מסכת מגילה דף כ״ה עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Megillah 25b, Chapter 3 HaKorei Omed
רש"י
קמ"ל שבחו הוא - שבח הוא ליהודה הקרייה:
דאודי - שהודה מחטאו:
פייגי דעתייהו - יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין ויאמרו טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופנו ליענש:
מאהבה - של ברכות:
ומיראה - של קללות ואין לבן לשמים:
אל תתרגם אלא אחרון - ויהיו בני יעקב שנים עשר והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא פסוק לעצמו:
מן ויאמר משה אל אהרן - מה עשה לך העם הזה:
פקרו המומרים - העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז:
משום ישא - שלא יאמרו הקב"ה נושא להן פנים ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים כדאמרינן בברכות (דף כ:) לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח׳:י׳) והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה:
ישגלנה - לשון משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב׳:ו׳) וי"מ כלבתא:
בעפולים - לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים ושניהן בנקב בית הריעי:
חריונים - חרי לשון ריעי:
דביונים - הזב מן היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין גלליהן בשומרון:
את חוריהם - ריעי היוצא דרך הנקב:
מימי שיניהם - שינים יש לכרכשת' וצואה לחה ורכה קרויה מימי שיניהן:
למחראות - גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא:
לעגלות בית און - לקול השמועה הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם שבשומרון כי אבל עליו על העגל:
וכמריו (אשר) עליו יגילו - אשר היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו:
אלא כבידו - כובד משאו של ריעי תהיה בו וכובד עגבותיו ודומה לו בספר ישעיה (כרעו קרסו) יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' הוא משא של ריעי ורבותי מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון שמחה שהיקל משאוי שלהן אבל אין לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו סנחריב:
שי"ן ותי"ו - לשון וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ׳:ד׳):
דסני שומעניה - שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף:
בג' ושי"ן - בר גירתא זונה שמה סריי' שם מוסרח כך הוא בתשובות הגאונים מותר לבזות גם את אמו שילדתו ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא:
הדרן עלך הקורא את המגילה עומד
מתני' בני העיר שמכרו רחובה של עיר - יש בו קדושה כדמפרש בגמ' הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות:
1ומה לפנים ומה לאחור, קמ"ל׃
2מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם. פשיטא! מהו דתימא: ניחוש לכבודו דאברהם, קמ"ל׃
3מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם. פשיטא! מהו דתימא: ליחוש לכבודו דיהודה, קמ"ל שבחיה הוא דאודי.
4מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם. פשיטא! מהו דתימא: ליחוש לכבודן של ישראל, קמ"ל כל שכן דניחא להו, דהויא להו כפרה.
5קללות וברכות נקרין ומתרגמין. פשיטא! מהו דתימא: ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא, קמ"ל׃
6אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין. פשיטא! מהו דתימא: ניחוש דלמא אתו למעבד מיראה, קמ"ל׃
7מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם [מעשה אבשלום נקרא ומתרגם]. פשיטא! מהו דתימא: ליחוש ליקריה דדוד, קמ"ל׃
8מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם. פשיטא! מהו דתימא: ליחוש לכבודו דבנימין, קמ"ל׃
9(יחזקאל טז, ב) ״הודע את ירושלם את תועבותיה״ נקרא ומתרגם. פשיטא! לאפוקי מדרבי אליעזר. דתניא: מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר ״הודע את ירושלם את תועבותיה״. אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
10ואלו נקרין ולא מתרגמין, (רעבד"ן סימן) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול, והיה קורא חזן הכנסת (בראשית לה, כב) ״ויהי בשכון ישראל״, ואמר לו למתורגמן: (הפסק) אל תתרגם אלא אחרון, ושיבחוהו חכמים.
11מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם. איזה מעשה עגל השני מן (שמות לב, כא) ״ויאמר משה״ עד ״וירא משה״.
ברייתא
12תניא, ר"ש בן אלעזר אומר: לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים שנאמר: ״(שמות לב״, כד) ״ואשליכהו באש ויצא העגל הזה״.
13ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין. מ"ט משום דכתיב: ״(במדבר ו״, כו) ״ישא״.
14מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין. והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם! לא קשיא: הא דכתיב ״אמנון בן דוד״, הא דכתיב ״אמנון״ סתמא.
ברייתא
15ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח, כגון: (דברים כח, ל) ״ישגלנה״ ישכבנה, (דברים כח, כז) ״בעפולים״ בטחורים, (מלכים ב ו, כה) ״חריונים״ דביונים, (מלכים ב יח, כז) ״לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם״ לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם.
16(מלכים ב י, כז) ״למחראות״ למוצאות, ר' יהושע בן קרחה אומר: ״למחראות״ כשמן, מפני שהוא גנאי לעבודת כוכבים׃
17אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא. דכתיב: ״(ישעיהו מו״, א) ״כרע בל קרס נבו״, וכתיב: ״(ישעיהו מו״, ב) ״קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו'״. ר' ינאי אמר, מהכא: (הושע י, ה) ״לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו״. אל תקרי ״כבודו״, אלא ״כבידו״.
18אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לעובד כוכבים שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו. אמר רב אשי: האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן, האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה, ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו.
19הדרן עלך הקורא את המגילה עומד׃
מתני׳ · משנה
20בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת. בית הכנסת לוקחין תיבה. תיבה לוקחין מטפחות. מטפחות׃
תוספות
מה לפנים מה לאחור - פי' מה בסוף גבולי העולם למזרח ולמערב אי נמי מה היה קודם ששת ימי בראשית ומה יהיה אחר שיכלה העולם:
פרק רביעי - בני העיר
מעשה של עגל השני נקרא ולא מתרגם - פירש רש"י שלא יאמרו ממשות היה בו מדקאמר אהרן ויצא העגל הזה וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם (. היה) מעשה עגל השני והיינו סיפיה דקרא דוירא משה ולפרש"י לא היה לו לומר אלא עד תחלת הפסוק לכן נראה כדמפרש בירושלמי דהטעם הוי לפי שאין דומה גנאי של יחיד ביחיד או של צבור בצבור לגנאי של יחיד בצבור ומשום כבודו של אהרן לא רצו לתרגם:
הדרן עלך הקורא את המגילה עומד
מתני' בני העיר:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
ולא יהא אחד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר את כולם תניא לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שמשיב אהרן אל משה פקרו המינין שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.
ברכת כהנים נקרא ולא מיתרגם - מ"ט משום ישא ה' פניו אליך:
ירושלמי לא נקראין - ר' בא בעא מר' יוסי מ"ט א"ל כה תברכו לברכה ניתנה ולא לקריאה תוספתא מעשה דוד בבת שבע לא נקראין ולא מתרגמין והסופר מלמד כדרכו תנו רבנן כל המקראות שכתובים לגניי כגון ישגלנה קורין אותה ישכבנה וכגון בעפולים קורין אותם בטחורים חריונים קורין אותן דביונים וחוריהן קורין אותם צואתם ולמחראות קורין אותן למוצאות אלו בלשון הקודש הן גניי גדול בלשון הזה לפיכך משנים אותם שלא להוציא דבר מגונה מפיו אמר רב נחמן כל ליצנותא אסורה בר ליצנותא דעבודת כוכבים דכתיב כרע בל קרס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדו וגו'.
ר' ינאי אומר מהכא על כבודו כי גלה ממנו כלומר עמו של עגל מתאבלין והכומרים שהיו עליו מגילין עכשיו מתעצבין על כבודו כי גלה כלומר לקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו ניטל כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו.
שרי לעובד כוכבים למימר שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשת שלך דכתיב וחשופי שת ערות מצרים ופירושו מקום השתנת מי רגלים ובתחת מקום הצואה. ואמר רב אשי מאן דסני שומעניה כגון השותה בד' מיני זמר וכיוצא בו כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש בחגיגה וכ"ש בדבר שהוא יותר מזה שרי לבזוייה בשי"ן וגימ"ל כלומר כל מי ששמעו רע מותר לבזותו בן זונה דגיירא וגיירתי ונגלו שוליך ונחמסו עקביך ופי' בן שפחה בן עכו"ם. כדגרסינן כמאן קרינא לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא כו' ר' יהודה בן קרחה אומר וישימם למחוראות קורין אותן ככתבו מפני שגניי לע"ז הוא. הכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים כתוב לרבים אין מכנים אותו ליחיד ר"י אומר המתרגם פסוק בצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף פירוש המתרגם השם בצורתו בדאי והמוסיף עליו זולתי התרגום שלנו הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו אביו או רבו:
ירושלמי תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת שכן נוהגת בשבתות ובי"ט משא"כ בתפילין רב הונא אמר תפילין קודמין שנוהגין במפרשי ימים והולכי מדברות משא"כ במזוזה. מתניתין מסייעא לשמואל תפלה שבלו עושין אותה מזוזה מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלה למה שמעלין בקדש ולא מורידין:
הדרן עלך הקורא את המגילה עומד:
מסכת מגילה דף כ״ה עמוד ב׳
מסכת מגילה דף כ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־471 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: מגילה דף כ״ה ע״ב
פתיחה בקורא