וקסבר אביי ידו כידה — מדאוקי פלוגתייהו בנפלו לה תחתיו ואפי' הכי לבית הלל נכסים בחזקתן קסבר אביי נשואה ידו כידה ולא יותר הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה ידו גריעא מידה ונכסים בחזקתה ובית שמאי פליגי ואמרי נשואה ידו עדיפא מידה וכשמת יד היבם כידה ויחלוקו. ובכתובות בהכותב (כתובות דף פג.) נמי פליגי אביי ורבא דקאמר אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה ואמרינן התם נפקא מינה לשומרת יבם:
דידו עדיפא מידה — ואפילו בית הלל מודו דשקלי יורשי הבעל בנכסים:
הכי גרסינן אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר - קודם שנפלו לה הנכסים הלכך זיקה לא מהניא ולא מידי בנכסים:
וסיפא דעבד בה מאמר — ובית שמאי לטעמייהו דאמרי מאמר קני בפרק ארבעה אחין (לעיל יבמות כט.) בית שמאי אומרים אשתו עמו כו' וב"ה לטעמיהו דאמרי לא קני:
וקסבר רבא — קנין מאמר לב"ש קני כודאי ארוסה וכספק נשואה. כלומר אע"ג דב"ש ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצר' אחותה משום אחות אשה כדקתני אשתו עמו מיהו לא כודאי נשואה משוי לה למיקני יבם כולה ירושה דילה אלא כספק נשואה ויחלוקו:
כוותיה דאביי — דסיפא בדנפלו לה כשהיא תחת הבעל:
דקשיא מתה — לקמן מפרש:
ויוצאין מרשות הבעל — כשמתה. אלמא דנפלו לה תחת בעלה:
אדמיפלגי בגופה — של קרקע ולאחר מיתה:
ליפלגו בחייה ולפירות — הואיל וטעמא משום דידו כידה:
ותו לא מידי — אין להשיב על כך דודאי דיקא כוותיה וקשיא ליה מתה:
שמגרשה בגט — ולא בעי חליצה:
ומחזירה — אם רצה ולא מיתסרא עליה:
ויבמה — אע"פ שלקחה קרי ליה ויבמה:
ואימא הכי נמי — אכולה מילתא קאי:
ולקחה לו — ויבמה מצי למכתב למה לי דכתיב לאשה ש"מ הרי היא כאשתו. ויבמה אי לכדרבי בפ"ק (לעיל יבמות דף ח.) לאסור צרות ועריות אי לכדרבנן ויבמה בעל כרחה:
אשה הקנו לו — לייבם:
מן השמים — ולא שיעבד נכסיו לכתובתה ויכול למוכרן בכל עת שירצה:
ואי לית לה מראשון — דלית ליה נכסים:
מתני' מצוה בגדול — מוהיה הבכור (דברים כה):
לא רצה כו' — מפרש בגמ':
תלה בקטן — קטן ממש:
ובגדול — שהיה גדול האחים במדינת הים ויש לו אח כאן הגדול מן האחין שלפנינו ותלה גדול האחין שלפנינו בו לומר המתינו לו שהוא גדול ממני שמא ייבם אותך. והכי מוכח בגמ' דאמרי' ת"ש ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו ואי ס"ד חליצת גדול עדיפא אמאי אין שומעין לו נינטר דלמא אתי וחליץ אלמא אותו שבמדינת הים גדול שבכל האחין הוא:
עליך מצוה — שאע"פ שאחיך שבמדינת הים גדול ממך כיון דאתה גדול האחין שלפנינו עליך מצוה דשהויי מצוה לא משהינן והכי מפרש בגמרא:
גמ' ביאת קטן וחליצת גדול — גדול רוצה לחלוץ וקטן [ממנו] רוצה לייבם. והאי קטן לאו קטן ממש הוא דקטן לאו בר חליצה וייבום הוא שמא ימצא סריס ואפי' מאן דלא חייש למיעוט וקטן מותר לייבם הכא ודאי סוגיא דשמעתין מוכחא דלאו קטן ממש הוא מדקפריך לקמן תלה בקטן עד שיגדיל ושני ליה שהויי מצוה לא משהינן אלמא בקטן ממש כולהו מודו:
במקום גדול ביאת קטן לאו כלום הוא — דהא מצוה אגדול רמיא:
אלא לחלוץ וקתני מהלכין על כל האחין — אולי ייבמה:
ואמאי חוזרין אצל גדול — אי אמרת בשלמא דכל לא רצה ורצו דמתניתין אייבום קאי להכי חוזרין אצל גדול דכיון דכולהו בעו למיחלץ ואיהו נמי בעי למיחלץ איהו קדים אלא אי אמרת אפילו מיחלץ לא בעי אמאי חוזרין אצל גדול פשיטא דלמכפייה למיחלץ ונכפינן לדידהו ולא נטרח ב"ד כולי האי:
