מסכת מנחות דף ע״ז עמוד א׳

עשרה היו לחמץ עשרון לחלה די' חלות היו חמץ ובמצה ג' מינין וכל אחד היה של י' חלות נמצא במצה שלשים חלות של י' עשרונות נמצאו שלש עשרונות ושליש עשרון לכל מין ומין וג' חלות לעשרון שמכל עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה דשלשים חלות לא היו אלא י' עשרון ומה ששנינו עד כאן היא במדה מדברית אבל במדה ירושלמית שהיו ה' סאין שהן שלשים קבין דסאה ששה קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה:

קב ומחצה היה נותן לחלה דמט"ו קבין היה עושה י' חלות:

ושתי חלות לקב דמקב אחד היה עושה שתי חלות שהרי מט"ו קבין היה עושה שלשים חלות של מצה:

גמ' מנהני מילי דאיפה שלש סאין:

תוכן אחד מדה אחת הן:

לשאת (את) מעשר החומר הבת והבת היא הוא נטילת מעשר על החומר דחומר הוא ל' סאין ואמר קרא דאיפה ובת תוכן אחד הוא:

ומאי טעמא ילפת מבת לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית החומר שהוא שלשים סאין (איפה):

אלא משום הכי לא יליף מיניה דלא ידענא כמה הוא חומר:

והשקל עשרים גרה תימה דעשרים וארבעה הוו דגרה היינו מעה כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ה) עשרים גרה ומתרגמינן עשרין מעין וקיימא לן סלע ד' דינרין ושש מעה כסף דינר הרי כ"ד ותירץ ר"ת דפעמים הוסיפו אחד בימי יחזקאל שהוסיפו על מנה של קודש לבדו שהיה של נ' סלעים ועשאוהו של ששים ושוב בימי חכמים הוסיפו על הסלע שהיה של עשרים גרה ועשאוהו של כ"ד וממילא נתוסף המנה בין של חול בין של קודש ועוד יש לומר שלא היה אלא תוספת אחד שהוסיפו בימי יחזקאל ולעולם מנה של חול של כ"ה סלעים ושל קודש של נ' סלעים אלא שהוסיפו על הסלע שתות ועשאוהו של כ"ד מעות ונתוסף בבת אחת מנה של קודש ושל חול וששים שקלים דקא חשיב קרא במנה של קודש בשקלים הראשונים איירי ואתא קרא למימר שהוסיפו על המנה שנכנסו בו מאותן שקלים הראשונים כו' וה"פ דקרא והשקל שהיה מתחילה עשרים גרה מאותן שקלים כ' וכ"ה וט"ו המנה של קודש יהיה לכם ומה שחלקם הכתוב עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל ולא כתב ששים שקלים המנה יהיה לכם אומר רבינו תם לפי שהיו להם שלשה משקלות אחת של שליש מנה של קודש אחר שנתוסף ואחת של מנה של חול ואחת של רביע מנה של קודש ושלשתן מחזיקות מנה של קודש וכן מוכיח התרגום דמתרגמינן סילעא עשרין מעין תלתות מנייא עשרין סלעין מני כספא עשרין וחמש סלעין רבעות מנייא חמש עשרה סילעין כולהון שיתין מנייא דהכא יהי לכון ולפי' בתרא אין מתיישב כל כך דתלתות מנייא ורבעות מנייא מיירי במנה של קודש אחר שניתוסף ואילו מנה כספא עשרין וחמש סלעים דאיירי במנה של חול לאו בשל חול אחר שניתוסף קאמר אלא במנה הראשון של חול ומיהו בקונטרס פירש כן בפירוש יחזקאל:

גמ' מנא הני מילי, פי' דאיפה שלשה סאין, ל"ה לשאת את מעשר חומר, פי' ליטול מעשר החומר דהבת הוא נטילת מעשר החומר והחומר הוי שלשים סאין נמצא דהבת שהיא עשירית החומר הוו ג' סאין, ל"ה. איפה נמי, פי' ואמאי אקשת איפה לבת, ר"ל למאי אצטריכא ההקישא. אלא מקרא גיפיה דכתיב עשירית החומר האיפה. אלא מההוא קרא מאי טעמא לא גמרת לאיפה משום דחומר גופיה לא ידענא כמה הוי, ל"ה. וה"ק השמן הבת. פי' שמן של קרבן וביחזקאל כתיבי הני קראי ומעשר הבת מן הכור והכור פשיטא להו דהוי שלשים סאין שהיו מודדין תבואתן בסאין ובכור, ל"ה:

אין מוסיפין על המדות, פי' מדות ומטבע כולהו נפקי מקרא לקמן, אבל השתא הוה ס"ד דשמואל סברא קאמר ולהכי פריך מ"ט ואמדות קאי ועל ראשון ראשון, ל"ה:

אלמא משום אפקועי תרעא פי' (בא"י) כשמגדלין המדות מתחיל השער להתיקר מפני יתירות ומתוך שהתחיל להתיקר מעט הולך ומתיקר הרבה, ל"ה:

אלא משום אונאה דלא להוי בטל מקח, פי' שמתוך שלא ידעו החמרים שניתוספה המדה מוכרים בדמים ראשונים וכשידע שנתאנה אם יוסיפו יתר על שתות נמצא שנתאנה יותר על שתות ובטל מקח אבל כי מוסיפים שתות ותו לא יהיה המקח קיים ויחזיר לוקח למוכר דמי אונאתו ואין לעשות תקנה שעל ידיה יתבטלו המכירות, ל"ה:

כל דבר שבמדה, דכיון דקפיד לא מחיל ליה, ורשב"ם פי' בפ' המוכר דר"ל דשניהם חוזרין, וקשיא דהא חוזר קאמר דמשמע דוקא לוקח, וי"ל דחוזר דנקט לאפוקי ממחילה דהויא בפחות משתות אבל לעולם טעות הוי ושניהם חוזרין דהא לרבא לית ליה חזרה דמי שנתאנה טפי מהמאנה כדפסיק בפ' הזהב שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות שניהם חוזרין:

אלא משום פסידא דתגרא דלא, פי' מפני החמר שקונה התבואה בכפרים ומוכרה בעיר שלא יפסיד לפי שבני הכפר מוכרין במדה הראשונה מדה בה' סלעים והוא מוכרה בעיר שש סלעים דיכול להשתכר שתות ולא עוד כדאמרן דלא ישתכר יותר משתות ומחמת שאין החמר מכיר בתוספת המדה מוכר במדה הגדולה שבעיר ואם יוסיף יותר על שתות יפסיד מן הדמים שנתן בה. ופריך רווחא הוא דלא בעינא, א"כ רווחא לא בעי בתמיה. זבוני וזבין תגרא מקרי בתמיה, פי' וכי לכך נושא ונותן שיקרא תגר וכלום לא ירויח, ל"ה. אלא אמר רב חסדא שמואל קרא אשכח ודרש, פי' דמוסיפין שתות ודלא חיישי' לרווחא דתגרא אבל יתר משתות הוי פסידא דתגרא דלא אשכחן דשרא ליה קרא אין מוסיפין, כ"נ לרשב"ם התם:

עשרים גרה, פי' מעות קטנות עשרים שקלים, פי' השלשה חשבונות הללו הם ששים שקלים המנה יהיה, וא"ת למה פרט ג' חשבונות לומר ס' שקלים המנה יהיה לכם, וי"ל דיש מקומות שהמנה אחד מן החשבונות ולכך קאמר דהמנה יהיה לכם כג' מינים של חשבונות אלה, רשב"ם:

מאתן וארבעים הוו, פי' רכ"ה סלעים הוו מנה כפול היה חמשים סלעים והאי קרא גבי מנה של הקדש קאי ביחזקאל, והנך ארבעים דטפי עלייהו תוספת הוא דהוסיפו שתות מלבר, פי' שעל ה' פעמים ארבעים הביאו מבחוץ ארבעים פעם ששי ולא אמרי' שיחלוק מאתים לשש חלקים דהוו לכל חלק ל"ג זוז ושליש ומאותן חלקים יוסיפו שתות, ומהאי קרא דנפקי מדות ומטבע דמנה הוי משקל וסלע הוי מטבע, ל"ה: ובפ' המוכר הספינה הקשו התו' דקרא דקאמר דשקל עשרים גרה שהם עשרים מעות וקיימא לן דשש מעה כסף דינר ובסלע דינר שהם כ"ד מעות בסלע, ופר"ת דאחר כך הוסיפו חכמים שתות בשקל כמו שהוסיפו בימי יחזקאל במנה, ור"י פי' דתוספת של יחזקאל הוא תוספת שהוסיפו בשקל שתות דנמצאו חמשים חדשים ששים ישנים ולעולם לא היו במנה כי אם חמשים שקלים, וה"ק קרא מאותן שקלים שהיה עשרים גרה השקל כ' וכ"ה וט"ו דהוא תוספת מששים מהם המנה יהיה לכם, מפני שמחמשים נוספים יהיה המנה, והתוספת פי' דלכך נקט להו הכי לפי שבמקדש היה מדה אחת של כ' ושל ט"ו ושל כ"ה ויונתן תרגם עשרין סלעין תלתא דמנה דקודשא ועשרים וחמש מנה דחולא ועשרה וחמשה רבעות דמנה דקודשא, אלמא בשקלים ישנים מיירי. ועל כן קשיא לפר"י דאיך לימא דכ"ה מנה דחול הא הוו תלתין דבשלמא לפר"ת יכול להיות שלא הוסיפו כ"א במנה של קדש ולא בשל חול אבל לפר"י שהתוס' בשקלים הרי הויא בחול כמו בקדש וצ"ע: והקשו בתוס' מאי קאמר ש"מ תלת הא הוו ארבע, וי"ל דאין מוסיפין יתר משתות אינו מהחשבון אלא פירושא בעלמא הוא דאע"ג דמוסיפין אסור להוסיף יותר משתות. עוד פ"ה התם דמאי דמוסיפין שתות במדות הוו בלבד שישברו ראשונות משום דאי הוו קיימות אתי להטעות ולמכור זו בעבור זו דבריבעא טעו אינשי כ"ש בשתות: