בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף צ״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    יקבוהומנקבים אותו לשון (מלכים ב י״ב:י׳) ויקוב חור בדלתו:

    אוכלא דקצריכלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים:

    ומרוה גם הוא יורהמי שמרווה את תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ל"א ומרוה לשון מורה:

    ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו'רמז לו שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו שהרי השיב אחור ימינו:

    מרחמם בעוה"ז ינהגם לעוה"ב:

    שתי אותיות של שםכך שמעתי. ל"א כל שמות על שם דאמרי' בעלמא (חגיגה דף טז.) צבאות אות הוא בצבא שלו קרי להו אותיות לשון מופלא:

    גדול מקדשחשוב הוא:

    למילתיה הכי נמידגדולה היא וכדעולא:

    שתי הופעיותדכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואיכא תרי נקמות וחדא הופעה בתרוייהו ודמי כמאן דאיכא אכל נקמה ונקמה חדא הופעה:

    חדא לטובהשל ישראל שסילק שכינתו מאומות העולם ובא על ישראל וקרי ליה נקמות משום דתגמול טוב הוא שזכו לשכינה על שאמרו נעשה ונשמע ונקמה היינו תגמול ואחת לפורענות לעובדי כוכבים שנפרע מהן ליום הדין כדאמרינן בפרק קמא דמסכת ע"ז (דף ד.) נוקם ה' ובעל חמה לעכו"ם שהוא בעצמו ובכבודו נפרע מהן והיינו הופעה:

    ובדעתמפני הדעת מלאו כל החדרים הון:

    בשביל לחמך שנתת למי שאין בו דעה ישימו מזור תחתיך:

    כל חשך טמון לצפוניוכל לילה צפון ונחבא ממצפוני התורה שאין דברי תורה נשמעין באותו בית:

    תאכלהו אש לא נופחזה אשו של גיהנם שאין צריך נפוח:

    ירע שריד באהלומי שרע בעיניו שיש שריד באהלו:

    כל שאינו משייר פתיתיןדצריך לשייר כדכתיב אכול והותר (מלכים ב ד):

    והא אמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר העורכים לגד שולחן - שכן עושין שמניחין שלחן ערוך במאכל ומשתה לשם אותה ע"ז שקורין גד וממלאים כוסות של מרקחים נסוכים לע"ז ששמה מני:

    האדקאמר אסור:

    דאיכא שלימה בהדיהשמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע"ז עביד הכי:

    והאדליכא שלימה בהדייהו דמזומנין לעני:

    הא גדא לביתיה לא גרסי':

    המחליף בדבורומשנה בדבורו שלא יהא ניכר:

    קשתו ננערתכח קושי אבר שלו ננער שאינו מוליד שנאמר עריה תעור קשתך עריה שאתה מסתכל בה ממש בערותה היא תעיר קשתך ד"א המסתכל המחשב בעריות דאשת איש קשתו גבורת ידו ננערת מתהלכת ומתמעטת כמו (ב"מ דף כט:) מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום א"נ כמו (שמות יד) וינער ה':

    הוי קבלהוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל:

    בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעוכנגע נראה לי בבית כתיב דמשמע נראה ממילא ועוד דכתיב לי ולא לאורי נמצא שאפלתו הצלתו דכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים:

    שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מיםקבר לא שבע ממתים ועוצר רחם בית הרחם שהוא קצור ועצור לא ישבע מבעילות וכן ארץ לא שבעה מים:

    וכי מה ענין שאול וכו'למה נסמכו הני אהדדי:

    מכניסהזרע ומוציא הולד אף שאול מכניס ומוציא לתחיית המתים:

    שמכניסין בה בקולי קולותבבכי גדול קוברין את המת:

    אינו דין שמוציאין אותו בקולי קולותשנאמר יתקע בשופר גדול:

    שעתיד הקב"ה להחיותלימות המשיח:

    לאחר שיחיו שוב אין חוזרין לעפרםבין (לימות המשיח בין לעולם הבא) אלא הבשר מתקיים עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבא:

    סנהדרין 92 עמוד א

    1יקבוהו לאום״, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר: ״(בראשית כה״, כג) ולאום מלאום יאמץ״. ואין קבה אלא קללה, שנאמר: ״(במדבר כג״, ח) ״מה אקב לא קבה אל״. ואין בר אלא תורה, שנאמר: ״(תהלים ב״, יב) ״נשקו בר פן יאנף״.

    2עולא בר ישמעאל אומר: מנקבין אותו ככברה. כתיב הכא: (משלי יא, כו) יקבוהו לאום״, וכתיב התם: (מלכים ב יב, י) ״ויקב חור בדלתו. ואמר אביי: כי אוכלא דקצרי.

    3ואם למדו, מה שכרו? אמר רבא אמר רב ששת: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר: ״(משלי יא״, כו) ״וברכה לראש משביר״. ואין משביר אלא יוסף, שנאמר: ״(בראשית מב״, ו) ״ויוסף הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל עם הארץ״.

    4אמר רב ששת: כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר: ״(משלי יא״, כה) ״ומרוה גם הוא יורה״.

    5אמר רבא: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: ״(דברים לג״, ו) יחי ראובן ואל ימות יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם הבא רבינא אמר מהכא (דניאל יב, ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם רב אשי אמר מהכא (דניאל יב, יג) ואתה לך [לקץ] ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין׃

    6אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעוה"ב שנאמר ״(ישעיהו מט״, י) כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם׃

    7וא"ר אלעזר גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר ״(שמואל א ב״, ג) כי אל דעות ה'׃

    8וא"ר אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר ״(שמות טו״, יז) פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך מתקיף לה רב אדא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות דכתיב ״(תהלים צד״, א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע׃

    9אמר ליה למילתיה הכי נמי כדעולא דאמר עולא שתי הופעיות הללו למה אחת למדת טובה ואחת למדת פורענות׃

    10ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו שזה ניתן בין שתי אותיות וזה ניתן בין שתי אותיות׃

    11ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר שנאמר ״(משלי כד״, ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים׃

    12ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר ״(ישעיהו כז״, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו׃

    13וא"ר אלעזר כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנאמר ״(עובדיה א״, ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר ״(הושע ה״, יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו׃

    14ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה שנאמר ״(ישעיהו ה״, יג) לכן גלה עמי מבלי דעת׃

    15ואמר ר"א כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו שנאמר ״(איוב כ״, כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו אין שריד אלא ת"ח שנאמר ״(יואל ג״, ה) ובשרידים אשר ה' קורא׃

    16ואמר ר' אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר ״(איוב כ״, כא) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו אין שריד אלא תלמידי חכמים שנאמר ״ובשרידים אשר ה' קורא״׃

    17ואמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר ״אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו״׃

    18והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר ״(ישעיהו סה״, יא) העורכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכה שלימה בהדיה׃

    19ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע"ז כתיב ״הכא (בראשית כז״, יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב ״התם (ירמיהו י״, טו) הבל המה מעשה תעתועים׃

    20ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר ״(חבקוק ג״, ט) עריה תעור קשתך׃

    21ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים אמר רבי זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו ש"מ׃

    22אמר ר' טבי אמר ר' יאשיה מאי דכתיב ״(משלי ל״, טז) שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא׃

    23והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה׃

    24תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן שנאמר ״(ישעיהו ד״, ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין.

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה

    לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    פרנס המוטל על הצבור ראוי לו לרחם עליהם בכל מה שיוכל וכבר בארנו עונש המטיל אימה יתירה עליהם שלא לשם שמים ואע"פ שהרחמנות מדה יתרה היא כל שאין בו דעת אין נזקקין לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וכן אמרו כל הנותן פתו למי שאין לו דעה יסורין באין עליו:

    עם הארץ חזקתו שאינו מקיים המצות ואינו בן העולם הבא לפיכך יהא אדם זהיר ללמוד תורה שבה יזכה לכל שלמות ולכל מעלה והעדרה סיבת כל חלי וכל מכה ואבדן הנפש כל בית שאין דברי תורה נשמעין בתוכו סוף אש של גיהנם אוכלתו שנאמר אין שריד במגוריו וכו' תאכלהו אש וגו' וכל שעוסקים בתורה יהו בטוחים מן הגזרות שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה אין העיף בתורה נמסר ביד מי שמציק לו וכן אמרו וחבל עול מפני שמן חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה וסיעתו:

    ולעולם יהא אדם בעל מדות ומשאו ומתנו בנחת ודבורו קיים והן שלו צדק דרך הערה אמרו כל המחליף בדבורו כאלו עובד ע"ז:

    אסור לאדם להסתכל בעריות אפילו באצבע קטנה של אשה אפילו להריח בשמים שעליה כל שמתכוין להנות הרי זה אסור ומכין אותו מכת מרדות כמו שתיבאר במקומו:

    בית אפל שאין לו אורה בכדי שיהא הכהן יכול לברר את הנגע אם טהור אם טמא אם ראוי להסגיר אינו פותח בו חלונות ולא משתדל כלל שיהא יכול לברר את הענין אלא מניחו בחזקת טהרה והולך לו וכבר כתבנוה במסכת חולין:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף צ״ב עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף צ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־701 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    יקבוהו מנקבים אותו לשון (מלכים ב י״ב:י׳) ויקוב חור בדלתו:

    אוכלא דקצרי כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים:

    ומרוה גם הוא יורה מי שמרווה את תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ל"א ומרוה לשון מורה:

    ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו' רמז לו שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו שהרי השיב אחור ימינו:

    מרחמם בעוה"ז ינהגם לעוה"ב:

    שתי אותיות של שם כך שמעתי. ל"א כל שמות על שם דאמרי' בעלמא (חגיגה דף טז.) צבאות אות הוא בצבא שלו קרי להו אותיות לשון מופלא:

    גדול מקדש חשוב הוא:

    למילתיה הכי נמי דגדולה היא וכדעולא:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 92a · Sefaria

    מאירי

    פרנס המוטל על הצבור ראוי לו לרחם עליהם בכל מה שיוכל וכבר בארנו עונש המטיל אימה יתירה עליהם שלא לשם שמים ואע"פ שהרחמנות מדה יתרה היא כל שאין בו דעת אין נזקקין לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וכן אמרו כל הנותן פתו למי שאין לו דעה יסורין באין עליו:

    עם הארץ חזקתו שאינו מקיים המצות ואינו בן העולם הבא לפיכך יהא אדם זהיר ללמוד תורה שבה יזכה לכל שלמות ולכל מעלה והעדרה סיבת כל חלי וכל מכה ואבדן הנפש כל בית שאין דברי תורה נשמעין בתוכו סוף אש של גיהנם אוכלתו שנאמר אין שריד במגוריו וכו' תאכלהו אש וגו' וכל שעוסקים בתורה יהו בטוחים מן הגזרות שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה אין העיף בתורה נמסר ביד מי שמציק לו וכן אמרו וחבל עול מפני שמן חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה וסיעתו:

    ולעולם יהא אדם בעל מדות ומשאו ומתנו בנחת ודבורו קיים והן שלו צדק דרך הערה אמרו כל המחליף בדבורו כאלו עובד ע"ז:

    אסור לאדם להסתכל בעריות אפילו באצבע קטנה של אשה אפילו להריח בשמים שעליה כל שמתכוין להנות הרי זה אסור ומכין אותו מכת מרדות כמו שתיבאר במקומו:

    בית אפל שאין לו אורה בכדי שיהא הכהן יכול לברר את הנגע אם טהור אם טמא אם ראוי להסגיר אינו פותח בו חלונות ולא משתדל כלל שיהא יכול לברר את הענין אלא מניחו בחזקת טהרה והולך לו וכבר כתבנוה במסכת חולין:

    Meiri on Sanhedrin 92a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' כל בית שאין ד"ת נשמעין עיין עירובין דף יח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 92a · Sefaria

    בן יהוידע

    כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד. מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה (משלי יא, כו) (מלכים ב יב, י). הא דנקט כִּכְבָרָה נראה לי בס"ד דהמלמד תורה לאחרים זוכה לברכה יען כי כל משפיע נקרא זכר ואמרו רבותינו ז"ל זָכָר [227] גימטריא בְּרָכָה [227] וזה המלמד שהוא משפיע שנקרא זכר זוכה לברכה ועל כן זה המונע הלכה מפי התלמיד אינו רוצה להיות זכר נמצא אינו חפץ בברכה ותרחק ממנו לכך נהפכים לו אותיות בְּרָכָה לאותיות כִּבְרָהּ דהם שוים לכך אמר 'מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה'. והנה מהרש"א ז"ל פירש ענין מנקבים היינו רצונו לומר ששוכח תלמודו עיין שם וצריך להבין ידמהו לכלי שיש בו נקב כמו משפך שקורין בערבי ריח"תי ולמה דימהו לכברה שיש בה נקבים רבים ונקבים קטנים? ונראה הכונה כי הוא יודע בודאי כמה וכמה הלכות ומיני לימוד והוא אינו שוכח הכל לגמרי אלא שוכח מכל דבר ודבר מחציתו או שלישו וזה יקשה עליו יותר שזוכר מה היה בידו ואין מועיל כלום שאם שכח חציו של דבר או שלישו אינו יכול לדבר בו כלום ולכן דימהו לכברה שיש בה נקבים הרבה ואינה נקובה נקב אחד גדול. ומה שאמר ' כִּי אוּכְלָא דְּקַצְרֵי ' הדבר יפלא מה בא אביי לחדש בדמיון כלי זה על כלי של כברה כי ענין אחד הם וזה הכלי גם כן הוא עשוי ככברה, ונראה כי כלי זה הוא של כובסין ומזלפין בו מים על הבגדים כמו שפירש רש"י ז"ל ולפי דברי מהרש"א ז"ל ענין הנקבים הוא כאן על השכחה שתתרוקן תורתו דרך הנקבים שמשכחה לכך בחר לעשות דמיון זה לכלי זה שדרך נקביו יוצאין המים ממנו וכן באדם זה יוצאה התורה שנמשלה למים ממנו.

    רַב אַשִׁי אָמַר מֵהָכָא "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, יג). פירש רש"י לקץ שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר ימינו וכו'. ועוד נראה לי בס"ד דאותיות העומדין מימין של אותיות השם ברוך הוא הם כוז"ו [39] שהם מספר ט"ל [39] שבהם נרמז טל של תחיית המתים ובשם זה נפתחים הקברות ולזה אמר 'לְקֵץ הַיָּמִין' הוא זמן תחיית המתים שיהיה בו טל של התחיה שרמוז בימין של אותיות השם ברוך הוא.

    וְאִם לִמְּדוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף (משלי יא, כו) (בראשית מב, ו). נראה לי בס"ד טעם לזה כי יוסף הצדיק ע"ה כל ישראל נקראים בניו אף על פי שהם אינם משבטו דכתיב גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה (תהלים עז, טז) נמצא גם שאר שבטים שאינם בניו וזרעו קראם בני יוסף, כן זה המלמד תורה לתלמידים כל אלו התלמידים נקראים בניו אף על פי שלא ילדם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין יט:) כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו לכך אמר זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף. או יובן בס"ד הברכה הגדולה שזכה אליה יוסף הצדיק ע"ה היא עין טובה ולכן לא שלטה עין הרע בו ולא בזרעו וכמו שאמרו בגמרא על פסוק בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (בראשית מט, כב) וכן הוא באדרא קדישא. והנה המונע הלכה מתלמיד הוא צר עין שרוצה שתהיה החכמה צרורה אתו ולא תהיה אצל זולתו, ולהפך המלמד חכמתו לאחרים הוא טוב עין ולכן זוכה לברכה של עין טובה שנתברך בה יוסף הצדיק ע"ה לו ולזרעו ולכן אמר ברכות לשון רבים. אי נמי יובן בס"ד יוסף הצדיק ע"ה זוכה לברכה שיהיה עליון על כל השבטים שהוא בסוד הלולב הגבוה מכל שאר מינים וכתיב 'צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח' (תהלים צב, יג) שנמשל הצדיק לתמר שהוא הדקל הגבוה מכל האילנות ואמרתי בס"ד רמז לדבר קודם אותיות יוֹסֵף יש אותיות ' טה נע ' שהם מספר דקל [134] שהוא התמר שנמשל בו יוסף הצדיק ע"ה ודומה לו שהוא גבוה מן הכל וגם זה יזכה לכך ולזה אמר כאן 'וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר' (משלי יא, כו) שיזכה לברכה הרמוזה בראש משביר הוא יוסף הצדיק ע"ה ששם למעלה מראש שמו יש מספר דקל שגם זה יהיה גבוה ועליון על הכל כבודו.

    כָּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" (משלי יא, כה). נראה לי בס"ד נרמזה עולם הבא בתיבת הוּא שכל דבר נעלם נקרא 'הוּא' ועולם הבא נעלמת לזה אמר 'גַּם הוּא' זו עולם הבא שהיא נעלמת יורה הוא שם. ומה שנאמר ' כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם ' (ישעיה מט, י) נראה לי בס"ד נרמז עולם הבא באות מ"ם של 'יְנַהֲלֵם' שהיא מ"ם סתומה הרומזת לעולם הבא שמוקפת מארבע רוחות ולא כעולם הזה דצד הצפון פתוח ואמרו 'עַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם' ששם הכל מים כלומר חסדים ואין שם דינים וגבורות. אי נמי 'מַבּוּעֵי מַיִם' אותיות מלוי של מים כזה מ" ם י ו " ד מ" ם שהם אותיות 'דומם' כלומר גם אחר שמת ונעשה דומם בקבר יחזור ויחיה וינהלם בעולם הבא.

    גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת (שמואל א ב, ג) יש להקשות למה לא אמר בין שתי שמות שהם א־ל הוי־ה? ויש לומר רמז לפי דרכו עוד מעלה אחרת בדעה אשר יש למעלה ממנה והם שני אותיות 'לי' דהיינו למ"ד של א־ל ויו"ד של שם הוי־ה והם אותיות 'לי' שמורים על הקיום כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך יא, טז) כל מקום שנאמר בו 'לי' קיים לעולם, ונמצא יש כאן שני שמות א־ל הוי־ה ושתי אותיות 'לי' של שתי שמות.

    כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף מִתְעַשֵּׁר (משלי כד, ד) קשה תיבת 'לַסּוֹף' נראה לשון יתר? ונראה לי בס"ד על דרך מעשה שהיה בסוחר שיש לו סחורה למכור, והביא לו הסרסור לוקח לקנות ממנו הסחורה ההיא לזמן ששה חדשים בריוח גדול חמשים למאה על הקרן ולא רצה למכור והלך זה וקנה מאחרים. אחר כך הביא לו אותו סרסור לוקח אחר וקנה ממנו אותה הסחורה בריוח עשרה למאה לזמן ששה חדשים ומכר לו. אחר כך אמר לו הסרסור למה ללוקח ראשון שהיה ריוח חמשים למאה לא מכרת ולזה נתרצית למכור בריוח עשרה למאה? אמר לו הראשון שקבל ליקח בריוח חמשים למאה אין זה קונה בשביל להרויח אלא בשביל לאכול הכל! כי איך יתכן שיוכל להרויח בערך זה? ומוכרח שיפסיד ויודע הוא שיפסיד ואיך יקנה? אלא ודאי רוצה לאכול הכל! אך השני קנה בערך שיוכל להרויח בו, נמצא זה קונה כדי להרויח הנה זה ודאי יפרע דמי הסחורה בזמנה וכן היה להם סוף דבר, זה אכל הכל וזה שלם במטבא. ולזה אמר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף רצונו לומר שיתבונן על הסוף ולא יהיה נבהל בראותו ריוח גדול להשליך סחורותיו על קוצים וברקנים שיאכלו הכל ממנו הרי זה מִתְעַשֵּׁר. או יובן על פי מה שאמרו אם ראית סחורה בזול רוץ וקנה אותה שסופה להתייקר ומי שהוא בר דעת הוא מתנהג על פי הכלל הזה הנה היא לַסּוֹף רצונו לומר לאחרי זה מִתְעַשֵּׁר שירויח. ונראה לי עוד דַעַת ברבועו 'ד' דע דעת' [552] עולה תקנ"ב ונקודות קמ"ץ ופת"ח עם כולל שלהם מספר כ"ד הרי מספר עוֹשֵׁר [576]. ומה שאמר ' כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו ' הכונה על דרך מה שאמר בן סירא (בראשית רבה כב, ח) 'טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך' [אל תעשה טוב לאדם רע, ורעה לא תבוא עליך]. ועל דרך זה הוא שאמר ' כָּל הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו ' דהכונה הוא שמפרנס בביתו אדם שאין בו דעה שאין לו לב מבין להכיר בטובת בעל הבית המפרנסו סופו שישלם לבעל הבית רעה תחת טובה וכמו שנאמר גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב (תהלים מא, י) שסופו לעשות רע לאותו אדם שפרנסו ולזה אמר 'יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו' רצונו לומר באין עליו יסורין מזה האדם עצמו שהאכילו פתו שבודאי אחר כך ישלם לו רעה תחת טובה וכאשר נמצא כזאת בנסיון אצל כמה בני אדם.

    כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף גּוֹלֶה (ישעיה ה, יג) נראה בס"ד כי הדעת רמוז באות אל"ף שציורו וא"ו ושני יודי"ן אחת מכאן ואחת מכאן כן הדעת הוא דוגמת וא"ו של אות אל"ף שעומד בין חכמה ובינה שהם שני יודי"ן של אות אל"ף ולכן מי שאין בו דעת נפרד ממנו אות א' דְּ אָ דָם ונשאר דָּם שעולה מספר גּוֹלָה [44].

    כָּל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִין בּוֹ בַּלַּיְלָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ (איוב כ, כו). נראה בס"ד למוד תורה רמוז באות אל"ף לשון אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וכיון דאין נשמע לימוד תורה בבית, יחסר מספר אות 'אל"ף' [111] שהוא קי"א מן מספר 'בַּיִת' [412] וישאר מספר 'אֵשׁ' [301]. ומה שאמר בַּלַּיְלָה נראה דידוע שני אותיות באלפא ביתא רמוז בהם למוד תורה והם אות אל"ף ואות למ"ד ואמרתי בס"ד לימוד באתגלייא רמוז באות למ"ד שהוא גבוה ועליון על כל אותיות כן לימוד הנגלה כתיב ביה בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא (משלי א, כא) וזה עיקר לימודו ביום אך לימוד באתכסייא שהוא סוד דעליו אמרו רבותינו ז"ל (סוכה מט:) מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, זה רמוז באות אל"ף שיש בו רמז לכסוי והעלם כי 'אל"ף' בהפוך אתוון 'פלא' לשון כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר (דברים יז, ח) וכן לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ (דברים ל, יא) וזה ראוי להיות בלילה, ולכן על לימוד זה הרמוז באות אל"ף אמר שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה 'בַּלַּיְלָה'..

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 92a · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף צ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־701 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״יקבוהו לאום״, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר:…״

    2. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״עולא בר ישמעאל אומר: מנקבין אותו ככברה.…״

      חכמים: עולא, אביי.

    3. קטע 337 מילים

      נפתחת ב״ואם למדו, מה שכרו? אמר רבא אמר…״

      חכמים: רב ששת, רבא.

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת: כל המלמד תורה בעוה"ז…״

      חכמים: רב ששת.

    5. קטע 556 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מניין לתחיית המתים מן התורה?…״

      חכמים: רב אשי, רבא.

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    7. קטע 717 מילים

      נפתחת ב״וא"ר אלעזר גדולה דעה שניתנה בין שתי…״

      חכמים: שמואל.

    8. קטע 841 מילים

      נפתחת ב״וא"ר אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי…״

      חכמים: רב אדא.

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה למילתיה הכי נמי כדעולא דאמר…״

      חכמים: עולא.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו…״

    12. קטע 1228 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו…״

    13. קטע 1338 מילים

      נפתחת ב״וא"ר אלעזר כל הנותן פיתו למי שאין…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו…״

    15. קטע 1539 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר"א כל בית שאין דברי תורה…״

    16. קטע 1636 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי…״

    17. קטע 1723 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    18. קטע 1831 מילים

      נפתחת ב״והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    19. קטע 1926 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    21. קטע 2123 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים…״

      חכמים: רבי אלעזר, רבי זירא.

    22. קטע 2235 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' טבי אמר ר' יאשיה מאי…״

    23. קטע 2331 מילים

      נפתחת ב״והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין…״

    24. קטע 2436 מילים

      נפתחת ב״תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף צ״ב ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026