מסכת עבודה זרה דף ל״ח עמוד ב׳

1ומגיסה, עד שתבא מבית המרחץ או מבית הכנסת, ואינה חוששת.

2איבעיא להו: הניח עובד כוכבים והפך ישראל, מהו? אמר רב נחמן בר יצחק: ק"ו גמרו ביד עובד כוכבים מותר, גמרו ביד ישראל לא כ"ש׃

3איתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, ואמרי לה אמר רב אחא בר בר חנה א"ר יוחנן: בין שהניח עובד כוכבים והפך ישראל, בין שהניח ישראל והפך עובד כוכבים מותר, ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עובד כוכבים׃

4אמר רבינא, הלכתא: הא ריפתא דשגר עובד כוכבים ואפה ישראל, א"נ שגר ישראל ואפה עובד כוכבים א"נ שגר עובד כוכבים ואפה עובד כוכבים ואתא ישראל וחתה בה חתויי שפיר דמי.

5דג מליח חזקיה שרי, ור' יוחנן אסר. ביצה צלויה בר קפרא שרי, ור' יוחנן אסר. כי אתא רב דימי אמר: אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה חזקיה ובר קפרא שרו, ורבי יוחנן אסר.

6ר' חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא, אמרו ליה: ביצה צלויה מאי? אמר להו: חזקיה ובר קפרא שרו, ור' יוחנן אסר, ואין דבריו של אחד במקום שנים. אמר להו רב זביד: לא תציתו ליה, הכי אמר אביי: הלכתא כוותיה דרבי יוחנן. אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה.

ברייתא

7ת"ר הקפריסין, והקפלוטות, והמטליא, והחמין, והקליות שלהן מותרין, ביצה צלויה אסורה, שמן רבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו.

ברייתא

8תניא: היא המטליא היא פשליא היא שיעתא. מאי שיעתא? ארבב"ח אמר רבי יוחנן: הא ארבעין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים, ורבה בר בר חנה דידיה אמר: הא שתין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים, ולא פליגי מר בשניה ומר בשניה.

9מייתו ביזרא דכרפסא וביזרא דכיתנא וביזרא דשבלילתא, ותרו להו בהדי הדדי בפשורי, ושבקו ליה עד דמקבל, ומייתי חצבי חדתי ומלו להו מיא, ותרו בהו גרגישתא ומדבקין ביה, ועיילין לבי בני אדנפקו מלבלבי, ואכלי מינייהו, וקיירי מבינתא דרישייהו עד טופרא דכרעייהו. אמר רב אשי: אמר לי רבי חנינא: מילין, ואמרי לה: במילין.

ברייתא

10ת"ר הכוספן של עובדי כוכבים שהוחמו חמין ביורה גדולה אסור, ביורה קטנה מותר. ואיזו היא יורה קטנה? א"ר ינאי: כל שאין צפור דרור יכול ליכנס בתוכה.

11ודלמא אדמויי אדמוה ועיילוה! אלא, כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה.

12והתניא: אחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה מותר! לא קשיא, הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור, הא כמ"ד נותן טעם לפגם מותר.

13אמר רב ששת: האי מישחא שליקא דארמאי אסור. אמר רב ספרא: למאי ניחוש לה? אי משום איערובי מיסרא סרי, אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל הוא כמו שהוא חי, אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומותר.

14בעו מיניה מרבי אסי: הני אהיני שליקי דארמאי מאי? חוליי לא תיבעי לך, דודאי שרו. מרירי לא תיבעי לך, דודאי אסירי. כי תיבעי לך מציעאי, מאי? אמר להו: מאי תיבעי להו? דרבי אסר. ומנו? לוי.

15שתיתאה רב שרי, אבוה דשמואל ולוי אסרי. בחיטי ושערי כ"ע לא פליגי דשרי, בטלפחי דחלא כ"ע ל"פ דאסיר. כי פליגי בטלפחי דמיא: מר סבר גזרינן הא אטו הא, ומר סבר לא גזרינן.

16ואיכא דאמרי: בטלפחי דמיא כ"ע לא פליגי דאסיר, כי פליגי בחיטי ושערי, מר סבר: גזרינן הא אטו הא, ומר סבר: לא גזרינן.

17אמר רב: תרי מיני שתיתאה שדר ברזילי הגלעדי לדוד, דכתיב: ״(שמואל ב יז״, כח) ״משכב וספות וכלי יוצר חטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי״, והשתא הוא דקא מפקי צני צני לשוקי דנהרדעא, ולית דחייש להא דאבוה דשמואל ולוי.

18וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין. אמר חזקיה: לא שנו אלא שדרכן, אבל בידוע אסור אפילו בהנאה. ומ"ש ממורייס דשרו רבנן בהנאה? התם לעבורי זוהמא, הכא למתוקי טעמא.

19ורבי יוחנן אמר: אפילו בידוע נמי מותר, ומאי שנא ממורייס לר"מ דאסיר בהנאה?