בוני התלמוד

    מסכת נדה דף ל״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שמשהין עצמןמלהזריע:

    יכולנישישהא עצמו מלהזריע:

    יבעול וישנהשמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת ונהי נמי דתזריע אחריו תקדום הזרעתה בבעילה שניה:

    בעוןעל ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן (כתובות דף י:) כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקדייק ר' יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה:

    ובחטאלשון טבילה וטהרה כדמפרש. וה"ק על ידי דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני:

    כרמנחה דהיינו סימן שלום:

    נקיהחסרה כמו (ב"ק דף מא.) יצא פלוני נקי מנכסיו:

    עד דאמרה מזונישיודעת להתפלל:

    נקבהכשתנקוב ותפרש שכרך ואתנה. ונקבה נמי הכי דרשינן:

    לפיכך תביא קרבןשבועת ביטוי חטאת:

    מזידה היאואין כאן קרבן דהא ונעלם כתיב בשבועת ביטוי:

    ובחרטה תליאלפתוח לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועתה:

    ועוד קרבן שבועה בעי אתוייכשבה או שעירה והאי עוף הוא:

    מתחרטת לשבעהומתאוה לתשמיש בעלה כדי שתחזור ותתעבר זכר:

    מפני מה מילה לשמונהולא לשבעה:

    שלא יהיו הכל שמחיןשאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש:

    נדה שבעהלאו ביולדת קאי:

    מפני שאדם רגיל באשתוכל שעה שירצה:

    קץ בהמאוסה עליו. אמרה תורה כל שעה שתראה תהא טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו:

    מחזר על האשהאדם פנוי מבקש ומחזר עד שנושא:

    פניו למטהבשעת תשמיש:

    זהו ממקום שנבראמסתכל באדמה שנוצר ממנה והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו:

    מקבל פיוסנוח לרצות:

    זה ממקום שנבראאדמה. עפר תיחוח נוח ליבטל אבל בשר ועצמות קשין:

    עצםכשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע:

    מתני' בנות כותים נדות מעריסתןמקטנותן. ובגמרא מפרש טעמא:

    תחתון כעליוןמפרש בגמ':

    והן יושבות על כל דם ודםכלומר להכי הוו בועלי נדות משום דכל דם שרואות בין אדום בין ירוק יושבות עליו ימי נדות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות ששה והוא אם תראה באותם ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם ירוק טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:

    אין חייבין עליההלובש או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש פטור מקרבן או אם נגעו אותן בגדים של משכב בתרומה תולין דלא ידעינן אי נדה היא אי לא והא דאמר דמסתמא טמאות גזירה דרבנן היא:

    גמ' אפילו דידן נמיאי חזיא בעריסתן טמאה דתניא לקמן (נדה דף לב.) בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה:

    דאיכא מיעוטא דחזייןבקטנותן:

    חיישינן למיעוטאומטמאינן לכולהו מעריסתן משום דדילמא חזיא:

    נדה 31 עמוד ב

    1שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה.

    2ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר ״(תהלים נא״, ז) ״הן בעון חוללתי״.

    3ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה שנאמר: ״(תהלים נא״, ז) ״ובחטא יחמתני אמי״.

    4מאי משמע דהאי ״חטא״ לישנא דדכויי הוא? דכתיב ״(ויקרא יד״, מט) ״וחטא את הבית״, ומתרגמינן ״וידכי ית ביתא״. ואי בעית אימא מהכא: (תהלים נא, ט) ״תחטאני באזוב ואטהר״.

    5ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם, שנאמר ״(ישעיהו טז״, א) ״שלחו כר מושל ארץ״. ״זכר״ זה כר.

    6ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי: בא זכר בעולם בא ככרו בידו, ״זכר״ זה כר, דכתיב: ״(מלכים ב ו״, כג) ״ויכרה להם כירה גדולה״.

    7נקבה אין עמה כלום, נקבה נקייה באה, עד דאמרה: ״מזוני״ לא יהבי לה, דכתיב: ״(בראשית ל״, כח) ״נקבה שכרך עלי ואתנה״.

    8שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.

    9מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא, ובחרטה תליא מילתא! ועוד קרבן שבועה בעי איתויי!

    10ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה לארבעה עשר? זכר, שהכל שמחים בו מתחרטת לשבעה. נקבה, שהכל עצבים בה מתחרטת לארבעה עשר.

    11ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים.

    ברייתא

    12תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: ״תהא טמאה שבעה ימים״, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.

    13שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש? משל לאדם שאבד לו אבידה מי מחזר על מי? בעל אבידה מחזיר על אבידתו.

    14ומפני מה איש פניו למטה, ואשה פניה למעלה כלפי האיש? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת.

    15ומפני מה האיש מקבל פיוס, ואין אשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת.

    16מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת, שנאמר: ״(שיר השירים ב )״כי קולך ערב ומראך נאוה״.

    17הדרן עלך המפלת חתיכה.

    מתני׳ · משנה

    18בנות כותים נדות מעריסתן, והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון, מפני שהן בועלי נדות,׃

    19והן יושבות על כל דם ודם.

    20ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, ואין שורפין עליהם את התרומה, מפני שטומאתן ספק.

    גמ׳ · גמרא

    21ה"ד אי דקא חזיין אפילו דידן נמי, ואי דלא קחזיין דידהו נמי לא.

    22אמר רבא בריה דרב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? בסתמא, דכיון דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן. ומאן תנא דחייש למיעוטא?

    תוספות

    כי קולך ערבאבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום:

    מתני' בנות כותיםוהן יושבות על כל דם ודם. ואם תאמר ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כדאמר בגמרא אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו אלא משום דיושבות על כל דם ודם:

    תחתון כעליוןמפרש בגמרא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב דלא מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה ולא נהירא דבפ' ר"ע (שבת דף פג.) קרי ליה היסט מה שהכריע הזב בכף מאזנים והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב ועליונו של זב נפקא לן בשמעתין מקרא אחרינא ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב ומקצתו נגרר על הארץ ולאו היינו היסט אלא כשמסיטו כולו כדאמר איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    בנות הכותיים נדות מעריסתןפי' מתניתין כמאן דאמר כותיים גרי אמת הן ומשום הכי מטמי' להו מספק מעריסתן כיון דאילו חזיאן ודאי טמאות מדאורייתא, אבל למאן דאמר גרי אריות הן ואפילו ודאן אין טמאות דאורייתא אף ספיקן לא מטמאים עד שיהו בנות שלש שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה כבנות שאר הגוים כדאמרינן בע"ז פרק אין מעמידין תינוקת גויה בת ג' שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה, ועוד ראיה דמתניתין כמ"ד גרי אמת הן מדקתני שטומאתן בספק, אבל הקשו בתוספות דר' יוסי סבירא ליה דגרי אריות הן כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות סו, ב) דקאמר דתורמים משל כותיים על של גויים ואפילו הכי אית ליה דטמאות מעריסתן כדאמר איהו בפרק קמא דשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, ואמאי מאי שנא מתינוקת גויה דלא גזרו בה בפחותה מבן שלש שנים ויום א', ותירץ ר"ת ז"ל דהחמירו בהן יותר משום דשיכ' טפי אצל ישראל.

    מפני שהן יושבות על כל דםוא"ת תיפוק ליה משום דנדות הן מעריסתן, יש לומר דהני מילי בקטנות דלא מפרישין להו אבל גדולות דאף הן מפרישין אותן אימא לה משום הכי איצטריך למימר טעמא אחרינא בגדולות.

    גמ' הכא במאי עסקינן בסתמאמדקא משני הכי משמע דמעיקרא בדחזיאן דוקא קתני שהן נדות מעריסתן, ומשום הכי קשיא ליה אמאי, ואיכא למידק ומאי קשיא ליה דדילמא גזרו בהו כדגזרו בגויים דכותיים גרי אריות הן, וי"ל משום דמתניתין על כרחיך גרי אמת סבירא ליה כדכתבינן לעיל ומשום הכי ק"ל, א"נ דאפילו למאן דאמר גרי אריות לא ניחא דמ"ש מבנות שאר הגוים דלא גזרו עליהן פחותות מבת ג' שנים ויום א' שהיא ראויה לביאה.

    הא דאמרינןמאן תנא ואוקימנא כר' מאיר דחייש למיעוטא. קשיא לן אמאי דחקו ומוקמי לה כמאן דחייש למיעוטא בלחוד לוקמה כר' יוסי דאיהו נמי אית ליה מתניתין וכדאמרינן בשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, וי"ל דמתניתין דחקיה דאלו לר' יוסי ס"ל כותיים גרי אריות הן כדאיתא במנחות וכדכתבינן לעיל ומתניתין על כרחיך כמאן דאמר גרי אמת כדאמרן, ועוד דסתם מתני' ר"מ והילכך ניחא ליה לאוקומה כותיה ולא למשקל תנא מעלמא.

    קטנה שמא תמצא אילוניתכתבתיה ביבמות פרק קמא בסייעתא דשמייא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ל״א עמוד ב׳

    מסכת נדה דף ל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־437 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שמשהין עצמן מלהזריע:

    יכולני שישהא עצמו מלהזריע:

    יבעול וישנה שמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת ונהי נמי דתזריע אחריו תקדום הזרעתה בבעילה שניה:

    בעון על ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן (כתובות דף י:) כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקדייק ר' יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה:

    ובחטא לשון טבילה וטהרה כדמפרש. וה"ק על ידי דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני:

    כר מנחה דהיינו סימן שלום:

    נקיה חסרה כמו (ב"ק דף מא.) יצא פלוני נקי מנכסיו:

    עד דאמרה מזוני שיודעת להתפלל:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 31b · Sefaria

    תוספות

    כי קולך ערב אבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום:

    מתני' בנות כותים והן יושבות על כל דם ודם. ואם תאמר ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כדאמר בגמרא אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו אלא משום דיושבות על כל דם ודם:

    תחתון כעליון מפרש בגמרא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב דלא מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה ולא נהירא דבפ' ר"ע (שבת דף פג.) קרי ליה היסט מה שהכריע הזב בכף מאזנים והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב ועליונו של זב נפקא לן בשמעתין מקרא אחרינא ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב ומקצתו נגרר על הארץ ולאו היינו היסט אלא כשמסיטו כולו כדאמר איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:

    Tosafot on Niddah 31b · Sefaria

    רשב"א

    בנות הכותיים נדות מעריסתן פי' מתניתין כמאן דאמר כותיים גרי אמת הן ומשום הכי מטמי' להו מספק מעריסתן כיון דאילו חזיאן ודאי טמאות מדאורייתא, אבל למאן דאמר גרי אריות הן ואפילו ודאן אין טמאות דאורייתא אף ספיקן לא מטמאים עד שיהו בנות שלש שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה כבנות שאר הגוים כדאמרינן בע"ז פרק אין מעמידין תינוקת גויה בת ג' שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה, ועוד ראיה דמתניתין כמ"ד גרי אמת הן מדקתני שטומאתן בספק, אבל הקשו בתוספות דר' יוסי סבירא ליה דגרי אריות הן כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות סו, ב) דקאמר דתורמים משל כותיים על של גויים ואפילו הכי אית ליה דטמאות מעריסתן כדאמר איהו בפרק קמא דשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, ואמאי מאי שנא מתינוקת גויה דלא גזרו בה בפחותה מבן שלש שנים ויום א', ותירץ ר"ת ז"ל דהחמירו בהן יותר משום דשיכ' טפי אצל ישראל.

    מפני שהן יושבות על כל דם וא"ת תיפוק ליה משום דנדות הן מעריסתן, יש לומר דהני מילי בקטנות דלא מפרישין להו אבל גדולות דאף הן מפרישין אותן אימא לה משום הכי איצטריך למימר טעמא אחרינא בגדולות.

    גמ' הכא במאי עסקינן בסתמא מדקא משני הכי משמע דמעיקרא בדחזיאן דוקא קתני שהן נדות מעריסתן, ומשום הכי קשיא ליה אמאי, ואיכא למידק ומאי קשיא ליה דדילמא גזרו בהו כדגזרו בגויים דכותיים גרי אריות הן, וי"ל משום דמתניתין על כרחיך גרי אמת סבירא ליה כדכתבינן לעיל ומשום הכי ק"ל, א"נ דאפילו למאן דאמר גרי אריות לא ניחא דמ"ש מבנות שאר הגוים דלא גזרו עליהן פחותות מבת ג' שנים ויום א' שהיא ראויה לביאה.

    הא דאמרינן מאן תנא ואוקימנא כר' מאיר דחייש למיעוטא. קשיא לן אמאי דחקו ומוקמי לה כמאן דחייש למיעוטא בלחוד לוקמה כר' יוסי דאיהו נמי אית ליה מתניתין וכדאמרינן בשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, וי"ל דמתניתין דחקיה דאלו לר' יוסי ס"ל כותיים גרי אריות הן כדאיתא במנחות וכדכתבינן לעיל ומתניתין על כרחיך כמאן דאמר גרי אמת כדאמרן, ועוד דסתם מתני' ר"מ והילכך ניחא ליה לאוקומה כותיה ולא למשקל תנא מעלמא.

    קטנה שמא תמצא אילונית כתבתיה ביבמות פרק קמא בסייעתא דשמייא.

    Rashba on Niddah 31b · Sefaria

    ריטב"א

    פרק רביעי בנות כותים בנות כותיים נדות מעריסתן בגמרא מפרש טעמא והתם מפרשינן לה בס״ד.

    והן יושבות על כל דם בגמ׳ מפרש מאי קאמר והקשו בתוס׳ ותיפוק ליה שהן נדות בעריסתן וי״ל דאצטריך אפילו היכא דידעינן דאפרישינהו וטבלו הן מקטנותן הן לאחר שהגדילו.

    ואין חייבין על ביאת מקדש פי׳ ואפי׳ אשם תלוי שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבוע כדאיתא בהוריות.

    מפני שטומאתן ספק פי׳ דדם ירוק לא שכיח עד דנעבדיה כודאי.

    גמרא ואי דלא חזיין דידהו נמי לא איכא למידק למה ליה דגזיר׳ דרבנן היא כדאמרינן בפ״ק דשבת בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו י״ל דההיא לר׳ יוסי דסבר כותים גרי אריות הם ואלו סתם משנה ר״מ דסבר גרי אמת הם וטומאתם דבר תורה א״נ דמתני׳ משמע דלטומאה דאוריתא חשו בהם מדקתני טפי שטומאתם ספק ולא קתני שטומאתם מדבריהם וא״ת דכיון דההיא דמס׳ שבת ר׳ יוסי היא למה אמר שיהו נדות בעריסתן מאי שנא מגויה גמורה שלא גזרו בה טומאה עד שתהא מבת ג׳ שנים ויום א׳ כדאיתא התם ובמ׳ ע״ז וי״ל דמשום דשייכי ישר׳ בהו החמירו בכותים מבגוים כדי שירחיקו ישראל מהם ולא ילמדו ממעשיהם.

    ומא תנא דחייש למעוטא פירוש דאע״ג דפרישנא דמתני׳ ר״מ היא דסבר כותים גרי אמת הם וסתם מתני׳ נמי ר״מ אפ״ה שיילינן דמאן הוא תנא דמתני׳ דחייש למיעוטא משום דקס״ד דליכא תנא דאית לי הכין ואמרי׳ דר״מ היא.

    Ritva on Niddah 31b · Sefaria

    מאירי

    הפרק הרביעי בעזרת האל ובישועתו:

    בנות הכותיים וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי בענין הדמים ובפרט בנשים שאין דמם מטמא מן התורה וקצת עניני החלק החמישי ובפרט בענין דם הבא מחמת קשוי הלידה ובעניני יולדת בזוב וקצת עניני החלק השני בעניני קביעות הוסתות ובפרט לבאר שאינה קובעת וסת בימי נדה ובימי זיבה ושאר דינין שבענין זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר בנות הכותיים והצדוקים והנכרית על איזה צד דמן מטמא ועל איזה צד אינו מטמא וכן בדם טהרה של קצת ישראליות הטמאות מצד אחר ויתגלגלו בזה קצת דינין בעניני טומאה ודין יולדת בזוב השני בענין דם הבא קשוי לידה על איזה צד טהור ועל איזה צד טמא השלישי לבאר דין אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהן ימי זיבה ושאין בהם קביעות וסת אא"כ על צדדים ידועים כמו שנבאר וכן בקצת דינין אחרים שבדיני וסתות:

    זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר בנות כותיים נדות מעריסתן הכותיים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות והן יושבות על כל דם ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק יתבאר בגמרא שתינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה ר"ל אם ראתה שנאמר בפרשת נדה ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ודרשו בו אשה אין לי אלא אשה ר"ל גדולה תינוקת בת יום אחד מנין ת"ל ואשה ומ"מ מן הסתם אין מחזיקין את האשה בטמאה לא גדולה ולא קטנה ולא סוף דבר מן הדין אלא אף משום גזירה ליכא שמאחר שאנו דורשין אשה ואשה אף אנו נותנין לב בהן ומפרשין אותן בשעת ראייתן זהו הדין בישראלית גמורה אבל הכותיים אף קודם שעשאום כגוים גמורים לא היו כישראלים גמורים לגמרי מפני שלא היו נשמעים אלא לתורה שבכתב ולפשוטי המקראות ולא היו דורשין אשה ואשה ומתוך כך אפילו היתה ביניהם תינוקת שתהא רואה לא היו מטמאין אותה ומתוך כך סובר תנא זה שמאחר שכן אין נותנין לב עליהם ומתוך כך מחזיקין אותם בטמאות מן הסתם אף ביום שנולדו וכן לעשרה ימים לזיבה וכן הזכר בזיבה או שמא לא אמרוה בזכר מן הסתם הואיל ומיעוט שאינו מצוי הוא ומ"מ אין הלכה כן שלא נשנית אלא לדעת ר' מאיר שחושש למיעוטא כמו שהתבאר לדעתו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין ולא חולצין דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ולא מיבמין קטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעים בערוה שהרי אינה בהקמת שם ואע"פ שר' מאיר לא אמרה אלא במיעוט המצוי אף זה מצוי הוא שהרי מעשה היה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה וכגון שראתה יום או יומים ללידתה והטבילוה תוך שבועים של אמה שהיתה יולדת נקבה ומאחר שהיו נותנין לב על כך ודאי נראה שמצוי הוא ואע"פ שתינוקת זו אף בלא ראיה היתה מיטמאת אגב אמה שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ"מ בטומאה זו לא היו ממתינין אותה שבעה אלא ביומה היו מטבילין אותה ולא היו אומרין דרך גוזמא והטבילוה קודם אמה שהרי אף בכל תינוקת וכל תינוקת כן ומ"מ הרי פסקנו במקומו כחכמים דחליצה הוא דלא משום דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל לענין יבום מיבמין ואין חוששין לסריס ואילונית ואף בזו אין חוששין למעוט ואין מטמאין אותם מן הסתם ויש פוסקין כסתם משנתנו ולא מן הדין אלא מפני שקבעום בשמונה עשר דבר ומ"מ בזמנים הללו כבר עשאום כגוים גמורים והגוים אין דמן או זיבתן מטמא מן התורה אלא שחכמים גזרו עליהם להיותם כזבים וכזבות כל שהן בני ביאה ר"ל הוא מבן תשע ויום אחד והיא מבת שלש ויום אחד ולמטה מזמן זה לא גזרו בהם שלא היתה הגזרה אלא שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל הגוי במשכב זכור ופחות מכן אין ביאתן ביאה לגזור עליהם ומ"מ לפי הענין הראשון אמר שהכותי מטמא משכב התחתון כעליון מפני שהוא בועל נדה וזו ודאי לא נאמרה בכותי קטן שאף הוא מיטמא מן הסתם בזיבה מחמת עצמו שהרי אין דורשין גם כן איש ואיש עד שיהו נותנים לב על כך או שמא אינו מיטמא מן הסתם הואיל ואינו מצוי אלא שמ"מ הענין בכותי גדול ונשאוי ומאחר שהן גדולים אין מטמאין מן הסתם שהרי הן נזהרין הם בנדות וזיבה ואמר על כך שמ"מ אחר שהתחילו לראות מחזיקין אותן בנדות והכותיים בעליהן נדונים כבועלי נדות ופירש הטעם שאע"פ שהן נזהרות בנדות מ"מ יושבות הן על כל דם בין ירוק בין אדום והכל טמא בעיניהן ופעמים שמתחילות בדם ירוק ומונות ממנו שבעה אע"פ שרואות אחריה דם אדום והרי שלא היה להן למנות אלא מראיית דם האדום ואף הם נדונין מתוך כך כבועלי נדות:

    ומטמאין משכב תחתון כעליון ופי' בגמ' שלא בא ללמד בדין מדרס שאם יש כאן עשר מצעות וישב עליהן שמטמא את כלן שזו פשוטה היא שהרי דרסן אלא שבא ללמד שלענין זה אינו כנדה לגמרי שמשכב הנדה ומרכבה אב הטומאה אע"פ שלא נגעה כגון משכב התחתון וכן מטמאה אדם לטמא בגדים וכן מטמאה כלים במגע ובמשא והיסט ומשכב בועלה אינו אלא ולד הטומאה אף אותו שנוגע בו ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדין כלים שנוגע בהן אלא שאף הוא מטמא כלים במגע ובמשא והיסט כעליונו של זב ר"ל משא הנישא על הזב ואינו נוגע בו שאינו אב הטומאה ומה שאמר והן יושבות על כל דם ר"ל מפני שהן יושבות על כל דם כמו שביארנו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש שהרי טומאתן ספק וכן מטעם זה אין שורפין עליהן את התרומה והקשו עליה בגמ' ממה שאמרו במסכת טהרות על ששה ספקות שורפין את התרומה אלמא ששורפין את התרומה על הספק והעמידוה בכותי שטבל בפנינו והוא הדין ערום שאין לבא בה מתורת בגדים שהן מדרס לפרושים ודרס על בגדיו של חבר ונגעה תרומה בבגדי החבר ואין לחוש אלא שמא בעל נדה ועדין הוא תוך שבעה שאין טבילתו כלום וזהו ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב ואם תמצא לומר בעל בקרוב שמא השלימה היא לדם ירוק והרי היא נדה או שמא לא השלימה היא לדם ירוק והרי אינה נדה והוה ליה ספק ספיקא ואין שורפין את התרומה בתרתי ספיקא אבל אם לא טבל בפנינו הרי ודאי בעל והוא בחזקת שלא טבל ואין כאן אלא ספק השלימה לדם ירוק ספק לא השלימה ושורפין עליה את התרומה וכן אם אינו ערום שורפין עליה את התרומה מצד בגדים שהן מדרס שסתמו עם הארץ הוא שאם בכותי חבר אין דנין אותו בבועל נדה כלל ועקר משנתנו אין בה הפרש בין לדעת האומר גירי אריות הן בין לדעת האומר גירי אמת שאם תאמר גירי אמת הן מ"מ אינם כישראלים גמורים כמו שכתבנו ואם תאמר גירי אריות הן והיה לנו לדמותם לגוים שלא לטמא בודאי מן התורה ומאחר שכן לא יהא ספקם מטמא מדברי סופרים עד שיהיו בני ביאה מ"מ אפשר שהחמירו בהם יותר מגוים מפני שישראל מיטמאין הם כשירות חזקה ואין צריך להעמיד משנתנו מטעם זה לדעת האומר גירי אריות הן וראיה לזה שהרי ר' יוסי סובר גירי אריות הן וכדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל דקאמר תורמין משל כותיים על של גוים ואעפ"כ הוא סובר שבנות הכותיים נדות מעריסתן וכדאיתא בראשון של שבת ולענין פסק מיהא אין לנו בה כלום כמו שביארנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 31b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה בנות כותים והן יושבות כו' וא"ת ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן וי"ל כו' עכ"ל ומשום דמתני' לית ליה טעמא דטימוע אלא משום חשש ראייה מדקתני לפי שיושבות על כל דם כמ"ש התוס' לקמן לא הוה הוצרך למיתני שהן יושבות אף על דם טהור אלא דה"ל למיתני דמעריסתן הן נדות משום חששא דראייה ומשמע להו לכאורה מלישנא דמעריסתן הן נדות לעולם כההיא דגזרו על בנות כותים מעריסתן דהיינו לעולם גזרו עליהן שיהו נדות לטעמא דטימוע ואהא קשיא להו שפיר למה לי טעמא והן יושבות על כל דם תיפוק ליה כו' ותרצו דלמתני' דהכא דאתיא כר"מ וטעמא משום חשש ראייה היינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כו' וק"ל

    Chidushei Halachot on Niddah 31b · Sefaria

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה אין כו' והא דאמר דמסתמא טמאות גזירה דרבנן היא מלישנא דרש"י דנקט והא דאמר דמסתמא טמאות וכו' משמע דארישא דבנות כותים נדות מעריסתן וכו' קא מהדר וא"כ צ"ל דרש"י ס"ל דסיפא דמתניתין דקתני ואין חייבין וכו' ואין שורפין וכו' קאי נמי ארישא דמתני' ולכך מסיים רש"י והא דאמרה דמסתמא טמאות וכו' ויש ליישב ג"כ דקאי רש"י אמשכב תחתון דסיפא לחוד והא דנקט והא דאמרינן דמסתמא טמאות ר"ל אע"ג דלא ידעינן אי חזו דם ירוק או לא וא"כ הוי ספק ספקא ספק בעל בקרוב ספק בעל ברחוק ואת"ל בקרוב ספק חזאי דם ירוק ספק לא חזאי כדאמרינן לקמן בגמרא וא"כ אינה כ"א גזירה דרבנן:

    בתוס' ד"ה והן יושבות על כל דם וכו' וי"ל דהיינו דוקא בקטנות דלא דרשי ואשה וכו'. תירוץ זה לא יתיישב אלא לפי המסקנא דמשני אנן דרשינן אשה ואשה כי חזיין מפרשי להו וכו' אבל המקשה לפי מה דעדיין לא אסיק אדעתיה חילוק זה אם כן במה היה מתרץ לו קושיית התוס' מה צריך תנא דמתניתין לנתינת הטעם מפני שהן יושבות על כל דם ודם תיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ולפי מה דכתבתי לקמן בפי' הגמ' שהקשה המקשה אי הכי דידן נמי וכו' שהמקשה היה סבר שהטעם דבנות כותים נדות מעריסתן משום דחיישינן למיעוטא וכותיות אינן נזהרות להפריש אותן ולדקדק אחר הקטנות אי הן רואות דם או לא כיון ררוב הקטנות אינן רואות כמבואר למעלה א"כ אותו הטעם לא שייך אלא בקטנות ולכך נמי נתיישב שפיר דצריך התנא לתת הטעם בגדולות מפני שהן יושבות על כל דם וכו' וק"ל:

    ד"ה תחתון כעליון וכו' מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין וכו'. דברי הרשב"ם תמוהים הם שהרי לפי דבריו אותו בגד שבכף השניה שהזב מכריע אותו הוא נקרא עליונו של זב והוא חוזר ומטמא אוכלין ומשקין אבל לא אדם וכלים דומיא דמתניתין דאיירי במשכב תחתון של בועל נדה שמטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא אדם וכלים והוא מפרש שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה וק"ל:

    בא"ד ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב וכו' פירוש ואותו מקצת שעל הזב הוא ניסט מהזב אבל אותו מקצת שהוא נגרר על הארץ ר"ל שמונח ותלוי על הארץ אינו ניסט לא הוי היסט אלא כשמסיטו כולו:

    Maharam on Niddah 31b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ע' לעיל י ע"ב תד"ה דהויא:

    תוס' ד"ה תחתון כו' והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב לקמן מג ע"א כל אשר יגע בו הזב כצ"ל:

    Gilyon HaShas on Niddah 31b · Sefaria

    בן יהוידע

    כֵּיוָן שֶׁבָּא זָכָר בָּעוֹלָם, בָּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם (ישעיה טז, א) נראה לי בס"ד דהזכר אחוז בתפארת שהוא כולל ששה הויו־ת דששה קצוות חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] שעולה מספרם קנ"ו וקאמר כאן זָכָר 'זה-כר' וצרף מספר כר [220] ומספר קנ"ו עולה שָׁלוֹם [156+220=376] מה שאין כן הנקבה אחיזתה במלכות שאין בה אלא הוי־ה אחת.

    עַד דְּאָמְרָה, מְזוֹנֵי לָא יְהָבֵי לָהּ (בראשית ל, כח) פירוש הזכר הולך לבית הספר לכן אמו תשתדל להביא לו סעודתו מאיליה כדי שילך לבית הספר ללמוד מה שאין כן הבת אינה הולכת לבית הספר לכך אין שמים לב עליה להקדים לה ועד שתבקש סעודתה לא יהבי לה. אי נמי קאי על אחר גידולם ונשואם דהאיש הוא יקדים להביא מזונות בידו לצרכו ולצורך ביתו מאליו אך האשה אין דרכה לצאת לשוק לקנות אלא תבקש מבעלה שיקנה ויביא לה.

    וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר" (תהלים נא, ט). קשא כיון דאיכא פסוק מן התורה למה הוצרך להביא פסוק מן התהלים? ונראה לי בס"ד כיון שבא לפרש בזה מלת 'בְּחֵטְא יֶחֱמַתְנִי' שהוא לשון דנקיט דוד המלך ע"ה בתהלים ניחא ליה טפי לפרשו בלשון שנשתמש בו דוד המלך ע"ה עצמו בתהלים דלא נימא לשון תורה לחוד ולשון כתובים לחוד. ודע דאף על גב דאיכא קרא אחרינא דכתיב וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת (ויקרא יד, מט) שהוא קודם ג' פסוקים, לא דקדק להביא פסוק זה דקדים טפי משום דהוה צריך להאריך יותר להזכיר ארבעה תיבות לפחות ופסוק ו'חַטֵּא אֶת הַבַּיִת' די לו להזכיר שלשה תיבות.

    שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד). עיין תוספות והקשה מהרש"א לפי זה פסוק זה היה צריך השואל לאומרו לחזק שאלתו ולא המשיב? ונראה לי בס"ד דהמשיב אמרו כי הוא מפרש 'מַרְאֵיךְ' דקרא לשון חֵלֶב מְרִיאִים (ישעיה א, יא) שכתב השרש שהוא לשון פטום וכאן אמר 'מַרְאֵיךְ' רצונו לומר פטומיך והיינו העצם שאת נתפטמת ממנו הוא נאוה והכי קאמר למה קולך ערב מפני שמראיך הוא עצם הצלע שנתפטמת ממנו הוא 'נָאוֶה' כלומר קולו ערב ונאוה.

    Ben Yehoyada on Niddah 31b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ל״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־437 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה,…״

      חכמים: רב קטינא, רבא.

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: אין…״

      חכמים: רבי יצחק, רבי אמי.

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה שנאמר: (תהלים…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״מאי משמע דהאי ״חטא״ לישנא דדכויי הוא?…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: כיון…״

      חכמים: רבי יצחק, רבי אמי.

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי: בא…״

      חכמים: רבי אמי.

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״נקבה אין עמה כלום, נקבה נקייה באה,…״

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי:…״

      חכמים: רבי שמעון.

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא,…״

      חכמים: רב יוסף, רבן שבועה.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא…״

    12. קטע 1229 מילים

      נפתחת ב״תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה…״

    13. קטע 1332 מילים

      נפתחת ב״שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי:…״

      חכמים: רבי דוסתאי ברבי ינאי.

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״ומפני מה איש פניו למטה, ואשה פניה…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״ומפני מה האיש מקבל פיוס, ואין אשה…״

    16. קטע 1625 מילים

      נפתחת ב״מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש…״

      חכמים: רב ומראך.

    17. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך המפלת חתיכה.…״

    18. קטע 1814 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בנות כותים נדות מעריסתן, והכותים מטמאים…״

    19. קטע 196 מילים

      נפתחת ב״והן יושבות על כל דם ודם.…״

    20. קטע 2014 מילים

      נפתחת ב״ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, ואין…״

    21. קטע 2114 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ה"ד אי דקא חזיין אפילו דידן…״

    22. קטע 2224 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא בריה דרב אחא בר רב…״

      חכמים: רב אחא בר רב, רב ששת, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת נדה דף ל״א עמוד ב׳ · קטע 9 — “מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא, ובחרטה תליא…

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נדה דף ל״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026