בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נהרג עליוהיינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו:

    מפי אישעל ידי דיין איש או עד איש:

    אף על העובריןהכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס' [נדה] (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל:

    מיד כל חיהמיד כל דבר חי:

    שופך דם האדם באדםשבתוך האדם דמו ישפך:

    זה חנקדאין דמו יוצא לחוץ:

    ואשהבת נח לא מפקדה על הדין:

    ביתוהיינו נשים:

    מה תלמוד לומר איש אישאל כל שאר בשרו וגו':

    בעריות דידןבאשת איש ישראל:

    למאי הלכתאנדון בדיני ישראל:

    שצריך עדה ועדים והתראהכישראל:

    מגרע גרעזה הבא על אשת ישראל מהבא על אשת כותי שנהרג בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה. מגרע גרע לשון קולא ובתמיהה:

    לא נצרכההאי דקתני נידון בדיני ישראל:

    אלאשבא על נערה המאורסה ישראלית:

    דלדידהו לית להומיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל וגבי ישראל נהרג מריבויא דאיש איש על כרחך האי דקטלוה משום דאתרביה באיש איש כישראל ולגבייהו לאו אשת איש דנחייב קטלא דידהו אלא נידון בסקילה אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו:

    אבלבא על אשת איש ישראל בדינא דידהו דיינינן ליה בתמיה:

    בא על נערה המאורסה נידון בסקילהכישראל דהא בדינא דידהו סייף הוא דכל מיתת בן נח אינו אלא סייף לרבנן דפליגי אתנא דבי מנשה:

    נכנסה לחופה ולא נבעלהבדיני ישראל חנק הוא כשאר אשת איש דגבי סקילה כתיב נערה בתולה מאורסה וגו' ודרשינן (כתובות דף מח.) בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה ומאי נשואה אילימא נשואה ונבעלה מבתולה ולא בעולה נפקא אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה ומעטה קרא מסקילה וישנה בחנק דהכל היו בכלל נואף ונואפת ויצאה ארוסה לידון בעצמה וזו שלא יצאה עמדה בכללה:

    בעולת בעל יש להםדכתיב (בראשית כ) והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא הנך מת משום בעילתו של בעל ולא מפני קדושין וחופתו:

    תניא כוותיה דרבי יוחנןדאמר בא על עריות ישראל דקתני נידון בדיני ישראל לא מתוקמא אלא בנכנסה לחופה או בנערה המאורסה וכו' דלדידהו לית להו:

    אין ב"ד של ישראל ממיתין עליהכגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו:

    אין בן נח מוזהר עליהכדמפרש לקמן דר' מאיר אליבא דר"ע אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו' והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי:

    הרבה עריות ישכגון כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהם דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויי:

    בא על עריות ישראלעבריות:

    עריות בני נחכותיות:

    ואנו אין לנושיהא בן נח חלוק בין ישראלית לכותית אלא נערה המאורסה משום דלדידהו לית להו קטלינן ליה בקטלא דידן:

    אידי ואידי חנק הואדיננו ודיניהן שוין בה:

    רישוי: CC0

    סנהדרין 57 עמוד ב

    1נהרג עליו.

    2אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב ״בספר אגדתא דבי רב״: בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין.

    3מנהני מילי? אמר רב יהודה: דאמר קרא״, (בראשית ט, ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד.״

    4(בראשית ט, ה) ״מיד כל חיה״, אפילו שלא בהתראה. (בראשית ט, ה) ״אדרשנו ומיד האדם״, אפילו בעד אחד. (בראשית ט, ה) ״מיד איש״, ולא מיד אשה. ״אחיו״, אפילו קרוב.

    5משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין. מאי טעמיה דרבי ישמעאל? דכתיב: ״(בראשית ט״, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. איזהו אדם שהוא באדם? הוי אומר: זה עובר שבמעי אמו.

    6ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, ושדי ליה האי ״באדם״ אסיפיה דקרא, ודרוש ביה הכי: ״באדם דמו ישפך״ איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם? הוי אומר: זה חנק.

    7מתיב רב המנונא: ואשה לא מפקדה? והכתיב: ״(בראשית יח״, יט) ״כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'״!

    8הוא מותיב לה והוא מפרק לה: ״בניו״ לדין, ״ביתו״ לצדקה.

    9אמר ליה רב אויא סבא לרב פפא: אימא בת נח שהרגה לא תיהרג, ״מיד איש״, ולא ״מיד אשה״ כתיב״? אמר ליה: הכי אמר רב יהודה: שופך דם האדם מכל מקום.״

    10אימא: בת נח שזינתה לא תיהרג, דכתיב ״(בראשית ב״, כד) ״על כן יעזב איש״ ולא אשה? א"ל הכי אמר רב יהודה: (בראשית ב, כד) ״והיו לבשר אחד״ הדר ערבינהו קרא.

    ברייתא

    11ת"ר ״איש״, מה תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) ״איש איש״? לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל.

    12והא מהכא נפקא? מהתם נפקא! ״לאמר״ זה גילוי עריות.

    13התם בעריות דידהו, והכא בעריות דידן, דקתני סיפא: בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל.

    14למאי הלכתא? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא נצרכה אלא לעדה, ועדים, והתראה.

    15מגרע גרע?

    16אלא א"ר יוחנן: לא נצרכה אלא לנערה המאורסה, דלדידהו לית להו, דדיינינן להו בדינא דידן.

    17אבל אשת איש, בדינא דידהו דיינינן להו? והתניא: בא על נערה המאורסה נידון בסקילה, על אשת איש נידון בחנק. ואי בדינא דידהו, סייף הוא!

    18אמר רב נחמן בר יצחק: מאי אשת איש דקתני? כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, דלדידהו לית להו. דיינינן להו בדינא דידן.

    19דתני ר' חנינא: בעולת בעל יש להן, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן.

    ברייתא

    20תניא כוותיה דר' יוחנן: כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה. אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן, ובן נח מוזהר עליהן.

    21בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל. בא על עריות בן נח נידון בדיני בן נח. ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד.

    22ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה? האי תנא תנא דבי מנשה הוא, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק. אידי ואידי חנק הוא.

    23וסבר רבי מאיר: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה? והא תניא: גר׃

    תוספות

    לנערה המאורסה דלדידהו לית להווהא דאמר בסוף פ"ק דב"ב (דף טז: ושם) אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות בא על נערה המאורסה אע"ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב נמי ושט את הבכורה אע"פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרי' לקמן (סנהדרין נח:) כותי מותר בבתו ובפ' כהן משוח (הוריות י:) אמרי' לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם:

    ואי בדינא דידהו סייף הואהמ"ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח חנק:

    וחכמים אומרים הרבה עריותפ"ה כגון כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויא אע"ג דלעיל (סנהדרין דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר"מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר"מ אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ"ל מדכתיב לאמר א"כ בין לר' מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר"מ ס"ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    וכן לענין שפיכות דמים אפילו הרג עובר שבמעי אמו מה שאין כן בישראל עד שיצא מכלל נפל אפילו הרג טרפה או כפתו לפני ארי או הרג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו וכן כל כיוצא אלו שחייבין מיתה בישראל אלא שאין בית דין ממיתין אותן בבני נח נהרגין שהרי אף בישראל רשאי המלך להרגן כמו שיתבאר וישראל בגוי כל שלא היה מקיים שבע מצות פטור שהרי מעובדי האלילים הוא אלא שאעפ"כ אסור שהגוים ורועי בהמה דקה אין גורמין להם מיתה ולא משתדלין להם בהצלה אבל אם היו ממקיימי שבע מצות הרי הוא בכלל בעלי דת ואף גדולי המחברים כתבו שכבישת שכרו באיסור עשה דביומו תתן שכרו ואע"פ ששיטת הסוגיא בזו מראה לך פנים אחרים הזהר שלא לטעות ולפרשה בדרך אחרת:

    כל שאמרנו עליו שבן נח מוזהר בו אף הנשים בכלל ואין חלוק ביניהם כלל:

    רישוי: CC0

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־482 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נהרג עליו היינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו:

    מפי איש על ידי דיין איש או עד איש:

    אף על העוברין הכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס' [נדה] (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל:

    מיד כל חיה מיד כל דבר חי:

    שופך דם האדם באדם שבתוך האדם דמו ישפך:

    זה חנק דאין דמו יוצא לחוץ:

    ואשה בת נח לא מפקדה על הדין:

    ביתו היינו נשים:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 57b · Sefaria · CC0

    תוספות

    לנערה המאורסה דלדידהו לית להו והא דאמר בסוף פ"ק דב"ב (דף טז: ושם) אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות בא על נערה המאורסה אע"ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב נמי ושט את הבכורה אע"פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרי' לקמן (סנהדרין נח:) כותי מותר בבתו ובפ' כהן משוח (הוריות י:) אמרי' לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם:

    ואי בדינא דידהו סייף הוא המ"ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח חנק:

    וחכמים אומרים הרבה עריות פ"ה כגון כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויא אע"ג דלעיל (סנהדרין דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר"מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר"מ אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ"ל מדכתיב לאמר א"כ בין לר' מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר"מ ס"ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר:

    Tosafot on Sanhedrin 57b · Sefaria

    מאירי

    וכן לענין שפיכות דמים אפילו הרג עובר שבמעי אמו מה שאין כן בישראל עד שיצא מכלל נפל אפילו הרג טרפה או כפתו לפני ארי או הרג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו וכן כל כיוצא אלו שחייבין מיתה בישראל אלא שאין בית דין ממיתין אותן בבני נח נהרגין שהרי אף בישראל רשאי המלך להרגן כמו שיתבאר וישראל בגוי כל שלא היה מקיים שבע מצות פטור שהרי מעובדי האלילים הוא אלא שאעפ"כ אסור שהגוים ורועי בהמה דקה אין גורמין להם מיתה ולא משתדלין להם בהצלה אבל אם היו ממקיימי שבע מצות הרי הוא בכלל בעלי דת ואף גדולי המחברים כתבו שכבישת שכרו באיסור עשה דביומו תתן שכרו ואע"פ ששיטת הסוגיא בזו מראה לך פנים אחרים הזהר שלא לטעות ולפרשה בדרך אחרת:

    כל שאמרנו עליו שבן נח מוזהר בו אף הנשים בכלל ואין חלוק ביניהם כלל:

    Meiri on Sanhedrin 57b · Sefaria · CC0

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא לא נצרכה אלא לעדה ועדים כו' למאי דלא חש לקושיית דמגרע גרע לא בעי לאוקמה בפשיטות אפילו למאן דאמר דסייף חמור לא נצרכה אלא לאשת איש דבעכו"ם בסייף ואם בא על בת ישראל נידון בחנק כישראל דניחא ליה לאוקמא בהכי אפילו לתנא דבי מנשה דס"ל מיתת העכו"ם בחנק וק"ל:

    תוס' בד"ה הורתו שלא כו' ומותר אפילו באחותו מן האם כו' שלא יאמרו באנו כו' עכ"ל דבריהם אלו לפירש"י דאחותו מן האם אסור לבן נח אבל לדברי התוס' לקמן דבן נח לא אסור באחותו מן האם ולא שייך בו שמא יאמרו כו' אלא משום אחלופי כמו שכתבו התוס' לקמן ויש לומר בתירוצם באחות אביו דאסור מדאורייתא וק"ל:

    בא"ד ועוד יש לומר דהורתו ולידתו בקדושה נמי כך דינו כו' עכ"ל לכאורה קשה לדבריהם דלא תירצו אלא דלא תני הורתו ולידתו בקדושה אבל בעיקר קושיית פירוש הקונטרס אמאי לא קתני הורתו ולידתו שלא בקדושה לא תירצו כלום גם מה הכריחם לומר בתירוץ זה והא דלא נקטיה לרבותא כו' דמאיזה טעם הוי רבותא דהא לפי פירוש הקונטרס ודאי לא הוי רבותא ונראה לומר דבתירוצם קמא שכתבו ויש לומר איפכא כו' דהנהו ודאי כשני אמהות דמו עכ"ל איכא למימר בקושיית פירש הקונטרס בפשיטות טפי דלכך לא נקט הורתו ולידתו שלא בקדשוה אלא לידתו בקדושה משום דהוי רבותא דאפילו בכהאי גוונא דלידתו בקדושה דכשני אמהות דמי אפילו הכי אסור באחותו מאמו וכן כתבו התוס' בהדיא בפרק נושאין ע"ש אלא שהוצרכו לומר דיש לומר איפכא בהורתו ולידתו בקדושה דשרי לגמרי דאם לא כן ליתני רבותא טפי דאפילו בלידתו וגם הורתו בקדושה דהוו טפי כשני אמהות דאסור ואהא קאמרי ועוד יש לומר לפי אותה סברא דהוי לידתו בקדושה רבותא משום דכשני אמהות דמי יש לומר דהורתו וגם לידתו בקדושה כך דינו ואסור ולא תקשי לך דליתני רבותא טפי דאפילו גם לידתו בקדושה דטפי דמי לשני אמהות דאסור דיש לומר משום דלא פסיקא ליה כו' ור"ל דבהורתו ולידתו בקדושה אחותו שנולד לאביו אחריו בקדושה אסור לו מדאורייתא מה שאין כן בהורתו שלא בקדושה הגם שלידתו בקדושה מותרת לו אחותו שנולדה אחריו מאביו כיון דהורתו מאביו היה שלא בקדושה והדברים ברורים למבין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 57b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף נ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־482 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״נהרג עליו.…״

    2. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״מנהני מילי? אמר רב יהודה: דאמר קרא,…״

      חכמים: רב יהודה.

    4. קטע 429 מילים

      נפתחת ב״(בראשית ט, ה) ״מיד כל חיה״, אפילו…״

    5. קטע 531 מילים

      נפתחת ב״משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין.…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    6. קטע 640 מילים

      נפתחת ב״ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא, דאמר:…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב המנונא: ואשה לא מפקדה? והכתיב:…״

      חכמים: רב המנונא.

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״הוא מותיב לה והוא מפרק לה: ״בניו״…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב אויא סבא לרב פפא:…״

      חכמים: רב אויא, רב פפא, רב יהודה.

    10. קטע 1030 מילים

      נפתחת ב״אימא: בת נח שזינתה לא תיהרג, דכתיב…״

      חכמים: רב יהודה.

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״ת"ר ״איש״, מה תלמוד לומר (ויקרא יח,…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״והא מהכא נפקא? מהתם נפקא! ״לאמר״ זה…״

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״התם בעריות דידהו, והכא בעריות דידן, דקתני…״

    14. קטע 1415 מילים

      נפתחת ב״למאי הלכתא? אמר רב נחמן אמר רבה…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    15. קטע 152 מילים

      נפתחת ב״מגרע גרע?…״

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״אלא א"ר יוחנן: לא נצרכה אלא לנערה…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״אבל אשת איש, בדינא דידהו דיינינן להו?…״

    18. קטע 1821 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן בר יצחק: מאי אשת…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״דתני ר' חנינא: בעולת בעל יש להן,…״

    20. קטע 2045 מילים

      נפתחת ב״תניא כוותיה דר' יוחנן: כל ערוה שב"ד…״

      חכמים: רבי מאיר, רבה.

    21. קטע 2123 מילים

      נפתחת ב״בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל.…״

    22. קטע 2225 מילים

      נפתחת ב״ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה? האי…״

    23. קטע 2318 מילים

      נפתחת ב״וסבר רבי מאיר: כל ערוה שבית דין…״

      חכמים: רבי מאיר.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף נ״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026