רבי חייא בר אבא [הכהן]

דור ראשון לאמוראים. תלמיד מובהק של רבי יוחנן. עלה מבבל וקראו רבי יוחנן בבלאה. היה חוזר על תלמודו לפני רבו כל שלושים יום. ברכות לח: והיה מדקדק לומר הלכה בלשון ששמע מרבו. ברכות לג:

שימוש חכמים

רבי חייא בר אבא ראה את רבי יהושע בן לוי שהשליך על ראשו סדין, כדי שלא ללכת בגילוי ראש, ומחמת שמיהר לא הספיק להתעטף בסודר כמו שראוי לכיסוי הראש, והוליך את בנו הקטן לבית הכנסת ללמוד שם תורה.

שאל רבי חייא בר אבא את ריב"ל, מדוע מיהרת כל כך, עד כדי כך שלא הספקת לכסות את ראשך בכיסוי שהנך רגיל לשים?

השיב לו רבי יהושע בן לוי: וכי קטן בעיניך מה שכתוב: "והודעתם לבניך!"

ובפסוק הסמוך לו כתוב: "יום אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב"! דברים ד – ט,י ללמדך: שאדם הממהר לקחת את בנו ללמוד תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני.

אם כן, וכי קטן בעיניך שארוץ ואמהר לכך!

מששמע רבי חייא בר אבא תשובה זו, מכאן ואילך, לא היה טועם בשר צלוי על גבי גחלים שהיו רגילים לטעום בבוקר מעט בשר, עד שהיה חוזר עם בנו הקטן את מה שקרא ולמד איתו אתמול ומוסיף לו עוד לימוד ופסוק אחד חדש. קידושין ל.

מעשה

רבי אבהו היה דורש בדברי אגדה ואילו רבי חייא בר אבא היה דורש בדברי הלכה מכיון שדברי אגדה מושכים את הלב הניחו ציבור השומעים את רבי חייא בר אבא והלכו לשמוע את דרשתו של רבי אבהו בדברי אגדה! חלשה דעתו של רבי חייא בר אבא.

אמר רבי אבהו לרבי חייא בר אבא כדי להפיס את דעתו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה: לשני בני אדם, אחד היה מוכר אבנים טובות שמחירם יקר, ושני מוכר מיני סידקית שמחירם זול, וכי על מי קופצין בני האדם, לא על זה שהמוכר דברים זולים?!

אף אני, לא משום חשיבות דבריי באים אלי האנשים, אלא אדרבה, מפני שזולים הם.

הוסיף רבי אבהו ועשה מעשה כדי להפיס את דעתו של רבי חייא: עד לאותו יום היה מלוה רבי חייא את רבי אבהו לאכסנייתו משום כבוד המלך, כי היה רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך, ואילו באותו יום שבו היה המעשה, ליוה רבי אבהו את רבי חייא לאכסנייתו, ולמרות הכל, לא נתיישבה דעתו של רבי חייא. סוטה מ.

חשיבותו בעיני רבי יהודה נשיאה

שנה רשב"י: אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע לך, שלא החזיקו בשכרם של מלמדי תינוקות למקרא ומשנה להרביץ תורה ולהגדילה.

מה הטעם ! כתוב: "על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר" – "ויאמר יהוה על עזבם את תורתי". ירמיה ט – יא, יב

רבי יהודה נשיאה השני שלח את רבי חייא בר אבא ואת רבי אסי ורבי אמי לעבור בעיירות שבארץ ישראל לתקן להם מלמדי תינוקות למקרא ולמשנה.

הגיעו למקום אחד ולא מצאו אפילו מלמד תינוקות אחד, לא למקרא ולא למשנה.

אמרו לתושבים: הביאו לנו את שומרי העיר! הביאו להם את אלו העומדים על המשמר בשערי העיר.

אמרו החכמים לתושבים: אלא אינם אלא מחריבי העיר! שהם יושבים ומשמרים על בני אדם לבקש עלילה עליהם, ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם.

שאלו התושבים את החכמים: ומי הם שומרי העיר? אמרו להם החכמים: מלמדי התינוקות המרביצים תורה במקרא ובמשנה, כמו שכתוב: "אם יהוה לא ישמר עיר שוא שקד שומר" תהלים קכז, א ובזכות התורה ה' משמר אותנו.

אמר רבי חייא בר אבא: על מאסם בתורה לא ויתר הקב"ה, כלומר: שלא הרגילו בניהם לתורה מפני שהייתה מאוסה בעיניהם, שאם לא כן, למה לא הרגילו בניהם ללימוד התורה!

על עוזבם אותי הייתי מוותר להם אם היו לומדים תורה, מפני שהמאור שבתורה היה מקרבן אצלי. ירושלמי חגיגה, הלכה ז

עלה מבבל

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה, הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם אף ימיו לא יאריכו, שנאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה", ישעיה כז, ח

כוונתו: הכתוב מדבר על מצרים, ו"בסאסאה" מלשון סאה, שבאותה מידה שהם עינו את ישראל הם נענשו כששילחו אותם, מכאן ראייה שעונשין מדה כנגד מדה.

אמר רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: והרי נאמר: "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים, יהושע כד, לא הרי שהאריכו ימים על אף שלא הספידו את יהושע כהלכה? אמר לו רבי יוחנן: אתה שעלית מבבל, הבבלים האריכו ימים! שכילו ימיהם בטוב אבל שנים לא האריכו.

אבל הרי כתוב: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם"! דברים יא, כא האם גם כאן מדובר בימים ולא בשנים? בברכה הדבר שונה, שבודאי הכוונה גם לאריכות שנים. שבת קה: