ובנים — קא סלקא דעתיה הקובר את בניו:
ארבע מראות — שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל. שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה:
הא לן והא להו — בא"י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורין של אהבה. בבל שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה:
בצנעא — תחת בגדיו:
דין גרמא דעשיראה ביר — זה עצם של בן עשירי שמת לו:
ביר — כמו בר וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש. וגברא רבא כר"י לא באו לו יסורין שאינן של אהבה:
דהוו להו בנים ומתו — הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו:
גלייה — ר' יוחנן לדרעיה:
ונפל נהורא — שהיה בשרו מבהיק שיפה היה מאד כדאמרינן בב"מ בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד.):
אי משום תורה — שלא למדת הרבה כרצונך:
אחד המרבה ואחד הממעיט — לענין קרבנות שנויה בשלהי מנחות (דף קי.) נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח ובמנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה וכו':
אי משום מזוני — שאינך עשיר:
על דא ודאי קא בכית — על זה ודאי יש לך לבכות:
תקיפו — החמיצו:
דני — חביות:
ליעיין מר במיליה — יפשפש במעשיו:
אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא — אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני:
שבישא — חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר ותנן (בב"מ דף קג.) כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים. שריגים מתרגמינן שבשין (בראשית מ):
מי שביק לי מידי מיניה — וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו:
בתר גנבא גנוב כו' — הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה:
סמוך למטתי — כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל:
צפון לדרום — ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות:
וצפונך — לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים:
תמלא בטנם — תמלא ימי הריונם:
טורף נפשו באפו — לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנאמר ואשפוך את נפשי לפני ה' (שמואל א א׳:ט״ו):
הלמענך תעזב ארץ — וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו:
