בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

    פרק ז׳ - ארבע מיתות

    Also cited as: Sanhedrin 57b, Chapter 7 Arba Mitot

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נהרג עליו - היינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו:

    מפי איש - על ידי דיין איש או עד איש:

    אף על העוברין - הכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס' [נדה] (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל:

    מיד כל חיה - מיד כל דבר חי:

    שופך דם האדם באדם - שבתוך האדם דמו ישפך:

    זה חנק - דאין דמו יוצא לחוץ:

    ואשה - בת נח לא מפקדה על הדין:

    ביתו - היינו נשים:

    מה תלמוד לומר איש איש - אל כל שאר בשרו וגו':

    בעריות דידן - באשת איש ישראל:

    למאי הלכתא - נדון בדיני ישראל:

    שצריך עדה ועדים והתראה - כישראל:

    מגרע גרע - זה הבא על אשת ישראל מהבא על אשת כותי שנהרג בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה. מגרע גרע לשון קולא ובתמיהה:

    לא נצרכה - האי דקתני נידון בדיני ישראל:

    אלא - שבא על נערה המאורסה ישראלית:

    דלדידהו לית להו - מיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל וגבי ישראל נהרג מריבויא דאיש איש על כרחך האי דקטלוה משום דאתרביה באיש איש כישראל ולגבייהו לאו אשת איש דנחייב קטלא דידהו אלא נידון בסקילה אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו:

    אבל - בא על אשת איש ישראל בדינא דידהו דיינינן ליה בתמיה:

    בא על נערה המאורסה נידון בסקילה - כישראל דהא בדינא דידהו סייף הוא דכל מיתת בן נח אינו אלא סייף לרבנן דפליגי אתנא דבי מנשה:

    נכנסה לחופה ולא נבעלה - בדיני ישראל חנק הוא כשאר אשת איש דגבי סקילה כתיב נערה בתולה מאורסה וגו' ודרשינן (כתובות דף מח.) בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה ומאי נשואה אילימא נשואה ונבעלה מבתולה ולא בעולה נפקא אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה ומעטה קרא מסקילה וישנה בחנק דהכל היו בכלל נואף ונואפת ויצאה ארוסה לידון בעצמה וזו שלא יצאה עמדה בכללה:

    בעולת בעל יש להם - דכתיב (בראשית כ) והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא הנך מת משום בעילתו של בעל ולא מפני קדושין וחופתו:

    תניא כוותיה דרבי יוחנן - דאמר בא על עריות ישראל דקתני נידון בדיני ישראל לא מתוקמא אלא בנכנסה לחופה או בנערה המאורסה וכו' דלדידהו לית להו:

    אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה - כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו:

    אין בן נח מוזהר עליה - כדמפרש לקמן דר' מאיר אליבא דר"ע אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו' והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי:

    הרבה עריות יש - כגון כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהם דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויי:

    בא על עריות ישראל - עבריות:

    עריות בני נח - כותיות:

    ואנו אין לנו - שיהא בן נח חלוק בין ישראלית לכותית אלא נערה המאורסה משום דלדידהו לית להו קטלינן ליה בקטלא דידן:

    אידי ואידי חנק הוא - דיננו ודיניהן שוין בה:

    רישוי: CC0

    סנהדרין 57 עמוד ב

    1נהרג עליו.

    2אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב ״בספר אגדתא דבי רב״: בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב. משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין.

    3מנהני מילי? אמר רב יהודה: דאמר קרא״, (בראשית ט, ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד.״

    4(בראשית ט, ה) ״מיד כל חיה״, אפילו שלא בהתראה. (בראשית ט, ה) ״אדרשנו ומיד האדם״, אפילו בעד אחד. (בראשית ט, ה) ״מיד איש״, ולא מיד אשה. ״אחיו״, אפילו קרוב.

    5משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין. מאי טעמיה דרבי ישמעאל? דכתיב: ״(בראשית ט״, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. איזהו אדם שהוא באדם? הוי אומר: זה עובר שבמעי אמו.

    6ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, ושדי ליה האי ״באדם״ אסיפיה דקרא, ודרוש ביה הכי: ״באדם דמו ישפך״ איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם? הוי אומר: זה חנק.

    7מתיב רב המנונא: ואשה לא מפקדה? והכתיב: ״(בראשית יח״, יט) ״כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'״!

    8הוא מותיב לה והוא מפרק לה: ״בניו״ לדין, ״ביתו״ לצדקה.

    9אמר ליה רב אויא סבא לרב פפא: אימא בת נח שהרגה לא תיהרג, ״מיד איש״, ולא ״מיד אשה״ כתיב״? אמר ליה: הכי אמר רב יהודה: שופך דם האדם מכל מקום.״

    10אימא: בת נח שזינתה לא תיהרג, דכתיב ״(בראשית ב״, כד) ״על כן יעזב איש״ ולא אשה? א"ל הכי אמר רב יהודה: (בראשית ב, כד) ״והיו לבשר אחד״ הדר ערבינהו קרא.

    ברייתא

    11ת"ר ״איש״, מה תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) ״איש איש״? לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל.

    12והא מהכא נפקא? מהתם נפקא! ״לאמר״ זה גילוי עריות.

    13התם בעריות דידהו, והכא בעריות דידן, דקתני סיפא: בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל.

    14למאי הלכתא? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא נצרכה אלא לעדה, ועדים, והתראה.

    15מגרע גרע?

    16אלא א"ר יוחנן: לא נצרכה אלא לנערה המאורסה, דלדידהו לית להו, דדיינינן להו בדינא דידן.

    17אבל אשת איש, בדינא דידהו דיינינן להו? והתניא: בא על נערה המאורסה נידון בסקילה, על אשת איש נידון בחנק. ואי בדינא דידהו, סייף הוא!

    18אמר רב נחמן בר יצחק: מאי אשת איש דקתני? כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, דלדידהו לית להו. דיינינן להו בדינא דידן.

    19דתני ר' חנינא: בעולת בעל יש להן, נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן.

    ברייתא

    20תניא כוותיה דר' יוחנן: כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה. אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן, ובן נח מוזהר עליהן.

    21בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל. בא על עריות בן נח נידון בדיני בן נח. ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד.

    22ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה? האי תנא תנא דבי מנשה הוא, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק. אידי ואידי חנק הוא.

    23וסבר רבי מאיר: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בן נח מוזהר עליה? והא תניא: גר׃

    תוספות

    לנערה המאורסה דלדידהו לית להו - והא דאמר בסוף פ"ק דב"ב (דף טז: ושם) אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות בא על נערה המאורסה אע"ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב נמי ושט את הבכורה אע"פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרי' לקמן (סנהדרין נח:) כותי מותר בבתו ובפ' כהן משוח (הוריות י:) אמרי' לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם:

    ואי בדינא דידהו סייף הוא - המ"ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח חנק:

    וחכמים אומרים הרבה עריות - פ"ה כגון כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויא אע"ג דלעיל (סנהדרין דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר"מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר"מ אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ"ל מדכתיב לאמר א"כ בין לר' מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר"מ ס"ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    וכן לענין שפיכות דמים אפילו הרג עובר שבמעי אמו מה שאין כן בישראל עד שיצא מכלל נפל אפילו הרג טרפה או כפתו לפני ארי או הרג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו וכן כל כיוצא אלו שחייבין מיתה בישראל אלא שאין בית דין ממיתין אותן בבני נח נהרגין שהרי אף בישראל רשאי המלך להרגן כמו שיתבאר וישראל בגוי כל שלא היה מקיים שבע מצות פטור שהרי מעובדי האלילים הוא אלא שאעפ"כ אסור שהגוים ורועי בהמה דקה אין גורמין להם מיתה ולא משתדלין להם בהצלה אבל אם היו ממקיימי שבע מצות הרי הוא בכלל בעלי דת ואף גדולי המחברים כתבו שכבישת שכרו באיסור עשה דביומו תתן שכרו ואע"פ ששיטת הסוגיא בזו מראה לך פנים אחרים הזהר שלא לטעות ולפרשה בדרך אחרת:

    כל שאמרנו עליו שבן נח מוזהר בו אף הנשים בכלל ואין חלוק ביניהם כלל:

    רישוי: CC0

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־482 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף נ״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026