בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף ה׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא ידעינן במאיקאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור דהא לא כתיב בהדי' בהאי קרא עבודות לשמן ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא כתב רחמנא זאת התורה למילף משלמים דמפרשה בהו לשמן:

    הכי גרסי' רמי ריש לקיש על מעוהישוכב על בטנו פניו (על) כלפי קרקע:

    למה הן באיןואכתי לא קמא ליה טעמא דמתני' דילפינן ממוצא שפתיך:

    ואין מרציןשאין כפרה למתים ואף אתה אל תתמה על אלו:

    האשהיולדת:

    לא יביאו יורשין חטאתהדהויא לה חטאת שמתו בעליה והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה:

    מודינא לך בעולהשאם שחטה שלא לשמן שתתקרב אע"פ שאינה מרצה הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה וה"ה לשלמים ושאר קרבנות חוץ מחטאת ואשם מיהו דלא אתי לאחר מיתה דקי"ל (תמורה דף יח.) דכל שבחטאת מתה באשם רועה מנא לן דקרב שלא לשמן הואיל ואינו מרצה דלא אפיק תנא דמתני' אלא פסח וחטאת:

    מחלוקתךוסייעתך דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך:

    משנה שלימהסתם מתני' דלא פסל אלא חטאת:

    פתחא לנפשאימנלן דקרבי:

    יתיב רבי זירא וכו'וקמתמה אפירוקיה דר"ל:

    וקשיא ליה לריש לקיש אשםאמאי קרב שלא לשמו שלא לרצות הא לא אתי לאחר מיתה:

    ונסיב תלמודאכלומר נסיב קרא לתלמודא דמילתיה:

    אימא הבא בנדר ונדבהכדמשמע קרא לייתו ולא לירצו כו':

    ריש לקיש מהכא פתחלה (מהכא) לא נפקא ליה ממוצא שפתיך דליקרב אלא דלא לירצי והקרבתו מהאי קרא יליף ושחט אותה לחטאת אותה מיעוטא הוא אותה הוא דבעינן לשמה ואי לא פסולה כדיליפינן לקמן הא שאר קדשים כו':

    ארצויי נמי לירצוכיון דנפקא לן הקרבתן מאותה:

    אינה מרצהכדאמר אם לאו יהא נדבה:

    אשם שמכפרעל לאוין האמורים בשבועת הפקדון והקדש ושפחה חרופה:

    שכן טעונים נסכיםולא גרס סמיכה דאשם נמי טעון סמיכה:

    שלמים ישנו בצבורכבשי עצרת:

    זבחים ה עמוד א

    1לא ידע במאי; כתב רחמנא ״זאת התורה״. ואי כתב רחמנא ״זאת התורה״ הוה אמינא ליפסלו; כתב רחמנא ״מוצא שפתיך״.

    2רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא, ומקשי: אם כשרים הם ירצו! ואם אין מרצין למה באין?

    3אמר לו ר' אליעזר מצינו בבאין לאחר מיתה, שהן כשרין ואין מרצין. דתנן: האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה. עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה.

    4א"ל מודינא לך בעולה, דאתיא לאחר מיתה; אשם, דלא אתי לאחר מיתה מנלן?

    5א"ל הרי מחלוקתך בצידו רבי אליעזר אומר: אף האשם.

    6אמר: זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא?! קאמינא אנא משנה שלימה, ואת אמרת לי ר' אליעזר?!

    7אלא אמר ריש לקיש, אפתח אנא פתחא לנפשאי: (דברים כג, כד) ״מוצא שפתיך וגו'״ האי נדבה?! נדר הוא! כו' כדלעיל.

    8יתיב רבי זירא ורבי יצחק בר אבא, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: קשיא ליה לריש לקיש אשם דלא אתי לאחר מיתה, ונסיב לה תלמודא ״מוצא שפתיך״; אימא: הבא בנדר ובנדבה לייתי ולא לירצי, אשם לא לייתי כלל!

    9אמר להו אביי, ריש לקיש מהכא פתח: (ויקרא ד, לג) ״ושחט אותה לחטאת״; אותה לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה; הא שאר קדשים שלא לשמן כשירין יכול ירצו ת"ל מוצא שפתיך׃

    10ואימא הבא בנדר ונדבה לייתי ולא לירצי אשם (נמי) ארצויי נמי לירצי׃

    11אמר אביי אשם דמירצי לא מצית אמרת קל וחומר מעולה ומה עולה שאינה מכפרת אינה מרצה. אשם שמכפר אינו דין שאינו מרצה׃

    12מה לעולה שכן כליל׃

    13שלמים יוכיחו׃

    14מה לשלמים שכן טעונין נסכין ותנופת חזה ושוק׃

    15עולה תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשירין ואין מרצין אף אני אביא אשם שהוא קודש ושחטו שלא לשמו כשר ואינו מרצה׃

    16מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור׃

    17תודה תוכיח׃

    תוספות

    הג"ה מצינו בבאין לאחר מיתה שכשרין ואין מרציןוא"ת מי דמי הני לא עלו אבל באין לאחר מיתה עלו לגמרי לשם חובה דלמ"ד שיעבודא דאורייתא אם היה הקרבן נפסל היו היורשין זקוקין להביא אחר ואפילו למ"ד לאו דאורייתא אם הפריש שניהם לאחריות אם נפסל הראשון חייבין להקריב את השני נמצא דבאין לאחר מיתה מרצין לענין שעולין לשם חובה משא"כ בשינוי קודש י"ל דמ"מ דמיא קצת להדדי לענין דאין מרצין ריצוי גמור דאין כפרה למת ולאו בר חיוב הבאה הוא אלא שנתחייב מחיים ובשינוי קודש ובעלים נמי אין רצוי גמור וא"ת ומה ראיה מייתי מבאין לאחר מיתה אטו מי ילפינן מינה בכל מקום שלא שנה הכתוב דאינו אלא למצוה דנימא כשרין ולא עלו וי"ל דדוקא שנוי קודש ושנוי בעלים דוקא מדמי דהוי באין לאחר מיתה שאין לו בעלים וכמו שלשם כשר ואינו מרצה כמו כן כאן ששנה אותו מבעליו והוי כאין לו בעלים:

    עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתהמשמע אבל אם היתה יכולה להביא חטאתה אחר עולתה עלתה לה עולתה לשם עולה וכן משמע בתורת כהנים בפרשת אשה כי תזריע שאם הביאה עולתה תחילה תביא חטאתה ממין עולתה וכן במס' קינים (ספ"ב) ותימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט.) אמרי' זה בנין אב שכל חטאות קודמות לעולת העוף אפי' חטאת העוף לעולת בהמה ואפי' דיעבד קאמר דפסול מדמשני שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה שהעלה כבר והיינו דיעבד דלכתחילה חטאת קודמת כדכתיב בהדיא בקרא ש"מ דבעלמא דיעבד לא ותירץ ה"ר חיים דה"ה דבעלמא כשר דיעבד והא דבעי קרא במצורע משום דכתיב ביה הוויה זאת תהיה בהוויתו יהא דמשמע עיכובא כדאמר פ"ק דמנחות (דף ה.) ונראה לי דילפי' חטאת ועולה של יולדת מחטאת ועולה של מצורע דגילה הכתוב דאם עשה עולה תחלה כשירה מוהעלה כדאיתא בפ' תמיד נשחט (פסחים נט.) ואי לא קרא דוהעלה דמכשר היה פוסל בכל מקום מטעם דיש מחוסר זמן לבו ביום שאמר הכתוב להקריב חטאת קודם לעולה אפי' בעלמא דליכא תהיה דמשמע עיכובא תדע דתניא בפ"ק דמנחות (דף ה.) הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחד ממרס בדמו אלא תצא לבית השריפה וקאמר הא דמיפסיל לאו משום תהיה דהא לא קאי אשחיטה משום דלאו עבודה היא אלא מטעם דיש מחוסר זמן לבו ביום שאמר הכתוב להקדים אשם תחילה וזה הטעם למה לא יהיה גבי חטאת ועולה בעלמא ולכך איצטריך והעלה במצורע להכשיר וגמרינן מיניה בעלמא (פסחים דף נט.) להכשיר אם הקדים עולה לחטאת אבל לא גמרינן מיניה בחטאת ואשם כי אם קרבנות כמותם. ברוך:

    לא יביאו יורשין חטאתההגירסא משובשת בתורת כהנים ופירשתי במנחות בפ"ק (דף ד:):

    אשם דלא אתא לאחר מיתה מנא לןתימה כיון דעולה ושלמים ניחא ליה נילף אשם מינייהו בהיקישא דזאת התורה ולמה לי מוצא שפתיך וי"ל דאדרבה הוה אמינא איפכא דנילף שאר קדשים מאשם דלא אתו כלל:

    אשם לא ליתי כללתימה הא לא איצטריך מוצא שפתיך כלל אלא לאשם דלשאר קדשים אתו מסברא כדאמרינן דלא צריכי קרא דהא אתו לאחר מיתה וי"ל דהשתא הדר ביה מההוא טעמא דאע"ג דאמר ליה מודינא לך בעולה לא היה אומר כן אלא מתוך דוחק:

    הא שאר כל הקדשים אפילו שלא לשמן כשיריןואם תאמר ל"ל אותה הא מדצריכי קראי לעכב בפסח וחטאת מכלל דשאר קדשים כשרין וכי תימא נילף מינייהו מה להנך שכן צד כרת ובהיקישא דזאת התורה נמי לא אתו דא"כ לא ליכתוב עיכובא אלא באחד בפסח או בחטאת ואידך לייתו מהיקשא:

    מה לשלמים שכן טעונין נסכיםלא גרסינן סמיכה דאשם נמי טעון סמיכה כדאמר לקמן בפירקין (זבחים דף יא.) וה"ר חיים פירש דמשום אשם מצורע מצי למינקט סמיכה למ"ד בריש כל הפסולים (לקמן זבחים דף לג.) סמיכה לאו דאורייתא:

    תודה יוכיחאע"ג דאשכחן עולה שבאה בנדבת ציבור שמקייצין בהן את המזבח (תודה) ושלמים לא אתו בנדבת ציבור דהא ממעטינן להו בתורת כהנים בפרשת ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' א"ל ר"א מצינועי' נדה דף ט ע"ב תוס' ד"ה ור"א:

    שם עולה תוכיחתמוה לי הא גם עולה צריכה נסכים ואי דעולת עוף יוכיח א"כ איך פרכינן עלה מה לעולה שיש בציבור הא עולת עוף אינה בציבור ואי דשם עולה איתא בצבור הכי נמי נימא דשם עולה טעונה נסכים וצריך עיון:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ה׳ עמוד א׳

    מסכת זבחים דף ה׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־281 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא ידעינן במאי קאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור דהא לא כתיב בהדי' בהאי קרא עבודות לשמן ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא כתב רחמנא זאת התורה למילף משלמים דמפרשה בהו לשמן:

    הכי גרסי' רמי ריש לקיש על מעוהי שוכב על בטנו פניו (על) כלפי קרקע:

    למה הן באין ואכתי לא קמא ליה טעמא דמתני' דילפינן ממוצא שפתיך:

    ואין מרצין שאין כפרה למתים ואף אתה אל תתמה על אלו:

    האשה יולדת:

    לא יביאו יורשין חטאתה דהויא לה חטאת שמתו בעליה והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה:

    מודינא לך בעולה שאם שחטה שלא לשמן שתתקרב אע"פ שאינה מרצה הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה וה"ה לשלמים ושאר קרבנות חוץ מחטאת ואשם מיהו דלא אתי לאחר מיתה דקי"ל (תמורה דף יח.) דכל שבחטאת מתה באשם רועה מנא לן דקרב שלא לשמן הואיל ואינו מרצה דלא אפיק תנא דמתני' אלא פסח וחטאת:

    מחלוקתך וסייעתך דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 5a · Sefaria

    תוספות

    הג"ה מצינו בבאין לאחר מיתה שכשרין ואין מרצין וא"ת מי דמי הני לא עלו אבל באין לאחר מיתה עלו לגמרי לשם חובה דלמ"ד שיעבודא דאורייתא אם היה הקרבן נפסל היו היורשין זקוקין להביא אחר ואפילו למ"ד לאו דאורייתא אם הפריש שניהם לאחריות אם נפסל הראשון חייבין להקריב את השני נמצא דבאין לאחר מיתה מרצין לענין שעולין לשם חובה משא"כ בשינוי קודש י"ל דמ"מ דמיא קצת להדדי לענין דאין מרצין ריצוי גמור דאין כפרה למת ולאו בר חיוב הבאה הוא אלא שנתחייב מחיים ובשינוי קודש ובעלים נמי אין רצוי גמור וא"ת ומה ראיה מייתי מבאין לאחר מיתה אטו מי ילפינן מינה בכל מקום שלא שנה הכתוב דאינו אלא למצוה דנימא כשרין ולא עלו וי"ל דדוקא שנוי קודש ושנוי בעלים דוקא מדמי דהוי באין לאחר מיתה שאין לו בעלים וכמו שלשם כשר ואינו מרצה כמו כן כאן ששנה אותו מבעליו והוי כאין לו בעלים:

    עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה משמע אבל אם היתה יכולה להביא חטאתה אחר עולתה עלתה לה עולתה לשם עולה וכן משמע בתורת כהנים בפרשת אשה כי תזריע שאם הביאה עולתה תחילה תביא חטאתה ממין עולתה וכן במס' קינים (ספ"ב) ותימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט.) אמרי' זה בנין אב שכל חטאות קודמות לעולת העוף אפי' חטאת העוף לעולת בהמה ואפי' דיעבד קאמר דפסול מדמשני שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה שהעלה כבר והיינו דיעבד דלכתחילה חטאת קודמת כדכתיב בהדיא בקרא ש"מ דבעלמא דיעבד לא ותירץ ה"ר חיים דה"ה דבעלמא כשר דיעבד והא דבעי קרא במצורע משום דכתיב ביה הוויה זאת תהיה בהוויתו יהא דמשמע עיכובא כדאמר פ"ק דמנחות (דף ה.) ונראה לי דילפי' חטאת ועולה של יולדת מחטאת ועולה של מצורע דגילה הכתוב דאם עשה עולה תחלה כשירה מוהעלה כדאיתא בפ' תמיד נשחט (פסחים נט.) ואי לא קרא דוהעלה דמכשר היה פוסל בכל מקום מטעם דיש מחוסר זמן לבו ביום שאמר הכתוב להקריב חטאת קודם לעולה אפי' בעלמא דליכא תהיה דמשמע עיכובא תדע דתניא בפ"ק דמנחות (דף ה.) הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחד ממרס בדמו אלא תצא לבית השריפה וקאמר הא דמיפסיל לאו משום תהיה דהא לא קאי אשחיטה משום דלאו עבודה היא אלא מטעם דיש מחוסר זמן לבו ביום שאמר הכתוב להקדים אשם תחילה וזה הטעם למה לא יהיה גבי חטאת ועולה בעלמא ולכך איצטריך והעלה במצורע להכשיר וגמרינן מיניה בעלמא (פסחים דף נט.) להכשיר אם הקדים עולה לחטאת אבל לא גמרינן מיניה בחטאת ואשם כי אם קרבנות כמותם. ברוך:

    לא יביאו יורשין חטאתה הגירסא משובשת בתורת כהנים ופירשתי במנחות בפ"ק (דף ד:):

    אשם דלא אתא לאחר מיתה מנא לן תימה כיון דעולה ושלמים ניחא ליה נילף אשם מינייהו בהיקישא דזאת התורה ולמה לי מוצא שפתיך וי"ל דאדרבה הוה אמינא איפכא דנילף שאר קדשים מאשם דלא אתו כלל:

    אשם לא ליתי כלל תימה הא לא איצטריך מוצא שפתיך כלל אלא לאשם דלשאר קדשים אתו מסברא כדאמרינן דלא צריכי קרא דהא אתו לאחר מיתה וי"ל דהשתא הדר ביה מההוא טעמא דאע"ג דאמר ליה מודינא לך בעולה לא היה אומר כן אלא מתוך דוחק:

    הא שאר כל הקדשים אפילו שלא לשמן כשירין ואם תאמר ל"ל אותה הא מדצריכי קראי לעכב בפסח וחטאת מכלל דשאר קדשים כשרין וכי תימא נילף מינייהו מה להנך שכן צד כרת ובהיקישא דזאת התורה נמי לא אתו דא"כ לא ליכתוב עיכובא אלא באחד בפסח או בחטאת ואידך לייתו מהיקשא:

    מה לשלמים שכן טעונין נסכים לא גרסינן סמיכה דאשם נמי טעון סמיכה כדאמר לקמן בפירקין (זבחים דף יא.) וה"ר חיים פירש דמשום אשם מצורע מצי למינקט סמיכה למ"ד בריש כל הפסולים (לקמן זבחים דף לג.) סמיכה לאו דאורייתא:

    תודה יוכיח אע"ג דאשכחן עולה שבאה בנדבת ציבור שמקייצין בהן את המזבח (תודה) ושלמים לא אתו בנדבת ציבור דהא ממעטינן להו בתורת כהנים בפרשת ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים:

    Tosafot on Zevachim 5a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' א"ל ר"א מצינו עי' נדה דף ט ע"ב תוס' ד"ה ור"א:

    שם עולה תוכיח תמוה לי הא גם עולה צריכה נסכים ואי דעולת עוף יוכיח א"כ איך פרכינן עלה מה לעולה שיש בציבור הא עולת עוף אינה בציבור ואי דשם עולה איתא בצבור הכי נמי נימא דשם עולה טעונה נסכים וצריך עיון:

    Gilyon HaShas on Zevachim 5a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ה׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־281 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״לא ידע במאי; כתב רחמנא ״זאת התורה״.…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא,…״

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״אמר לו ר' אליעזר מצינו בבאין לאחר…״

    4. קטע 413 מילים

      נפתחת ב״א"ל מודינא לך בעולה, דאתיא לאחר מיתה;…״

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״א"ל הרי מחלוקתך בצידו רבי אליעזר אומר:…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״אמר: זהו שאומרין עליו אדם גדול הוא?!…״

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר ריש לקיש, אפתח אנא פתחא…״

    8. קטע 837 מילים

      נפתחת ב״יתיב רבי זירא ורבי יצחק בר אבא,…״

      חכמים: רבי זירא, רבי יצחק בר אבא, אבא, אביי.

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״אמר להו אביי, ריש לקיש מהכא פתח:…״

      חכמים: אביי.

    10. קטע 1012 מילים

      נפתחת ב״ואימא הבא בנדר ונדבה לייתי ולא לירצי…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי אשם דמירצי לא מצית אמרת…״

      חכמים: אביי.

    12. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״מה לעולה שכן כליל…״

    13. קטע 132 מילים

      נפתחת ב״שלמים יוכיחו…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״מה לשלמים שכן טעונין נסכין ותנופת חזה…״

    15. קטע 1537 מילים

      נפתחת ב״עולה תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה…״

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור…״

    17. קטע 172 מילים

      נפתחת ב״תודה תוכיח…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף ה׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026