(אתי לאחלופי בשני — שמא יש שהוא סבור שאמר רגל שני:)
אודיא דדינרי — כלי מלא זהובים:
וזו היא ששנינו — במסכת תענית (דף יט.) בחוני המעגל:
צאו וראו אם נמחת אבן טוען — אם נכסת בגשמים שגבהו הגשמים למעלה הימנו ויש גשמים יותר מדאי ואתפלל עליהם שילכו:
חיישינן לרמאי — שמא שמע האובד מתאונן בין שכיניו טליתי נאבדה וזה יודע את סימניה וכשישמע את מוצאה מכריז טלית מצאתי יקום ויתן סימניה הלכך אבידתא מכריז ואינו נותן לב לומר טלית זו אבדתי ואלו סימניה:
אין לדבר סוף — דהשתא נמי מסיק אדעתיה ואמר אם טלית היא שמצאת אלו סימניה:
אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז — ולא מזכיר שם החפץ אצטריך תנא לאשמועינן דאע"ג דאמר האי טלית אבדתי צריך ליתן סימנין:
אמרו ליה אין — כסבורין שאמר להן ידעיתון ביה דלאו רמאי הוא שכך היה לו לשואלן:
מסתברא — שזה היה דעתן מתחילה ואין כאן משום מגיד וחוזר ומגיד:
לא מייתי איניש חובה לנפשיה — וכשהביאן לב"ד בטוח היה שלא יעידו חובתו:
מתני' כל דבר שעושה ואוכל — אם אבידה זו דבר שיכולין להאכילו את שכר מעשיו כגון שור וחמור יעשה ויאכל ולא ימכור אותו המוצא אם שהו בעליו מלדרשו שכל אדם נוח לו בבהמתו שהכירה בו כבר ולימדה לרצונו:
ראה היאך תשיבנו לו — שלא תאכילנו חצי דמיו שא"כ אין זו השבה:
לפיכך — מפרש בגמרא:
גמ' ולעולם — וכי עד עולם זקוק זה לטפל בטורח שמירה:
שם דמיהן — מוכרן ומניח הדמים אצלו:
עגלים וסייחין — דקין שאין עושין מלאכה:
תרנגולין — זכרים שאין מטילין בצים:
כבהמה גסה — שעושה ואוכלת ומטפל בה י"ב חדש דיכול להאכילה דמי בצים:
מטפל — אנשמיטר"א בלע"ז:
הא דרעיא הא דפטומא — הא דקתני שלשה [חדשים] בארץ מרעה ובזמן הדשאים שאין טיפולו מרובה והא דקתני ל' [יום] בזמן שאין מרעה וצריך לפטמה על אבוסה ממה שבבית שדמיה יקרים:
רברבי — אוכלין הרבה הלכך ג' ימים דהא אוקימנא בזכרים:
שלא יאכיל עגל לעגלים — מן העגלים שנמצא לא יאכיל לו דמי עגל:
עד כאן לא פליגי — לעניין להתחייב באבידתו:
