דא"כ — דרב נחמן לא מיתוקם כרבן גמליאל אלא כרבי יהושע קשיא הלכתא אהלכתא:
מתני' דרוסת איש את — קודם שארסתיך:
גמ' טענתייהו במאי — מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן:
במאתים ומנה — היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואע"פ שלא הכרת בי והוא אומר דרוסת איש את ואין לך אלא מנה וקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:
במנה ולא כלום — היא תובעת מנה והוא אומר אין ליך כלום:
סבר לה — תנא דמתני' דאילו רבי יוחנן לא שביק רבנן ועביד כר"מ:
קסבר — ר' יוחנן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה הלכך על כרחך מוכת עץ דמתני' ר"מ היא דאמר מאתים והוא אומר דרוסת איש את ויש ליך מנה דאי רבנן היא לא תבעה אלא מנה והוא אומר דרוסת איש את ויש לך מנה מאי איכא בין טענתא דידיה לטענתא דידה:
בשלמא לרבי אלעזר — דאמר דרוסת איש אין לה כלום:
היינו דקתני תרתי — בבי במתני' גבי פלוגתא דממונא היא אומרת משארסתני נאנסתי והיא אומרת מוכת עץ אני:
חדא לאפוקי מדרמי בר חמא וחדא לאפוקי כו' — היא אומרת משארסתני נאנסתי תנא למיתני בה והיה מקחי מקח טעות לגמרי משמע ואין לה כלום לאפוקי מדרב חייא בר אבין דאמר לעיל (כתובות דף יא:) כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ותנא היא אומרת מוכת עץ אני לאפוקי מדרמי בר חמא דאמר לעיל גבי מוכת עץ אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום:
אלא לרבי יוחנן — דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה אם כן מאי מקח טעות דקתני אמאתים אבל מנה יש לה למה לי למיתני כלל לההיא אי לאשמועינן פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע בברי ושמא ואוקי ממונא בחזקת מריה ליתני חדא לאפוקי מדרמי בר חמא ולאשמעינן פלוגתייהו:
דאיכא למימר מגו — מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני:
בתרייתא — ליכא למימר מגו לר' יוחנן דמוקי מתני' כרבי מאיר דאמר מוכת עץ שלא הכיר בה כתובתה מאתים ליכא שום מגו דמה לי אומרת מוכת עץ אני תחתיך מה לי אמרה מעיקרא:
מתני' [ראוה מדברת — בפנויה ומשום חששא דפסולין לנתין ולממזר וכיון שנבעלה לפסול פסלה מן הכהונה]:
נאמנת — וכשרה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה:
היתה מעוברת כו' — בגמ' מפרש תרתי למה לי:
גמ' נסתרה — ואע"פ שלא ראוה שנבעלה נפסלה לכהונה לרבי יהושע כדלקמן דמעלה עשו ביוחסין:
אכלה ומחתה פיה — אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה:
בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי — מדברת להודיעך כחו דר' יהושע דאע"ג דלא ראוה שנבעלה פסולה ומעוברת להודיעך כחו דרבן גמליאל:
בבתה — אם העובר הזה נקבה תנשא לכהונה לר"ג דאי אשמועינן בדידה הוה אמינא איהי הואיל דהוה לה חזקה דכשרות מעיקרא אמרי' אוקמה אחזקה ואל תפסילנה מספק אבל עובר דלא הוה ליה חזקה דכשרות אימא לא:
הניחא למ"ד כו' — לקמן בשמעתין:
מאי איכא למימר — תרתי להכשיר בה למה לי כיון דמדברת בראוה שנבעלה:
מלקין על היחוד — מכת מרדות:
ואין אוסרין — אשה על בעלה בשביל יחוד בעלמא:
לימא דלא כרבי יהושע — דמשום יחוד מחזיק לה בנבעלת:
ביוחסין — בכהונה:
לסתר — משמע יחוד בעלמא:
