ר' אלעזר בן פדת [כהן]

דור ראשון לאמוראים. סתם ר' אלעזר המובא בגמרא ללא שם אביו הוא ר' אלעזר בן פדת. תלמיד מובהק של ר' יוחנן.

כשהיה נפרד מרבו, היה הולך לאחוריו באימה ויראה כאדם שנפטר מהשכינה, בסוף ימיו ישב על כסא ר' יוחנן בטבריה וזכה להקרא בשם מרא דארץ ישראל.

כל כך היה דבוק ברבו עד שהיה רואה בחלומו את ר' יוחנן, והבין מכך שבאותו יום יאמר חידושים. בכורות ה. נו.

הניח בן גדול בתורה אשר הוא בעצמו לימדו 70 נפטר בשנה שנפטר ר' יוחנן והיה בערך בגיל, תורה כמו שמצינו: כך הורה הלכה ר' אלעזר לבנו פדת, לומר בתפילת השחר "אהבה רבה". ברכות יא:

ר' אלעזר היה כהן וכך מצינו מסופר: שהיה אוכל תרומה ובא אליו מלאך המוות לקחתו. אמר לו ר' אלעזר: אם תמיתני התרומה תטמא ואני צריך לשומרה בטהרה! הלך מלאך המוות ממנו ולא מת באותו העת. מועד קטן כ"ח.

עלה מבבל

הרבה מתלמידי בבל חשקה נפשם לעלות לארץ ישראל ולקבל תורה מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, והם: זעירי תלמידו של ר' חייא, רב כהנא תלמידו של רב, ר' אלעזר בן פדת, ר' אמי ור' אסי, ר' שמן בר אבא, ר' אבא בר זבדא, וזכו לשמש את ר' חנינא בר חמא ואת ר' ינאי ור' אושעיא רבה.

אהבתו לתורה

ר' אושעיא הלך לקיסרין וייסד שם את ישיבתו הגדולה, ר' חנינא בר חמא ישב על כסא רבי יהודה הנשיא בציפורי ור' יוחנן הלך לטבריה וייסד שם את ישיבתו הגדולה. ר' אלעזר קרא לר' אושעיא רבה "אבי המשנה".

ר' אלעזר היה בבבל ורבותיו המובהקים רב ושמואל עוד לפני שעלה לארץ ישראל כשהיה בערך כתובות קי"ב.25 בן.

כשעלה ר' אלעזר מבבל עדיין לא נשא אשה, כמו שמצינו שר' אמי ור' אסי היו עסוקים להעמיד את חופתו, אמר להם ר' אלעזר: עד שתסיימו להכין את החופה אלך ואשמע שמועה בבית המדרש ואחזור לומר לכם אותה. ברכות טז.

חבריו: ר' אבא בר זבדא, ר' אמי ור' אסי, ר' חייא בר אבא, ר' חלקיה, ר' סימון, ר' יאשיה, הוא ור' שמעון בן אליקים היו דיינים, ר' אלעזר בן מחלוקתו של ר' יוסי בר חנינא, והרבה אמוראים אמרו שמועות משמו של ר' אלעזר, ר' יהודה בר יחזקאל חבירו מבבל שלמדו יחד אצל רב ושמואל, ר' הונא בבבל גדול ממנו.

שימש לרב ושמואל

עוד בימי עלומיו זכה לשמש את רב בסורא לפני שעלה לארץ ישראל, כמו שמצינו שמסופר: ר' אלעזר היה משמש בסעודה לפני שמואל, הביאו לפני שמואל דגים שעלו בקערה של בשר ואכל אותם שמואל עם כותח (תבשיל של חלב חמוץ מתובל במלח ובפרורי לחם).

נתן שמואל לר' אלעזר מן הדגים לאכול ולא רצה לאכול.

אמר לו שמואל בתמיה: לרב, שהוא רבך, ולמדת ממנו שאסור לאוכלם, נתתי לו מהם ואכל! ואתה תלמידו לא אוכל?!

בא ר' אלעזר לפני רב ושאלו: האם אדוני חזר בו מההלכה שדגים שעלו בקערה אסור לאוכלם עם כותח! והרי שמעתי משמואל שנתן לך דגים כאלו ואכלת אותם עם כותח?

ענה רב לר' אלעזר תלמידו: חס ושלום לזרעו של שמואל, שהיה בנו של "אבא בנו של אבא", ואביו חסיד גדול היה, שיאכיל אותי דבר שאני סובר שאסור לאוכלו! והכחיש רב את הדבר מכל וכל. חולין קיא:

אימת רבו

רבי יוחנן היה הולך ונשען על ר' יעקב בר אידי, ור' אלעזר ראה אותו והיה מתחבא מלפניו. אמר ר' יוחנן: אלו שני דברים עשו הבבלים בי: אחד, שלא שאל בשלומי, כלומר, לא נתן לי שלום! ואחד, שלא אמר שמועה / הלכה בשמי!

אמר ר' יוחנן: כך נוהגין הגדולים, זעירא (זעירי) לא שואל בשלומו של רבה! זה דרך ארץ שלהם, שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו, ומקיימין בעצמם את הפסוק: "ראוני נערים ונחבאו". איוב כט, ח

כך ר' אלעזר שהיה בבלי והיה מידי פעם הולך לבבל, וכשחוזר לארץ ישראל לא שואל בשלום רבו! שר' אלעזר היה מתיירא מר' יוחנן שהיה רבו מובהק. וכן לא היה אומר שמועה מפי רבו, מפאת שכולם ידעו שר' אלעזר תלמידו של ר' יוחנן. ירושלמי ברכות פ"ב ה"א

גדלותו

ר' יוחנן ידע להעריך את גדלותו בתורה של תלמידו ר' אלעזר, וכך מצינו:

פעם אחת אחרי שהקשה ר' אלעזר שתק ר' יוחנן ולא השיב!

אחרי יציאתו של ר' אלעזר מבית המדרש, אמר ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש תלמידו בהתפעלות: ראיתי לר' אלעזר שיושב ודורש את הפסוקים הללו כמו משה רבינו מפי הגבורה (הקב"ה) בלשון תנאים.

למרות שר' אלעזר היה אמורא, ראה בו רבו גדולתם של תנאים. יבמות עב:

לימוד גמרא מתוך עוני

ר' אלעזר בן פדת חלה, בא לבקרו ר' יוחנן וראה שהוא גר בבית אפל.

ר' יוחנן הפשיל שרוולו וגילה את זרועו ונהיה אור בבית, משום שבשרו של ר' יוחנן היה מבהיק. ראה ר' יוחנן שר' אלעזר בוכה! שאלו: מדוע אתה בוכה? אם אתה בוכה משום שלא למדת תורה הרבה כמו שאתה רוצה, הרי שנינו במשנה: מנחות קי. אחד המרבה (בהבאת קורבנות) ואחד הממעיט, שניהם חשובים לפני הקב"ה! והעיקר היא כוונת לומד תורה שיכוון ליבו לשם שמיים! אתה הרי עמל בתורה וכוונתך לשם שמיים ואין לך להצטער!

ועוד: אתה טורח בכל כוחך כמה שביכולותיך ואף על פי שלא השגת הרבה, הרי משמיים נותנין לאדם שכר לפי טרחתו שטרח! כמו שלמדנו: לפום צערא אגרא!

ואם אתה בוכה משום שאינך עשיר בממון, הרי לא כל אדם זוכה לשני שולחנות, גם לתורה וגם לעושר ביחד! ואתה זכית לתורה, אם כן אין לך להצטער!

ואם משום בנים, שהיו לך ומתו ולא זכו לאריכות ימים, הנה לך ראה, זו העצם של בני העשירי שמת! לר' יוחנן מתו עשרה בניו בחייו, והתנחם בזה שהם יסורים של אהבה משמיים. השיב לו ר' אלעזר: איני בוכה על גורלי אלא על היופי שלך שעתיד להתבלות בעפר.

כוונתו של ר' אלעזר: שרבו ר' יוחנן זיכך את גופו על ידי לימוד תורה והיה כעין אדם הראשון ועל זה בכה ר' אלעזר.

אמר ר' יוחנן לתלמידו: אם על זה אתה בוכה, בודאי שצריך לבכות על זה ובכו שניהם יחד. בינתיים שאל ר' יוחנן את ר' אלעזר: האם היסורין חביבים עליך? אמר לו ר' אלעזר, לא הן ולא שכרן.

אמר לו ר' יוחנן: תן לי ידך! נתן ר' אלעזר את ידו לר' יוחנן והקימו ממיטתו והבריא. ברכות ה:

שונא מתנות יחיה

ר"ע שאל את רבי נחוניא בן הקנה, במה הארכת ימים? השיב לו: מימי לא קבלתי מתנות ולא עמדתי על מידותיי לשלם גמול רע למי שציער אותי, וותרן הייתי בממוני.

מבארת הגמ': לא קבלתי מתנות, כמו ר' אלעזר בן פדת, שהיו שולחים לו מתנות מבית הנשיא לא היה נוטל, וכשהיו מזמינים אותו לסעודה בבית הנשיא לא היה הולך.

תמה ר' אלעזר לאלו מבית הנשיא: לא נוח לכם שאחיה! הרי כתוב: "שונא מתנות יחיה" משלי טו, כז?!

לעומתו ר' זירא, לא היה נוטל מתנות שהיו שולחים לו מבית הנשיא, אבל שהיו מזמינים אותו לסעודה היה נענה בחיוב והולך, ומדוע? אמר ר' זירא, זה כבוד להם שאני סועד אצלם וזו הנאתם ואין זה נחשב מתנה. מגילה כח.

שבחיו ואימרותיו

א"ר אלעזר: כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר: "כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם" ישעיה מט, י

א"ר אלעזר: כל אדם שיש בו דיעה, כלומר שהולך בדרכיו לפי דעתה של תורה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, ולסוף מתעשר, שנאמר: "ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים" משלי כד, סנהדרין צ"ב.- ד נאמר על ר' אלעזר: "באהבתה תשגה תמיד", משלי ה, יט שהיה עוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי ומעילו מוטל בשוק העליון, משום שהיה שקוע בתורה היה שוכח אותו. פעם אחת בא אדם לגנוב את מעילו ומצא בו נחש. עירובין נ"ד:

דרש רבי יצחק את הפסוק: "ואהי להם למקדש מעט", יחזקאל יא, טז אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. דרש ר' אלעזר בהיותו כבר בארץ ישראל: זה בית רבינו שבבל, כלומר בית מדרשו של רב. מגילה כט.

מעשה פלאי

ר' אלעזר היה עני מאוד. יום אחד הלך להקיז דם, כך היו מנקים את הגוף מרעלים בזמנם. ידוע שצריך לאכול ארוחה טובה אחרי הקזת דם, ומה שנשאר בביתו לאכול היה רק שום, לקח ר' אלעזר צלע שום ואכל, מרוב חולשתו התעלף ונרדם.

באו חכמים לבקרו וראו אותו בשנתו שהוא בוכה וצוחק ויוצאים ניצוצות של אש ממצחו. התעורר ר' אלעזר משנתו ושאלוהו חכמים: מדוע בכית וצחקת בשנתך?

אמר להם: היה הקב"ה יושב עמי ושאלתי אותו: עד מתי אצטער בעוני בעולם הזה?

ואמר לי: אלעזר בני, האם נוח לך שאהפוך את העולם בשבילך, רק בשביל שאולי תיולד בשעה ובמזל של פרנסה בריוח?

אמר ר' אלעזר לפני הקב"ה: כל כך הרבה עשיתי בעולמך ועדיין אתה אומר לי, שאולי איולד במזל של פרנסה בריוח!

שאל עוד ר' אלעזר, האם נשאר לי עוד הרבה שנים לחיות?

השיב לו הקב"ה: לא הרבה. ענה ר' אלעזר ואמר, אם כך, איני רוצה שתחריב את העולם לצורך מעט השנים שנשארו לי לחיות!

אמר הקב"ה לר' אלעזר: בשכר שאמרת כך, אתן לך לעולם הבא י"ג נהרות אפרסמון טהורים. אמר ר' אלעזר לחכמים: בכיתי, כי נשאר לי מעט שנים לחיות, וצחקתי, על השכר שהבטיחני הקב"ה לעולם הבא.

המשיך ר' אלעזר לספר לחכמים: שאלתי את הקב"ה, רק זה מה שתתן לי לעולם הבא? אמר לי הקב"ה: אם אתן לך יותר מה ישאר לחבריך!

שאלתי: והרי ביכולתך לתת יותר לכולם? היכני הקב"ה על מצחי בהכאת אצבע באצבע ואמר לי: אלעזר בני, הכיתי בך חיצים קדושה, אמר ר' אלעזר לחכמים: מזו ההכאה יצאו ניצוצות של אש ממצחי. תענית כ"ה.