בוני התלמוד

    מסכת מועד קטן דף ב׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דלמא אתי לאינפוליאבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית הבעל נמי שרי רבי יהודה ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא לאו רבי יהודה היא:

    אם כן מתניתין אמאן תרמייהלא ר"א בן יעקב כדאמרן ולא כר"מ דשרי אפילו בית הבעל ולא כר' אלעזר בן עזריה דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין שיצא בתחילה:

    אלא לרבי יהודה ולא שנא כו'ומתניתין ר' יהודה היא:

    להודיעך כחו דרבי מאירדאפילו ממעיין שיצא בתחילה שרי אפילו לבית הבעל:

    מנכשתולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי להו צמחי הני טפי:

    משקה מים בזרעיםשזורק מים בעיקרי העשבים:

    משום מאי מתרינן ביהדמאי מלאכה קא חשבינן ליה דודאי קוצר לא חשבינן שאינו מתכוין ליטול העשבים אלא לתקן עשבים הטובים שבשדה:

    חורש וזורע וקוצר אבות מלאכות הן בפרק כלל גדול (שבת דף עג.):

    לריפויילרכך:

    משום חורש אין משום זורע לאאמאי לא מיחייב בתרווייהו הא עביד תרווייהו ואשכחינן במלאכה דמיחייב תרתי:

    זומרבשבת:

    וצריך לעצים חייבמשום קוצר שהרי צריך לעצים וחייב משום נוטע דמשום הזימור גדלי טפי:

    המחפהשמכסה את הזרעים בעפר:

    לוקהמשום לא תזרע כלאים (ויקרא י״ט:י״ט):

    אף המקייםשרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו:

    בשלמא לדידי דאמינאדמנכש הוי משום זורע משום הכי מנכש בכלאים לוקה דהא אסירא זריעה בכלאים דכתיב לא תזרע:

    חרישהלצורך זריעת כלאים מי אסירא דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל:

    אמר ליהמנכש אינו לוקה אלא משום מקיים:

    תלמוד לומר כלאים שדך לאואע"ג דכתיב לא תזרע כלאים גורעין ודורשין לא כלאים לא יהא כלאים מכל מקום שחייב אתה לבטלו:

    בשלמא מועדמשום הכי שרי דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא:

    וכל מקום פסידא שרו רבנןלמיטרח בחולו של מועד במקום פסידא כדפרשינן לעיל:

    בין למאן דאמר משום חורשדפליגי רבה ורב יוסף לעיל במשקה מים לזרעים דחד אמר משום חורש וחד אמר משום זורע:

    חרישה בשביעית מי שריהא נפקא מבחריש ובקציר תשבות דאמרינן אם אינו ענין לשבת שאינו צריך שהרי כבר נאמר כל מלאכה תנהו ענין לשביעית:

    בשביעית בזמן הזהדרבנן:

    ורבי היאדאמר דהוא מדרבנן ומילתא דפסידא שרו רבנן:

    וזה דבר השמטה שמוטכתיב בהשמטת כספים אמאי כתיב תרי זימני שמטה שמוט:

    בזמן שאי אתה משמט קרקע כו'מכלל דאיכא זמן דלא משמט קרקע ואיזה זה בזמן הזה:

    אפילו תימא רבנןדפליגי עליה דרבי ואמרי דשביעית בזמן הזה דאורייתא:

    אבות מלאכותאסר רחמנא בשביעית:

    מועד קטן ב עמוד ב

    1דלמא אתי לאינפולי. אבל מעיין שלא יצא בתחילה, דלא אתי לאינפולי אפילו בית הבעל נמי!

    2אם כן מתניתין אמאן תרמייה? אלא: לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא בתחילה, ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה, בית השלחין אין, בית הבעל לא. והאי דקתני מעיין שיצא בתחילה, להודיעך כחו דר' מאיר, דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה הבעל.

    3אתמר: המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת, משום מאי מתרינן ביה? רבה אמר: משום חורש. רב יוסף אמר: משום זורע.

    4אמר רבה, כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של חורש לרפויי ארעא, האי נמי מרפויי ארעא. אמר רב יוסף, כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של זורע לצמוחי פירא, הכא נמי מצמח פירא.

    5אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא ולרב יוסף קשיא. לדידך קשיא: משום חורש אין, משום זורע לא? לרב יוסף קשיא: משום זורע אין, משום חורש לא?

    6וכי תימא: כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא, והאמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים חייב שתים. אחת משום נוטע, ואחת משום קוצר.

    7קשיא.

    8איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש והמחפה לכלאים לוקה. רבי עקיבא אומר: אף המקיים.

    9בשלמא לדידי, דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך, דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא?

    10אמר ליה: משום מקיים.

    11והא מדקתני סיפא: ר"ע אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא!

    12כולה ר' עקיבא היא, ומאי טעם קאמר: מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים שר"ע אומר: אף המקיים.

    13מאי טעמא דר' עקיבא? דתניא: (ויקרא יט, יט) ״שדך לא תזרע כלאים״, אין לי אלא זורע, מקיים מניין?

    14תלמוד לומר: ״כלאים שדך לא״.

    15תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית.

    16בשלמא מועד, משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן. אלא שביעית, בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש, זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?

    17אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא, רבי אומר: (דברים טו, ב) ״וזה דבר השמטה שמוט״. בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים.

    18בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים.

    19רבא אמר: אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא,׃

    תוספות

    אם כן אמאן תרמייהואם נפשך לומר ממאי דרמינן אליבא דר' יהודה יותר מר"א כמו דאקשינן לעיל לר"א הכי נמי פרכינן אליבא דרבי יהודה ומאי אלימא להש"ס מילתא דרבי יהודה דמוכח מיניה דמתניתין אתיא אליביה יותר מדרבי אליעזר איכא למימר משום דבתרתי מילי אשכחן בהדיא במילתיה דר"י כמו במתניתין דפסידא אין הרווחה לא ובמקום פסידא נמי מיטרח לא טרח אבל לר"א ליכא לאוכוחי ממילתיה אלא חד מילתא כדלעיל דהרווחה אסיר הלכך ניחא ליה לאוקמי כר' יהודה ולא כרבי אליעזר:

    כחו דר' מאיר דמיקלואם תאמר וליתני שלא יצאו בתחילה להודיעך כחו דר' יהודה דמחמיר כח דהתירא עדיף:

    משום מאי מתרינןדאין אדם לוקה ולא נהרג אלא בהתראה שמתרינן בו לא תעשה הך איסורא כדמפקינן בסנהדרין (דף מא.) מקרא דצריך לפרש שם האיסור בהדיא:

    קא מרפויי ארעאדבתר עיקר המלאכה אזלינן ודומה לחורש ורב יוסף אע"ג דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת הנפש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון:

    וצריך לעציםאבל אם אין צריך לעצים לא נאמר בו דחייב משום קצירה דלא דמיא לקצירה דקוצרין למאכל או מידי שצריכין לאיזה דבר כגון רפואה וכיוצא בהן ואי לאו שקוצרין לצורך גופו פטור דלא מיחייב אפילו משום תולדה דתולדה צריך שתהא דמי לאב מלאכה:

    חייב שתיםקשיא לרבה דאזיל בתר הדמיון דהכא זומר לא דמי כלל לנוטע ואעפ"כ חייב משום נוטע וקשיא לרב יוסף דאפילי אינו מתכוין לצמוח הגפן כיון דודאי מצמחה מחמת הזימור חייב משום נוטע דהא סתם קאמר רב כהנא אפילו לא חישב ליטע ואי קשיא הא דאמרינן בדוכתא אחריתי (כתובות דף לז.) משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות תריץ הכי כגון דאיכא מיתה ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן דדמיין להדדי בשתי מלקיות תרוייהו חד רשעה הוא ולא ממעטי מרשעתו דכל שם מלקות חד רשעה הוא והכי נמי אמר במס' פסחים בפ' כל שעה (פסחים דף כד. ושם) אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע ואע"ג דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן (ב"ק דף קיז.) במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא וקשיא ל"ג כיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כל כך ופליגי עליה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אתמר המנכש פי' החופר בית הזרעים והממשיך מים לזרעי' בשבת משום מאי מתרינן ביה. רבה אמר משום חורש מה דרך החורש לרפויי ארעא הכא נמי מרפי ארעא נינהו. ורב יוסף אמר משום זורע.

    מה דרך הזורע לאצמוחי פירא הכא נמי קא מצמחי פיראומקשי אביי לתרווייהו ואמאי לא מתרינן ביה משום חורש ומשום זורע דהא דמיא להא ודמיא נמי להא.

    וכי תימא כל היכא דאיכא מלאכה מעין שתים לא מחייבינן אלא חדאוהאמר רב כהנא הזומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום זורע ואחת משום קוצר ולאפירקו לנפשייהו איתיביה רב יוסף לרבה המנכש פי' חופר אצל הכלאים ולוקח העפר ומחפה בו את הכלאים כדי שיצמח והמחפה בכלאים לוקה.

    ר' עקיבא אומר אף המקייםבשלמא לרב יוסף דא' מנכש משום זורע חייב היינו דאסירא זריעה בכלאים. אלא לרבה דאמר משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא. ופריק רבה מאי לוקה דקתני משום מקיים בכלאים וכולה ר' עקיבא היא.

    ומה טעם קאמר והכי קתני המנכש והמחפה בכלאים לוקהמ"ט משום מקיים שר' עקיבא אומר אף המקיים בכלאים לוקה. פי' מקיים בכלאים שמצא שדה זרועה כלאים ועבדה הוא וצמחה ונתקיים הכלאים בעבודתו שגורם לו הצמחה והפרחת פירי. מ"ט אמר קרא לא תזרע כרמך כלאים.

    אין לי אלא זורע תבואה בכרם מקיים מנין תלמוד לומר לא כלאיםכלומר האי לא דכתב רחמנא דרוש אותו בזרוע דהוה ליה למכתב לא תזרע כרמך ולישתוק. ואנא ידענא דאין זריעה אלא בתבואה פי' וממילא שמעינן שאסר זריעת התבואה בכלאים. למה עוד אמר כלאים כדכתיב וזרעתם את השנה ההיא וגו' אבל באילנות נטיעה היא כדכתיב ונטעתם כל עץ מאכל. כלאים דכתב רחמנא למה לי לרבות המקיים בכלאים בלאו. ומקשינן לרבה ורב יוסף ממתניתין דתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית.

    בשלמא מועד משום טירחא הוא דאסורה וכל מקום פסידא שרו רבנןאלא בשביעית בין למ"ד משקה מים לזרעים חייב משום זורע. ובין למ"ד חייב משום חורש תרווייהו חרישה וזריעה בשביעית אסירי היכי שרו ופירק אביי בשביעית בזמן הזה. ורבי היא דתניא רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט כתיב שמיטה וכתיב שמוט בב' שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע כו' והאידנא דאין שמיטה בקרקע שא"י בידי עובדי כוכבים היא.

    שביעית בזמן הזה דרבנן ובמקום פסידא שרו רבנן.

    רבא אמר לא תימא מתני' רבי היא ולא רבנן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מועד קטן דף ב׳ עמוד ב׳

    מסכת מועד קטן דף ב׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־333 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דלמא אתי לאינפולי אבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית הבעל נמי שרי רבי יהודה ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא לאו רבי יהודה היא:

    אם כן מתניתין אמאן תרמייה לא ר"א בן יעקב כדאמרן ולא כר"מ דשרי אפילו בית הבעל ולא כר' אלעזר בן עזריה דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין שיצא בתחילה:

    אלא לרבי יהודה ולא שנא כו' ומתניתין ר' יהודה היא:

    להודיעך כחו דרבי מאיר דאפילו ממעיין שיצא בתחילה שרי אפילו לבית הבעל:

    מנכש תולש עשבים רעים מתוך הטובים וכי עקרי להו צמחי הני טפי:

    משקה מים בזרעים שזורק מים בעיקרי העשבים:

    משום מאי מתרינן ביה דמאי מלאכה קא חשבינן ליה דודאי קוצר לא חשבינן שאינו מתכוין ליטול העשבים אלא לתקן עשבים הטובים שבשדה:

    חורש וזורע וקוצר אבות מלאכות הן בפרק כלל גדול (שבת דף עג.):

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Moed Katan 2b · Sefaria

    תוספות

    אם כן אמאן תרמייה ואם נפשך לומר ממאי דרמינן אליבא דר' יהודה יותר מר"א כמו דאקשינן לעיל לר"א הכי נמי פרכינן אליבא דרבי יהודה ומאי אלימא להש"ס מילתא דרבי יהודה דמוכח מיניה דמתניתין אתיא אליביה יותר מדרבי אליעזר איכא למימר משום דבתרתי מילי אשכחן בהדיא במילתיה דר"י כמו במתניתין דפסידא אין הרווחה לא ובמקום פסידא נמי מיטרח לא טרח אבל לר"א ליכא לאוכוחי ממילתיה אלא חד מילתא כדלעיל דהרווחה אסיר הלכך ניחא ליה לאוקמי כר' יהודה ולא כרבי אליעזר:

    כחו דר' מאיר דמיקל ואם תאמר וליתני שלא יצאו בתחילה להודיעך כחו דר' יהודה דמחמיר כח דהתירא עדיף:

    משום מאי מתרינן דאין אדם לוקה ולא נהרג אלא בהתראה שמתרינן בו לא תעשה הך איסורא כדמפקינן בסנהדרין (דף מא.) מקרא דצריך לפרש שם האיסור בהדיא:

    קא מרפויי ארעא דבתר עיקר המלאכה אזלינן ודומה לחורש ורב יוסף אע"ג דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת הנפש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון:

    וצריך לעצים אבל אם אין צריך לעצים לא נאמר בו דחייב משום קצירה דלא דמיא לקצירה דקוצרין למאכל או מידי שצריכין לאיזה דבר כגון רפואה וכיוצא בהן ואי לאו שקוצרין לצורך גופו פטור דלא מיחייב אפילו משום תולדה דתולדה צריך שתהא דמי לאב מלאכה:

    חייב שתים קשיא לרבה דאזיל בתר הדמיון דהכא זומר לא דמי כלל לנוטע ואעפ"כ חייב משום נוטע וקשיא לרב יוסף דאפילי אינו מתכוין לצמוח הגפן כיון דודאי מצמחה מחמת הזימור חייב משום נוטע דהא סתם קאמר רב כהנא אפילו לא חישב ליטע ואי קשיא הא דאמרינן בדוכתא אחריתי (כתובות דף לז.) משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות תריץ הכי כגון דאיכא מיתה ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן דדמיין להדדי בשתי מלקיות תרוייהו חד רשעה הוא ולא ממעטי מרשעתו דכל שם מלקות חד רשעה הוא והכי נמי אמר במס' פסחים בפ' כל שעה (פסחים דף כד. ושם) אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע ואע"ג דרב כהנא אמורא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף משום דגברא רבה הוה כדאשכחן (ב"ק דף קיז.) במעשה דר' יוחנן דהוה חריף טובא וקשיא ל"ג כיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כל כך ופליגי עליה:

    Tosafot on Moed Katan 2b · Sefaria

    רבנו חננאל

    אתמר המנכש פי' החופר בית הזרעים והממשיך מים לזרעי' בשבת משום מאי מתרינן ביה. רבה אמר משום חורש מה דרך החורש לרפויי ארעא הכא נמי מרפי ארעא נינהו. ורב יוסף אמר משום זורע.

    מה דרך הזורע לאצמוחי פירא הכא נמי קא מצמחי פירא ומקשי אביי לתרווייהו ואמאי לא מתרינן ביה משום חורש ומשום זורע דהא דמיא להא ודמיא נמי להא.

    וכי תימא כל היכא דאיכא מלאכה מעין שתים לא מחייבינן אלא חדא והאמר רב כהנא הזומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום זורע ואחת משום קוצר ולאפירקו לנפשייהו איתיביה רב יוסף לרבה המנכש פי' חופר אצל הכלאים ולוקח העפר ומחפה בו את הכלאים כדי שיצמח והמחפה בכלאים לוקה.

    ר' עקיבא אומר אף המקיים בשלמא לרב יוסף דא' מנכש משום זורע חייב היינו דאסירא זריעה בכלאים. אלא לרבה דאמר משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא. ופריק רבה מאי לוקה דקתני משום מקיים בכלאים וכולה ר' עקיבא היא.

    ומה טעם קאמר והכי קתני המנכש והמחפה בכלאים לוקה מ"ט משום מקיים שר' עקיבא אומר אף המקיים בכלאים לוקה. פי' מקיים בכלאים שמצא שדה זרועה כלאים ועבדה הוא וצמחה ונתקיים הכלאים בעבודתו שגורם לו הצמחה והפרחת פירי. מ"ט אמר קרא לא תזרע כרמך כלאים.

    אין לי אלא זורע תבואה בכרם מקיים מנין תלמוד לומר לא כלאים כלומר האי לא דכתב רחמנא דרוש אותו בזרוע דהוה ליה למכתב לא תזרע כרמך ולישתוק. ואנא ידענא דאין זריעה אלא בתבואה פי' וממילא שמעינן שאסר זריעת התבואה בכלאים. למה עוד אמר כלאים כדכתיב וזרעתם את השנה ההיא וגו' אבל באילנות נטיעה היא כדכתיב ונטעתם כל עץ מאכל. כלאים דכתב רחמנא למה לי לרבות המקיים בכלאים בלאו. ומקשינן לרבה ורב יוסף ממתניתין דתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית.

    בשלמא מועד משום טירחא הוא דאסורה וכל מקום פסידא שרו רבנן אלא בשביעית בין למ"ד משקה מים לזרעים חייב משום זורע. ובין למ"ד חייב משום חורש תרווייהו חרישה וזריעה בשביעית אסירי היכי שרו ופירק אביי בשביעית בזמן הזה. ורבי היא דתניא רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט כתיב שמיטה וכתיב שמוט בב' שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע כו' והאידנא דאין שמיטה בקרקע שא"י בידי עובדי כוכבים היא.

    שביעית בזמן הזה דרבנן ובמקום פסידא שרו רבנן.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 2b · Sefaria

    ריטב"א

    א”כ מתני' אמאן תרמייה פי' דמשום סרכא כל דהו לית לן לאפוקי מתני' מהלכתא וכו':

    והא דקתני מעיין שיצא בתחלה להודיעך כחו דרבי מאיר וא"ת ולימא משום כחו דר' יהודה דשרי לה בבית השלחין י"ל דכיון דרבי יהודה לא אדכריה מעיקרא אלא דסרכא דר' מאיר נקיט לית למתלייה טעמא דנקט מעיין שיוצא בתחל' בדידיה אלא בדר' מאיר:

    איתמר המנכשו וכו' אמר רבא כותי דידי מסתברא מתני' וכו' פי' מר אזיל בתר השתא ומר אזיל בתר בסוף ומהאי לישנא פרישו לנא דפליגי ולא מצי' למימר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והיינו דפריך עלייהו אביי וכי תימא דכל היכא דכי עביד תרתי מחייב תרתי כי עביד להו כחדא מלאכה לא מחייב אלא חדא והאמר רב כהנא לענין שבת זמר וצריך לעצים חייב שתי חטאות משום קוצר ומשום נוטע וליכא למימר גברא אגברא קא רמית דהא קים לן דהלכתא כרב כהנא וליכא דפליג עלה ואפי' רב יוסף עצמו אמר לה האי מאן דקטיל אספסתא חייב שתים ומשום דרב כהנא איירי בה התם בעיקרא נקטיה:

    וגרסי' ז"ל וספרי דוקאי קשיא ומסתבר דלהכי לא הויא תיובתא משום דאשכחן לרבה בפסחים ומכות דאית ליה שאין חלוק מלאכות לי"ט ורב יוסף נמי אזיל בשטתיה ומיהו הוי האי קושיא דהתם איכא מתני' דהמבשל גיד הנשה בי"ט דמצטריך רבא לדוחקא טובא וקשיא לי דאפי' סביר להו דלא מחייב אלא חדא אמאי לא מתרינן ביה בין בזו ובין בזו י"ל דליכא לאתרוייה ביה אלא בההוא דהוי עקר טפי ועלה מלקי' ליה. כצ"ל:

    רבי עקיבא אומר אף המקיים פי' כשעושה גדר או שום מעשה דאלו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כבר פירשתיה במקומ':

    כלאים שדך לא פירוש דלהכי לא כתב לא תרביע כלאים בהמתך למסמך כלאים על שדך לדרש' ורבנן לא ניחא להו דארחא דקרא למילקט הכי ולא מסרסינן לקרא כולי האי ולא דמי כלל לההיא דאת כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ולא לההיא דמפני שיבה תקום והדרת פני זקן דהתם ליכא שום סירוס במקרא:

    חרישה וזריעה בשביעית מי שרי פי' מדאורייתא ואפי' למ"ד החורש בז' אינו לוקה מודה דאפי' בערב שביעית למד יום איסור תורה או מהלכה אי מקראי כדאיתא לקמן וכ"ש בשביעית עצמה דאתי בק"ו:

    אמר אביי בשביעית בזמן הזה דהוה דרבנן ור' היא דתניא כו' כבר פרשתיה בארוכה במס' גיטין:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Moed Katan 2b · Sefaria

    מאירי

    המנכש בשבת חייב משום חורש והמשקה מים בשבת חייב משום זורע שהנכוש תולדת חורש וההשקאה תולדת זורע ואע"פ שהנכוש דומה לקצירה תדע שאין התלישה תולדה של קצירה אלא במי שצריך לדבר הנקצר אבל מי שקוצר לצורך הקרקע אין זה קוצר ומתוך שהוא מרפה את הארץ נקרא חורש ואע"פ שדומה גם כן לזריעה מצד שהוא מצמיח מ"מ אין לתולדה אחת אלא אב אחד אחר שאינו מכוין אלא לדבר אחד ואע"פ שהנמשך ממנו דומה לזריעה מ"מ המעשה דומה לחרישה אבל מלאכה הדומה לשתי מלאכות והוא מכוין בה לשתיהן חייב בשתי חטאות בשוגג כגון שזימר כרמו והוא צריך לעצים שנמצא שהוא מכוין להצמחת הכרם ולקצירת העצים ומפני זה חייב שתים משום נוטע ומשום קוצר ואם אינו צריך לעצים אינו חייב אלא משום נוטע עשה בדומה לזה שתי מלאכות שהן מין אחד שבמלאכה אינו חייב אלא אחת ויש בהן שהוא חייב שתים והם הזורה והבורר והמרקד ששלשתן ממלאכה אחת ולא מנו כל אחת ואחת בפני עצמה אלא מפני שהיו כלן במשכן וכל מלאכה שהיתה במשכן נמנית בפני עצמה ומכאן אתה למד להשוות שאין הדבר שוה לכל המלאכות ודברים אלו אינן מתבארין אלא במקומן:

    הזורע את הכלאים והוא שזרע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל או שנזרעו ונכש בהם והוא ענין ליקוט העשבי' הרעים כדי שיצמיחו האחרים ביותר או שחפה בהן כגון שהיתה חטה ושעורה או שני מינין אחרים מונחים בארץ וחפה אותם בעפר בין ביד בין ברגל בין בכלי בין בחרישה לוקה מן התורה משום זורע ואע"פ שבארנו במנכש בשבת שהוא חייב משום חורש בזו אלו אתה בא מצד החרישה לא היה שם חיוב שהחורש לצורך כלאים אינו לוקה ומתוך שאינו חייב מצד החרישה חייב משום זורע שהנמשך מהניכוש דומה הוא לזריעה אבל המקיימן אע"פ שעשה מעשה כגון שגדר לפניו כדי לשמרו הואיל ולא עשה מעשה בגוף הכלאים אינו לוקה אלא שמ"מ אסור לקיימן וכן החורש לצורך זריעת הכלאים אינו חייב על החרישה למדת שהמקיים בכלאים פירושו במעשה כגון שגדר לפניו ואעפ"כ לדעת חכמים שהלכה כמותם אינו לוקה אלא שאסור וי"מ שהמקיים בכלאים שרואה אותם ואינו עוקרם ואי אפשר לפרש כן שאם כן היאך עלה על דעת ר' עקיבא לומר שלוקה וכי יש לך אדם לוקה בראיית איסור:

    קדוש שנת היובל והיא שנת החמשים הסמוכה לשנת השמטה השביעית לא היתה נוהגת אלא בזמן שכל יושביה עליה והוא זמן בית ראשון וכשהיה נוהג היה נוהג אף בחוצה לארץ מן התורה לדין עבד עברי ולדין שדה חרמים ולקבלת גר תושב וכן לשאר דברים התלויים ביובל חוץ מהחזרת קרקע שלא היה נוהג לעולם אלא בארץ ובאותו זמן היה השמטת כספים נוהגת בכל מקום מן התורה בכל שביעית אבל איסור עבודת קרקע שבכל שביעית וכן הפקר הצמחים והפירות בכל שביעית לא היה נוהג מן התורה אלא בארץ ישראל אבל חוצה לארץ לא היה נוהג אלא מדברי סופרים ואף זו דוקא בקצת מקומות שבה הקרובים לארץ כגון סוריא ועבר הירדן וכל שהחזיקו בה עולי בבל והחזרת קרקע לא היה נוהג לעולם אלא בארץ:

    משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה לא נהגו יובלות ולא חזר קרקע לבעלים אף בבית שני אחר שלא היו כל יושביה עליה והוא הדין שלא היו נוהגים איסור עבודת קרקע והשמטת כספים מן התורה שהרי אמרו בזמן שאתה משמט קרקע ר"ל השמטה גמורה להחזירה לבעלים אתה משמט כספים פי' אף בחוצה לארץ בזמן שאי אתה משמט קרקע דהיינו בבית שני אי אתה משמט כספי' אפי' בארץ והוא הדין לאיסור עבודת קרקע אלא שהשמטת כספים ואיסור עבודת קרקע היו נוהגות בארץ מדברי סופרים ולא מן התורה מפני שהשביעית תלויה ביובל וחוצה לה מותר וי"א שעבודת קרקע אף בזמן בית שני היתה אסורה מן התורה בארץ שהרי מנו שמטין ומ"מ שמטת כספים היתה נוהגת מדברי סופרים בכל מקום ולא מן התורה והם מפרשים בזמן שאתה משמט קרקע בארץ ישראל ר"ל בזמן בית שני אתה משמט כספים אף בחוצה לארץ בזמן שאי אתה משמט קרקע ר"ל אחר בית שני אין שמטת כספים נוהגת אף בארץ ומ"מ איסור עבודת קרקע היתה נוהגת בה אף מן התורה ונראה כדעת ראשון שהרי בסוגיא זו הביאו שמועה זו של ר' על איסור עבודת קרקע ולענין שמטת כספים מיהא מדברי סופרים שתהא נוהגת אף בזמן בית שני ולא זמן בית שני בלבד אלא אף בזמן הזה שאחר חורבן בית שני ובכל מקום וי"א שלא תקנו סופרים כך אלא בזמן בית שני אבל בזמן הזה אין שמטת כספים נוהגת אף מדברי סופרים וכן כתבנוה ברביעי של גיטין וקצת מקומות נוהגין להחמיר אבל איסור עבודת קרקע היה נוהג כל זמן שקבעו חכמי ישראל ישיבה בסמוך לאותם המקומות ודינים אלו מבולבלים ביד מפרשים ומחלוקות רבות עליהם וכבר כתבנו מהם ברביעי של גיטין:

    ולענין ביאור מיהא זה שאמרו בשביעית בזמן הזה ורבי היא לפי אחת מן הדיעות שכתבנו אתה מפרשה על זמן בית שני ואחת שמטת קרקע דקאמר פירושו החזרת קרקע דהיינו בבית ראשון וקאמר בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים והוא הדין לשאר דיני שביעית כגון איסור עבודת קרקע ושמטת כספים ולרבנן אית להו שמטת כספים ועבודת קרקע מדאוריתא בכל זמן בית שני ולא נשתנה אלא בהחזרת קרקע אלא שהלכה כר' ולדעת האחרת אתה מפרש בזמן הזה לאחר חורבן בית שני ומפרשים אחת שמטת קרקע השמטת עבודת קרקע דהיינו אף בבית שני שהרי מנו שמטין בימי עזרא כדאיתא בערכין וקאמר בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאי אתה משמט עבודת קרקע דהיינו לאחר חורבן בית שני דהא מצוה התלויה בארץ היא ואינה נוהגת אלא בארץ ובקדושת הארץ ר"ל בזמן שבית המקדש קיים אי אתה משמט כספים אע"פ שהוא חובת הגוף וכיון דשמעינן ליה דקאמר בזמן שאי אתה משמט קרקע אלמא לית ליה איסור עבודת קרקע בזמן הזה אלא דרבנן גזור:

    ויש לשאול והא רבנן נמי לא פליגי אלא בהשמטת כספים ומשום דחובת הגוף הוא אבל בהשמטת עבודת קרקע אף הם מודים דהא תלויה בארץ היא ומאי הא דקאמר על עבודת קרקע ור' היא אפשר דרבנן מקשו כספים לקרקע וסברי דעבודת קרקע נוהגת מן התורה דקדשה ראשונה קדשה לעתיד לבא ואף למאן דאמר לא קדשה הני מילי מבית ראשון לשני אבל קדשה שניה שבימי עזרא קדשה לדורות וכדאמרינן שלישית אין להם כלום שאין צריכין לקדושה שלישית וכל קדושת הארץ נוהגת בארץ לדורות ור' סבירא ליה שלישית יש להן וכל מצוה התלויה בארץ אינה נוהגת לאחר חורבן מן התורה ובמסכת גיטין ל"ו א' משמע דבזמן הזה על זמן בית שני נאמר כפי' ראשון שהקשו שם ומי איכא מידי דמדאורייתא משמט ואתא הלל ותקון שלא תשמט ותירץ בשביעית בזמן הזה ור' היא והלל בבית שני היה שהרי אמרו הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותם בפני הבית מאה שנה וכבר הארכנו בענינים אלו במסכת גיטין:

    Meiri on Moed Katan 2b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה א"כ מתני' כו' ולא כראב"ע דאפי' כו' ממעין שיצא בתחלה עכ"ל [א] אין זה מדוקדק דאפי' ממעין שלא יצא בתחלה אסר ראב"ע כדקאמר לא כך ולא כך כפרש"י לעיל וצ"ע ודו"ק:

    בד"ה חרישה בשביעית כו' ענין לשביעית הס"ד ואח"כ מ"ה בשביעית כו' ובד"ה ורבי היא דאמר דהוא מדרבנן כו' כצ"ל:

    תוספות בד"ה וצריך לעצים כו' ואי לא קוצרין לצורך כו' כצ"ל:

    בד"ה חייב שתים קשיא לרבה כו' דהכא זומר לא דמי כו' וקשיא לרב יוסף כו' חייב משום נוטע כו' עכ"ל פירושם דחוק דא"כ למה ליה למימר וכ"ת כל היכא דאיכא תרתי כו' דא"נ דלא הוה מיחייב אלא משום חדא דהיינו נוטע בפשיטות ה"ל למפרך לתרוייהו ובהדיא בפרק כלל גדול תנא הזורע והזומר והנוטע כו' כולן מלאכה אחת הן דמוכח בהדיא דזומר חייב משום נוטע ולולי דברי התוס' היה נראה דזומר ודאי דומה לנוטע ומש"ה חייב משום נוטע ומשום דאזלינן נמי בתר מחשבתו דצריך לעצים חייב נמי משום קוצר והשתא שפיר פריך לתרוייהו מדמחייב תרתי חדא אדמיון וחדא אמחשבתו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 2b · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה חייב שתים וכו' וקשיא ל"ג עיין ב"ב דף נב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 2b · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא, איתביה ר"י לרבה [המנכש והמחפה לכלאים לוקה, ר"ע אומר אף המקיים, בשלמא לדידי במנכש מתרינן ביה משום זורע, היינו דאסורה זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא, אמר ליה משום מקיים והא מדקתני סיפא ר"ע אמר אף המקיים] מכלל דת"ק לאו משום מקיים:

    קשה לי, דלמא הת"ק ס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, ואינו חייב במקיים בעלמא אא"כ ע"י מעשה כגון נכוש וחיפוי, ור"ע הוסיף דאף מקיים בעלמא לוקה, דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקה. ולשיטת התוס' מכות (דף ד' ע"ב ד"ה הא ל"ק) דגם ר"ע לא מחייב אלא במקיים ע"י מעשה ניחא, אבל לפי' הערוך שם בתוס' דלרע"ק חייב גם בלא עשה מעשה קשיא, [אב"ה עיין לאבא מארי נ"י בכתביו]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Moed Katan 2b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מועד קטן, דף ב׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־333 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״דלמא אתי לאינפולי. אבל מעיין שלא יצא…״

    2. קטע 243 מילים

      נפתחת ב״אם כן מתניתין אמאן תרמייה? אלא: לרבי…״

      חכמים: רבי יהודה.

    3. קטע 319 מילים

      נפתחת ב״אתמר: המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת, משום…״

      חכמים: רב יוסף, רבה.

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה, כוותי דידי מסתברא: מה דרכו…״

      חכמים: רב יוסף, רבה.

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא ולרב…״

      חכמים: רב יוסף, אביי, רבה.

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא: כל היכא דאיכא תרתי לא…״

      חכמים: רב כהנא.

    7. קטע 71 מילים

      נפתחת ב״קשיא.…״

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש והמחפה לכלאים…״

      חכמים: רב יוסף, רבי עקיבא, רבה.

    9. קטע 918 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לדידי, דאמינא משום זורע היינו דאסירא…״

    10. קטע 104 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: משום מקיים.…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״והא מדקתני סיפא: ר"ע אומר אף המקיים,…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״כולה ר' עקיבא היא, ומאי טעם״ קאמר:…״

    13. קטע 1318 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא דר' עקיבא? דתניא: (ויקרא יט,…״

    14. קטע 145 מילים

      נפתחת ב״תלמוד לומר: ״כלאים שדך לא״.…״

    15. קטע 156 מילים

      נפתחת ב״תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית.…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״בשלמא מועד, משום טירחא הוא, ובמקום פסידא…״

    17. קטע 1727 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא.…״

      חכמים: רבי היא, רבי אומר, אביי.

    18. קטע 1816 מילים

      נפתחת ב״בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים,…״

    19. קטע 198 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: אפילו תימא רבנן אבות אסר…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מועד קטן דף ב׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026