ר' יהודה בר אלעאי

דור שלישי לתנאים, סתם ר' יהודה במקור תנאי שלא נזכר בשם אביו, הוא התנא ר' יהודה בר אלעאי, תלמיד מובהק של ר' אלעזר בן עזריה ומחמשת תלמידיו של ר"ע.

חבריו: ר' נחמיה, רשב"י (ר' שמעון בר יוחאי) ר"מ (ר' מאיר בעל הנס), ר' יוסי בן חלפתא בעל מחלוקתו, רבי יהודה הנשיא תלמידו.

כל מעשה בגמרא "בחסיד אחד", הוא ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי. בבא קמא ק"ג: סתם ספרא (תורת כהנים) הוא ר' יהודה.

מחכמי הסנהדרין

כך למדנו שר' יהודה סתם במקור תנאי הוא ר' יהודה בר אילעאי: אמר רבי אלעזר בן שמוע לתלמידו: מה שאמר לך ר' יהודה "פסול", לא משום שכך ההלכה, אלא מפני שר' יהודה בנו של ר' אילעאי, ור' אילעאי תלמידו של ר' אליעזר בן הורקנוס, לכן הוא שנה לך משנת ר' אליעזר הואיל וחביבה עליו. מנחות יח.

עיר מולדתו

משפחתו הגיעו מבבל ומקום מולדתו בעיר אושא בארץ ישראל, כמו שמצינו:

בזמן השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן: ר' יהודה (בר אילעאי) ור' נחמיה, ר' מאיר (בעל הנס) ור' יוסי (בן חלפתא) ור' שמעון בר יוחאי ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב. שלחו אל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד יבוא וילמד וכל מי שאינו למד יבוא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהם, כיון שהגיע זמנם ללכת, אמרו: מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם!

חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן העיר, ולא שהיה גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו. שהש"ר פ"ב ה"ה ומשם עברו לכרם ביבנה.

מלבד חלקו בסנהדרין באושא הייתה לו ישיבה גדולה בעיר סיכני ושם גר עם בני ביתו. ספרי האזינו פ' ירכבהו

מדוע גלתה סנהדרין ממקום למקום! מפאת הגזרות

אמר ר' יוחנן: ששה חודשים לאחר חורבן בית המקדש נתעכבה השכינה לישראל במדבר ולא עלתה לשמיים, משום שציפתה לישראל שמא יחזרו בתשובה.

כיון שלא חזרו, אמר הקב"ה: תיפח נפשן! שנאמר: "ועיני רשעים תכלינה, ומנוס אבד מנהם". איוב יא, כ

כנגדן גלתה סנהדרין עשר מסעות, וזה נלמד מגמרא:

1.

שנה קודם החורבן גלתה לשם סנהדרין 40 מלשכת הגזית לחנות. (מקום בהר הבית) וכבר. 2.

מחנות לירושלים. (חוץ להר הבית) 3.

מירושלים ליבנה. (שם גר רבן יוחנן בן זכאי שהיה הנשיא מיד לאחר החורבן) 4.

מיבנה לאושא. (בימי רבן גמליאל הנשיא) 5.

מאושא חזרו ליבנה.

6.

מיבנה חזרו שוב לאושא. (בימי רשב"ג בנו של רבן גמליאל) 7.

מאושא לשפרעם.

8.

משפרעם לבית שערים. (שם גר ר' יהודה הנשיא) 9.

מבית שערים לציפורי. (כשחלה רבי עבר לציפורי) .

10 מציפורי לטבריה. (שעבר רבי לשם בימי אנטונינוס קיסר רומי) וטבריה עמוקה מכולן, כלומר: שם הייתה סנהדרין מושפלת יותר מכל מסעותיה, שנאמר: "ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך". ישעיה כט, ד

אמר ר' יוחנן: ומשם, כלומר מן הגלות האחרונה שבטבריה עתידין ליגאל, שנאמר: "התנערי ר"ה לא:]- מעפר קומי שבי ירושלם". [ישעיה נב, ב

רבותיו

קיבל תורה מאביו ובייחוד מתורת ר' אליעזר רבו של אביו ומר' אלעזר בן עזריה מפורש שהיה רבו ברכות טו: ומרבן גמליאל רבו שבת קג: ומכל חכמי יבנה, אבל רבותיו המובהקים היו: ר' טרפון ור' עקיבא, היה חביב על ר' טרפון עד שקראו בני.

כך מסופר: למדנו במשנה שר' יהודה מכשיר בקטן לקרות את המגילה.

תניא: אמר ר' יהודה, הרי קטן הייתי וקראתי את המגילה למעלה מר' טרפון וזקנים בלוד! אמרו לו: אין מביאין ראיה מן הקטן.

וכן תניא: אמר רבי (ר' יהודה הנשיא), קטן הייתי וקראתי את המגילה למעלה מר' יהודה (בר אילעאי)! אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר, שהרי ר' יהודה הוא בעצמו מתיר בקטן להוציא ידי חובה אחרים ואין מכאן ראיה, שהרי הרבה חולקים עליו. מגילה כ.

כך מסופר: אמר ר' יודה (יהודה) מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר"ע והיו עסוקים במצוות, כלומר בצרכי ציבור.

הגיע זמן קריאת שמע של שחרית והייתי סבור שמא נתייאשו לקרוא ק"ש לפי שעסוקים במצוות. קריתי ק"ש ושניתי ק"ש ואחר כך התחילו הם לקרות וכבר הייתה חמה על ראשי ההרים כשקראו הם. ירושלמי ברכות פ"א ה"ב

מגדולי תלמידי ר"ע

אמרו חכמים על ר"ע: שנים עשר אלף זוגות של תלמידים היו לר"ע מנגבת עד אנטיפרס (שמות של מקומות), וכולן מתו בפרק זמן אחד בין פסח לעצרת! מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.

היה העולם שומם מכיון שנשתכחה תורה מישראל מגזרותיו של אדריאנוס קיסר! עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ולימדה להם.

ואלו רבותינו שבדרום: ר' מאיר ור' יהודה, ר' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.

והם הם, העמידו תורה אותה שעה! כי באמת המה נשתיירו כאוד מוצל מאש. יבמות סב: על פי רוב ר' יהודה חולק עם ר"מ ור' יוסי ורשב"י.

כן חולק עם ר' חנניה בן עקביה, עם ר' יוחנן בן ברוקה ור' יוסי בן דורמסקית.

רבי היה תלמידו הגדול ובן עזאי היה בדורו.

ראש המדברים

מדוע נקרא ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום! בגלל המעשה הבא:

ישבו חכמים ביבנה, ר' יהודה ור' יוסי ורשב"י וישב איתם יהודה בן גרים שנקרא כך על שם הוריו שהיו גרי צדק.

פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהם של רומי, שהרי תקנו שווקים וגשרים ומרחצאות! כששמע זאת ר' יוסי, שתק.

רשב"י נענה ואמר: כל מה שתקנו הרומיים לא תקנו אלא רק לצורך עצמם!

תקנו שווקין כדי להושיב בהן זונות, תקנו מרחצאות כדי לעדן בהן את עצמם, תקנו גשרים כדי ליטול מהעוברים בהם מכס.

הלך יהודה בן גרים וסיפר את דברי החכמים בביתו ומתוך כך נשמעו דבריהם למלכות רומי! אמרו המלכות:

ר' יהודה ששיבח וקילס את המלכות יתעלה והוא יהיה ראש המדברים בכל מקום.

ר' יוסי ששתק ולא מיחה על דברי רשב"י, יגלה לציפורי.

רשב"י שגינה את המלכות יהרג.

מכאן הסתובב שר' יהודה מצא חן בעיני המלוכה כאוהב ונאמן למלכות והוא השתדל בשביל ישראל. בזמן שרשב"י ובנו ר' אלעזר הסתתרו במערה כל השנים, המלכות פיזרה אותם וגלו לאושא. שבת לג:

עם ר' יוסי חבירו

ר' יהודה ור' יוסי הלכו בדרך, אחז את ר' יהודה בולמוס, רעב פתאומי, ראה ר' יהודה רועה שעבר בדרך ונטל ממנו את לחמו בעל כרחו! א"ל ר' יוסי: תראה מה עשית קיפחת את הרועה! כשהגיעו לעיר, אחז את ר' יוסי בולמוס, וכל אנשי העיר יצאו להביא לו תבשילים ומיני מתיקה, א"ל ר' יהודה: אני קיפחתי את הרועה ואתה קיפחת את כל העיר כולה. יומא פ"ג:

חסידותו

מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו אותו חסיד שלום, המתין לו השר עד שסיים תפלתו.

לאחר שסיים תפלתו, אמר לו השר: טיפש, האם לא כתוב בתורתכם: "רק השמר לך ושמור נפשך". דברים ד ט ועוד כתוב בתורתכם: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

אם כן, כשנתתי לך שלום, למה לא החזרת לי שלום, וסיכנת את עצמך! והרי אם הייתי חותך את ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי?!

אמר לו אותו חסיד: המתן לי עד שאפייסך בדברים! וכך פייסו לשר.

אמר לו החסיד: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חבירך ונתן לך שלום האם היית מחזיר לו שלום? אמר לו השר: לא!

אמר לו החסיד: ואם היית מחזיר לו שלום, מה היו עושים לך בבית המלך?

אמר לו השר: היו חותכים את ראשי בסייף!

אמר לו החסיד: והלא דברים קל וחומר! ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום הוא כאן ולמחר הוא בקבר, היית חושש מעונשו ולא היית מחזיר שלום בפניו!

אני, שהייתי עומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, על אחת כמה וכמה שלא היה לי להפסיק לפניו ולהחזיר לך שלום!

מיד נתפייס אותו השר ונפטר ממנו אותו חסיד לביתו לשלום. ברכות לב:

חכמת פניו

אמרה מטרוניתא אחת, היא אשה רומית חשובה, לר' יהודה: אתה בעל הוראה, כלומר דיין, ואתה משתכר! מפני שראתה את פני ר' יהודה צהובין וקורנין מאור!

אמר לה ר' יהודה: אומר לך את כל האמת! איני טועם יין כל השנה חוץ מיין של קידוש והבדלה וארבע כוסות יין של פסח, וקושר אני את ראשי עם מטפחת מן פסח עד שבועות מחמת כאב הראש שיש לי מהיין של ארבע כוסות של ליל הסדר.

הטעם שפניי קורנין מאור ושמחה! משום ש: "חכמת אדם תאיר פניו". קהלת ח, א

חשיבות מצוות צדקה

תניא ר' יהודה אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: "כה אמר יהוה שמרו משפט ועשו צדקה", כי על כן: "כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". ישעיה נו, א מכאן שצדקה מקרבת את הגאולה.

הוא היה אומר: עשרה דברים חזקים נבראו בעולם:

מים מכבים אותה. - אש מרככו וממיסו. אש קשה- ברזל מחתכו. ברזל קשה- הר קשה גוף סובלו, כלומר: - רוח מפזרתן. רוח קשה- עננים סובלים אותם. עבים קשים- מים קשים הגוף מלא רוח ואין הרוח יוצאת ממנו.

שינה מפכחתו. - יין מפיגו. יין קשה- פחד שוברו. פחד קשה- גוף קשה מיתה קשה מכולם, מפני שאין משהו שעומד כנגד המיתה. ואילו צדקה מצילה מן המיתה, כמו משלי יא, ד]- .שכתוב: "וצדקה תציל ממות תציל ממות". [בבא בתרא י

תורתו קבע

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמו של ר' יהודה ברבי אלעאי: בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים! דורות הראשונים, אף על פי שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון זו וזו, כלומר תורתן ומלאכתן נתקיימה בידם.- שהיו חסידים - אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, עשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידם. ברכות לה:

עשיר השמח בחלקו

אשתו קנתה צמר ועשתה גלימה יפה, כשהיא יצאה לשוק לבשה אותה היא וכשהוא יצא להתפלל עטני מעיל" משום שהגלימה הייתה חשובה לו מאוד. ברוך... ש לבש אותה הוא, והיה מברך: "

ענוותנותו

פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית ציבור ור' יהודה לא הגיע!

התברר שר' יהודה לא הגיע משום שלא היתה לו הגלימה שלו! שלח לו רשב"ג שליח עם מעיל חדש ולא הסכים ללובשו.

הגביה ר' יהודה את המחצלת שישב עליה לעיני השליח ואמר לו: ראה כמה עושר יש לי! בדיוק נעשה לו נס ונתמלא כל אותו המקום בזהובים! אמר ר' יהודה לשליח: איני רוצה להנות ולקבל את שכרי בעולם הזה.

דרשותיו

דרש ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: "שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל" זה דורו של משה ויהושע, מפני שחן ויופי עסקי העולם היה שקר בעיניהם וישבו- שקר החן לעסוק בתורה.

זה דורו של חזקיה המלך, שעסקו בתורה יותר מדורם של משה ויהושע, ואיך! היה נר - והבל היפי דולק בלילות בבתי מדרשות, כלומר שלמדו יום ולילה ולא נמצא עם הארץ בכל הארץ. זה דורו של ר' יהודה בר אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסים - אשה יראת יהוה היא תתהלל בטלית אחת מרוב העוני ולמרות הכל עסקו בתורה. סנהדרין כ.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמו של ר' יהודה ברבי אלעאי: אכול בצל או שאר מיני ירקות שמחירם זול ושב בצל ביתך. כלומר, שלא תצטרך למכור ביתך.

ואל תאכל אווזין ותרנגולים, ומאחר שהורגלת בהם תמיד תתאווה להם.

הפחת באוכל ושתייה ממאכלך ומשתייתך ותוסיף על דירתך. פסחים קיד.

שבחיו ואמרותיו

אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי: ערב שבת מביאים לו עריבה (גיגית) מלאה מים חמים ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות. שבת כ"ה:

ר' יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון.

ר' שמעון בר יוחאי אומר: שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן.