דלמא מודה — בב"ד קודם העדאת עדים ומודה בקנס פטור:
ויליד בית מה ת"ל — לענין אכילת תרומה ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו יליד בית בן שפחתו:
אילו כן — דלא כתיב אלא קנין כספו הוא יאכל בו:
אף קנין כסף אע"פ שאינו שוה כלום — כגון שנעשה מוכה שחין:
מי איכא עבדא דלא מזדבן — בפרוטה:
לקנסא — שאם יגחנו שור יטול שלשים כסף:
בטרפה — שאין משלמין עליו קנס דגברא קטילא הוא:
והא חזי למיקם קמיה — לשרתו אע"פ שנחתכה רגלו למעלה מן הארכובה או ניקב קרום המוח ראוי לשירות קל:
במנוול — דמאיס והוי נמי טרפה דלאו בר קנסא הוא:
אם תמצא לומר — כלומר אי בעית למפשט מדקיימא לן התקדשי לחציי מקודשת לא דמי דהתם בר חורין הוא וחזיא לכוליה והכי קאמר לה אי בעינא נסיבנא אחריתי בהדיך אבל הא לא חזיא לפלגא דעבדות דידיה:
ואם תמצא לומר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת — ובעית למפשט הא מינה דכי היכי דמקדש חצי אשה אינה מקודשת הואיל דלא מצינן למימר דהכי קאמר לה דתנסיב אחרינא בהדי דאיתתא לא חזיא לתרי ואשתכח דפלגא הוא דקדיש הכא נמי חצי איש שקידש לא הוו קידושין לא דמי דהתם שייר בקנינו דהוה ליה לקדשה לכולה אבל האי לא שייר מידי דכל מה דחזי למעבד עבד:
בקדושין — אמרינן התקדשי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת הכא מי הוי קדושין או לא:
כשעשאו טריפה — דהוה ליה כמאן דקטליה ויהב ליה לנפשיה:
ועוד כופר הוא כו' — דבשלמא קנס דלא כתיב ביה מיתה אלא נגיחה שנאמר אם עבד יגח השור וגו' (שמות כ״א:ל״ב) איכא לאוקמיה כשעשאו טריפה אבל בכופר של בן חורין כתיב והמית איש או אשה:
ראוי ליטול — דפלגא לאו בר קנסא הוא אלא בר כופר:
ואין לו — שהרי מת ויורשים אין לו שיגבו וזה המזיק זכה במה שבידו ולעולם בשמת וה"ק נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ראוי לינתן ליורשיו אם היו לו יורשין:
אוקי אמורא עליה — העמיד מתורגמן לפניו לחזור ולדרוש:
והמכשלה הזאת — כלומר כך התחיל בדרשא מקרא כתוב והמכשלה הזאת תחת ידיך באנשי ירושלים שפסקה תורה מהם והיו שואלין לחבריהם שמלה לך קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידיך כלומר דברים שמכוסין כשמלה שלך הן שאתה בקי בהן אמור לנו ותהיה קצין והמכשלה הזאת דברי תורה שאין אדם עומד על אמיתתן עד שיכשל בהן להורות טעות ויכלימוהו והוא נותן לב ומבין תחת ידיך הן אף אני נכשלתי בהוראתי וחוזרני בי:
ואם לחשך אדם לומר — תשובה לדבר זה מאותה ששנינו במס' כריתות (יא.) והפדה לא נפדתה דשפחה חרופה איזו זו זו פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי והוא הדין לכל ישראל אלא אורחא דמלתא נקט משום דעבד עברי מותר בשפחה:
אלמא בת אתרוסי היא — מדקתני מאורסת:
אמור לו — וכי סבור אתה שהן אירוסין ממש:
כלך אצל רבי ישמעאל — דאמר התם דברה תורה כלשון בני אדם ובשפחה כנענית שלא נפדית כלל קמשתעי קרא:
המאורסה לעבד עברי — וכי שפחה כנענית גמורה בת קדושין היא הא חמורה בעלמא היא עם הדומה לחמור:
מיוחדת — וגזירת הכתוב היא דמחייב עלה אשם הואיל וייחדוה לעבד עברי המותר בה:
וחזרה ונתקדשה לשמעון — אחיו ובחיי ראובן וראובן לא גירשה:
רישוי: CC0
1דלמא מודה ומיפטר.
2ותבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל, דהשתא מיהא ליתנהו; אבל הכא הא קאי שור והא קאי עבד. מאי?
3אמר ר' אבא, ת"ש (ויקרא כב, יא) ״ויליד בית״ מה תלמוד לומר? אם קנין כסף אוכל, יליד בית לא כ"ש׃
4אילו כן, הייתי אומר: מה קנין כסף, שיש בו שוה כסף אוכל; אף יליד בית, שיש בו שוה כסף אוכל; ומנין שאע"פ שאינו שוה כלום? ת"ל ״יליד בית״ מכל מקום.
5ועדיין אני אומר: יליד בית, בין שיש בו שוה כסף, בין שאין בו שוה כסף אוכל; קנין כסף, יש בו שוה כסף אוכל, אין בו שוה כסף אינו אוכל; ת"ל (ויקרא כב, יא) ״קנין כספו ויליד ביתו״ מה יליד בית, אע"פ שאינו שוה כלום אוכל; אף קנין כספו, אע"פ שאינו שוה כלום אוכל.
6ואי סלקא דעתך, עבד שמכרו רבו לקנס מכור; מי איכא עבדא דלא מזדבין לקנסא?! אין, איכא עבד טרפה.
7והא חזי למיקם קמיה! במנוול ומוכה שחין.
8איבעיא להו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, שקידש בת חורין, מהו? אם תמצא לומר: ״בן ישראל שאמר לבת ישראל: התקדשי לחציי מקודשת״ דחזיא לכוליה; הא לא חזיא לכוליה.
9ואם תמצא לומר: ״בן ישראל המקדש חצי אשה אינה מקודשת״ דשייר בקנינו; והא עבד לא שייר בקנינו. מאי?
10ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס לרבו, וחצי כופר ליורשיו. ואי אמרת קידושיו לאו קידושין, יורשין מנא ליה?
11אמר רב אדא בר אהבה: כשעשאו טרפה; ומאי ״יורשיו״ נפשיה.
12אמר רבא, שתי תשובות בדבר: חדא דיורשיו קתני; ועוד כופר הוא, ואמר ריש לקיש: כופר אין משתלם אלא לאחר מיתה! אלא אמר רבא: ראוי ליטול, ואין לו.
13אמר רבא: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קדושיה קדושין.
14דרש רבה בר רב הונא: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת. א"ל רב חסדא: מי דמי? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו!
15הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה, ודרש: (ישעיהו ג, ו) ״והמכשלה הזאת תחת ידיך״ אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהן; אע"פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת, אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קדושיה קדושין. מ"ט התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו.
16אמר רב ששת: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קידושיה קידושין. ואם לחשך אדם לומר: איזו היא שפחה חרופה זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי; אלמא בת איתרוסי היא! אמור לו: כלך אצל ר' ישמעאל, שהוא אומר בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי.
17ושפחה כנענית בת איתרוסי היא?! אלא מאי אית לך למימר, מאי ״מאורסת״ מיוחדת; הכא נמי, מאי ״מאורסת״ מיוחדת.
18אמר רב חסדא: חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן, ונשתחררה, וחזרה ונתקדשה לשמעון, ומתו שניהם מתייבמת ללוי,׃
מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא — וא"ת כי אמר נמי דאינו מכור תקשי ליה מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא שיוכל למכרו כולו לגמרי וי"ל דלא ימצא קונים שיקנוהו לגמרי אפי' לא יצטרכו לפרנסו שיוכל לומר עשה עמי ואיני זנך מ"מ מימנעי אינשי לקנותו שלא יהא רגיל אצלם אבל אם מכרו לקנס מכור זמנין דזבני ליה ועי"ל דאפי' מוכרו כולו לגמרי אינו מכור דהא אינו שוה כלום ואינו מוכרו אלא לקנס ולקנס אינו מכור:
אם תמצא לומר התקדשי לחציי מקודשת — וגבי אשה קאמר אם תמצא לומר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת והוי מצי למימר איפכא אלא האמת נקט דהכי מסיק בפ"ק דקידושין (דף ז.):
ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנא ליה — תימה דמה תולה יורשין בקידושין והלא בנו מן הפנויה יורשו כדאמר (יבמות דף ק:) גבי עשרה כהנים שפירש אחד מהן ובעל דהולד שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו משום דלא ידעי' אבוה מנו ואפי' בנו ממזר מערוה דלא תפסי בה קידושין תנן בפרק שני דיבמות (דף כב.) דהוי בנו לכל דבר והיינו ליורשו והכא אי תפסי בה קידושין גרע טפי דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א כדאמרינן [בהחולץ] (שם דף מה.) וי"ל דסבר הש"ס דאם איתא דלאו בר קדושין הוא אין בנו מתייחס אחריו ולא דמי לעריות דתפסי בה קדושין לעלמא אבל האי דלאו בר קדושין הוא בשום מקום אין הבן מתייחס אחריו:
רישוי: CC-BY-NC
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
אבל הכא הא קאי שור וקאי עבד — קשיא לי כי קאי שור וקאי עבד מאי הוי מכל מקום הקנס שמוכר לו איננו, ובפירות דקל נמי האי [הא] קאי דקל והאי [והא] קאי קרקע שמגדלין את הפירות, ועדיפי מהני דהנך עבידי לגדל פירות ופליגי, ועוד האומר לחברו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו לרבי מאי קנה לרבנן לא קנה כדאיתא בפרק קמא במציעא, ואף על גב דקאי שדה וקאי מוכר וקאי לוקח, בבבא [ובבבא] בתרא [מט, א] גבי הקדישן ריקנין ונתמלאו ואוקימנא לרבי מאיר דהקדיש שובך ויונים הבאין דרך שובכו לשובך, ואי הכי לרבנן אין מועלין בהן אף על גב דקאי שורך וקאי יונים ויש לומר דשאני הכא דמכר העבד לקנסיו, אבל מוכר קנסי עבדו פשיטא לי דלא עשה ולא כלום ואפילו לרבי מאיר וכל שכן לרבנן דלא אמרינן בכי הא הא קאי עבד והא קאי שור, אלא דאכתי לא ניחא לי דאי משום הא משום דמספקא ליה אי הוי כמוכר דקל לפירות או לא ואף על גב דאין הקנסים יוצאין מגופו, אם כן לא הוה ליה למימר טעמא לרבנן משום דקאי שור וקאי עבד אלא הכי הוה ליה למימר תיבעי לרבנן התם הוא דלא אקני ליה דקל לפירות, אבל הכא אקני ליה עבד לקנסיו. עוד קשיא לי אשמעתין דכל שמכר העבד לקנסיו אמאי לא אמרינן דאפילו לרבנן קנה וטעמא דגוף העבד מכר לכשינגחנו השור ועשאו שותף עמו כעבד שיהא שלו ממש לענין קנסיו, ולשאר דברים כגון למלאכתו לעמוד לפניו יהיה של חברו דאטו שותפין שקנו עבד והתנו ביניהן כך מי לא הוה קנסיו לשותף זה ומאי שנא הא, והכי נמי קשיא לי בההיא דהמפקיד [לג, ב] אמאי לא העמידה בכך והוה ליה כמקנה לו הפרה לענין כפילא. וצריך לעיין.
מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא — ואם תאמר מכל מקום הרי הוא יכול למכרו לגמרי ושוה כסף מחמת קנסיו. יש לומר דבשלמא אי מזדבן לקנס איכא טובא דזבני בכל דהו מחמת קנס אבל אי לא מזדבן לקנס לגמרי לא זבני ליה דהא לא שוה לחם כריסיה ולהניחו למות ברעב פגם הוא לו.
ואוקימנא בטריפה ומוכה שחין — ותמיה לי אמאי לא אמר ליה ולטעמיך מי איכא עבדא דלא מזדבן שעה אחת סמוך לנגיחתו והוא קנסא לדידיה, וניחא לי דאין הכי נמי דהוה ליה למימר הכי אלא דלא חש. וטובא איכא בגמרא דמצי למימר ולטעמך ולא אמר, וקושטא דמילתא קא מתרץ ליה דעל כרחין בטריפה ומוכה שחין אית לך לאוקמה לההיא דאי לא הא שוה כסף שהרי שוה פרוטה למכרו ולומר לו לכשינגח עבדי הרי הוא מכור לך מעכשיו ולשעה אחת סמוך נגיחתו. כך נראה לי.
אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו — איכא למידק דהא אמרינן ביבמות פרק החולץ (יבמות מה, ב) מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת ישראל הולד אין לו תקנה משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש כלומר דנפשיה והוי ממזר אלמא תפסו בה קדושי, וראיתי בנימוקי הרמב"ן ז"ל דאינה קושיא, דהתם מעיקרא קא סלקא דעתך הכי אבל הא אסיקנא התם בשבא על אשת איש דעלמא דאתי צד חרות ומשתמש באשת איש, אבל לעולם אימא לך אין קדושיו קדושין, ואתי מסקנא דהתם כמסקנא דהכא. ודקא סלקא דעתך מעיקרא [בנדפס: דהתם] כדקא סלקא דעתך דהכא. ואינו מחוור בעיני, דמכל מקום אפילו למסקנא דהתם על כרחין אית לן למימר דקידושיו קידושין דאי לא אף הוא אינו עושה ממזר למאן דאמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, וכדאמרינן התם למאן דמכשר מכשר אפילו באשת איש וקא מפרש טעמא משום דממזר מאשת אב גמרינן ליה וכאשת אב מה אשת אב שאין לו בה קידושין אבל בעלמא יש לו קידושין יצא נכרי ועבד דאפילו בעלמא אין להן קידושין, והילכך כשתמצא לומר דמי שחציו עבד וחציו בן חורין אין קידושיו קידושין אפילו כשבא על אשת איש דעלמא אין הולד ממזר, וגירסא אחרת יש שם משמיה דרב האי גאון ז"ל באשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו אף כל שזרעו מיוחס אחריו יצא נכרי ועבד שאין זרעו מיוחס אחריו, ואפילו ללשון זה לכשתמצא לומר שאין קידושיו קידושין אין זרעו מיוחס אחריו וכדאמרינן נמי הכא יורשין מנא ליה, אלא רבא דהכא דיחויא בעלמא הוא דקא דחי, וקושטא דמילתא קדושיו קידושין, ויורשיו יורשיו ממש, וכן פירשו בתוספות.
מאי מאורסת מיוחדת — פירוש מיוחדת בקדושין אף על פי שאינן קידושין כלל לתנא דבי רבי ישמעאל אם קדשה ישראל, ואפילו בשקדשה עבד עברי אינן קדושין גמורין, מכל מקום יחיד עושה להתחייב הבא עליה באשם, והיינו דקרי לה מאורסת אבל מיוחדת ביחוד בעלמא לאו כלום הוא, דע לך מדאמרינן בסמוך לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר מאי מאורסת מיוחדת, הכי נמי דאי חופשה יומתו אלא מאי אית לך למימר שחזרה ונתקדשה לאחר שחופשה, ואי מיוחדת בלא קדושין קאמר אף כשעשה בה לאחר שחרור מעשה זה כלומר יחוד בעלמא מי יומתו, וקרא הכי קאמר לא יומתו מפני שמעשה זה שעשה בההעבד העברי לא עשאו אלא קודם שחופשה הא עשאו לאחר שחופשה יומתו, אלא ודאי כדאמרן. כך נראה לי.
מסכת גיטין דף מ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־458 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאדלמא מודה בב"ד קודם העדאת עדים ומודה בקנס פטור:
ויליד בית מה ת"ל לענין אכילת תרומה ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו יליד בית בן שפחתו:
אילו כן דלא כתיב אלא קנין כספו הוא יאכל בו:
אף קנין כסף אע"פ שאינו שוה כלום כגון שנעשה מוכה שחין:
מי איכא עבדא דלא מזדבן בפרוטה:
לקנסא שאם יגחנו שור יטול שלשים כסף:
בטרפה שאין משלמין עליו קנס דגברא קטילא הוא:
והא חזי למיקם קמיה לשרתו אע"פ שנחתכה רגלו למעלה מן הארכובה או ניקב קרום המוח ראוי לשירות קל:
ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Gittin 43a · Sefaria · CC0
מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא וא"ת כי אמר נמי דאינו מכור תקשי ליה מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא שיוכל למכרו כולו לגמרי וי"ל דלא ימצא קונים שיקנוהו לגמרי אפי' לא יצטרכו לפרנסו שיוכל לומר עשה עמי ואיני זנך מ"מ מימנעי אינשי לקנותו שלא יהא רגיל אצלם אבל אם מכרו לקנס מכור זמנין דזבני ליה ועי"ל דאפי' מוכרו כולו לגמרי אינו מכור דהא אינו שוה כלום ואינו מוכרו אלא לקנס ולקנס אינו מכור:
אם תמצא לומר התקדשי לחציי מקודשת וגבי אשה קאמר אם תמצא לומר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת והוי מצי למימר איפכא אלא האמת נקט דהכי מסיק בפ"ק דקידושין (דף ז.):
ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנא ליה תימה דמה תולה יורשין בקידושין והלא בנו מן הפנויה יורשו כדאמר (יבמות דף ק:) גבי עשרה כהנים שפירש אחד מהן ובעל דהולד שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו משום דלא ידעי' אבוה מנו ואפי' בנו ממזר מערוה דלא תפסי בה קידושין תנן בפרק שני דיבמות (דף כב.) דהוי בנו לכל דבר והיינו ליורשו והכא אי תפסי בה קידושין גרע טפי דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א כדאמרינן [בהחולץ] (שם דף מה.) וי"ל דסבר הש"ס דאם איתא דלאו בר קדושין הוא אין בנו מתייחס אחריו ולא דמי לעריות דתפסי בה קדושין לעלמא אבל האי דלאו בר קדושין הוא בשום מקום אין הבן מתייחס אחריו:
Tosafot on Gittin 43a · Sefaria · CC-BY-NC
אבל הכא הא קאי שור וקאי עבד קשיא לי כי קאי שור וקאי עבד מאי הוי מכל מקום הקנס שמוכר לו איננו, ובפירות דקל נמי האי [הא] קאי דקל והאי [והא] קאי קרקע שמגדלין את הפירות, ועדיפי מהני דהנך עבידי לגדל פירות ופליגי, ועוד האומר לחברו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו לרבי מאי קנה לרבנן לא קנה כדאיתא בפרק קמא במציעא, ואף על גב דקאי שדה וקאי מוכר וקאי לוקח, בבבא [ובבבא] בתרא [מט, א] גבי הקדישן ריקנין ונתמלאו ואוקימנא לרבי מאיר דהקדיש שובך ויונים הבאין דרך שובכו לשובך, ואי הכי לרבנן אין מועלין בהן אף על גב דקאי שורך וקאי יונים ויש לומר דשאני הכא דמכר העבד לקנסיו, אבל מוכר קנסי עבדו פשיטא לי דלא עשה ולא כלום ואפילו לרבי מאיר וכל שכן לרבנן דלא אמרינן בכי הא הא קאי עבד והא קאי שור, אלא דאכתי לא ניחא לי דאי משום הא משום דמספקא ליה אי הוי כמוכר דקל לפירות או לא ואף על גב דאין הקנסים יוצאין מגופו, אם כן לא הוה ליה למימר טעמא לרבנן משום דקאי שור וקאי עבד אלא הכי הוה ליה למימר תיבעי לרבנן התם הוא דלא אקני ליה דקל לפירות, אבל הכא אקני ליה עבד לקנסיו. עוד קשיא לי אשמעתין דכל שמכר העבד לקנסיו אמאי לא אמרינן דאפילו לרבנן קנה וטעמא דגוף העבד מכר לכשינגחנו השור ועשאו שותף עמו כעבד שיהא שלו ממש לענין קנסיו, ולשאר דברים כגון למלאכתו לעמוד לפניו יהיה של חברו דאטו שותפין שקנו עבד והתנו ביניהן כך מי לא הוה קנסיו לשותף זה ומאי שנא הא, והכי נמי קשיא לי בההיא דהמפקיד [לג, ב] אמאי לא העמידה בכך והוה ליה כמקנה לו הפרה לענין כפילא. וצריך לעיין.
מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא ואם תאמר מכל מקום הרי הוא יכול למכרו לגמרי ושוה כסף מחמת קנסיו. יש לומר דבשלמא אי מזדבן לקנס איכא טובא דזבני בכל דהו מחמת קנס אבל אי לא מזדבן לקנס לגמרי לא זבני ליה דהא לא שוה לחם כריסיה ולהניחו למות ברעב פגם הוא לו.
ואוקימנא בטריפה ומוכה שחין ותמיה לי אמאי לא אמר ליה ולטעמיך מי איכא עבדא דלא מזדבן שעה אחת סמוך לנגיחתו והוא קנסא לדידיה, וניחא לי דאין הכי נמי דהוה ליה למימר הכי אלא דלא חש. וטובא איכא בגמרא דמצי למימר ולטעמך ולא אמר, וקושטא דמילתא קא מתרץ ליה דעל כרחין בטריפה ומוכה שחין אית לך לאוקמה לההיא דאי לא הא שוה כסף שהרי שוה פרוטה למכרו ולומר לו לכשינגח עבדי הרי הוא מכור לך מעכשיו ולשעה אחת סמוך נגיחתו. כך נראה לי.
אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין לו איכא למידק דהא אמרינן ביבמות פרק החולץ (יבמות מה, ב) מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת ישראל הולד אין לו תקנה משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש כלומר דנפשיה והוי ממזר אלמא תפסו בה קדושי, וראיתי בנימוקי הרמב"ן ז"ל דאינה קושיא, דהתם מעיקרא קא סלקא דעתך הכי אבל הא אסיקנא התם בשבא על אשת איש דעלמא דאתי צד חרות ומשתמש באשת איש, אבל לעולם אימא לך אין קדושיו קדושין, ואתי מסקנא דהתם כמסקנא דהכא. ודקא סלקא דעתך מעיקרא [בנדפס: דהתם] כדקא סלקא דעתך דהכא. ואינו מחוור בעיני, דמכל מקום אפילו למסקנא דהתם על כרחין אית לן למימר דקידושיו קידושין דאי לא אף הוא אינו עושה ממזר למאן דאמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, וכדאמרינן התם למאן דמכשר מכשר אפילו באשת איש וקא מפרש טעמא משום דממזר מאשת אב גמרינן ליה וכאשת אב מה אשת אב שאין לו בה קידושין אבל בעלמא יש לו קידושין יצא נכרי ועבד דאפילו בעלמא אין להן קידושין, והילכך כשתמצא לומר דמי שחציו עבד וחציו בן חורין אין קידושיו קידושין אפילו כשבא על אשת איש דעלמא אין הולד ממזר, וגירסא אחרת יש שם משמיה דרב האי גאון ז"ל באשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו אף כל שזרעו מיוחס אחריו יצא נכרי ועבד שאין זרעו מיוחס אחריו, ואפילו ללשון זה לכשתמצא לומר שאין קידושיו קידושין אין זרעו מיוחס אחריו וכדאמרינן נמי הכא יורשין מנא ליה, אלא רבא דהכא דיחויא בעלמא הוא דקא דחי, וקושטא דמילתא קדושיו קידושין, ויורשיו יורשיו ממש, וכן פירשו בתוספות.
מאי מאורסת מיוחדת פירוש מיוחדת בקדושין אף על פי שאינן קידושין כלל לתנא דבי רבי ישמעאל אם קדשה ישראל, ואפילו בשקדשה עבד עברי אינן קדושין גמורין, מכל מקום יחיד עושה להתחייב הבא עליה באשם, והיינו דקרי לה מאורסת אבל מיוחדת ביחוד בעלמא לאו כלום הוא, דע לך מדאמרינן בסמוך לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר מאי מאורסת מיוחדת, הכי נמי דאי חופשה יומתו אלא מאי אית לך למימר שחזרה ונתקדשה לאחר שחופשה, ואי מיוחדת בלא קדושין קאמר אף כשעשה בה לאחר שחרור מעשה זה כלומר יחוד בעלמא מי יומתו, וקרא הכי קאמר לא יומתו מפני שמעשה זה שעשה בההעבד העברי לא עשאו אלא קודם שחופשה הא עשאו לאחר שחופשה יומתו, אלא ודאי כדאמרן. כך נראה לי.
Rashba on Gittin 43a · Sefaria
יליד בית ר"ל שנולד לו משפחתו וקנין כסף אוכלין בתרומה אפי' לא היו שוים כלום כגון מנוול ומוכה שחין שאינו ראוי אף לשרות ושמא תאמר אף זה ראוי להרויח בו קנס שלשים של עבד אף אני איני אומרה וכו' אלא בשהוא טרפה שאין לו קנס שהרי גברא קטילא הוא ונמצא שאינו ראוי לקנס מצד טרפותו ולא לשום שרות מצד נוולו ואעפ"כ אוכלים בתרומה:
בראשון של קדושין ביארנו שהאומר לאשה חצייך מקדשת לי אינה מקדשת שאין אשה ראויה לשנים ואם אמר התקדשי לחציי מקדשת כלה שאם ימלך לישא אחרת עמה שיעשה ברשותה מעתה חציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין וכן חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לבן חורין שאלו בסוגיא זו אם יש כאן קדושין אם לאו ואף רוב פוסקים נחלקו בפסק שבה והוא שהרבה מהם פוסקים בשני אלו שאין כאן קדושין כלל וזה שאמרו שפחה נחרפת לאיש זו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי פירושו המיוחדת וגזרת הכתוב הוא לחייבו אשם הואיל ונתיחדה לו וראייתם מדאמר רב ששת הלכתא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקדשת כך המקדש חציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקדשת אע"פ שמ"מ לא שייר בקנינו:
ומעתה אף חציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין אינה מקדשת הואיל ולא חזיא לכוליה שאין לחלק ביניהן ואם כן מה שאמרו למעלה נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו פירושו אלו היו לו יורשים דהא מ"מ אי אפשר לו ביורשים שאם באחים גוי את הגר אינו יורש ואם אחים משוחררים גר את הגר אינו יורש ואם שהיו לו בנים בעבדותו אע"פ שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אין יורשין אותו דעבד אין לו חייס ואם שנולדו לו בנים אחר שנשתחרר חציו הרי לדעתך אין קדושיו תופסין וא"כ אינן יורשים שאלו היו קדושיו תופשים אע"פ שהיה צד עבירה בביאתו היו בניו יורשים אותו אלא ודאי אתה מפרש ראוי ליטול ואין לו כמו שפירשנו למעלה ומ"מ גדולי הדורות פסקו בשניהם שמקדשת מדהדר ואוקים רבה בר רב הונא אמורא עילויה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם שהחזיק עצמו כטועה על מה שאמר וחזר לומר שקדשיה קדשין ומה שאמרו בשפחה נחרפת לאיש חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי פירושו מקדשת ממש והוא הדין לשאר ישראל אלא דאורחא דמלתא נקט ובכי הא הוא דמייתי אשם ומ"מ גדולי המחברים כתבו בה שמקדשת מספק ונראין הדברים שהיא מקדשת שבכל התלמוד אנו קורין מאורסת לעבד עברי ומתוך שלא נשתחררה כלה אינה אשת איש גמורה להעמידה בחנק אלא באשם:
Meiri on Gittin 43a · Sefaria
תוס' בד"ה ואת"ל כו' והמ"ל איפכא אלא האמת כו' עכ"ל מדברי מהרש"ל שהבין המ"ל איפכא היינו דגבי מקודשת המ"ל חצייך וגבי אינה מקודשת לחציי וא"א לומר כן כפי שפרש"י הא דחזיא לכולה דה"ק לה אי בעינא נסיבנא אחריתי כו' דזה ודאי לא שייך באשה וק"ק דטפי הוה ליה לתוס' לאקשויי דה"מ למנקט כולה בחדא מילתא דהיינו באינה מקודשת נמי לחציי וע"כ הנראה דאיפכא דאמרי קושטא דהכי הוא דגבי לחציי המ"ל איפכא דהיינו את"ל אינה מקודשת דבהכי הוה ניחא טפי למנקט כולה מלתא בלחציי אלא דהאמת כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Gittin 43a · Sefaria
ע"א ד"ה את"ל וכו' עד והוה מצי למימר איפכא וכו' ר"ל דהוי מ"ל את"ל התקדשי לחציי אינה מקודשת משום דשייר בקנינו אבל הכא לא שייר בקנינו ואת"ל המקדש חצי אשה מקודשת משום דחזיא לכוליה אבל הכא לא חזיא ואע"ג שאם אמר כן הוה קשה לן מאי שנא דבהתקדשי לחציי אינה מקודשת וחצייך מקודשת לי כגון המקדש חצי אשה תהא מקודשת זה אין שייך לענין הבעיא דהכא אלא שהאמת נקט כמו דמסיק בקידושין דבהתקדשי לחציי מקודשת דר"ל דאי בעינא נסיבנא אחריתא אבל בחצייך אינה מקודשת דלא מצי למימר דהכי קאמר לה דתינסב אחרינא דאתתא לבי תרי לא חזיא אבל איפכא לא אין מטעם לומר כן נ"ל כוונת התוס' בדבור זה ואין אנו צריכין לאדחוקי כפירושו של ספר ח"ש וק"ל:
Maharam on Gittin 43a · Sefaria
תוספות בד"ה מי איכא עבדא כו' וא"ת דאפילו דאינו מכור תיקשי כו' שיכול למכרו כולו כו' עכ"ל. ולפי שתירוצם דחוק היה נלע"ד דלולא דבריהם יש ליישב בע"א משום דקשיא לי עוד בסוגית הש"ס דמשני בעבד טריפה ומקשה והא חזיא למיקם קמיה ואמאי לא מקשה הכי אגופא דברייתא והנלע"ד ליישב חדא מיגו חדא דרבי אבא דבעי למיפשט מהאי ברייתא דאין יכול למכרו לקנס היינו משום הא גופא דהוי קשיא ליה היכא אשכחן מקנת כסף שאינו שוה כלום הא חזי למיקם קמיה אע"כ דאיירי הכא בענין שאין לרבו כהן עליו שום קנין ממון כגון שהפקירו או כיוצא בו שמעוכב ג"ש ואין לרבו כהן עליו אלא הקנס וקס"ד דמעוכב ג"ש קנסינן לרבו וממילא דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה מה"ט גופא דקרינן ביה קנין כספו ומדקאמר בברייתא שאינו שוה כלום בעי למפשט שפיר דאין יכול למכרו לקנס ומש"ה אינו שוה כלום. ובזה נתיישב' קושיית התוספות שהרי אינו יכול למכרו לגמרי כיון שאין לו עליו שום זכות אלא לקנס בלבד ולבתר דדחי הש"ס דאיירי בעבד טריפה וא"כ ע"כ דתו לא מיתוקם בכה"ג במעוכב ג"ש דא"כ אמאי קרי ליה קנין כסף כיון שאין לו שום זכות ממון שהפקירו ולקנס נמי לא חזי דעבד טריפה הוא אע"כ מדקרי ליה קנין כסף דאיירי בעבד גמור שהוא עדיין קנין כספו א"כ מקשה הש"ס שפיר הא חזי למיקם קמיה כנ"ל נכון ולולא שהתוספות לא כ"כ ובני המופלא מוה' בעריש נר"ו מדעתיה דנפשיה כיון לכל מ"ש והוסיף מדיליה שאין צריך לדחוק דאיירי במעוכב ג"ש ולמיפשט האי בעיא דלעיל דמעוכב ג"ש קנס לרבו ואוכל בתרומה אלא דבלא"ה קס"ד דאיירי שמכר הכהן גוף העבד לאחר והשאיר לעצמו העבד לקנסו דתו לא מצי למכרו אם לא לקנס בלבד וכוליה כדכתיבנא אלא דלפמ"ש לעיל בסמוך א"א לפרש כן דכיון שמכר הכהן העבד לזר ויש לזר חלק בו תו לא אכיל בתרומה כלל כמו שהארכתי בזה ואי במכרו לכהן ת"ל דאכיל בשביל הלוקח לכך נ"ל כמ"ש ודו"ק:
גמרא אמר רב ששת כשם שהמקדש חצי אשה כו' ואם לחשך אדם לומר כו' אלמא בת איתרוסי היא ופירש"י בד"ה חצי שפחה וחב"ח המאורסת לע"ע וה"ה לכל ישראל אלא אורחא דמילתא נקט כו' עכ"ל. ויש לדקדק דלפמ"ש התוספות בד"ה את"ל דהו"מ למימר איפכא ופירשו כל המפרשים דהיינו לענין חצי אשה נמי שייך לחלק בין חזיא לכולה או לא ואם כן מאי קשיא ליה לרב ששת מההיא דמאורסת לע"ע דנהי דסבר ר"ש דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת היינו משום דשייר בקניינו והא דקאמר נמי כך המקדש חצי שפחה וחב"ח אינה מקודשת היינו משום דאיכא נמי חדא לריעותא דנהי דלא שייר בקניינו אכתי לא חזיא לכולה משא"כ בח"ש וחב"ח דמאורסת לע"ע דלא שייר בקניינו וחזיא נמי לכולה דאיכא תרתי למעליותא מש"ה פשיטא דמקודשת ומ"ש רש"י ז"ל וה"ה לכל ישראל היא גופא תיקשי מנ"ל דהכי הוא כיון דאיכא טעמא לחלק וצ"ע:
שם אמר רב חסדא ח"ש וחב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה כו' ואין אני קורא בה אשת שני מתים כו' וקשיא לי דאכתי משכחת אשת שני מתים בשלא נשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון דנהי דקדושי ראובן תפסי בה מ"מ כיון שאין חייבים ע"י קידושין הללו אלא אשם כדמשמע מפירש"י ז"ל וכמ"ש הרא"ש ז"ל א"כ נראה דקדושי שמעון נמי תפסי בה דהא קי"ל קידושין תופסין בחייבי לאוין והכא ליכא אפילו לאו אלא אשם גרידא. כל זה שייך בלשון התוספות בד"ה ואין אני קורא דמשמע להו דלא אשכחן כלל זיקת שני יבמין מדאורייתא והוצרכו לפרש דאשכחן לה בעלמא ואהא קשיא לי שפיר דמשכחת לה בהאי גוונא דשמעתין כשלא נשתחררה וע"ש לקמן בלשון התוספות. ונלע"ד ליישב דהא דקי"ל בעלמא קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו חייבי לאוין דעלמא אבל ע"י קידושין לא ובלא"ה לא משכחת קידושין אחר קידושין דכיון שתפסו קידושין של ראובן הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קידושין מאחר כנ"ל:
Penei Yehoshua on Gittin 43a · Sefaria
גמ' מי איכא עבדא כו' עי' ערכין ד' ב ע"א תד"ה לאתויי מנוול:
שם מי שחציו עבד וחציו בן חורין ע' ירושלמי פ"ח דפסחים הלכה א:
שם ומאי יורשיו נפשיה עי' פר"ח בספרו מים חיים בתשובותיו סימן ב':
שם אמר רבא שתי תשובות עי' פסחים ד' עא ע"א וש"נ:
שם ואמר ר"ל כופר עי' ב"ק ד' מב ע"ב:
Gilyon HaShas on Gittin 43a · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת גיטין, דף מ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־458 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״דלמא מודה ומיפטר.…״
נפתחת ב״ותבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן…״
נפתחת ב״אמר ר' אבא, ת"ש (ויקרא כב, יא)…״
חכמים: אבא.
נפתחת ב״אילו כן, הייתי אומר: מה קנין כסף,…״
נפתחת ב״ועדיין אני אומר: יליד בית, בין שיש…״
נפתחת ב״ואי סלקא דעתך, עבד שמכרו רבו לקנס…״
נפתחת ב״והא חזי למיקם קמיה! במנוול ומוכה שחין.…״
נפתחת ב״איבעיא להו: מי שחציו עבד וחציו בן…״
נפתחת ב״ואם תמצא לומר: ״בן ישראל המקדש חצי…״
נפתחת ב״ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן…״
נפתחת ב״אמר רב אדא בר אהבה: כשעשאו טרפה;…״
חכמים: רב אדא בר אהבה.
נפתחת ב״אמר רבא, שתי תשובות בדבר: חדא דיורשיו״…״
חכמים: רבא.
נפתחת ב״אמר רבא: כשם שהמקדש חצי אשה אינה…״
חכמים: רבא.
נפתחת ב״דרש רבה בר רב הונא: כשם שהמקדש…״
חכמים: רב הונא, רב חסדא, רבה.
נפתחת ב״הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא…״
חכמים: רב הונא, רבה.
נפתחת ב״אמר רב ששת: כשם שהמקדש חצי אשה…״
חכמים: רב ששת.
נפתחת ב״ושפחה כנענית בת איתרוסי היא?! אלא מאי…״
נפתחת ב״אמר רב חסדא: חציה שפחה וחציה בת…״
חכמים: רב חסדא.
דור ראשון לאמוראים ותלמידו הגדול של רב, היה אומר שמועות בשם רבו רב.
מקור: מסכת גיטין דף מ״ג עמוד א׳ · קטע 11 — “אמר רב אדא בר אהבה: כשעשאו טרפה; ומאי ״יורשיו״…”
דור שני לאמוראים, ר' אבא שכתוב בש"ס ללא שם אביו, הוא תלמידו של ר' הונא ור' יהודה בר יחזקאל.
מקור: מסכת גיטין דף מ״ג עמוד א׳ · קטע 3 — “אמר ר' אבא, ת"ש (ויקרא כב, יא) ״ויליד בית״…”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: גיטין דף מ״ג ע״א
פתיחה בקורא