אברהם אבינו — בימי דור הפלגה היה בסוף ימי פלג נפלגה הארץ כדתניא בסדר עולם א"ר יוסי נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג וא"ת בתחילת ימיו כו' ופלג ראה את אברהם כמה שנים דהא לקצ"א דפלג נולד אברהם וחיה פלג אחר כך כמה שנים:
במושב אנשי פלשתים — כשגר ביניהם דכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים:
כשהוא איש — כשהוא בחור בכחו. כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה:
כאיש — גבור:
ולא בשכר מצותיו — שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו ולא לשם קיבול שכר:
על מנת שלא לקבל פרס — יהי לבך עמו לומר אפילו אין סופי לקבל שכר אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו:
ממקום שלבו חפץ — לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו:
חפצו — באותו שאדם חפץ מדלא כתיב חפץ:
פסקי סידרא — פרשיות של מקרא:
סליק סיפרא — סיימו את אחד מן הספרים:
תילים — ספר תהלים:
עושה לו חפציו — הכי קאמר קרא כי אם בתורת ה' עושה חפצו:
נקראת על שמו — של [אותו] תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע של כל אדם:
ילמד אדם — מרבו עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו:
ואח"כ יהגה — יעיין בתלמודו לדמות מילתא למילתא להקשות ולתרץ ובראשונה לא יעשה כן שמא יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה ועוד לאחר ששנה הרבה הוא מתיישב בתלמודו ומתרץ לעצמו דבר הקשה וה"נ אמרינן בהרואה (ברכות דף סג:) הסכת הס ואח"כ כתת ומייתינן להא דרבא התם:
דלא ידע מאי קאמר — שאין רבו יודע לפרש לו כלום:
גרסה — לשון גרש וכרמל (ויקרא ב׳:י״ד) שלא היה טוחן הדק אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע [לצורך] מאכל:
גרסה נפשי לתאבה — מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת אע"פ שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה:
כתיב על גפי — בתורה משתעי. שלחה נערותיה תקרא תלמידים העוסקין בה. על גפי משמע כעל כנפים מושב שאינו קבוע:
וכתיב — קרא אחרינא על כסא מקום כבוד קבוע כמו רק הכסא אגדל ממך (בראשית מ״א:מ׳). ל"א בתחילה על גפי יחידי בלא תלמידים כמו אם בגפו יבא:
בראש מרומים — מסתלק במחבואות:
ולבסוף עלי דרך — מורה הוראה לעין כל:
בורך — מים מכונסין וסופן כלים:
בארך — מים חיים ואין פוסקין:
חבילות — דגריס הרבה [יחד אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות ומשכח:
על יד — מעט]:
יחרוך — נוטריקון יחיה ויאריך:
צייד הרמאי — שמרמה אנשים להראות כמה אני חכם להעמיד גירסות הרבה והוא משכח ומקצר ימיו דכתיב (דברים ל׳:כ׳) כי הוא חייך ואורך ימיך:
ורב ששת אמר צייד הרמאי הוא יחרוך — בלשון (שבת דף כ:) איחרוכי איחריך. כלומר יש לו עופות לחרוך ולאכול. כל מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליו פעמים הרבה עד ששגור בפיו ואח"כ חוזר ולומד תלמודו מתקיים וקרא אתמוהי מתמה וכי לא יחרוך מי שצידו רמייה:
כנפיה — שלא תברח:
שתול — נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר:
נטוע — מעיקרו ולא זז משם לעולם. כלומר כעץ שתול יעשה תלמיד [את] עצמו לילך וללמוד מכל האדם ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד:
סברא — ללמוד חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת התלמוד:
