מסכת נדה דף כ״ד עמוד ב׳

1ושמואל מתרץ לטעמיה: בן ארבעה לדקה, בן שמנה לגסה הימנו ולמטה אסור. במה דברים אמורים? בשלא כלו לו חדשיו, אבל כלו לו חדשיו מותר. יצא מי שיש לו ב' גבין וב' שדראות, דאע"ג דכלו לו חדשיו אם יצא לאויר העולם אסור, במעי אמו שרי.

2תני תנא קמיה דרב: המפלת בריית גוף שאינו חתוך, ובריית ראש שאינו חתוך, יכול תהא אמו טמאה לידה? ת"ל (ויקרא יב, ב) ״אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול וגו'״׃

3מי שראוי לברית שמנה, יצאו אלו שאינן ראויין לברית שמנה. א"ל רב וסיים בה הכי: ושיש לו שני גבין ושני שדראות.

4רבי ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא כוותיה דשמואל, אמר ליה רב הונא: מאי דעתיך לחומרא? חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקיהבת לה דמי טוהר. עביד מיהא כותיה דרב, דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא.

5אמר רבא: הרי אמרו, אשה יולדת לתשעה ויולדת לשבעה, בהמה גסה יולדת לתשעה יולדת לשבעה או לא ילדה?

6אמר רב נחמן בר יצחק: ת"ש הימנו ולמטה אסור. מאי לאו אגסה? לא, אדקה.

7האי מאי? אי אמרת בשלמא אגסה אצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובאשה חיי, בבהמה נמי חיי, קמ"ל דלא חיי.

8אלא אי אמרת אדקה איתמר, פשיטא! בת תלתא ירחי מי קא חיי?!

9אצטריך, סד"א כל בציר תרי ירחי חיי, קמ"ל׃

10אמר רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות לילית, אמו טמאה לידה, ולד הוא אלא שיש לו כנפים. תנ"ה א"ר יוסי, מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ולד הוא אלא שיש לו כנפים.

11המפלת דמות נחש, הורה חנינא בן אחיו של רבי יהושע: אמו טמאה לידה. הלך ר' יוסף וספר דברים לפני ר"ג שלח לו רבי יהושע: הנהג בן אחיך ובא.

12בהליכתן, יצתה כלת (ר') חנינא לקראתו, אמרה לו: רבי, המפלת כמין נחש מהו? אמר לה: אמו טהורה. אמרה לו: והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה? ואמר לה: מאיזה טעם? הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם. מתוך דבריה נזכר רבי יהושע, שלח לו לרבן גמליאל: מפי הורה חנינא.

13אמר אביי: ש"מ צורבא מרבנן דאמר מילתא לימא בה טעמא, דכי מדכרו ליה מדכר.

מתני׳ · משנה

14המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנונים אינה חוששת לולד. ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה. המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה.

גמ׳ · גמרא

15בשלמא דם ומים לא כלום היא, אלא גנונים ניחוש שמא ולד הוה ונימוח? אמר אביי: כמה יין חי שתת אמו של זה שנמוח עוברה בתוך מעיה?

16רבא אמר: ״מלא״ תנן, ואם איתא דאתמוחי אתמח מחסר חסר. רב אדא בר אהבה אמר: ״גוונים״ תנן, ואם איתא דאתמוחי אתמח כולה בחד גוונא הוי קאי.

ברייתא

17תניא, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמות של מתים. השותה יין חי עצמותיו שרופין, מזוג עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין. וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין, אכילתו מרובה משתייתו עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין.

ברייתא

18תניא, אבא שאול אומר, ואיתימא רבי יוחנן: קובר מתים הייתי. פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בקולית של מת, ורצתי אחריו שלש פרסאות, וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה. כשחזרתי לאחורי, אמרו לי: של עוג מלך הבשן היתה.

ברייתא

19תניא, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי. פעם אחת נפתחה מערה תחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי. כשחזרתי לאחורי, אמרו: עין של אבשלום היתה.

20ושמא תאמר: אבא שאול ננס הוה אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו, ור' טרפון ארוך בדורו הוה ור"מ מגיע לכתפו, רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו, רבי ארוך בדורו הוה׃

21ורבי חייא מגיע לכתפו, ורבי חייא ארוך בדורו הוה ורב מגיע לכתפו, רב ארוך בדורו הוה ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו הוה ואדא דיילא מגיע לכתפו,׃