מסכת בבא מציעא דף מ״ט עמוד ב׳

אמרי ליה והא אמרו ליה רבנן לרבא - רבינא אמר להא מילתא אמרתי לו לההוא מרבנן היכי אמרת דלאו חזרת מקח וממכר הוא והא אמרו ליה לרבנן לרבא איבעי ליה לקבל מי שפרע:

אימתי - יש חזרה בדבר:

בזמן שהכסף ביד המוכר - דיכול מוכר לחזור בו דאוקמינהו רבנן ברשותיה לחזרה כי היכי דליטרח ולציל:

מפני שכספו בידו - משמע שהלוקח קיבל כבר כספו:

פשיטא - הרי משיכה יש ואפילו רבנן מודו:

מושכרת ביד מוכר - והיו הפירות מונחין ביד הלוקח ולא שתקנה לו חצירו בנתינת המעות דכיון דקיבל השכר נקנה המקום למוכר כל ימי השכירות וחצירו של מוכר הוא אלא ר' שמעון אית ליה מעות קונות דבר תורה כדאמרינן (לעיל בבא מציעא דף מז:) ומשיכה תקנתא דרבנן היא והכא לא איצטריך תקנתא דטעמא מאי תקון רבנן כו':

א"נ שמא תפול כו' - לא גרס ליה אלא לישנא אחרינא הוא והיא היא:

פרזק - שם השר:

רופילא - משנה למלך:

כדרך שתקנו משיכה - לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח:

כך תיקנו משיכה - לחזור בהן הלקוחות:

מתני' האונאה ארבעה כסף - מעות כסף שהם שש בדינר:

מעשרים וארבעה כסף לסלע - אם היה המקח בדמי הסלע שהוא כ"ד מעות דהשתא הויא אונאה שתות למקח חייב להשיב לו כל אונאתו ארבעה כסף:

עד מתי מותר להחזיר - מי שנתאנה והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דליכא אפילו מי שפרע להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו:

עד כדי שיראה המקח לתגר או לאחד מקרוביו - ואם שהא יותר מחל על אונאתו:

ושמחו תגרי לוד - שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר:

גמ' שתות מקח שנינו - דוקא קתני מתני' שתות למקח שאם האונאה שתות לשויו של מקח הויא אונאה אבל אם פחות או יותר היא אף על פי שישנה שתות אצל מעות שנתן זה אין זה קרוי שתות להיות בו דין אונאה וזהו דין אונאה שתות להיות המקח קיים ואין אחד יכול לחזור אלא מחזיר אונאה אבל אם פחות משתות מחילה היא ואין מחזיר לו כלום ואם יותר על שתות שניהם חוזרין אפילו רצה להחזיר לו האונאה הרשות ביד שניהם לחזור הכי מוקמינן לה לקמן (בבא מציעא דף נ:):

ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו - מתני' דקתני שתות למקח לאו אשויו של מקח דוקא קאי אלא כל התנאי קרוי מקח בין מעות שניתנו בו בין דמי החפץ וכל צד שאתה מוצא שם שתות אונאה בין לצד מעות ובין לצד שויו של חפץ יש שם אונאה ואין כאן לא מחילה ולא ביטול מקח והשתא מפרש פלוגתייהו:

שוי שיתא בחמשא - ונתאנה מוכר או שוי שיתא בשבעה ונתאנה לוקח:

כולי עלמא - בין לרב בין לשמואל אונאה הוא דהא שתות היא לצד מקח ושמואל שתות מעות נמי קאמר וכל שכן שתות מקח:

כי פליגי שוי חמשא בשיתא - ונתאנה לוקח בזוז שהוא חומש למקח ויותר משתות הוא זה אבל אצל מעות שנתן שתות הוא אי נמי שוי שבעה בשיתא ונתאנה מוכר בזוז לגבי מקח אין כאן שתות אלא שביעית ופחות משתות היא ולגבי מעות הוי שתות:

אידי ואידי - בין שוי שבעה בשיתא בין שוי חמשא בשיתא:

משני צדדין - באחד משני צדדין:

מאי לאו דזבין שוי עשרים בעשרים וארבע - ונתאנה לוקח דהוה ליה חומש לגבי מקח ארבעה הוי חומש של עשרים וקרי ליה אונאה ולא קרי ליה ביטול מקח:

לא דזבין שוי עשרים וארבע בעשרים - דהוה ליה שתות למקח: ופרכינן ומי נתאנה מוכר בתמיה:

לא שנו - דבכדי שיראה ותו לא אלא לוקח:

אלא דזבין כו' - דהוה ליה שתות למקח ונתאנה לוקח:

אבל אם נתאנה מוכר לעולם מוכר חוזר - ולקמן מפ' טעמא:

תניא כוותיה דשמואל - דבין שתות מקח בין שתות מעות:

מי שהוטל עליו - מי שהאונאה עליו מי שנתאנה: