רואין אותן כאילו הן פרודות — אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם בספק הדמוע ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה דהואיל ותרומת פירות דרבנן מקילים בהעלאתם:
ור' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין — של היתר לבד פומין של אסור מעלין אותן באחד ומאה ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע:
רבי יהודה אומר — לא כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אלא כן נחלקו ר' אליעזר אומר כו':
ר' יהושע אומר אפילו יש שם שלש מאות פומין — וכולן בכלל הספק אין מעלין את היחיד הואיל ופומי הכלי דבר שיש בו מנין הוא לא בטלי ואפילו בדרבנן אבל דרסה בעגול כו':
הכי קאמר דרסה בתוך העגול — דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של עגול או בדרומו הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא דברי הכל יעלו ותנא דלעיל ר' יהודה ואליבא דרבי יהושע היא:
רב אשי אמר לעולם — הא דקתני וספקה אסור ספק יום טוב ספק חול קאמר ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל ויש לו מתירין למחר:
אפילו בדרבנן — כגון ביצה דגזרת פירות הנושרין היא לא בטלה בתערובתה וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא:
ביצה תאכל — אם נולדה ביום טוב:
פשיטא דהיא ואמה שריא — כלומר אם בא לומר כבית שמאי לשמעינן ביצה אמה למה לי פשיטא דשריא:
היא ואמה אסורה — דשמעינן לר' אליעזר דאית ליה מוקצה דתנן בפרק המביא (לקמן ביצה דף לד.) ר' אליעזר אומר עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי:
אגב אמה — אם אוכלין את אמה היום תאכל אף היא:
שלקחה סתם — תרנגולת זו קנאה סתם:
גוזמא קתני — כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר ובעומדת לאכילה קאמר ונחלק על בית הלל האוסרים ואמה לא איצטריכא ליה אלא גזים ואמר מילתא יתירא הכל יאכל גם את האב גם את האם:
דר' אליעזר בן יעקב — אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם ופליגי רבנן עליה ולקמן מייתי לה בגמרא:
גוזמא — אע"פ דלא אפשר גזים ואמר מילתא דטופיינא גוזמא דבר שנוי שאינו מתקבל:
שבת ויום טוב — הסמוכין והוא הדין ליום טוב ושבת:
קדושה אחת היא — הרי הן כיום אחד ארוך:
ארבעה זקנים אליבא דר' אליעזר — בערובין בפ' בכל מערבין (עירובין דף לח:):
דאמר שתי קדושות הן — ומערב ליום א' למזרח ולשני למערב:
הכנה דרבה — דאמר הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב:
עדיין היא מחלוקת — ב"ש וב"ה בזה כשם שנחלקו לבו ביום:
אושפיזכניה — בעל הבית:
מיו"ט לשבת — היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת:
לאטווינהו — לצלותן האידנא מי אסירי בטלטול בו ביום או לא:
מאי דעתיך — דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו משום דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן מיהו בטלטול האידנא אסירי דאפילו ר' יוחנן לא שרי לצלותה היום אלא לגומעה למחר אם היה יו"ט קודם לשבת אבל ביומיה לא ואפילו בטלטול:
והתניא — סייעתא:
דרב לא מוקי אמורא עלויה — לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים:
מיומא טבא לחבריה — כלומר משעשה היום יום טוב דהיינו לאחר סעודה עד מחר:
משום שכרות — דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו כדאמרינן בכריתות ושכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳) וכתיב להורות את בני ישראל (שם):
