רבי נתן הבבלי

דור שלישי לתנאים. מחבר אבות דרבי נתן. יורד לעומק הדין, כלומר: מברר את ההלכה על בורייה, היה לבלר, כלומר סופר, חבירו של רבי מאיר בעל הנס ורבו של רבי.

שימש כאב בית הדין בישיבתו של רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי יהודה הנשיא.

כל אבותיו היו ראשי הגולה בבבל, ורבי נתן עלה לארץ ישראל נתמנה לאב בית הדין ורגיל אליהו הנביא עימו.

רבי ורבי נתן סוף משנה, כלומר: הם סוף דור התנאים, עד ימיהם כל תנא היה שונה את דבריו בבית המדרש והם דאגו לאסוף את כל דברי התנאים שבכל הדורות וסידרו אותם בששה סדרי משנה. ב"מ פו.

כתב הרמ"א: אע"ג שהלכה כרבי מחבירו, רבי ורבי נתן הלכה כרבי נתן, מדוע? רבי נתן שונה מכולם משום שהיה רבו של רבי ושל אביו.

רגיל אצלו אליהו הנביא

אמר אליהו הנביא לרבי נתן: אכול עד שתתמלא קיבתך שליש, ושתה עד שתתמלא קיבתך שליש נוסף, ושליש קיבתך השאר ריקה.

או אז, גם אם תבוא לידי כעס ותתמתח קיבתך היא תשאר שלימה ולא תבקע.

אבל אם תמלא את כל קיבתך באכילה ושתיה, הרי כשתבוא לידי כעס תתמתח קיבתך ועלולה להבקע. גיטין ע.

חכמתו

אמר אביי, אמרה לי אם: תינוק שכל בשרו אדום, הסיבה היא! משום שעדיין לא נבלע דמו בבשרו ונשאר בין העור לבשר, לכן במקרה כזה יש סכנה למולו שעלול לאבד את כל דמו, אלא ימתינו עד שיבלע דמו בבשר וימולו אותו.

כך שנינו: אמר רבי נתן, פעם אחת הלכתי לכרכי הים.

באה אשה אחת לפניי וסיפרה לי שמלה את בנה הראשון ומת, ואת בנה השני ומת, ואת בנה השלישי הביאה לפניי.

ראיתיו שהוא אדום! אמרתי לה: תמתיני מלמולו עד שייבלע הדם בבשרו, המתינה עד שייבלע דמו ומלה אותו וחי והיו קוראים לו נתן הבבלי על שמי.

שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא ובאה אשה אחת לפניי, שמלה את בניה הראשון והשני ומתו ובנה השלישי הביאתו לפניי.

ראיתי אותו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי דם ברית! מלבד הסכנה שאם היו מלים אותו, גם לא היה יוצא ממנו "דם ברית" והרי מצווה שיצא הדם!

אמרתי לה: המתיני עד שיהיה בגופו דם! המתינה ואחרי כן מלה אותו וחי והיו קוראים לו נתן הבבלי על שמי. שבת קלד.

אימרותיו

רבי נתן אומר: אדם המוכר את ספינתו, מכר עימה אף את הביצית, והיא: כאשר רוצים לעלות ליבשה נכנסים אל ספינה קטנה הנקראת ביצית, ובאים איתה אל החוף, מכיון שהספינה הגדולה אינה יכולה להתקרב לחוף מפני שהתחתית שלה עמוקה.

סומכוס אומר: אדם המוכר את ספינתו מכר עימה אף את הדוגית.

רבא מבאר: רבי נתן וסומכוס אינם חולקים וביצית היינו דוגית, ואיך! רבי נתן שהיה בבלי ורגילותו לדבר בלשון ארמית, ושם, בנהר מישן שבבל שלא היה עמוק שטות שם ספינות קטנות וקראו להם האנשים: "בוציאתא של מישן".

סומכוס שהיה בארץ ישראל קורא לה דוגית, כמו שמצאנו בלשון הכתוב: "ואחריתכן בסירות דוגה", שהיא: ספינה קטנה של ציידי דגים. עמוס ד,ב

עם חבירו רבי מאיר

אב בית דין. - חכם. רבי נתן- נשיא. רבי מאיר- אומרת הגמרא: רבן שמעון בן גמליאל בתחילה כך היו נוהגים: היה רבן שמעון בן גמליאל נכנס וכולם היו קמים מלפניו, כך שהיו נכנסים רבי מאיר ורבי נתן כולם היו קמים מלפניהם.

רבן שמעון בן גמליאל שהיה הנשיא אמר: האם לא צריך שיהיה היכר ביני לביניהם?! כמובן שרשב"ג לא לכבודו עשה אלא כדי שתהיה אימת ציבור על הנשיא!

לכן תיקן רבן שמעון בן גמליאל את סדר הכיבודים שמפורט במשנה. והוא: שהנשיא נכנס, כל העם עומדים ואינם יושבים עד שאומר להם הנשיא שבו.

כשאב בית דין נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן, ורק היושבים בקצות הספסלים משני צידי המעבר נשארים לעמוד לפניו עד שישב במקומו.

כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב, הכוונה: רק בשעה שהחכם עובר סמוך ליושב חייב היושב לקום לפניו, ומיד כשעבר מפניו יכול לשבת, נמצא, שכל היושבים בדרך הילוכו נעמדים ויושבים בזה אחר זה.

באותו יום שתיקן רבן שמעון בן גמליאל את הסדר הזה לא היו רבי מאיר ורבי נתן בבית המדרש. למחרת שהגיעו, ראו שהציבור לא קם מפניהם כמו כל יום! שאלו מה קרה? אמרו להם: כך תיקן רשב"ג.

אמר רבי מאיר לרבי נתן, אתה חכם ואב בית הדין בוא ונעשה כמו שעשו לנו!

שאל רבי נתן מה נעשה? אמר לו רבי מאיר, בוא נבקש מרשב"ג שידרוש לנו במסכת עוקצין, אני יודע שמסכת זו אינה שגורה בפיו ולא יוכל להענות לבקשתנו, ונדרוש לו את הפסוק: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו", תהלים קו, ב למי נאה למלל גבורות ה'?! מי שיכול להשמיע כל תהלתו!

היינו, שרק מי שיודע את כל התלמוד יכול להתהלל ולא מי שאינו יודע מסכת עוקצין! ובטענה זו נעביר אותו מנשיאותו.

אני אהיה אב בית דין במקומך ואתה תהיה נשיא במקום רבן שמעון בן גמליאל והכל יבוא על מקומו בשלום.

שמע רבי יעקב בן קורשי את תכניתם ואמר: חס ושלום שיעשו כך לנשיא רשב"ג ויביישו אותו! הלך רבי יעקב וישב אחורי רשב"ג ולמד בקול רם את מסכת עוקצין, פירש את המשניות, אחרי כן חזר עליהם ושוב חזר עליהם.

שמע זאת רשב"ג, ואמר: מה קורה פה! ממתי רבי יעקב יושב ושונה כך מסכת כדי שאשמע! אולי חס ושלום מישהו חותר אחריי לעשות משהו כנגדי! נתן דעתו רשב"ג ולמד טוב את מסכת עוקצין.

למחרת באו רבי מאיר ורבי נתן לפני רשב"ג. ביקשו שישנה להם את מסכת עוקצין!

פתח ושנה להם מסכת עוקצין. לאחר שסיים שאל אותם בתמיה: אם לו הייתי שונה לכם מסכת עוקצין הייתם מביישים אותי?!

ציווה רשב"ג להוציא אותם מבית המדרש והיו מכניסים את קושיותיהם בפתק לבית המדרש. הקושיות שרשב"ג לא תירץ, כתבו הם את התירוצים והיו מכניסים לבית המדרש.

אמר רבי יוסי בן חלפתא לחכמים בבית המדרש: תורה מבחוץ ואנו בפנים!?

אמר רשב"ג נכניסם לבית המדרש אבל נקנוס אותם שלא נאמר שמועה בשמם!

מאז השמועות של רבי מאיר נאמרות בשם "אחרים אומרים" ורבי נתן בשם "יש אומרים". משמיים הראו לר"מ ולר' נתן בחלומם שילכו וייפסו את רשב"ג! רבי נתן הלך אבל רבי מאיר אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידים ולא הלך.

כשהלך רבי נתן לפייסו, שאל אותו רשב"ג בתמיה: מדוע חשבת שתוכל להיות נשיא במקומי?! נניח שאב בית דין אתה יכול להיות מפאת החשיבות של אביך שהיה אב בית דין! אבל להיות גם נשיא מהיכן הגיע לך הרעיון?!

כך נמשך הדבר: דברים שאמר רבי מאיר שנה רשב"ג לבנו רבי יהודה הנשיא בלשון "אחרים אומרים", כך שנה גם רבי את דברי רבי מאיר.

שאל רבן שמעון בנו של רבי את אביו, מי הם הנקראים "אחרים" שמימיהם אנו שותים, ושמותם אנחנו לא מזכירים?

אמר רבי לבנו: אלו בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך!

אמר רבן שמעון לרבי אביו: מכיון שעבר זמן רב מאז יש לקרות על כך את הפסוק: "גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה"! קהלת ט, ו

אמר לו רבי אביו: פסוק אחר צריך לקרות כאן: "האויב תמו חרבות לנצח"! תהילים ט, ז כלומר: למרות שהאויב לא מהווה סכנה עדיין חורבן האויב צריך להשאר לנצח ואין לחזור ולהזכירם בשמותם.

אמר רבן שמעון לאביו: אם מעשיהם היו מועילים להם אזיי אין להם תקומה לנצח, אבל מה שעשו הם, לא הועיל להם בסופו של ענין! חזר רבי ושנה לבנו רבן שמעון את המשנה בשמו של רבי מאיר.

אמר רבא: אפילו רבי המוכר בענותנותו לא נהג בענוה יתירה ושנה את המשנה משום ר"מ ולא במילים: אמר "רבי מאיר" במשנתו. הוריות יג: