ר' הונא

דור שני לאמוראים, סתם ר' הונא המובא בגמרא ללא שם אביו הוא תלמידו המובהק של רב. היה ראש ישיבה ארבעים שנה בעיר סורא שבבבל ור' חסדא חבירו היה ראש הישיבה עשר שנים אחריו.

בימיהם ראש הישיבה בארץ ישראל היה ר' אמי ובסוף ימיו של ר' חסדא הלך רבה בר נחמני והקים ישיבה בפומבדיתא שבבבל ונקראת ישיבת הגולה.

בימיו של ר' הונא הסתלק לבית עולמו ר' יוחנן בארץ ישראל ור' הונא וישיבתו התעלו ונעשו החשובים.

היה חכם גדול, עשיר וקרוב לנשיא. כשהסתלק רב הונא לבית עולמו, עברה ישיבתו לר' יהודה בר יחזקאל לשנתיים וכשנפטר ר' יהודה לבית עולמו חזרו לסורא ור' חסדא היה עשר שנים ראש הישיבה.

ר' אמי ור' אסי שהיו מחשובי כהני ואמוראי ארץ ישראל חלקו לו כבוד בעלייה לתורה ראשון במקום כהן.

ענותנותו

אמר רבא: שלושה דברים בקשתי משמים, שניים הביאו לי ואחד לא הביאו לי.

בקשתי חכמתו של ר' הונא ועושרו של ר' חסדא ונתנו לי, בקשתי גם ענותנותיה של רבה בר ר' הונא וזאת לא נתנו לי.

כשהיו הולכים התלמידים לבתיהם מבית מדרשו של ר' הונא אחרי לימודם, היו נשארים עדיין שמונה מאות חכמים בבית המדרש.

כשר' הונא היה דורש לתלמידיו, היה מעמיד שלושה עשר אמוראים מתורגמנים המשמיעים בקול את דבריו לשלוש עשרה קבוצות.

וכשהיו עומדים התלמידים מבית המדרש ללכת לביתם, היו מנערים את בגדיהם והיה עולה אבק ומכסה את אור היום כמו ענן גדול של אבק המכסה את השמש, והיו אומרים בארץ ישראל: קמו החכמים מישיבתו של ר' הונא בבבל.

גדולתו

כשנפטר רב הונא לבית עולמו, רצו להניח ספר תורה על מיטתו, כדי לומר עליו: "קיים זה מה שכתוב בזה".

אמר להם ר' חסדא, דבר שר' הונא לא הסכים בחייו לעשות ייעשה?! ומהו! אמר ר' תחליפא: אני ראיתי את ר' הונא שלא רצה לשבת על מיטתו משום שהיה ספר תורה מונח עליה!

מה עשה ר' הונא! הפך כד גדול והניח את ספר תורה עליו וישב על מיטתו.

לא הצליחו להוציא את המיטה שהיה מונח עליה ר' הונא דרך השער! חשבו להוציאו דרך הגגות! אמר להם ר' חסדא: למדתי מר' הונא: חכם, כבודו שיוציאו את מטתו דרך פתח.

חשבו להעבירו למיטה צרה יותר! אמר להם ר' חסדא למדתי מר' הונא: כבודו של חכם, שיוציאוהו במטה שמת עליה, הרחיבו את השער והוציאוהו.

פתח ר' אבא להספידו ואמר: ראוי היה רבינו שתשרה שכינה עליו אלא שבבל גרמה שלא תשרה. הקשה בנו של ר' חסדא, הרי על יחזקאל הנביא כן שרתה שכינה בבבל?

טפח לו אביו בסנדלו, ואמר: כבר אמרתי לך לא להקשות קושיות! יחזקאל הנביא כבר שרתה עליו שכינה בארץ ישראל ולכן גם כשירד לבבל שרתה עליו שכינה.

העלו את ארונו של ר' הונא לארץ ישראל.

אמרו לר' אמי ולר' אסי הגיע ר' הונא! ולא ידעו שנסתלק לבית עולמו אלא חשבו שבא לביקור! אמרו: שהיינו בבבל לא יכלנו להרים את ראשנו מחמת גדולתו, עכשיו שבאנו לארץ הוא בא אחרינו! אמרו להם ארונו בא, יצאו לקראתו ללוותו.

שאלו היכן נקבור את ר' הונא? השיבו, נקבור אותו במערת ר' חייא משום ששניהם הרביצו תורה בישראל!

ומי יכניס את מיטתו למערה? אמר רבי חגי אני אכניסו משום שלמדתי תורה מגיל שמונה עשרה אצל ר' הונא והייתי אומר ההלכות לפניו והכרתי את מעשיו הגדולים, כגון: יום אחד התהפכה לו רצועה של תפילין וישב על זה ארבעים יום בתענית.

הכניסו ר' חגי למערה וראה את יהודה ששוכב לימינו של אביו וחזקיה משמאלו של אביו. אמר יהודה לחזקיה, קום ממקומך, אין זה דרך ארץ שר' הונא עומד ומחכה!

כשקם חזקיה, עמד עימו עמוד של אש, נבהל ר' חגי וזקף את ארונו של ר' הונא לפני עמוד האש שלא יזיק לו ויצא מיד מהמערה! זה שלא נשרף ר' חגי, הוא בזכות ארונו של ר' הונא שגרם שלא תעבור האש אליו. מועד קטן כה.