בוני התלמוד

    מסכת פסחים דף פ״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דבליםשתי דיבות דומה בת דומה:

    כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

    ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאלשעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

    ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהוקנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

    שלש גזירותיזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

    קיפחקבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

    זכה לימנותכדיליף לקמיה:

    בימי עוזיהו יותםסיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

    כהן בית אלכומר לעכו"ם:

    זוכר את הרחמיםגרסינן:

    כי לא אוסיף עוד ארחםאע"ג דפורענותא הוא אידכורי הוא מידכר שם רחמים:

    כי נשא אשא להםלשון סליחה ואתמוהי מתמה ומיהו סליחה קא מידכר וסיפיה דקרא דלעיל הוא:

    רבי יוחנן אמר מהכא ורחמתי וגו' ואמרתי ללא עמי עמי אתהאותם שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי לעם:

    אפילו דוררשעים שאביהן יקללו אל תלשינם:

    מהושעשנתפס על שהלשין את ישראל ואף על פי שחטאו:

    צדקה עשה שפיזרןשלא היו יכולין לכלותם יחד:

    יטפל לך תלמיד א'להשיבך תשובה:

    גפא דרומאינשבע בע"ז:

    בהא נחתינן ובהא סלקינןבמחשבה זו אנן עסוקים תמיד:

    הגלה אותן לבבלשאין כשדים אכזרים כשאר אומות:

    שעמוקה כשאולויפדם משם מהר כמו שהבטיחם מיד שאול אפדם:

    שקרוב לשונם ללשון תורהולא תשתכח תורה מהן מהר:

    לבית אמןאברהם מאור כשדים יצא:

    כסף מצריםשבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב (שמות י״ב:ל״ו) וינצלו את מצרים ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות:

    לעיניכםכלומר דבר פלא ראיתם שם שהעין פונה להסתכל בו:

    פסחים 87 עמוד ב

    1דבלים, דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה.

    2דבר אחר: ״גומר״, אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה, רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר: ״(מלכים ב יג״, ז) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש׃

    3(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם׃

    4לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר: לו הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש"ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה׃

    5א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי׃

    6תורה קנין אחד דכתיב ״(משלי ח״, כב) ה' קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב ״(בראשית יד״, יט) קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב ״(תהלים עח״, נד) הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב ״(שמות טו״, טז) עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת׃

    7כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך׃

    8עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר ״(הושע ב״, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה׃

    9אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר ״(ישעיהו א״, א) חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'׃

    10אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס׃

    11מנלן דאימני דכתיב ״(הושע א״, א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל׃

    12ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב ״(עמוס ז״, י) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב ״כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו״׃

    13אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הרחמים שנאמר ״(הושע א״, ו) כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל ר' יוסי בר ר' חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם׃

    14ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר ״(הושע ב״, כה) וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין׃

    15ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה) ורחמתי את לא רוחמה׃

    16אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מאי דכתיב ״(משלי ל״, י) אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת וכתיב ״(משלי ל״, יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן׃

    17אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן עבד אל אדוניו מנלן מהושע׃

    18א"ר אושעיא מאי דכתיב ״(שופטים ה״, יא) צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות והיינו דא"ל ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו כתיב ״בכו (מלכים א יא״, טז) כי ששת חדשים ישב שם וגו' ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א'׃

    19נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו תכלינן כולהו ליתנהו גבייכו מאי דאיכא גבייכו קרי לכו מלכותא קטיעתא אמר ליה גפא דרומאי בהא נחתינן ובהא סלקינן:

    20תני רבי חייא מאי דכתיב ״(איוב כח״, כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום לפיכך הגלה אותם לבבל ואמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר ״(הושע יג״, יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם רבי חנינא אמר מפני שקרוב לשונם ללשון תורה׃

    21רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משגרה לבית אמה׃

    22והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות ישראל הא דאמרן כסף מצרים דכתיב ״(מלכים א יד״, כה) ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' כתב הלוחות דכתיב ״(דברים ט״, יז) ואשברם לעיניכם תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות׃

    23עולא אמר כדי שיאכלו׃

    תוספות

    יזרעאלעל שם העתיד שיזרעו בגולה:

    והגלה אותם לבבלוהא דאמר בגיטין (דף יז. ושם) רחמנא בטולך או בטולא דבר עשו אלמא בני עשו מעלו טפי היינו לבתר דאתו חברי לבבל:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ישראל אחד משלשה קנינין וכו'.

    א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך נביא בישראל שלא קפח ארבעה מלכים בימיו מפני מה זכה ירבעם להמנות עם מלכי בית דוד מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס שנאמר וישלח כהן בית אל אל ירבעם בן (נבט) [יואש] מלך ישראל וגו' אפילו דור אביו שיקלל [ואת אמו] לא יברך אל תלשן אותו מהושע כו'.

    צדקות פרזונו צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן לבין האומות.

    מיד שאול אפדם זו בבל שהיא עמוקה משאול.

    שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב הלוחות:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף פ״ז עמוד ב׳

    מסכת פסחים דף פ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־795 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דבלים שתי דיבות דומה בת דומה:

    כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

    ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

    ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

    שלש גזירות יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

    קיפח קבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

    זכה לימנות כדיליף לקמיה:

    בימי עוזיהו יותם סיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 87b · Sefaria

    תוספות

    יזרעאל על שם העתיד שיזרעו בגולה:

    והגלה אותם לבבל והא דאמר בגיטין (דף יז. ושם) רחמנא בטולך או בטולא דבר עשו אלמא בני עשו מעלו טפי היינו לבתר דאתו חברי לבבל:

    Tosafot on Pesachim 87b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ישראל אחד משלשה קנינין וכו'.

    א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך נביא בישראל שלא קפח ארבעה מלכים בימיו מפני מה זכה ירבעם להמנות עם מלכי בית דוד מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס שנאמר וישלח כהן בית אל אל ירבעם בן (נבט) [יואש] מלך ישראל וגו' אפילו דור אביו שיקלל [ואת אמו] לא יברך אל תלשן אותו מהושע כו'.

    צדקות פרזונו צדקה עשה הקב"ה לישראל שפזרן לבין האומות.

    מיד שאול אפדם זו בבל שהיא עמוקה משאול.

    שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכתב הלוחות:

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 87b · Sefaria

    מאירי

    לעולם יזהר אדם ממדת הגאוה אפי' המלך לא ישתמש אלא כפי מה שראוי לו ממנה לפי צורך הנהגתו כמו שביארנו בילדותינו בחבור התשובה דרך הערה אמרו אוי לה לרבנות שמקברת בעליה שאין לך [כל נביא ונביא] שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנא' בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו וכו' ולעולם יזהר מלשון הרע הן שלא לאמרו הן שלא לקבלו דרך הערה אמרו מפני מה זכה ירבעם בן יואש לימנות עם מלכי יהודה כלומר שנכתב בפרשה אחת עם עזיהו יותם מפני שלא קבל לשון הרע כדכתיב וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל קשר עליך עמוס וכו' אמר חס ושלום לא אמר אותו צדיק כך ואם אמר שכינה אמרה לו ומה אעשה לו:

    Meiri on Pesachim 87b · Sefaria

    בן יהוידע

    לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוֹ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת יש להקשות נהי דאצטריך לתלתא בשביל השמות כדי לקרוא להם ג' שמות כנגד ג' גזירות. אך קשה הוה אפשר שיהיו שלושתם זכרים ויקרא את אחד מהם 'לֹא יְרֻחָם' כנגד שם הנקבה שקראה 'לֹא רֻחָמָה' (הושע א, ו)? ונראה לי בס"ד דידוע בית שמאי שהם דין סבירא ליה קיום פריה ורביה צריך שני זכרים ונקבה ובית הלל שהם רחמים סבירא ליה די בזכר ונקבה (יבמות סא:). ולכן אחר שראהו נטה למדת הדין והגבורה שהיא מדת בית שמאי לכן רצה שיביא מזאת האשה שיעור פריה ורביה לפי סברת בית שמאי שמידתם גבורה. או יובן בס"ד רצה שיביא בת שהיא כנגד גזרה של סילוק הטובה דמלבד שם 'לֹא רֻחָמָה' המורה על גזרה זו של סילוק הטובה עוד גם כן הבת בעצמה מורה על סילוק טובה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על נקיבה שהוא נטרקון 'נקי בה' על דרך שאמרו 'פלוני יצא נקי מנכסיו' וכן נקבה גימטריא נזק [157]. והא שילדה הנקבה באמצע? נראה לי בס"ד כי היתה לידתם על סדר הגזרות דתחלה נולד יִזְרְעֶאל שבו רמוז גזרת הגלות ואחר כך נולדה לֹא רֻחָמָה שבה רמוז חסרון טובה הגשמית דאחר הגלות הרגישו בחסרון טוב הגשמיות קודם חסרון טוב הנפשיות ואחר כך נולד בן הנקרא לֹא עַמִּי שבו רמוז חסרון הנוגע לנפשיות ורוחניות דהעדר שלו נרגש אצלם באחרונה.

    הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה מקשים וכי הנביאים שקדמו לו למדו כזאת ממשה רבינו ע"ה לפרוש מן האשה? ונראה לי בס"ד מפני דאפשר לומר הא דשאר נביאים לא למדו ממשה רבינו ע"ה לפרוש היינו דתלו בדעתם משה רבינו ע"ה היה ראוי שיפרוש מפני שאשתו היתה גיורת ואין ראוי לנביא קדוש אלקים שיזקק לאשה גיורת, ולכן הם שהיה להם נשים מיוחסות שבישראל לא פירשו כאשר מצינו דאהרן הכהן ע"ה שהיה כהן גדול ונביא וכן שאר נביאים שבאותו הדור שלא פירשו מנשיהם, אך אתה שהיה לך אשה זונה שהיא מאוסה וגרועה מגיורת אלף פעמים 'הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה' ולפרוש ממנה דאין כבוד לנביא שכמותך להזקק לאשה כזו אחר שכבר ילדה לך וקיימת בה מצוותו יתברך שצווך להשיאה.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה וְאֵינִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וּלְגָרְשָׁהּ. יש להקשות כיון דאמר לו 'בְּדֹל עַצְמְךָ הֵימֶּנָּה' איך ישיב תשובה זו והלא הוא מוכרח לקיים גזרתו יתברך אף על פי שימות על ידי כך? ועוד לא אמר לו לגרשה אלא אמר לו 'בְּדֹל' רוצה לומר שיפרוש מביאה ואיך אומר 'אֵינִי יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ'? ונראה לי בס"ד שלא בא לומר שאינו יכול לקיים גזרתו יתברך כי ודאי אחר שאמר לו בדול כן יעשה ורק בא לעשות התנצלות לעצמו על אשר לא עשה כן מדעתו קודם שאמר לו בדול ובא לומר אל תאשימני על אשר לא למדתי לפרוש ממנה כמשה רבינו ע"ה, יען כי משה רבינו ע"ה אשתו צדקת היתה ומן פרישותו ממנה לא יצא תקלה אך זאת האשה היתה זונה ואם אפרוש ממנה בודאי תזנה תחתי שנמצא היא אשת איש ומזנה ואם הייתי מגרשה כדי שתהיה פנויה איני יכול לעשות גירושין מפני שיש לי בנים ממנה ולכן הוכרחתי בדבר זה שלא פרשתי ממנה אבל עתה אחר שאמר לו השם יתברך בדול ודאי כן יעשה.

    אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִים שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי פירוש שהם דבר חשוב וקיימא לן דבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ולכן אי אפשר שיתבטלו בשאר אומות. ונראה לי לרמוז קניינים הנזכרים בפסוק (שמות כ, כ) 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ' והוא ' אֶת שְׁמִי ' ראשי תיבות א רץ ת ורה ש מים מ קדש י שראל כלומר בטענה זו של חמש קניינים אלה 'אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'.

    שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת בַּעֲבוּרְךָ הנה מדברים אלו מוכח דמה שאמר הושע הנביא ע"ה 'הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת' אינו רוצה לומר לאבדם אלא רוצה לומר שיגלו לאומה אחרת דלכך גזר עליהם מכח דבריו ג' גזרות הנזכרים שהם גולה והב' 'לֹא עַמִּי' דכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי:) והג' 'לֹא רֻחָמָה' כי בחוץ לארץ לא יקבלו השפע מידו יתברך אלא באמצעות השרים ויהיה לחם צר. ונראה לי בס"ד כי לבסוף הקללה נהפכה לברכה כי מספר לֹא עַמִּי [157] נהפך למספר מבני אל חי [157] והיינו רוצה לומר מבני אל חי אתם. ודע כי מה שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה ולקח גּוֹמֵר בַּת דְּבָלִים וילדה לו ב' בנים ובת אחת וקרא להם שמות ומה שאמר לו אחר כך הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמֹּשֶׁה רַבְּךָ ומה שהשיב יֵשׁ לִי בָּנִים הֵימֶנָּה מִמֶּנָּה כל זה לא היה בפועל בהקיץ אלא ראה כל זה במראה החלום שחלם חלום ארוך שאמר לו קַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וכו' וכן כל הענין כולו. ואפשר שנראה לו זה הדמיון בענין ההוא כולו במראה הנבואה שהוא כמראה החלום, וכזאת נמצא ביחזקאל הנביא ע"ה שהיה רואה שהלך לארץ ישראל וראה עושין כך וכך גם ראה שהמלאך מודד לפניו כך וכך ונציירו לפניו העזרות ובית המקדש כולו וההיכל כולו והוא לא הלך בפועל אלא כך נראה לו במראה הנבואה שהיא כמראה החלום וכמו שנאמר (במדבר יב, ו) 'בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ', וכן ראיתי לרד"ק ז"ל שפירש כן והוא ביאור מוכרח מאד ומצוה להודיע זאת בפני עם הארץ כשלומדים הפסוקים האלה בהושע שבזה תתיישב דעת האדם. אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת, שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, שֶׁאֵין לְךָ כָּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּיָמָיו שֶׁנֶּאֱמַר : (ישעיה א, א) " חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה " [פז:] יש להקשות והלא פסוק זה בישעיה אתמר ומנין שכל נביא ונביא היה לו כן? ונראה לי בס"ד דבלאו הכי קשה למאי אצטריך לאשמעינן דבר זה בישעיה הנביא ע"ה דאם לומר שהאריך ימים הרבה אין זה חידוש דיש האריכו יותר ועוד סגי לפרש מספר ימיו כמה היו, על כן צריך לומר שבא הכתוב ללמדינו דבר זה דהרבנות מקברת בעליה כדי שהאדם יתרחק ממנה. ואם נניח במונח שדבר זה לא היה אלא רק אצל ישעיה מנא ליה ללמוד דבר זה של רבנות דיש לומר מקרה היה זה אצל ישעיה, אלא ודאי גם אצל שאר הנביאים כך היה! ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר 'אֵין לְךָ כָּל נָבִיא' לאו דוקא אלא קאי על אותם הארבעה שנתנבאו בפרק אחד דְאֵין לְךָ כָּל נָבִיא מאלו הָאַרְבָּעָה שֶׁלֹּא קִפַּח אַרְבָּעָה מְלָכִים דהא בהושע נמי כתיב (הושע א, א) 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ובמיכה כתיב (מיכה א, א) 'בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה' ועוזיה לא נזכר במיכה ובעמוס (עמוס א, א) נזכר עֻזִּיָּה בלבד והיינו לתת זה בזה וזה בזה וכאילו במיכה ועמוס נזכרו כולם. ברם הא קשיא כיון דגם בהושע כתיב הכי 'בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה' למה נקיט רבי יוחנן למילתיה על פסוק של ישעיה ולא נקיט ליה על פסוק הושע דקדים לישעיה? ונראה לי בס"ד אף על גב דהושע קדים לישעיה הואיל שקבעו חז"ל ספר ישעיה קודם לכך תפס דבריו על סדר הפסוק דקדים. אי נמי נראה לי בס"ד נקיט דבריו על פסוק ישעיה דאית ביה רבותא טפי דאמרו רבותינו ז"ל (מגילה י:) אמוץ ואמציה אחים הם ובזה איכא רבותא דקרובים הם וחד משפחה הם ושוים הם בזכות אבותם ועם כל זה ישעיה האריך יותר וקפח ד' מלכים והיינו משום דרבנות מקברת.

    מִפְּנֵי מַה זָּכָה יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לִמָּנוֹת עִם מַלְכֵי יְהוּדָה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן־הָרַע עַל עָמוֹס. עיין מהרש"א מה שכתב הטעם דקרי ליה לשון הרע עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם לא היה אומר אלא דבר זה ' בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם ' (עמוס ז, יא) לא היה סותר ההבטחה דאין הכי נמי ירבעם ימות בחרב ובנו ימלוך תחתיו ויתקיים 'בְּנֵי רְבִעִים' (מלכים ב' י, ל) וכן אם לא היה אומר אלא ' יִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה ' אין זה סותר ההבטחה דאפשר לא יגלו עתה אלא עד שתתקיים הבטחת 'בְּנֵי רְבִעִים' אבל מאחר שאמר שתים בבת אחת ימות ירבעם וישראל גלה יגלה משמע דנעשים ב' גזירות אלו תכף זה אחרי זה ואם אחר שימות ירבעם יגלה ישראל על מי ימלוכו בניו? ובזה יובן מה שאמר אמציה 'לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו' (עמוס ז, י) כָּל דייקא שאם היה מדבר בחצי דברים אלו דוקא היה להכילם דאין סותרים ההבטחה. והשיב לו ירבעם חַס וְשָׁלוֹם, לֹא אָמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ כלומר אין כונת דבריו כאשר חשבת שיהיו ב' גזירות זה אחרי זה תכף ומיד ולעולם תתקיים ההבטחה ואין בנבואתו סתירה להבטחה דאחת תהיה בזמן אחד והשנית אחר זמן רב מזמן הראשונה.

    אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹכֵר אֶת הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע א, ו) "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'.. נראה לי בס"ד הכוונה שזוכר דברים שאפשר לפרש אותם לטובה ברחמים והוא דאיתא בשער הפסוקים לרבינו האר"י ז"ל בפסוק (ישעיה נב, ג) 'חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' רוצה לומר לא אגאל אתכם מצד החסד בלבד שהוא סוד כֶסֶף כאשר היה ביציאת מצרים אלא פורקנא דילכון יהיה מסטרא דזהב דהיינו בגבורה עלאה שהוא סוד יצחק וכו' עיין שם. וידוע מה שכתוב ברעיא מהימנא בפרשת פנחס דף רמ"ו על פסוק (ישעיה נב, יג) 'יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד' שדרשו וְנִשָּׂא על יצחק יעיין שם. וזהו שנאמר כאן ' לֹא אוֹסִיף לְרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל ' רוצה לומר לא אגאלם במדת הרחמים שהיא בסוד כסף כאשר גאלתים ממצרים אלא עתה ' נָשֹׂא ' רוצה לומר מדת הגבורה שהיא מדת יצחק שהוא נרמז ב'נִשָּׂא' בה ' אֶשָּׂא לָהֶם ' ונמצא פסוק שנאמר בעת הכעס והזעם יש בו ביאור לטובה שהוא מדבר ברחמים גדולים. ועוד נראה לי בס"ד ' נָשֹׂא ' [351] עולה מספר הסניגוריה [349] עם הכולל וידוע שיש שם קדוש בהיכל החסד מליף סניגוריא על ישראל וכנזכר בזוהר הקדוש (חלק ב' דף רנג) יעיין שם. וזהו שנאמר כי ' נָשֹׂא ' שם הסניגוריא ' אֶשָּׂא לָהֶם '. או יובן ' נָשֹׂא ' ראשי תיבות נ יצוצות ש ל א דם הוא אדם הראשון שנתערבו ניצוצות קדושה שלו בסיגים בחטאו אשא אותם להם כי על אלה באו כל ישראל לברר ולהעלות. או יובן בס"ד לפרש דבריו יתברך לטובה ' לֹא אוֹסִיף ' מלשון 'יַחְדָּו יָסֻפוּ' (ישעיה סו, יז) רוצה לומר לֹא אוֹסִיף אותם להכריתם אלא ארחם את בית ישראל יען כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם על דרך (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן.

    כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה, אֶלָּא לְהַכְנִיס מִמֶּנָּה כַּמָּה כּוֹרִין הנה הנמשל לא ימצא רבוי כל כך בגרים ממש? אך נראה לי בס"ד הכוונה על ניצוצי הקדושה המעורבים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] שהם נקראים 'גֵּרִים' ולזה אמר 'וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ' (הושע ב, כה) דהמלכות מכונית בשם אָרֶץ וגם עוד מילוי אָרֶץ [א ל " ף ר י " ש צ ד " י =434] עולה מספר דֶּלֶת [434] והמלכות נקראת דֶּלֶת וְשַׁעַר [שער בלשון תרגום נקרא תַּרְעָא] ולכך שם אֲדֹנָי שהוא במלכות עולה במילואו תַּרְעָא [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671].

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Pesachim 87b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף פ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־795 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״דבלים״, דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל…״

      חכמים: רבי יוחנן, שמואל.

    2. קטע 229 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר: ״גומר״, אמר רבי יהודה: שבקשו…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי יוחנן.

    3. קטע 367 מילים

      נפתחת ב״(הושע א, ג) ותהר ותלד לו בן…״

    4. קטע 441 מילים

      נפתחת ב״לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת…״

    5. קטע 534 מילים

      נפתחת ב״א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך…״

    6. קטע 649 מילים

      נפתחת ב״תורה קנין אחד דכתיב (משלי ח, כב)…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על…״

    8. קטע 853 מילים

      נפתחת ב״עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״מנלן דאימני דכתיב (הושע א, א) דבר…״

    12. קטע 1246 מילים

      נפתחת ב״ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב (עמוס…״

      חכמים: רב ימות.

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"א אפילו בשעת כעסו של הקב"ה…״

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא…״

    15. קטע 1511 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן אמר מהכא (הושע ב, כה)…״

    16. קטע 1641 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו…״

    18. קטע 1856 מילים

      נפתחת ב״א"ר אושעיא מאי דכתיב (שופטים ה, יא)…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״נטפל ליה ר' אושעיא א"ל משום דלא…״

    20. קטע 2063 מילים

      נפתחת ב״תני רבי חייא מאי דכתיב (איוב כח,…״

      חכמים: רבי חייא, רבי אלעזר, רבי חנינא.

    21. קטע 2116 מילים

      נפתחת ב״רבי יוחנן אמר מפני ששיגרן לבית אמן…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    22. קטע 2249 מילים

      נפתחת ב״והיינו דרבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו למטעתן…״

      חכמים: רבי אלכסנדרי.

    23. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״עולא אמר כדי שיאכלו…״

      חכמים: עולא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: פסחים דף פ״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026