מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Chullin 124a, Chapter 9 HaOr VeHarotev
רש"י
עד שיהא בארץ - כלומר עד הקרקע מפילה:
הא חלים וקאי - שהטפילה מעמידו יפה:
ואימא מדרבנן - אדמותבת ליה מדר"מ סייעיה מדרבנן:
אלא אמר רבא - בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה דחלים לא טהר והכא הכי קאמר:
כיצד הוא עושה - מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו:
ר"מ אומר - בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו':
תנור תחלתו ד' - אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו:
ושיריו - אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד':
בד"א - דתחלתו ארבעה ושיריו ד':
בגדול - התנורים העשויים לאפות ולצלות כדרכן. אבל קטן שעושין לתינוקות תחלתו כל שהוא:
שתגמר מלאכתו - לאחר שנגמר והסיקו אפילו הוא טפח מקבל טומאה: קתני מיהא בד"א בגדול דשיריו ד' אבל בציר מארבעה לא טמא הוא והתם קתני חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע"ג דליכא בחציו ד' דמדקא מיקל ר"מ ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים מד' מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע"ג דלא הוי השבר ד' אפ"ה בעינן דלא ליהוי רובא:
התם - דקתני דבעינן ד' ואי לא לא הוי טמא:
דצלקיה מצלק - לרחבו דשוב אינו עומד יפה:
הכא - דקתני ברובא טמא ואע"ג דלא הוי ד':
דעבדיה גיסטרא - שחלקו לארכו בגובהו כזה:
ה"ג אמר מר שיריו ברובו:
הא אמרי רבנן ד' - דקתני בד"א בגדול אלמא בין אתחלתו בין אשיריו מודו ליה לר"מ בגדול:
בתנורא בר שבעה - קאמרי ד' הואיל ורובו בציר מד' הוא לא מטמינן ליה ברובו דלא חמירי שיריו מתחלתו דהא תחלתו כשהוא שלם לא הוי תנור בציר מארבעה:
והאי - דקתני רובו בתנור בר תשעה דאע"ג דבחציו איכא ארבעה לא מטמא עד דהוי רובא ובהא רבנן לקולא:
לא שנו - דאע"ג דשייר בה כדי מעפורת בטלה אלא טלית:
אבל עור - כי האי שיעורא:
חשיב - ולא בטיל:
למושב זב - פלאדשטור"א ובבציר מהכי לא חזי למילתיה:
מתני' עור שיש עליו כזית בשר - במקום אחד:
הנוגע בציב היוצא ממנו - היינו באותו בשר או בשערה שכנגד אותו בשר:
טמא - דשערה הוי שומר כדאמרינן (לעיל חולין דף קיט:) חלחולי מחלחל:
ציב - רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:
מטמא במשא - שהרי נשא כזית נבלה:
ולא במגע - דאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אין מצטרפות:
לא במגע ולא במשא - כדמפרש שהעור מבטלו:
ומודה רבי עקיבא - דאע"ג דלא הוי כזית מעורה במקום אחד דלאו עור חיבור שהמסיט שתי חצאי זיתים ביחד טמא:
גמ' לא שנו - דכזית שלם דברי הכל לא בטיל אלא פלטתו חיה:
כתרטא - רובע הקב לשון מורי. ל"א כף מאזנים:
זימנין - פעם אחרת:
אשכחיה - רב אושעיא לר' אמי:
דיתיב וקאמר - לא שנו דשתי חצאי זיתים לר' ישמעאל לא בטלי אלא פלטתו חיה:
מר אסיפא - אשתי חצאי זיתים:
מתני לה - לדר' יוחנן דפלטתו סכין בטל הכי מתוקמא שפיר אי הוו תני לה קמיה דרב נחמן הכי לא הוה מזלזל בה:
א"ל ר' אמי - ואלא עולא ארישא דמיירי בכזית שלם:
מתני לה - בתמיה:
ואלא קשיא - אי כזית שלם בטיל לעולם בטיל ואפילו כתרטא והא ליכא למימר דכולי האי מבטל איניש:
1עד שיהא בארץ. רבי מאיר אומר: אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים.
2כי ממעט לה מד' מיהא טהור, אמאי? לימא: הא חלים וקאי!
3אמר ליה רבא: ואימא מדרבנן גורר את הטפילה עד שיהא בארץ.
4אלא אמר רבא: הכי קאמר, תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו? דברי הכל חולקו לשלשה, וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ.
5והרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה, כיצד הוא עושה? חולקו לשלשה, וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ. רבי מאיר אומר: אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים.
6אמר מר: חולקו לשלשה.
7ורמינהו: תנור, תחלתו ארבעה, ושיריו ארבעה, דברי רבי מאיר.
8וחכמים אומרים: במה דברים אמורים בגדול, אבל בקטן תחלתו כל שהוא, משתגמר מלאכתו שיריו ברובו.
9וכמה ״כל שהוא״? אמרי דבי רבי ינאי: טפח, שכן עושים תנורים בנות טפח.
10טעמא דאיכא שיריו ד' הא ליכא שיריו ד' טהור.
11אמרי: התם, דצלקיה מצלק; הכא, דעבדיה גיסטרא.
12אמר מר: שיריו ברובו, רובו דטפח למאי הוי?
13אמר אביי: שירי גדול ברובו, והאמרי רבנן ארבעה? לא קשיא: הא בתנורא בר תשעה, הא בתנורא בר שבעה.
14ל"א אמרי לה אמר רב הונא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי ואפילו שייר בה כדי מעפורת׃
15אמר ריש לקיש לא שנו אלא טלית אבל עור חשיב ורבי יוחנן אמר אפילו עור נמי לא חשיב׃
16איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש עור טמא מדרס חישב עליו לרצועה וסנדלין כיון שנתן בו איזמל טהור דברי רבי יהודה וחכמים אומרים עד שימעיטנו מחמשה טפחים׃
17כי ממעט מיהא טהור אמאי לימא חשיב הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה למושב זב:
מתני׳ · משנה
18עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא׃
19היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן:
גמ׳ · גמרא
20אמר עולא אמר רבי יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל׃
21אמר ליה רב נחמן לעולא אמר רבי יוחנן אפילו כתרטא אמר ליה אין ואפילו כנפיא א"ל אין א"ל האלהים אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה׃
22כי סליק רב אושעיא אשכחיה ליה לרבי אמי אמרה לשמעתיה קמיה הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן א"ל ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן׃
23זמנין אשכחיה דיתיב וקאמר לה אסיפא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאים במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לא במגע ולא במשא׃
24א"ר יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל׃
25א"ל מר אסיפא מתני לה א"ל אין ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו א"ל אין א"ל האלהים אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה׃
26כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה ארישא ואלא קשיא כדאמר רב פפא:
תוספות
כי ממעט ליה מד' מיהא הוי טהור ואמאי והא חלים וקאי - ה"נ האי תנור דקאי ע"י טפילה לא חשיב והוי כעור שלא נתחבר:
הכי גרסינן במשנת כלים (בפ"ק) וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים גדול וקטן השנויים בה קאי דאין טמא עד שתגמור מלאכתו ובתר הכי מפרשה איזהו גמר מלאכתו:
הא בתנורא בר תשעה והא בתנורא בר שבעה - כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר שבעה ברובו דלא עדיף שיריו מתחלתו דהוי בארבעה והכא לא בעי לשנויי הא דצלקיה מצלק בארבעה הא דעבדיה גיסטרא ברובו דכיון דמשנה אחת היא מסתבר בענין אחד מיירי או תרוייהו דצלקיה מצלק או תרוייהו דעבדיה גיסטרא הילכך הוצרך לתרץ בב' תנורים ובענין אחד ריב"א:
אבל פלטתו סכין בטל - וא"ת למאן דמשני לה ארישא דאפי' כזית פלטתו סכין בטליה היכי מוקי מילתיה דר' יהודה דאמר האלל המכונס כו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית וי"ל דאין ה"נ אי נמי לדידיה ר' יהודה פליג אר' ישמעאל ור' עקיבא וס"ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל ות"ק דר' יהודה כר' ישמעאל ור"ע דאפי' בכזית בפלטתו סכין בטל ולמאן דתני לה אסיפא א"ש דהא דקאמר הכא בטל היינו בלא כנסו אבל אם כנסו לא בטיל:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
מאירי
מה שביארנו שאפי' נשאר מחלקים אלו שיעור ארבעה טפחים טהור דוקא בשחלקו מצד גבהו שאי אפשר להעמיד החתיכות יפה אבל חלקו מצד רחבו אם היה תנור זה גדול עד שנשאר בכל אחד מחלקיו כשכתתו לשלשה לטהרו ארבעה טפחים טמא אע"פ שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם הואיל ויש בשיריו ארבעה טמא הא תנור קטן שאין בשיריו ארבעה ר"ל שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם טהור:
אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו התנור מאימתי גמר מלאכתו משיסיקנו הסקה הראויה לאפות בה סופגנין:
תנור שהתחיל לבנותו ורוצה לעשותו גדול משבנה בו ארבעה טפחים והסיקו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו:
המשנה הרביעית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי ג"כ ואמר על זה עור שעליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדה טמא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שהן תחובים בקיסם והסיטן שהיא טמא מפני מה ר' עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן אמר הר"ם פי' סיב הוא חוט דק שנפסק מן העור הסמוך לבשר ההוא בשערה שכנגדו שערו שבשטח העור כנגד הבשר וקיסם הוא עץ דק כמו פלך כוש או כרכר ופי' תחובים מנוקבים שמנקבין אותו באותו העץ הדק ומכניסו בהן והלכה כר' עקיבא וחכמים:
אמר המאירי עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא כמו שביארנו למעלה היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע ר' עקיבא אומר לא במגע ולא במשא והלכה כר' עקיבא וכבר ביארנוה למעלה ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן אדם בקיסם והסיטן ר"ל שנשאם שהנושא טמא שהרי נשא כזית ולא אמרו שהן בטלות אלא בעור מפני שהעור מבטלן כמו שביארנו במשנה ומ"מ הנוגע טהור שאין חבור אדם חבור ויש חולקין בזו וכן הלכה אלא שיש בזה תנאי כמו שיתבאר בגמ':
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכדברי ר' עקיבא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳
מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 26 קטעים ממוספרים, כ־455 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: חולין דף קכ״ד ע״א
פתיחה בקורא