מסכת בבא מציעא דף ק׳ עמוד ב׳

כסות מה שטענו לא הודה לו ועל כסות אחרת הודה לו ואינה מאותה שטענו:

בדיילפי שבגד שלם היה ועדיין מחובר זה אומר כסות גדולה מכרתי לך וזה אומר כסות קטנה:

עבד גדול בכסותו וזה מודה לו בעבד קטן וכסותו דמחויב שבועה משום כסות ומישתבע אעבד בגלגול:

זוקקין שהמטלטלין זוקקין את הקרקע לשבועה:

תנינא בקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות זוקקין הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

ר"מ היא לקמן בברייתא המחליף פרה בחמור דקאמר ר"מ עבדא כמטלטלי דמי ונשבע עליו ולקמן פריך ליה אשדות דקתני במתניתין נמי נשבעין:

פטור דבעינן הודאה ממין הטענה עצמה:

דקטע לידיה לההוא עבד קטן דמודה ליה בגויה:

כסות מה שטענו לא הודה לו בשלמא שדה שלוקח אומר מכרת לי מ' עומרים ומוכר אומר כ' דהיינו עומרי גדולה וקטנה הוי שפיר מה שטענו הודה לו אבל כסות ששואל סרבל גדול ומודה לו סרבל קטן אינו מודה לו כלל מה שטוען:

זוקקין אתא לאשמועינן וא"ת לעיל (בבא מציעא דף צח:) דאוקימנא זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע ע"י גלגול אמאי לא פריך גלגול אתא לאשמועינן וי"ל דלעיל אתא לאשמועינן טובא שמגלגלין אפילו בדבר שאינו דומה אע"ג דלא הוו כמו סוטה:

רבי מאיר היא דאמר עבד הרי הוא כמטלטלין דמי וכן אקרקעות נמי נשבעין דהא במתני' עבד ושדה קתני ומטלטלין דנקט לאפוקי שטרות דמאן דדריש רבוי ומיעוט ורבוי לא ממעט אלא שטרות כדמוכח בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) ומדמינן בסמוך שבועה לגזילה לקנות בשינוי והתם נמי איכא רבוי ומיעוט ורבוי כדאמר בהגוזל בתרא (שם) ומיהו לענין קנין כסף לא הוי עבדים כמטלטלין לר"מ אלא ניקנין בכסף מדנקט גבי פרה מחליף לפי שאין ניקנית בכסף וגבי שפחה המוכר במתני' ובברייתא בסמוך:

והא ר"מ איפכא שמעינן ליה וכרבנן לא מצי לאוקמי דהא תניא בהדיא לקמן אין נשבעין על עבדים ועל קרקעות:

דלמא אעבדים נשבעין אקרקעות לא וא"ת ומנא ליה לחלק כדי להקשות וי"ל דסמיך אמתני' די' גפנים דמייתי בסמוך דאין נשבעין על הקרקעות לר"מ ועל עבדים נשבעין כמו שתירץ וכדאיתא בברייתא דמייתי בסמוך וא"ת ואי ר"מ דריש ברבוי ומיעוט א"כ אקרקע נמי נשבעין ואי דריש כללי ופרטי אעבדים נמי אין נשבעין וי"ל דדריש רבוי ומיעוט ואית ליה שום מיעוט דמוקי לה למעוטי קרקעות ולא עבדים דמאן דדריש רבוי ומיעוט צריך שני מיעוטין למעוטי קרקעות ועבדים דלא סגי בחד מיעוטא אע"ג דעבדים הוקשו לקרקעות כדאמר במרובה (ב"ק דף סב: ושם):

ואמר ר' יוסי בר' חנינא בענבים כו' בלא ר' יוסי יש להוכיח דאין נשבעין על הקרקעות מדקתני ואינן כקרקע ואע"ג דפליגי הכא לענין שבת מודו כולי עלמא דלאו כבצורות דמיין והתולש חייב ולענין ב"ח מודו רבנן דכבצורות דמיין מדפריך בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נא ושם ד"ה סוף) כל העומד לגזוז כגזוז דמי ומיהו ר"ח פי' דהתם פריך מכח דקי"ל בהכונס (ב"ק דף נט: ושם ד"ה ופסק) כרבן שמעון דאמר אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים:

הא מני ר' מאיר היא דאמר עבדא כמטלטלי דמי קשיא לי, מאי קאמר ר' מאיר היא דאמר והיכן אמרה, אדרבא איפכא שמעינן ליה כדמקשה ואזיל מהא דאמר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. וי"ל דסמיך אמאי דמחליף רב ותנא משלם כשעת הגזלה דברי ר' מאיר. ואם תאמר אי מהאי מאי דוחקיה דאוקמה כר"מ וכדמחליף רב, לוקמה כתנא קמא דר"מ וכדתניא בהדיא. י"ל דניחא ליה לאוקומה כר"מ משום דסתם מתניתין כר"מ. ומיהו אכתי קשיא לי, דאי מההיא וקסבר דמההיא איכא למשמע דלכל מילי עבדא כמטלטלי, אם כן אכתי תיקשי לן מתניתין דהכא, דהא התם מודה הוא ר"מ בקרקע, אלמא הפרש יש בין קרקע לעבדים, ואלו במתניתין דהכא תנינא שדה גדולה ושדה קטנה וכי אוקי לה כר"מ אנח לן חדא ואכתי תיקשי לן חדא בשדה גדולה ושדה קטנה. ולישנא נמי דקאמרינן קשיא לי, דמדקאמר עבדא כמטלטלי דמי, ומשמע דמטלטלי דוקא הוא דנשבעים עליהם ולא על הקרקעות, ואלו במתניתין עבדים וקרקעות תניא, וכי תימא דהשתא לא רמי אנפשיה אשדה גדולה ושדה קטנה, ולקמן מקשינן ליה מיניה וכדמקשי ואזיל, אלא ממאי דסבר ר"מ מקשינן קרקע לעבד. לא היא, דאדרבה מההוא משמע דרב ששת אף הקרקעות קאמר ונשבעים לר"מ. ועוד דהא אמרינן בהדיא עבדא דקטע לידיה שדה שחפר בו בורות שיחין ומערות, אלמא רב ששת אף על השדה קאמר דנשבעים לר"מ, ואם כן מאי עבדא כמטלטלי דקאמר. וי"ל דהכי קאמר עבדא אע"ג דאיתקוש לקרקע, אפילו הכי נשבעים עליו כמטלטלים, שאין הפרש לענין שבועה בין מטלטלין לקרקעות ונשבעים על אלו ועל אלו, דר"מ דריש ליה לקרא ברבויי ומיעוטי כר' עקיבא רביה (שבועות כו, א), ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות דאין גופן ממון (לק, קיז, ב), ואף קרקע נמי נגזלת ומשלם כשעת הגזלה דקרקע הוקש הוא לעבד ועבד כקרקע, והילכך למאי דמחליף רב ר"מ אף בקרקע קאמר, ומינה שמיע ליה לרב ששת דלר"מ עבדא ושדה כמטלטלי דמי. וא"ת אם כן היכי מקשינן וממאי דסבר ר"מ מקשינן קרקע לעבד, דילמא אעבד נשבעים אבל אקרקע לא, דהא אי דרשינן קרא בכללי ופרטי אין נשבעים אפילו על העבדים, ואי דרשינן ליה בריבויי ומיעוטי אפילו על הקרקעות נשבעים. י"ל דהכי קאמר, ממאי דר"מ כי קאמר עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה לאו דוקא עבדים אלא הוא הדין לקרקע, משום דמקשינן קרקע לעבד לכל דבר ומשום דדריש ליה ברבויי ומיעוטי, דילמא אינם מוקשים לגמרי ודילמא אעבדים נשבעים ולא על הקרקעות, וכמו שנחלק ביניהם לפעמים בשאר דברים, שהרי לענין אונאה שנינו (לעיל בבא מציעא נו, ב) אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות, ואפילו הכי אסיקנא בבבא בתרא (קכח, ב) דאין גובין מן העבדים ודיינינן להו כמטלטלי, וא"ל לא ס"ד ולאו אההיא דגזל עבדים סמכינן למימר הכי אלא אברייתא דהמחליף פרה בחמור וילדה, ומדקאמרי ליה רבנן לר"מ אין נשבעים לא על העבדים ולא על הקרקעות, שמע מינה מכלל דר"מ סבר דנשבעים אף על הקרקעות, ודחינא אין משום הא לא איריא דכי היכי דאודית לן בקרקעות אודי לן אף בעבדים משום דהוקשו לקרקעות קאמרי ליה, כן נראה לי פירוש סוגיא זו. (שיטמ"ק).

גמ' היכי דמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע. ונראה לי דלאו הכל לבעל הקרקע קאמר, דהא א"ל לוקח זיתי גדלו, אלא לבעל הקרקע מחציתן קאמר, כדינא דמתניתין ביתר מרביעית, והיינו דקאמר פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע, ומאי נמי דקאמר אלא פחות נמי [כ](ב)רביעית ויתר מרביעית. והרמב"ם כתב וז"ל המוכר זתיו לעצים אם פסק עמו לקוץ, כל הפירות שיעשו הרי הן לבעל הקרקע ע"כ, והוא בפ"ד מהלכות שכנים (הי"א) ואינו מחוור בעיני. (שיטמ"ק).

כל שמודה מקצת וטען הילך אם הפסיד הוא באותו מקצת כגון שאמר לו חתיכת בגד בת מאה אמה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא בת חמשים והילך והרי היא קרועה וחתוכה אין זה הילך וכמו שאמרו כאן בעבדא דקטעא לידיה שדה דחפר בה בורות שיחין ומערות ויראה לי שלא סוף דבר שעשה בידים אלא בכל שהוא חייב על אותו קלקול:

מי שגזל בהמה והזקינה הרי זה שנוי ומשלם כשעת הגזלה שהרי זקנה אינה חוזרת וכן הדין בכחש שאינו חוזר גזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך שהרי הוקשו לקרקעות שאינן נגזלים:

כל שבועות שבתורה מוטלות על הנתבע ושלא לשלם ומ"מ חכמים תקנו בהרבה דברים לישבע וליטול כמו שיתבאר במסכת שבועות:

כבר ביארנו במוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי והלה שותק שזכה הטוען מעתה אף בשתי שדות ושני עבדים זה אומר גדול לקחתי והלה שותק זכה:

כשם שאין נשבעין על הקרקעות כך אין נשבעין על כל שמחובר לקרקע ומ"מ אם טענו ענבים העומדות ליבצר ותבואה הראויה ליקצר והודה במקצתן נשבע כמטלטלין גמורים הואיל ואין צריכין לקרקע כלל שכל העומד ליקצר וליבצר לענין זה הרי הוא כקצור ובצור מעתה עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש אם עומדות ליבצר חייב שבועה ומה שיש לפקפק בזו מצד טענת הילך כבר ביארנוהו בפרק ראשון וזו היא שיטת גדולי המחברים ומ"מ גדולי הפוסקים נותנין לה אף בזו דין קרקע ומ"מ אף לדעת גדולי הפוסקים לענין קנייתן הרי הם כמטלטלין שלא לקנות בכסף ובשטר וחזקה שכתלוש דמי ובתורת מטלטלין הוא נקנה וכן כתבו גאוני ספרד בגמ' בתרא פרק הספינה בסוגית הלוקח פשתן ששאלו בה משום דתלש כל שהו קני אלמא אינו כקרקע ליקנות כלו בחזקת מקצתו הואיל ועומדות ליבצר ואע"פ שלענין שבועה פסקו הם שאינן כבצורות הם מפרשים דוקא בשמסרם לשמירה ולא לתלישה אבל כל שמסרם לתלוש כתלושים דמו לענין שבועה וכן לענין אונאה ודוקא בשאין צריכים לקרקע כלל ומ"מ לענין שבועת השומרין אם מסר לחברו לשמור ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע ואינן בדין שבועה:

המשנה החמישית והוא מענין משנה שלפניה ולא מכונת הפרק כמו שביארנו במשנה שלפניה ואמר על זה המוכר את זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתיו גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו שטף נהר את זיתיו ונתנם לתוך שדה חברו זה אומר זיתיו גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו אמר הר"ם מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה היא לפי שההנאה לשניהם ביחד ובלבד שיאמר לו קוץ סתם ואם עשו פירות פחות מרביעית אין אדם מקפיד על זה ואם היה יותר יחלוקו אבל אם אמר לו קוץ לאלתר ואפילו פחות מרביעית הם לבעל הקרקע ואם התנה עם הלוקח ואמר לו קוץ כשתרצה ואפילו יותר מרביעית לבעל העצים ומה שאמר שטף נהר את זיתיו הוא בשנעקרו בגושיהם כלומר בעפר שבסביבות השרשים שיוכל האילן להסתפק בהם ושרשי אותו אילן קיימין באותן גושין ובכך יהיו הפירות שעושין כל שלשת השנים לשניהם ואחר שלש שנים הכל לבעל הקרקע כשיהיו גבוהים שלשה טפחים ושרשי אותם הזיתים קבועין באותן גושין:

אמר המאירי המוכר זיתיו לעצים כגון שהיו זיתיו רעות ומכרן לקוץ לשריפה ושיהה אותם בקרקע עד שהוציאו פירות אם הזיתים רעים כל כך שלא עשו רביעית שמן לסאה של זיתים ויש מפרשים לבית סאה קרקע שהזיתים נטועים בתוכה נטיעה הראויה לבית סאה ולא הוציאו רביעית שמן הרי אלו של בעל הזיתים ואין לבעל הקרקע בהם כלום בטל הוא במיעוטו ואם עשו רביעית ונחלקו בו בעל הקרקע ובעל הזיתים זה אומר זיתי גדלו וכלומר שאע"פ ששניהם גרמו מ"מ זית עיקר וזה אומר ארצי גדלה ר"ל שקרקע עיקר יחלוקו ופירשו בגמ' שאם מכר לו על מנת לקוץ לאלתר אפילו רביעית לבעל הקרקע הוא ואם מכר לו על מנת להשהותם כמה שירצה אפילו פחות מרביעית לבעל הזיתים ומשנתנו בשמכר סתם פחות מרביעית בטל הוא לגבי זיתים ואין אדם מקפיד עליו לתבעו רביעית אדם מקפיד עליו וחולקין ואין לומר בכאן מוציא מחברו שהדבר ידוע ששניהם גרמו והרי שניהם מודים זה לזה תנאי מכירתם אלא שזה אומר דעתי היה כך וזה אומר דעתי היה כך ומ"מ אם זה טוען בודאי על מנת לקוץ מכרתי וזה טוען בודאי על מנת להשהות מכרת רואין הזיתים ברשות מי ונעשה חברו מוציא וכו' ורביעית שאמרו פירושו רביעית אחר שיסלק ממנו כשיעור מה שהוציא במסיקה ודריכה ורביעית זה פירושו רביעית לוג:

שטף נהר את זיתיו פי' לא על זה שלקחן לעצים הוא חוזר אלא אחד שהיו לו זיתים חשובים בקרקע שלו ושטפם נהר ונתנם לסוף שדה חברו ונשרשו לשם והוציאו פירות זה אומר זיתי גדלו ר"ל שהם עיקר וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו וענין זה במקום שאין היאוש קונה בו כגון בעלים מרדפין או במקום שאפשר להציל ופירשו בגמ' דוקא שנעקרו בגושיהן בכדי שיכולין לחיות בעפרו שאף הוא פטור מן הערלה בכך אע"פ שנטעו במקום אחר ובתוך שלש שנים שנמצא שאין בעל הקרקע עושה לו כלום שהרי אלו מצד קרקעו אתה בא לא היה יכול ליהנות בתוך שלש אלא שמחמת גושיהן הוא ומ"מ חולק עמו מפני חסרון זריעת מקום האילן ואע"פ שאלו נטע הוא היה חסר מקום האילן ולא היה אוכל כלום בתוך שלש מ"מ הואיל ואלו נטע הוא מתחלה לא היה נוטע אלא נטיעות רכות ולא בעלות צל והיה זורע תחתיהן ירק שהיה נהנה בו כשיעור אכילת חציין של פירות אלו אבל לאחר השלש הכל לבעל הקרקע שהרי אומר אף אני היה בידי ליטע כשבא זה וניטע מאליו והייתי אוכל עכשו את כלן ואין לו לבעל הזיתים אלא דמי הנטיעות ואלו אמר זיתי אני נוטל בארץ ישראל אין שומעין לו משום חבוב ישובה ויש פוסקין כן אף בחוצה לארץ ומפרשים בשמועה זו ארץ ישראל קרקע של ישראל ואין דנין אותו כיורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות שבשדה העשויה ליטע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנטעה שבשדה העשויה ליטע ונטעה טרח בכל עניני עבודת הקרקע אבל בזו לא טרח כלום והילכך אין לו אלא דמי הנטיעות:

בד"ה והא ר"מ כו' וכרבנן לא מצי לאוקמי דהא תניא בהדיא לקמן אין נשבעין כו' עכ"ל היינו המתרץ דידע הברייתא והמקשה דלא ידע הך ברייתא מכל מקום לא בעי לאוקמא כרבנן דקתני וכן שתי שדות ישבע ורבנן אית להו בהך מתני' די' גפנים טעונות דאין נשבעין על הקרקעות דמהך מתניתין גופה נמי קאמר המקשה דלר"מ אין נשבעין על הקרקעות וק"ל:

ד"ה ר' מאיר וכו' ומדמינן בסמוך וכו' ר"ל דהוקשה להם להתוס' א"כ מה פריך בגמרא בתר הכי והא ר"מ איפכא שמעינן ליה פירוש דסבירא ליה עבדא כמקרקעי ומה בכך הא בקרקע נמי סבירא ליה הכא דנשבעין א"כ מאי נפקא מינה אפילו אי סבירא ליה דעבדים כקרקע נמי אתי שפיר לכך כתבו ומדמינן וכו' ר"ל דהכי פריך דאם איתא דס"ל לר"מ הכא דנשבעין על עבדים וקרקעות אם כן ע"כ צריך לומר דסבירא ליה דדרשינן ברבוי ומיעוט ורבוי אם כן גבי גזלה נמי הוי ליה למדרש ברבוי ומיעוט ורבוי והוה ליה למימר דמשלם בעבדים כשעת הגזלה כמו שאר מטלטלין ודו"ק:

ד"ה והא ר"מ איפכא שמעינן וכו' עד דהא תנא בהדיא לקמן וכו' יש לדקדק א"כ דידע המקשה ההיא דלקמן מה מקשה אהא דאוקי מתניתין כרבי מאיר והא לר"מ איפכא שמעינן וכו' בלא זה הוי קשה ההיא דלקמן אההיא דגזל בהמה והזקינה רבנן ארבנן ור' מאיר ארבי מאיר. ורבנן ארבנן איכא לתרוצי קצת אלא שאין לנו להאריך בזה אבל ר' מאיר ארבי מאיר קשה עכ"פ. ועיין בפרק הגוזל (בבא קמא דף צ"ו ע"ב) דמשום ההיא דלקמן גופה מחליף לה רבה בר אבוה עיין שם:

כסות מה שטענו לא הודה לו וכו' פירוש דהא כסות של גדול וכסות של קטן כחטין ושעורין נינהו ופרקינן בדיילפי שתובע לו שלש אמות של בגד הראויין לעבד גדול והלה אומר לא היו אלא שנים הראוי לעבד קטן דהשתא הוה ליה מודה במקצת גמור וכאומר יש לי בידך מנה של מלוה והלה אומר אינם אלא חמשים של נזקין דמלוה ונזקין אין התביעה תלויה בהם אלא להראות מקום בעלמא וכל שאין עיקר ההודאה והטענה תלוי בו אלא שבא להראות מקום אינו מעכב כלום בדין מודה מקצת. והא דאמרינן עמרי שדה גדולה ועמרי שדה קטנה מהאי טעמא נמי חשבינן ליה מודה מקצת גמור שאין הקפידא בכפירה וטענה זו על השדה אלא על ריבוי העמרים ומיעוטן ולקיים מקום או להזכירו והלה טוען שלא היה לו לתת מעמריה אלא שיעור עמרי שדה קטן וכן פירשו בתוספות. אבל אין צורך ועיין במהדורא קמא ותשכח. הריטב"א.

וזה לשון תלמיד הר"פ כסות מה שטענו לא הודה לו. דבשלמא בשדה איכא למימר כדקאמרת עמרי שדה גדולה דאורחא דמילתא הוא שהיה לו שדה גדולה ואמר לו המוכר ללוקח משדה זו מכרתי לך עומרי שדה קטנה והלוקח אומר שמכר לו מאותה שדה עומרי שדה גדולה אבל כסות משמע שמכרו כשהיה עשוי כבר ולא בדיילפי ולהכי פריך דכסות הוי כמו טענו חטים וכו'. עד כאן.

בטוענו עבד בכסותו פירוש שטוענו עבד גדול ובגד לכסותו והלה אומר שאין לו בידו אלא עבד קטן ושיעור בגד לכסותו דלגבי כסות הוה ליה מודה במקצת וחייב שבועה וכיון שכן מגלגלין עליו שבועה על העבד. ואם תאמר אם כן רישא דקתני אם אמר איני יודע זכה בגדול לרב נחמן מיירי על ידי גלגול וקשה לפירוש התוספות והראב"ד שאמרו שבשבועת גלגול לא אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם. יש לומר דהתם כשהשבועה באה בגלגול שמא כההיא דהשואל את הפרה אבל הכא שבא בטענת ברי כשאינו יודע ואינו יכול לישבע משלם אי נמי דלרב נחמן מוקי מתניתין בדמי עבד או בכסות עבד וכאוקימתא דרב ושמואל ולית ליה פירכא דרבי אושעיא. הריטב"א.

עבד בכסותו ושדה בעמרים וקמשמע לן זוקקין בדיילפי כגון שאמר לו מכרת לי העבד הגדול ונתחייבת לי לתת לו כסות מן הבגד הזה וזה אומר לא מכרתי לך אלא העבד הקטן ולתת לו כסות מן הבגד הזה. וכן העמרים בשנתערבו עמרי השדות זה אומר השדה הגדולה מכרת לי ועמריה כמה השדה הגדולה ראויה לעשות לפי העמרים שיש כאן וזה אומר שדה קטנה מכרתי לך ועמריה שהוא מודה מקצת בעמרים ובכסות וזוקקין השדות והעבד עם הכסות לישבע עליהן ועל העמרים. הראב"ד.

מידי זוקקים אתא לאשמועינן וכו' תמיה לי מאי קושיא והלא האי דזוקקין גופה לאו עיקר דהא תניא בשבועות הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות אלא דההיא דזוקקין אגב גררא נסבה התם בקידושין וכדאמרינן בריש פרק קמא דמכילתין ואם כן הכא מאי קושיא נימא דהכא נמי אגב גררא נסבה. וצריך עיון.

הא מני רבי מאיר היא דאמר עבדא כמטלטלי דמי קשיא לי מאי קאמר רבי מאיר היא דאמר והיכן אמרה אדרבה איפכא שמעינן ליה כדמקשה ואזיל מהא דאמר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. ויש לומר דסמיך אמאי דמחליף רב ותנא משלם כשעת הגזלה דברי רבי מאיר. ואם תאמר אי מהאי מאי דוחקיה דאוקמה כרבי מאיר וכדמחליף רב לוקמה כתנא קמא דרבי מאיר וכדתניא בהדיא. יש לומר דניחא ליה לאוקומה כרבי מאיר משום דסתם מתניתין כרבי מאיר. ומיהו אכתי קשיא לי דאי מההיא וקסבר דמההיא איכא למשמע דלכל מילי עבדא כמטלטלי אם כן אכתי תיקשי לן מתניתין דהכא דהא התם מודה הוא רבי מאיר בקרקע אלמא הפרש יש בין קרקע לעבדים ואלו במתניתין דהכא תנינא שדה גדולה ושדה קטנה וכי אוקי לה כרבי מאיר אנח לן חדא ואכתי תיקשי לן חדא בשדה גדולה ושדה קטנה. ולישנא נמי דקאמרינן קשיא לי דמדקאמר עבדא כמטלטלי דמי ומשמע דמטלטלי דוקא הוא דנשבעים עליהם ולא על הקרקעות ואלו במתניתין עבדים וקרקעות תניא. וכי תימא דהשתא לא רמי אנפשיה אשדה גדולה ושדה קטנה ולקמן מקשינן ליה מיניה וכדמקשי ואזיל אלא ממאי דסבר רבי מאיר מקשינן קרקע לעבד. לא היא דאדרבה מההוא משמע דרב ששת אף הקרקעות קאמר ונשבעים לרבי מאיר. ועוד דהא אמרינן בהדיא עבדא דקטע לידיה שדה שחפר בו בורות שיחין ומערות אלמא רב ששת אף על השדה קאמר דנשבעים לרבי מאיר ואם כן מאי עבדא כמטלטלי דקאמר. ויש לומר דהכי קאמר עבדא אף על גב דאיתקוש לקרקע אפילו הכי נשבעים עליו כמטלטלים שאין הפרש לענין שבועה בין מטלטלין לקרקעות ונשבעים על אלו ועל אלו דרבי מאיר דריש ליה לקרא ברבויי ומיעוטי כרבי עקיבא רביה ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות דאין גופן ממון ואף קרקע נמי נגזלת ומשלם כשעת הגזלה דקרקע הוקש הוא לעבד ועבד כקרקע והילכך למאי דמחליף רב רבי מאיר אף בקרקע קאמר ומינה שמיע ליה לרב ששת דלרבי מאיר עבדא ושדה כמטלטלי דמי. ואם תאמר אם כן היכי מקשינן וממאי דסבר רבי מאיר מקשינן קרקע לעבד דילמא אעבד נשבעים אבל אקרקע לא דהא אי דרשינן קרא בכללי ופרטי אין נשבעים אפילו על העבדים ואי דרשינן ליה בריבויי ומיעוטי אפילו על הקרקעות נשבעים. יש לומר דהכי קאמר ממאי דרבי מאיר כי קאמר עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה לאו דוקא עבדים אלא הוא הדין לקרקע משום דמקשינן קרקע לעבד לכל דבר ומשום דדריש ליה ברבויי ומיעוטי דילמא אינם מוקשים לגמרי ודילמא אעבדים נשבעים ולא על הקרקעות וכמו שנחלק ביניהם לפעמים בשאר דברים שהרי לענין אונאה שנינו אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות ואפילו הכי אסיקנא בבבא בתרא דאין גובין מן העבדים ודיינינן להו כמטלטלי. ואמר לו לא סלקא דעתך ולאו אההיא דגזל עבדים סמכינן למימר הכי אלא אברייתא דהמחליף פרה בחמור וילדה ומדקאמרי ליה רבנן לרבי מאיר אין נשבעים לא על העבדים ולא על הקרקעות שמעינן מינה מכלל דרבי מאיר סבר דנשבעים אף על הקרקעות. ודחינא אין משום הא לא איריא דכי היכי דאודית לן בקרקעות אודי לן אף בעבדים משום דהוקשו לקרקעות קאמרי ליה כן נראה לי פירוש סוגיא זו. הרשב"א. והרא"ש תירץ על הקושיא האחרונה שהקשה הרשב"א דיש לומר דדריש כללי ופרטי והא דממעטינן בכולה תלמודא עבדים מהיקש דקרקעות היינו למאן דאמר כללא קמא דוקא וממעטא כל דלא דמי ליה בשני צדדים ועבדים לא דמו למטלטלים אלא בצד אחד ואף של פי שהן מטלטלים וגופן ממון זה אינו כי אם מצד אחד והוקשו לקרקעות לקנייה ולכמה דברים. ומאן דאית ליה כללא בתרא דוקא מרבי כל דדמי ליה מחד צד ורבי מאיר סבר כללא בתרא דוקא. עד כאן.

והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה וכו' ואם תאמר ומאי קושיא אי לא אתיא מתניתין כרבי מאיר אתיא כתנא קמא דידיה. יש לומר דשינויא דחיקא הוא לומר דתנא דמתניתין אמר תרתי דלא כהלכתא חדא דנשבעין על העבדים וחדא דהלכה כרבן גמליאל הילכך אי אתיא כרבי מאיר ניחא כיון דסתם מתניתין כרבי מאיר אבל אי לא אתיא כרבי מאיר לית לן לדחוקי כולי האי ואוקימתא דרב ושמואל עדיפי טפי. הריטב"א.

תדע דתנן רבי מאיר אומר יש דברים וכו' ואם תאמר כיון דאיתא להאי מתניתין בהדיא היכי סלקא דעתיה לעיל לומר דרבי מאיר סבירא ליה דנשבעין על הקרקעות. ויש לומר דממתניתין ליכא הכרחא כולי האי דדילמא רבי מאיר לדבריהם דרבנן קאמר להו אודו לי מיהא בהא דכבצורות דמיין והוו להו מטלטלין אלא דהשתא מייתינן ראיה מדרבי יוסי בר חנינא דאמר בהדיא דפליגי ממש רבי מאיר ורבנן דוקא מפני שהיו עומדות ליבצר. הריטב"א.