סירוסין — למפרע כמו סרס את המקרא ודרשהו וכן יצא מחותך או מסורס (נדה דף כח.):
דחייש ליחידאה — במקום שהיחיד מחמיר ורבים מקילין:
שומרת יבם — מצפה ליבמה ומצוה בגדול ליבם בא אחד מן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה היבמה לפניהן:
אומרים לו המתן — מלכונסה:
עד שיעשה אחיך הגדול מעשה — ביבמתו או לחלוץ או ליבם אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ או לייבם הרי היא לכל אחד כאשתו על ידי זיקת יבום ואסור באחותה משום אחות אשה דקסבר יש זיקה אפי' בתרי וכל שכן בחד ופליגי רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת על אחד מהן להיות כאשתו ומותר באחותה:
השמיט — דילג בה הסופר פסוק אחד וקראן הקורא:
כמתורגמן המתרגם — על פה:
תיר — ער:
אהדורי סברא — דבר הבא מבינת הלב:
דקא מסדר פסוקא — על פה וכתב ליה וקתני יצא ע"י קריאת אותו סידור:
הלכה כדברי האומר כולה — צריך לקרות ופליגי בה תנאי במתני' מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי:
דמנחא מגילה קמיה — ומעתיק ממנה:
מסייע ליה לרבה — מתני' דקתני יצא וליכא לאוקמה אלא במעתיק מן הכתב מסייע ליה לרבה:
דלמא דאיתרמי ליה — לעולם מותר לכתוב בלא העתק ומתני' דאתרמי ליה מגילה ומעתיק ממנה ואיצטריך לאשמעינן דהיכא דמעתיק ממנה אם כוון לבו יצא:
התעיף עיניך בו ואיננו — אם תכפול עיניך ממנה הרי היא משתכחת ממך כהרף עין:
דבי בר חבו — מוכר תפילין הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף כט:) תפילין דבי בר חבו שכיחי:
והלכתא כו' — כך הלכה למשה מסיני:
מיגרס גריסין — שגורות בפי הכל:
סמא — זרניך בלשון קודש אורפומניט"ו בלעז:
סקרתא — צבע אדום שצובעין בו תריסין:
קומא — שרף אילן:
