כל המקורות לפי מסכת

כְּדֵי דְּלָא לְזַמּוּנֵי אִינָשׁ אֶלָּא מִקַּמֵּי דְּיִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע.

הָא אִיכָּא צִיּוֹן, הָאִי מִשּׁוּם דְּאִיתֵיהּ אַלִּיבָּא דְּרַבּוֹתַי.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי יהודה

אֲנָא לא ידענא

כדתניא בברייתא...

מאימתי קורין את שמע בערבית

כְּמַאן דְּאָמַר עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר הִיא.

הָכָא בְּמַאי עֲסִיקִינַן, בְּשָׁמִין

תַּנָּאֵי הִיא: כּוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מִיהַת לֵיכָּא מַאן דְּפָלִיג דִּמְצוּ לְמֵיקַם. וְכָל כּוּלֵּי הָנֵי.

כָּמָא הָוֵי מִשְׁשִׁי מִשּׁוּשִׁיתָא?

כְּדֵי דְּלָא לְזַמּוּנֵי אִינָשׁ אֶלָּא מִקַּמֵּי דְּיִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע.

תְּנַן הָתָם: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן. וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא צַפְרָא מַאי עֲבִידְתָּא לֵיהּ?

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין?

מִשְׁתַּמְעָא מינה דקריאת שמע

מַתְנִיתָא קתני

מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

הכי קאמר הסוגיא

דקתני מיהא 'עד חצות', וסתם משנה רבי מאיר היא

וְכָל עַד כְּמָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵין קוֹרִין אֶת שְׁמַע אֶלָּא עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

מאימתי קורין את שמע בערבית?

אָמַר רַב חֲנִינָא

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. עד סוף אשמורה ראשונה. דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד עלות השחר. מעשה שבאו בניו מן המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, אתם חייבים לקרות. ולא זו בלבד, אלא כל הלילה כולו אדם חייב לקרות. אמר להם: ולא זו בלבד, אלא כל הלילה כולו אדם חייב לקרות. והא אמר רבה בריה דרב הונא: הלכה כרבן גמליאל. ואף על גב דאמר הלכה כרבן גמליאל, רבה אמר: רֵישׁ כולהו.

עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר... ואימת קיימא שעתא דשכיבה?

מִדְּאוֹרַיְיתָא חַד אֲרִיכְתָא וְחַד קַצְרָה הִיא.

הָכִי קָתָנֵי: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין, שֶׁהוּא זְמַן כְּנִיסַת כֹּהֲנִים לַאֲכִילַת תְּרוּמָה.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, תַּמָּן נַמִּי לָא קָתָנֵי.

תַּרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּאִיסוּרָא הוּא.

שנו רבותינו: מעשה ברבי אליעזר ובניו ותלמידיו שאכלו וכו'.

מאי טעמא? ר' יוחנן אמר משום כבוד שכינה, ואידך משום סכנה.

הָא לָא דָּמֵי לְהָא, הָא אַלִּיבָּא דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי, הָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּה.

כּוּלְּהוּ הָנֵי תַּנָּאֵי

שָׁמְעִינַן מיניה דרב נחמן

תפלות אבות תקנום

וּמַאי נָפְקָא מִנֵּיהּ?

כְּגוֹן שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר בְּבִיאָה.

לְמָה לִי הַאי קְרָא?

מאן דאמר

לְבָתַר דְּאִקְטָל דָּוִד

הַאי בְּעָלְמָא הִיא דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן

כל ברכה שאין עמה שם ומלכות אינה ברכה

מִידָּה טוֹבָה מְרוּבָּה מִמִּדַּת פּוּרְעָנוּת

אמר ליה: והכתיב: ותשב רוח מיכאל בראמה שבע שנים, וכי מנהג הוא לרוח אדם שיעלה השמימה וישב שם שבע שנים? אלא ללמדך ששבע שנים נתעכבה תפילתו. אמר רב חסדא: הרוצה להנות, יהנה כאביי, והרוצה לקטרג, יקטרג כרבא. אמר רבי אלעזר: הרואה חלום ולא פתרו, חוזר ורואה אותו פעם שניה ושלישית, כדי שייפתר לו.

תַּלְמוּד בַּבְלִי – רַבִּי יוֹחָנָן.

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹמֵךְ גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת'.

לְהֵיכָא אָזְלָא?

הֵיכִי נַעֲבִיד?

מהאי איכא למישמע

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי... מנא הני מילי?

שמעת מיניה מהא?

הוּא סָבַר: הַבְטָחָה נָמֵי גִּירְסָא הִיא.

כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה, אוֹ לֹא.

תנו רבנן בברייתא

וְהַאי דְּאִיתְּמַר כְּרַבָּה, וְדִלְמָא מַאי דְּאִיתְּמַר דִּידַן לְשֶׁמֶשׁ

מצוותיו הן חיינו וארך יָמֵינוּ, ולישב בסוכה שבעה ימים, ולאכול לחם צר ומים לחץ, עד מתי? עד כמה שֶׁנִּין תמשיך לחיות?

הָא מִדְּאוֹרַיְיתָא בְּהֶדְיָא כְּתִיב.

ולא זו גריסא דאחרים

וְהוּא הַדִּין לְמוֹשְׁכֵי הָאוֹנִיָּה.

אפילו טרח ונתן לו

הני מילי הלכה למשה מסיני, וכו'

פתח ר' אבהו בכבוד אכסניא ודרש

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְקַבֵּל פְּנֵי רַבּוֹ, אֲבָל לִפְנוֹת – אַף לְכַתְּחִלָּה.

דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל כְּמַאן דְּמִתְחֲשֵׁב בֵּין שְׁאָר בְּנֵי אָדָם

מאי קא משמע לן? תנא קמא סבר: חדא זמנא קרא וחדא זמנא מצוות עשה.

כי הוו יתבי קמיה דרב הונא, הוו מִידְמִי סוגיין אהדדי

וְקָא אָמְרִי קְרָא בְּלָא עֲשִׂיָּה מַאי הִיא

אין מברכין על המזון אלא בכוס של יין. מאי כוס? רבי חייא אמר: כוס של ברכה. מאי כוס של ברכה? רבינא אמר: יין שיש בו שיעור רְבִיעִית.

וְדַהֲוָה נִיחָא לֵיהּ לְמֶעְבַּד כּוּלֵּיהּ יוֹמָא

דיקא נמי, דקתני: 'יכול יהא קורא' - אין יכול אלא רשות.

תנו רבנן: לא ילין אדם עם המת ולא במקום שיש בו מת, אלא אם כן יש בינו לבין המת מחיצה. והלכה: לא ילין במקום שיש בו מת כלל. והאיכא שכיבא דסמיך ליה.

קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אַהָא. דִּלְמָא מִילְּתָא אַחֲרִיתָא הִיא.

טבול יום דאף על גב דטהור הוא פוסל את התרומה.

ההוא גברא דמסיפק ידיה

מְסַיְּעָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.

יתיב רב כהנא וקאמר להא שמעתא

כמה מִינֵי פַּרְסָא.

רַבִּי יוֹחָנָן דְּקָאֵי אַמוֹרָאֵי בַּתְרָאֵי

היכא מצינו

עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה

ואיכא למימר מִדְרָשׁ אגדה הוי

אתה חוננתנו... ותבדיל בין קודש לחול.

ואזל ליה ההוא גברא ויתיב קמיה דרבי יוחנן, ואמר ליה: עביד חֵשְׁבּוֹן בהדאי

מֵהָכָא אָמְרוּ: 'בְּנוֹ וּבַתּוֹ וְכָל בֵּיתוֹ' – מְלַמֵּד שֶׁמּוּתָּר בְּכָל הוֹרָאָה.

בורא מיני מזונות, לבד מנהמא

הני תלתא דאכלו אפתורא חדא

הלכה למעשה? אמר להו: פוק חזי מאי עמא דבר.

שלש ברכות של ברכת המזון דאורייתא

אתה חוננתנו... ותבדיל בין קודש לחול

וְלִישְׁרֵי אַגָּדְתָּא לְמִינָא

הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְהַדְרָן עֲלָן.

הדרן עלך וסליקא לה מסכת ברכות.

דְּלָא לִיפּוֹק תַּקָּלְתָּא מִינַּיְיהוּ.

במה מדליקין ובמה אין מדליקין?

הוציא כזית חייב

אַרְבַּע אֲבוֹת מְלָאכוֹת לְהוֹצָאוֹת

האי תירוצא אתי שפיר

מאי שִׁיתָּא וּמַאי שִׁבְעָה?

רב אשי נקיט לה להא מתניתא והכי תנינן.

אשכחיה רב נחמן לרבה...

וְגַם בַּזֶּה אָמְרוּ.

וכי אמר רחמנא לא תעביד – אי עביד לא מהני?

מעלי יומא דשבתא

בכל גוונא דאפשר

דאמר ליה את

הלכה למשה מסיני

אמר רבא משום רבי ישמעאל

מִשְׁחָא דְּאִית בֵּיהּ תְּרֵי מִינֵי

וְהָתַנְיָא: 'מִי שֶׁפָּרַשׁ בִּסְפִינָה'... מִכְּלַל דְּלֵית לֵיהּ.

מאי טעמא

אטו בשופטני עסקינן?

אֵין מְסִיקִין בְּקִישׁוּשִׁין

סובלנא דחול

גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיָבֹא לִידֵי טוּמְאָה

מאן דאית ליה צִירְיָא – יעמוד בשוקא ויתבע רחמים

סְפֵק חֵמָה סְפֵק צֵל – אסור

כִּי הַאי גַּוְונָא מִיחַיַּיב

אפילו כגריס

אמר רב נחמן: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. וכמה מרבים? משמשות שלום.

מִצְוָה לִמְעַט בִּסְחוֹרָה

שבתא קביעא וקיימא

ומה דִּיקְלָא מהניא ליה להאי בביתיה

לֵית לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף דְּרַבִּי אַבָּהוּ

בְּגִּיסְתָּא אֲחֶרֶת: הַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא גָּרִיס בְּסִפְרָא...

ההוא מאמור דאמור רבנן

בדיקת חמץ לאור הנר

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח שׁוֹהֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ שְׁנֵי זְמַנִּים

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר... והאמרת לילְיא?

תְּנָא, בְּפִסְחָא מָמוֹנָא, בְּחַגָּא קְרִיקָה

שִׁבְעָא מִינֵי דְשָׁוְורָא.

כי אתא רב דימי אמר...

כמה קַבָּא חמץ.

דהא תנן...

מִנְהָג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶם

היכי עביד?

אי הוה ידענא, לא הוה אמינא הכי

הֵיכָן אָמְרִינַן הַאי מִלְּתָא?

יהא מותר

אלא ודאי עד חצות שָׁעָה.

איכא דאמרי מדרבי יהודה ואיכא דאמרי מדרבי שמעון ורבי יוסי תרוייהו סבירא להו כרבי יהודה אלא שנוסחא זו שגויה

כָּל הֲנָאָה שֶׁאֵין עִמָּהּ תַּקָּלָה

אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, לא חולין ולא קדשים.

חמץ שנפל עליו מפולת.

מצה שמורה

הוה רהיט ואזיל

בָּצִיר שָׁנָה דְּלֵיכָּא מִצְוָה

כמה שיעורו

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: מנין לשלשה שאכלו כאחד שחייבים לברך? שנאמר: 'ויאכלו וישבעו'.

ארבעה כוסות

קידושא רבה

הלל מקדש על היין, ושמאי מקדש על היום.

הַמְסוֹרָה וְהַמּוֹרָא הַהוֹלְכִים אַחֲרֶיהָ

זכור את יום השבת לקדשו, זוכרהו על היין

אין פחותה ממזגא

ארבע כוסות הללו כנגד ארבע לשונות של גאולה. ואי בעי מיתלי תלי ליה בכוסא.

בההיא שעתא

רב אסי כמיקל: כשהיתה דקה, והא שׁוּק של בבל

חזר ואמר להם

מאי טעמא דרבי יהודה?

אי אמרת בשלמא

איתמר, רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: מאימתי קורין שמע בערבית...

בבא מציעא פרק ראשון

היכי דמי

הַמּוֹצֵא מָמוֹן לֹא יַחֲזִיר אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ סִימָן

הלכה זו מבבא מציעא

עשרין וארבעה קראן

תא שמע: מצא פירות מפוזרין.

שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה... זה ישבע וזה ישבע ויחלוקו.

תְּרֵין נָשִׁין דְּאָזְלִין בַּאֲרְחָא, וְאִישְׁכְּחָן עֲלָלָה, אָמַר חַד: מַאי דְּאִישְׁתְּכַח קָנָא לִי, אָמְרָא חֲבֶרְתָּא: אִישְׁתְּכַח קָנָא לִי. אָמְרָא חֲבֶרְתָּא: אִישְׁתְּכַח קָנָא לִי בַּהֲדֵיהּ.

מתקיף לה רב יוסף

רָבָא אָמַר: הָא לָא קַשְׁיָא.

טען חיטין והודה לו בשעורין

פשט ליה חדא מבעיין

אינון אזלו

אין אונאה לקרקעות.

עומר ששכחתו

שקל זוזא ויהב ליה

הא דאמר רב נחמן ברא מזבין שומא

שלח ליה: פקדונא בעל כרחיה הדרי

דינר דהבא

פחות מִשְׁוֶה אִיסָּר.

זוזי דאינשי

ליטרא אחת

מַאי אֲגַר דְּהַאי מִשְׁתַּעֲבֵד לְהַאי

הנהו תרי אחים דהוו תורמין ואזל חד מנייהו וזבין ליה חמרא לאוֹנָאָה

מאה במאה ואחת

הואיל ונתאחר שם כדי הילוך

כִּי הֵיכִי דְּמִדָּה בָּטְלָה הָתָם - הָכָא נָמֵי מִדָּה בָּטְלָה

אַגַּבָּא דְּמִלְּתָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵימַר

והסדר של סתמא דגמרא כך הוא: מביא משנה, ואחריה ברייתא, ומפרש ומבאר אותם.

ההוא מן אגרתי ליה ארבע מאה זוזי

ארבעה שומרים הם: שומר חינם, והשואל, נושא שכר, והשוכר. ... ודין הפיקדון...

כְּמַאן דְּלָא אִתְּהַנִּי מִכְּלֵי מַפְקִיד לָא מְחַיְּבִי לֵיהּ

חפר ולא כסה

דינא דבר מצרא.

מַצְרָא עָשָׂה עָלָיו

היורד לשדה חבירו ונטעה שלא ברשות.

היכא שביק מקומיה

כמה היית נותן לחתנך?

אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר שְׁטָרָא לָא קָנֵי מִידֵּי, מַאי אִית לֵיהּ לְמֵימַר?

ואי איהי לא תבעה כתובתה

תקנתא דאורייתא כתובה, דלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

אי זו היא כתובה? מאתים זוז לבתולה, ומנה לאלמנה.

תקנתא לבי נשא, כי היכי דלא תהוי קלה בעיניה לאפוקה.

כיצד מרקדין לפני הכלה? כלה נאה וחסודה

כל העומד לגבות לאו כגבוי דמי

אמר ליה: אַתָּה חֲזִיתָהּ? אמר לו: לא.

פשיטא! מהו דתימא: כיון דלדידיה שויא ממונא... קמ"ל.

אֶלָּא הַיְינוּ דְּקָמַחְזַר בֵּיהּ תְּנָאָה, דְּהַאי פּוּגְמָא קָא מְדַבֵּר.

ובר ובת אית ליה

אלפא זוזי

אלמנה ניזונת מנכסי יתומים.

גברא תקיפא

כל איתתא דלא צניעא, מאבדת כתובתה.

איהי אמרה ליה

התקנו מזונות לבנותיה.

שומא הדר לעולם

עד תלתין יומין

הניזונית מנכסי בעלה תמכור ותיזון ... וברא או ברתא?

אי אמרת ספק אירוסין, מִיקָם קַיָּמָא

אַבָּא בַּר אַבָּא סָבָא הוּא

דאמר רבא: 'שמועה מפיו, אינה כשמועה מפי כולם'.

במאי קמיפלגי? מר סבר... ומר סבר...

ההוא גברא דהוה ליה ברא סומא

הוא אַשְׁבּוּעִי, והוא דהדר ביה

אֲנָא דַּיָּנָא וְלָא שׁוּפְטָא

אע"ג דליתיה ניהליה, מזליה חזי

דינא דמלכותא דינא

ודאי הכי הוא, חדא זימנא עייל מר.

אלא ודאי האי מימרא מילתא בטעמיה, ומסקנא, ומימרא אחרת.

בעי מיניה רב כהנא מרב...

ידין דין אמת לאמיתו

שתק ולא אמר ליה ולא מידי

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

אמוראי נינהו ואליבא דתנאי פליגי.

כל דאית ביה צִיפָה דסכינא – קא מזבנא

כְּמוֹ נַעֲמָה דְּמִשְׁתַּעֲבִיד בְּטַבְלָא

לית ליה ראיה אחרת

אנן מה נענה אבתרך

ארבע מיתות נמסרו לבתי דינים: סקילה, שריפה, הרג, וחנק.

מקיש מיתה למיתה

כל הרודף אחר חבירו להורגו, רשאי להצילו בנפשו. וזהו קטלא על ידי עובד כוכבים.

מהיכא תיתי לן לאסור?

גמר גזירה שוה מאחיו

וכי תעלה על דעתך?

אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו

אמר רב יהודה אמר רב ושמואל

האשה נקנית בכספא, בשטרא ובביאה

האשה נקנית בשלש דרכים

האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים: נקנית בכסף, בשטר, ובביאה

שֶׁלָּא יֹאמְרוּ: תַּלְמִיד חָכָם הוּא וְלֹא יָדַע הֲלָכָה.

אַף עַל גַּב דְּשָׁמַע לָהּ, לָא שְׁמַע לָהּ.

וְלֹא כִּי דְּהֵילָךְ

כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה טַבַּעַת לָאִישׁ

יהיב לה קידושין

כיון דקביל עליה - חייב

האיש מקדש בשוה פרוטה, ואישה מתקדשת בפרוטה. אלו הן סלעים, אלו הן דינרים.

מאי מִדַּמֵי ליה

בהדי הדדי שוו

כדי שוה אגור

כל מצות הבן על האב

מאימתי אדם חייב במצוות? משיגיע לכלל שְׁלֹשִׁין שנה. והא תנן: 'בן שלוש עשרה למצוות'? אלא מאימתי מתחייב לקיים המצוות שחייב בהן? משיגיע לכלל יחיד.

הרהור עבירה קשה מעבירה

שמע מינה תלת

גְּמָרָא דִּילֵיהּ אִית לֵיהּ.

הָא טְפִי מִמִּיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא

הַלֵּלוּ נאמר בשופרות הללו...

דא אמרה

מְסַדְּרִין קִדּוּשִׁין לְאִשָּׁה עַד שֶׁבָּאָה וְהִיא יָפָה וְלֹא מִן הַשּׁוּפְרָא

וְהָא דִּתְנַן בְּסִפְרָא

כהן קודם ללוי, לוי לישראל.

אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד... חייב.

מאי לאו, היינו הך מילתא?

מיתיבי: ארבעה אבות נזיקין: השור והבור והמבעה וההבער.

כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה

התם בבבא קמא

מַהוּ דְּתֵימָא תּוֹרָא וְכֵן אָדָם דְּאֵין לוֹ קְנָס

קְרָא וְסֵיפָא דְּמַתְנִיתִין לָא מַתְיָא לָהּ אָהָדדי.

שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה

וּמִי כָּתְבָה תּוֹרָה כָּל כָּךְ?

פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

דינא דגרמי הוי ומשלם ממיטב ממוניה

איכא שני תירוצים בדבר.

אַרְבָּעָה דְּבָרִים פְּלַג קַרְנָא וּשְׁלֹשָׁה תַּמָּא קַרְנָא

כיצד תמים וכיצד מועד? תמים שהזיק - משלם חצי נזק; מועד שהזיק - משלם נזק שלם.

מִינוּתָא דְּמָאתַיִם זוּזֵי.

איהו דאזיק אנפשיה

מאי איריא דתני גבי שור

וּלְטַעְמֵיהּ, לְמָה לִי לְמִידַם בְּהָא אִי נָמִי?

מחיב בה הך

ואם לאו, פטור

בעל חוב קונה משכון

מבעי ליה למימר בבא מציעא

משום דהני מילי

וְאִיפְּכָא: נָמִי מִסְתַּבְּרָא.

בעל חוב קונה משכון

דאמר רבא: 'רֵישׁ מֵילֵי אלה הן דברי רבי יהודה'.

ולאו דוקא נקט מחט, דהוא הדין לכלים.

כד אַשְׁגַּח בּיהּ אמר ליה 'קשט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'

מותיב רב פפא: השואל שלא מדעת, גזלן הוי?

פטר רחמנא

נפק דינא מבי דינא

אמאי תקינו רבנן

אַדְּרַבָּא, אִי אִיתָא הֲוָה לֵיהּ לְמִימַר

רב אסי אמר: אף למקח וממכר, דאיכא מַשָּׂא וּמַתָּן

כמה יש ליתן לכהן? כותה אחת מדמי הפדיון. ופדיון הבן כמה? חמישה סלעים. וכמה כותה מסלע? שישית סלע.

הַמּוֹסֵר בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ

ושמעינן מינה ד'חצי נזק צרורות' משלם נזק שלם? אמר ליה: לא.

אי איתא דאכל פורתא.

סלקא דעתך אמינא

אֵיזוֹ הִיא תּוֹרָה כּוּלָּהּ אֶלָּא זֶה כּוּלּוֹ

הא דתנן... לאו דווקא

סבר לה כרבי שמעון

שמא יאמרו שני תלמידים

קיימא לן דרבנן פליגי עליה בשיטה זו

עירובי חצירות

מערב תחומין ברגליו.

כמה שיעור שמן למנורה? אמר רב פפא: מבעותא. וכמה מבעותא? שמינית לוג.

לא דין כדין

חמרא וריחני פקחין

תא שמע: פלגא אוכלא ופלגא משחא.

הָא דְּאִימְּרָא בְּהַאי שִׁירָא

כל היכא דתני 'זה וזה'...‏