החזירה — לאבידה:
למקום שיראנה — בעליה: שומר חנם - פטור מגניבה ואבידה ושומר שכר חייב בפ' השואל (ב"מ דף צד:):
שחרית — שכיח איניש בביתיה אבל בצהרים מצוי במלאכתו בשדה:
עד שיחזירנו לרשותו — של בעלים:
מאי לעולם לאו אפילו — הניחה מוצא בביתו וקתני חייב:
מודינא לך — באבידת בעלי חיים דחייב המוצא בגניבה ואבידה ולאו משום שכר מצוה אלא משום דגניבה ואבידה דידהו פשיעותא היא:
דכיון דנקטו נגרי ברייתא — כיון שראה שמלומדות הן לצאת בעי נטירותא יתירתא ואפי' הוי שומר חנם חייב אבל שומר אבידה דמטלטלי פטור מגניבה ואבידה:
נגרי — פסיעות:
השב — השבה מעלייתא משמע:
לגינתו ולחורבתו מנין — דסגי ליה למוצא בהשבתו לגינתן דבעלים:
הכל צריכין דעת בעלים — גונב וגוזל או אחד מארבעה שומרין שהחזיר צריך להודיעו לבעלים ואם לא הודיעו חייב המחזיר באחריותן:
טענת גנב — לפטור עצמו ע"י גנב שטוען נגנבה הימנו האבידה שמצאתי ונמצא שבידו הוא משלם תשלומי כפל כגנב עצמו דדרשינן בפרק מרובה (לקמן בבא קמא דף סג:) ואם לא ימצא הגנב אם לא ימצא כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו וכתיב בתריה ישלם שנים אי אמרת בשלמא שומר אבידה כשומר חנם דמי משום הכי משלם כפל דהוי בעי למפטר נפשיה בטענת גנב:
קרנא בעי שלומי — מעיקרא כי טעין נגנבה הוה מחייב נפשיה לשלומי קרנא:
טענת לסטים מזויין — גנב מזויין נטל הימנו בחזקה דקא פטר נפשיה בטענת אונס:
לסטים מזויין גזלן הוא — ובטענת אונס פטר נפשיה וכפל בטוען טענת גנב הוא דכתב ביה רחמנא (דכתיב) וגונב מבית האיש (שמות כ״ב:ו׳):
גנב הוא — ומשלם כפל וכן הפוטר עצמו בטענת לסטים מזויין ולענין חיוב לא מיחייב שומר שכר עליה אם אמת אתו דהא אניס:
