רב זביד
דור שישי לאמוראים. היה ראש ישיבה בפומבדיתא שבבבל שמונה שנים ובזמנו רב אשי היה ראש הישיבה בסורא. הרבה שמועות אמר בשם רבא.
גדלותו
התנהגותם של עבדי ביתו של ראש הגולה, הייתה קשה כלפי רב זביד וכך מסופר:
כאשר הלך רב דימי לבבל אמר שמועה: דג מלוח וביצה צלויה שבישלם גוי, חזקיה ובר קפרא התירו אותם, ורבי יוחנן אסר אותם משום בישולי גויים.
רבי חייא ממקום שנקרא פרוואה נזדמן לביתו של ראש הגולה.
שאלו אותו בני הבית, ביצה צלויה על ידי גוי מה דינה? אמר להם, חזקיה ובר קפרא התירו אותם באכילה ורבי יוחנן אסר, ואין דבריו של רבי יוחנן שהוא יחיד עומד במקום ששניים חולקים עליו! לפיכך מותרת הביצה באכילה.
רב זביד שהיה נוכח גם הוא במקום אמר לבני הבית, אל תשמעו לרבי חייא בדבר זה! כי כך אמר אביי: הלכה כרבי יוחנן והביצה אסורה באכילה.
שמעו זאת בני ביתו של ראש הגולה שהיו אנשים לא טובים ולא הגונים כלל, ומשום שהחמיר עליהם רב זביד השקו אותו חומץ חריף וקטלני והרגוהו. ע"ז לח:
דרשותיו
אבא שאול אמר בברייתא: כאשר יום טוב של עצרת כלומר שמחת תורה בהיר, נעים ושמיים צלולים ללא עננים, זה סימן יפה לכל השנה כולה ולא רק להצלחת החטים.
אמר רב זביד: היום הראשון של תחילת השנה קובע הרבה, אם הוא יהיה יום חם אזיי כל השנה תהיה חמה, ואם הוא יהיה יום קר אזיי כל השנה תהא קרה.
למה צריך לדעת את זה? משום תפילתו של כהן גדול.
כלומר: כשנכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בעבודתו ביום הכיפורים, יתן לליבו להתפלל על מזג האויר שיהיה נוח ונעים לבריות במשך השנה. ב"ב קמז.
אימרותיו
שנו חכמים: אדם הצריך לנקביו כלומר לבית הכסא, לא יתפלל – ואם התפלל תפילתו תועבה. אמר רב זביד או שאמרה רב יהודה: מה שאמרנו שאסור לו להתפלל זה דוקא כשאינו יכול להתאפק אבל אם יכול להתאפק, תפילתו תפילה.
כמה זמן הוא שיעור האיפוק שמתירים לו להתחיל תפילתו?
אמר רב ששת, כאשר בתחילת תפילתו מסוגל הוא להתאפק זמן הילוך של פרסה, שהוא שיעור דקות] מותר לו להתחיל בתפילתו.72 [ זמן של שעה וחומש
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (2)- עבודה זרה לח ע"ב ↗“רַבִּי חִיָּיא פַּרְוָואָה אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: בֵּיצָה צְלוּיָה מַאי? אֲמַר לְהוּ: חִזְקִיָּה וּבַר קַפָּרָא שָׁרוּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָסַר, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. אֲמַר לְהוּ רַב זְבִיד: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, הָכִי אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי…”
- בבא בתרא קמז ע"א ↗“תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בָּרוּר – סִימָן יָפֶה לְכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ. אָמַר רַב זְבִיד: הַאי יוֹמָא קַמָּא דְּרֵישׁ שַׁתָּא, אִי חַמִּים – כּוּלַּהּ שַׁתָּא חַמִּימָא, אִי קָרִיר – כּוּלַּהּ שַׁתָּא קָרִירָא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ?”