בצבו נפשיה — ברצון עצמו:
לקטלא אזיל — לישא עונש חטא שמא ישגה בדין ועל עצמו אמר כן:
וצבו ביתיה לית הוא עביד — בכל זה לא יעשה צורכי ביתו ולא ישתכר כלום בדבר:
ולואי שתהא ביאה — שישוב ויכנס לביתו בלא חטא כיציאה:
אמבוהא — גדודי בני אדם הולכין אחריו לכבודו:
אם יעלה לשמים שיאו וגו' סופו כגללו לנצח יאבד — וכל זה אמר שלא תזוח דעתו:
מכתפי ליה — זקן היה ונושאין אותו באלנקי בכתפיהם בבית המדרש שלא להטריח את הציבור לקום מפניו:
שנאמר הנותרים — אלמא אף הן היו ראויין לישרף ונותרו:
אין חטא בא על ידו — הקב"ה מדחה מפניו את העבירה שלא תבא לידו:
כי לא תעזוב נפשי — למדנו שהקב"ה מונע את החטא מלהכשילו:
עשוק בדם נפש — מחויב בנפש שאבדה על ידו:
אל יתמכו בו — שלא יפול אלא מניחין אותו ויפול בבור בגיהנם:
כדרב הונא — דכיון דחטא תרי זימני שוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה עליו היתר:
לימא דלא כרבי — דאמר לעיל אפי' לא עשה תשובה מכפר:
אגב שאני — מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר:
והכתיב ופללו אלהים — וקא סלקא דעתך ופללו לשון תפלה ופיוס הוא שהקב"ה מפללו ומפייסו ומכפר לו:
מאן אלהים דיין — והאי ופללו לשון ונתן בפלילים (שמות כא) הדיין ישפוט ביניהם:
אי הכי — דפללו דקרא לשון משפט נינהו אימא סיפא מי יתפלל לו מי ישפטנו בשביל המקום וכי אין שלוחין הרבה למקום ליפרע הימנו:
הכי קאמר — הכי נמי דפילול דקרא לשון פיוס הוא והכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו לחבירו וריצהו האלהים ימחול לו:
ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו — אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח את בניו שישובו מרעתם:
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך — בשביל זר לערבו בממון או אם נוקשת באמרי פיך שהקנטתו בדברים עשה זאת והנצל כי באת בכף רעך על עסקי ממון:
לך התרפס — יד ופרע לו ועל מוקש אמרי פיך אם הקנטתו רהב רעיך הרבה רעים לבקש הימנו מחילה. רעיך בתרא דקרא מלא כתיב לפי שהוא לשון רבים:
בשלש שורות — שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים בכל פעם שנאמר ישור לשון שורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם:
חטאתי — הרי פעם אחת וישר העויתי הרי שתים ולא שוה לי הרי שלשה:
אנא שא נא ועתה שא נא — אין נא אלא לשון בקשה:
הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה — ר' אבא היה לו להתרעם על ר' ירמיה שחטא לו אזל ר' ירמיה איתיב אדשא דר' אבא:
זרזיפי דמיא — התזת טיפי שופכין שהיתה השפחה שופכת וזרזיפי טיפין ודומה לו כרביבים זרזיף ארץ בספר תהלים (עב):
ממציא נפשיה — לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו:
חליף ותני — עובר ושונה ומשלש פעמים רבות:
בהדי טבחא — הטבח חטא לו:
קאזיל אבא — רביה:
למקטל נפשיה — עכשיו הוא מענישו למות:
תבר רישא — משבר עצמות ראש של בהמה:
בקועיה — בגרגרתו:
סידרא — פרשת מקרא של נביאים או של כתובים:
