ומר סבר הוי סימן אמר רב זביד משמיה דרבא אי סלקא דעתך דקא

כיון דאית בהו סימן דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא ולא שנא רשות

ידיע רפתא דאיניש איניש הוא ולא שנא רשות הרבים ולא שנא רשות היחיד

דרבא אי סלקא דעתך דקא סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי

האוצרות כי הא דרב יעקב בר אבא אשכח חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות

ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא חתיכות דגים

במשקלא דשוין ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא

חדשים שלא שבעתן העין היכי דמי אי אית בהו סימן כי לא שבעתן העין מאי

הושעיא במציף אביי אמר אפילו תימא אידי ואידי ברשום ולא קשיא כאן קודם שנפתחו

דקתני דומיא דדג נשוך שמע מינה אמר מר חביות של יין ושל שמן ושל

וכו מאי אנפוריא אמר רב יהודה אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן העין היכי

כי הא דרב יעקב בר אבא אשכח חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות אתא

כי הא דרב יעקב בר אבא אשכח חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות אתא לקמיה דאביי

אשכח חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך

אשכח חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך בעא

ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל שקול לנפשך חזייה

דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלת קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך

דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך איכא דאמרי אמר רב מרי מאי

הרי אלו שלו הכא במאי עסקינן בדאיכא סימנא בפסקא כי הא דרבה בר רב הונא

ליה דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת

ליה דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא

סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן

האי מקום ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמיה דרב אמר ליה

עלמא הכי מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה מרב ששת מנין

עלמא הכי מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה מרב ששת מנין הוי

בשר וכו אמאי להוי משקלא סימן במשקלא דשוין ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא

דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך בעא מיניה רב ביבי מרב נחמן מקום

אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך בעא

דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך בעא מיניה רב ביבי מרב נחמן מקום הוי

מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה מרב ששת מנין הוי סימן או

שלו הכא במאי עסקינן בדאיכא סימנא בפסקא כי הא דרבה בר רב הונא

של דגים אמאי להוי קשר סימן בקטרא דציידא דכולי עלמא הכי מקטרי ולהוי מנין

אמר רב זביד הכא במאי עסקינן ברקתא דנהרא אמר רב מרי מאי טעמא אמרו

אתרמי נמי לחברך האי מקום ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמיה

משקלא סימן במשקלא דשוין ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי

חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא חתיכות דגים

רבנן רקתא דנהרא לא הוי סימן דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי

רבנן רקתא דנהרא לא הוי סימן דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי

נמי לחברך האי מקום ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמיה דרב

נמי לחברך האי מקום ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל

הוי סימן דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך איכא דאמרי אמר

זירא אמר רב מתניתין ברשום מכלל דברייתא בפתוח אי בפתוח אבידה מדעת היא

דשוין ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא

ליה אתלת קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך שמע מינה אמר מר חביות של

אבא משום יאוש בעלים נגעו בה דחזא דקדחי ביה חלפי רבי שמעון בן אלעזר אומר וכו

רב הונא מחתיך ליה אתלת קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך שמע

רב הונא מחתיך ליה אתלת קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך שמע מינה

רב הונא מחתיך ליה אתלת קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך שמע מינה אמר

הכי מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה מרב ששת מנין הוי

דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך האי מקום אתרמי נמי לחברך האי מקום

מקום אתרמי נמי לחברך האי מקום ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא

מקום אתרמי נמי לחברך האי מקום ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא אתא לקמיה

קשר סימן בקטרא דציידא דכולי עלמא הכי מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו

גרוגרות ושל זיתים הרי אלו שלו ואי סלקא דעתך דמקום הוי סימן לכרוז מקום אמר

גרוגרות ושל זיתים הרי אלו שלו והא תנן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז

נמי הוי סימן וחתיכות של בשר וכו אמאי להוי משקלא סימן במשקלא דשוין

אמר אפילו תימא אידי ואידי ברשום ולא קשיא כאן קודם שנפתחו האוצרות כאן לאחר

בקטרא דציידא דכולי עלמא הכי מקטרי ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה

שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי

עינא שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן ליה כי לא שבעתן העין לא קים

חזייה דהוה קא מחסם אמר ליה זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה לימא קא סבר רב מקום לא

האוצרות אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך בעא מיניה רב ביבי מרב נחמן

דרב אמר ליה זיל שקול לנפשך חזייה דהוה קא מחסם אמר ליה זיל פלוג ליה לחייא

זיתים הרי אלו שלו והא תנן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז אמר

הכא במאי עסקינן בדאיכא סימנא בפסקא כי הא דרבה בר רב הונא מחתיך ליה

הכא במאי עסקינן בדאיכא סימנא בפסקא כי הא דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלת

לעולם דלית בהו סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין

לעולם דלית בהו סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין קים ליה

סימן דאמרינן ליה כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך איכא דאמרי אמר

זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה לימא קא סבר רב מקום לא הוי סימן אמר

חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך

בהו סימן כי לא שבעתן העין מאי הוי אי דלית בהו סימן כי שבעתן

עד שיכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן וחתיכות של

העין לא קים ליה בגוייהו ולא מהדרינן ליה דאמר רב יהודה אמר שמואל

העין לא קים ליה בגוייהו ולא מהדרינן ליה דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני

כי הא דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלת קרנתא דיקא נמי דקתני דומיא

גופה סימן או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא חתיכות דגים ודג נשוך חייב

רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא

במנינא דשוין בעו מיניה מרב ששת מנין הוי סימן או לא הוי סימן אמר

וחתיכות של בשר וכו אמאי להוי משקלא סימן במשקלא דשוין ותהוי חתיכה גופה

להכריז אמר רבי זירא אמר רב מתניתין ברשום מכלל דברייתא בפתוח אי בפתוח

משקלותיו ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן וחתיכות של בשר וכו אמאי להוי

מאי הוי לעולם דלית בהו סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא

מאי הוי לעולם דלית בהו סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן

יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא

נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן

פלוג ליה לחייא ברי מיניה לימא קא סבר רב מקום לא הוי סימן אמר

אלעזר אומר וכו מאי אנפוריא אמר רב יהודה אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן

או לא הוי סימן אמר להו רב ששת תניתוה מצא כלי כסף וכלי נחושת

אמר רב מרי מאי טעמא אמרו רבנן רקתא דנהרא לא הוי סימן דאמרינן

מאי אנפוריא אמר רב יהודה אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן העין היכי

דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך שמע מינה אמר מר חביות של יין ושל

חייב להכריז חביות של יין ושל שמן ושל תבואה

רב הושעיא במציף אביי אמר אפילו תימא אידי ואידי ברשום ולא קשיא כאן

דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת

או דדפקא או דאטמא מי לא תניא מצא חתיכות דגים ודג נשוך חייב

הוי סימן אמר להו רב ששת תניתוה מצא כלי כסף וכלי נחושת גסטרון

מינה אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא

לא מהדרינן ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא

לא מהדרינן ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר

אלו שאמרו אימתי מותרים בזמן שמצאן אחד אחד אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז

זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן

אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן איבעיא להו כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר

דלמא אפילו ברוב ישראל נמי אמר אם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל נמי אמר פליגי

אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי תניא מודה רבי שמעון

מאי עבידתיה גביה והתנן מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו מגולה נוטל

כי ההוא דתנן התם עלה אחד בבד אחד וכן היה רבי שמעון בן

שבעתן העין שאינו חייב להכריז כגון בדי מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות כל

ואמאי קרו ליה בדי דבר דתלו ביה מידי בד קרו ליה כי ההוא דתנן

בהני תלת מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן ליה מר זוטרא

עסקינן בטמון אי בטמון מאי עבידתיה גביה והתנן מצא כלי באשפה מכוסה לא

שהבעלים מתיאשין מהן מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא רבי שמעון בן אלעזר שמעת מינה

בדי שוכי ואמאי קרו ליה בדי דבר דתלו ביה מידי בד קרו ליה כי ההוא דתנן

מדרשות מאי איכא למימר בתי מדרשות דידן דיתבי בהו גוים השתא דאתית להכי

מאי איכא למימר בתי מדרשות דידן דיתבי בהו גוים השתא דאתית להכי בתי

אבידתא בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה ואי

לא מני רבנן היא תפשוט מינה דמודו ליה רבנן לרבי שמעון בן אלעזר

לא מני רבנן היא תפשוט מינה דמודו ליה רבנן לרבי שמעון בן אלעזר ברוב

לא מני רבנן היא תפשוט מינה דמודו ליה רבנן לרבי שמעון בן אלעזר ברוב גוים

מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי

מידי בד קרו ליה כי ההוא דתנן התם עלה אחד בבד אחד וכן

דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה

תמצא לומר פליגי אפילו ברוב גוים הלכה כמותו או אין הלכה כמותו אם

בתי מדרשות דידן דיתבי בהו גוים השתא דאתית להכי בתי כנסיות נמי דידן דיתבי בהו

משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן ליה מר זוטרא חסידא

שנים חייב להכריז מאי בדי שוכי ואמאי קרו ליה בדי דבר דתלו ביה מידי בד קרו

ואם תמצא לומר פליגי ברוב ישראל ודאי פליגי ברוב גוים פליגי או לא

בטמון אי בטמון מאי עבידתיה גביה והתנן מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע

לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה

רב פפא באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה הכא נמי באשפה שאינה

חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר

אחריני לא מהדרינן ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא

לא יגע בו מגולה נוטל ומכריז כדאמר רב פפא באשפה שאינה עשויה לפנות

דתלו ביה מידי בד קרו ליה כי ההוא דתנן התם עלה אחד בבד אחד וכן היה

מפני שהבעלים מתיאשין מהן איבעיא להו כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר ברוב גוים

ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי

ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב

האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי תניא מודה רבי שמעון בן אלעזר

מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא

מאי נפקא מינה אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא אי ידעינן ביה

מאי נפקא מינה אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא אי ידעינן ביה דלא

דידן דיתבי בהו גוים השתא דאתית להכי בתי כנסיות נמי דידן דיתבי בהו