שעל הכבש כו' — שנופל שם כשמולחין (את הקומץ) את האברים כדאמרן לקמן בשלשה מקומות נתונה:
אין מועלין בו — דשוב אינו ראוי:
מאי קראה — דשעל גבי האבר מועלין דכתיב והשליכו עליהם הכהנים מלח והעלו אותם עולה אלמא דאבר עם מלחו שניהם קרויין עולה:
תנן התם — במסכת שקלים על שבעה דברים התנו ב"ד ואלו שנים מהם על המלח ועל העצים של קדש:
שהכהנים ניאותין בהן — נהנין מהן:
למלוח קרבנם — עולותם ומנחתם שהן מביאין:
לאכילת קרבנם — כלומר לאכילה המגיע לחלקם כגון חזה ושוק חטאות ואשמות שהיחיד מביא והן אוכלין:
מאי בעו התם — חולין בעזרה:
הכי גרסינן יאכלו שיאכלו עמה כולה בתורת כהנים קא דריש (עמה כו') האי קרא והנותרת ממנה וגו' דכתיב ברישיה דקרא יאכלו אהרן ובניו ובסיפיה כתיב יאכלוה ודריש התם יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מעוטה יאכלוה דסיפא שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה:
לבונה מתוך ביתו — דכתיב (ויקרא ב׳:ב׳) ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן:
והביא עצים — דכתיב על העצים אשר על האש:
עצים משל ציבור — מפרש לקמן:
עצים ומלח נוהגים בכל הזבחים — מלח בא עם הקומץ בכלי:
ברית עולם — בלחם הפנים כתיב:
מה להלן משל ציבור — דכתיב מאת בני ישראל:
לא נצרכא — להתנות לבית דין שיהו כהנים מולחין קרבנם משל הקדש:
אלא לבן בוכרי — האומר אין כהנים חייבים בשקלים:
כל כהן ששוקל — שמביא שקלו ללשכה באדר:
אינו חוטא — מדקאמר אינו חוטא מכלל דלכתחילה לא מיחייב וטעמא מפרש במס' שקלים דכתיב כל העובר על הפקודים ושבט לוי לא נפקד ואע"ג דאיכא למימר הא מייתי חולין לעזרה אפילו הכי אינו חוטא כדמפרש לקמן:
כל כהן שאינו שוקל חוטא — בשקלים מפרש טעמא דכתיב זה יתנו זה בגימטריא שנים עשר שבטים והיינו שבט לוי וכל העובר מפרש התם כל העובר בים סוף:
לעצמן — להנאתן וקא פריך ולבן בוכרי כו':
סד"א וכו' — והשתא מפרש לא נצרכא דלעיל:
