מסכת ברכות דף ה׳ עמוד ב׳

1וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו.

2אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים, דכתיב: ״(משלי טז״, ו) ״בחסד ואמת יכופר עון״. ״חסד״ זו גמילות חסדים, שנאמר: ״(משלי כא״, כא) ״רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד״. ״אמת״ זו תורה, שנאמר: ״(משלי כג״, כג) ״אמת קנה ואל תמכור אלא ״קובר את בניו מנין?

3תנא ליה ההוא סבא, משום ר' שמעון בן יוחאי: אתיא, ״עון״ ״עון״. כתיב הכא ״בחסד ואמת יכופר עון״, וכתיב ״התם (ירמיהו לב״, יח) ״ומשלם עון אבות אל חיק בניהם״.

4א"ר יוחנן: נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה.

5ונגעים לא? והתניא: כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה!

6מזבח כפרה הוו, יסורין של אהבה לא הוו.

7ואב"א הא לן. והא להו.

8ואי בעית אימא: הא בצנעא, הא בפרהסיא.

9ובנים לא?! היכי דמי, אילימא דהוו להו ומתו, והא א"ר יוחנן, דין גרמא דעשיראה ביר? אלא הא דלא הוו ליה כלל. והא דהוו ליה ומתו.

10רבי חייא בר אבא חלש. על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה.

11ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה׃

12אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה׃

13אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים׃

14רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר׃

15א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו׃

16אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה.

17רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא׃

18אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה׃

19אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה׃

20אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא:

ברייתא

21תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר: ״(ישעיהו לח״, ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי׃

22ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום׃

23דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר: ״(תהלים יז״, יד) וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים׃

24רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב ״הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם (בראשית כה״, כד) וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה:

ברייתא

25תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר ״(איוב יח״, ד) טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ׃

26ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ״(איוב יח״, ד) ויעתק צור ממקומו ואין צור אלא הקב"ה שנאמר ״(דברים לב״, יח) צור ילדך תשי׃

27ואם המתין לו מה שכרו?