האי גט אחר גט הוא — בתמיה וכי זהו גט אחר גט דקתני רישא וחכמים אומרים יש גט אחר כו' ומפרש כיצד עשה מאמר כו' דהיינו גט אחר מאמר:
כדאמרן — בברייתא דלעיל כיצד אר"ג כו' ובמתני' לא פירש:
הואיל דאמר מר — בפרק ד' אחין (לעיל יבמות דף כט:):
והתניא לוקה — ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה אלמא דאורייתא היא והיכי אמרת קנה. וקמשני האי לוקה לאו מלקות ארבעים הוא אלא מכת מרדות מכת רידוי מדרבנן שנהג קלות ראש בעצמו ולעולם קנה:
דרב מנגיד — מכת מרדות:
אמאן דמקדש בביאה — משום פריצותא:
ואמאן דמקדש בשוקא — אפילו בכספא דמנהג זילות ופריצות היא:
דמתפקר — לשון חוצפא שמעיז פניו להתריס עם שליח ב"ד:
מידם הוה דיימא חמתיה מיניה — חשודה היתה חמותו ממנו:
נתן לה כסף או שוה כסף — ואמר לה התקדשי לי במאמר יבמין. ואע"ג דיהב לה מידי לאו קידושין גמורים הן כקידושי תורה שהרי אין קידושין תופסין באשת אח והתורה לא התירתה לו ליעשות כאשה נכרית אלא כסדר המצוה וביאה הוא דכתבה בה רחמנא:
ובשטר כיצד — ואם קידש בשטר כיצד כתב בו. והוינן כיצד בתמיה והא כיון דקידושי כסף אמרת נתן לה כסף כשאר נשים ממילא שמעינן שטר נמי כשאר כל שטר אירוסין בעלמא כדאמר בקידושין כתב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת כו':
אמר אביי — האי תנא לאו אשטר מאמר קאי אלא אשטר כתובה קאי:
על נכסי בעלה הראשון — ולא על של יבם. מאי טעמא כדאמר בהחולץ (לעיל יבמות דף לט.) אשה הקנו לו מן השמים:
נתן לה גט — יבם ליבמתו:
מהו — לפוסלה על אחיו ועליו בהאי גיטא דתיקום עליה בלא יבנה האי גט לא מהני באשת איש להתירה לינשא והכא נמי לאו גירושין למיקם בלא יבנה:
לאיחלופי בגיטא — ולכנוס יבמה אחר הגט:
הכא פסיל בכהונה — כהן שנתן גט כזה לאשתו אסרה עליו והלכך תיבעי לן אי מהני מדרבנן:
אלא מאישה — ולא התירה לכל אדם:
הרי זה גט — ואם נתנו משכנסה הרי זו מגורשת הואיל ובידו לגרשה משנכתב. ואי משום גט ישן דקי"ל (גיטין דף עט:) בית הלל פוסלין ותנן איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר כתיבה הא איתמר בפרק הזורק (שם) אם נתגרשה תנשא לכתחלה:
