הוחל שבועתו של אבימלך — בטלה לשון לא יחל דברו (במדבר ל) לפי שהם עברו על השבועה תחילה:
במה בירכו — כל ברכה שבמקרא לשון ריבוי הוא דבר המרבה ומצוי בו שובע פוייש"ן (פוישו"ן: שפע) בלע"ז ומה ברכה נמצא בו לא מצינו עושר בשמשון:
שברכו באמתו — להיות זרעו כנחל שוטף למה שנתאוה נתברך:
נקם אחת משתי עיני — שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו ושכר האחרת לעולם הבא:
שחוזר לאחוריו — כשצדין אותו אינו (מרחיק) לברוח אלא חוזר עקלקלות:
על כתיפיו — כשיעור כתיפיו:
שער העיר — בעזה משתעי קרא:
קמי דשתי חמרא חמרא — לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו לפני שותי יין מביאין יין:
קמי רפוקא גרידיא דובלא — לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל לאכול ירק מביאין סל מלא ירק דובלי מין ירק הוא:
קארי ובוציני — מין אחד הוא אלא שאלו גדולים ואלו קטנים כלומר במה שהוא עוסק היא עסוקה:
כאחד — כיחידו של עולם במשפט צדק:
שמש — לשון חומה כמו ושמתי כדכוד שמשותיך (ישעיהו נ״ד:י״ב):
על שמו של הקב"ה — משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש:
מעין שמו — שאין שמש שם ממש אלא מגן ומציל:
שפי — אשלויישי"ש כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:):
שפיפון — שפייה כפולה:
מעין דוגמא כו' — נשתנו מן התחתונים לתפארת:
ויסר כחו — לא מייתי ראיה אלא דכולן לקו:
שאול בצוארו — ויגבה מכל העם משכמו (שמואל א י׳:כ״ג):
ויפל עליה — מקום שהורגין בחרב והיינו צואר:
צדקיה בעיניו — לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא ברגליו אלא כן שמע מרבו:
פודגרא — (צינית (שיגרון או שיגדון ברגליים)) שם חולי הוא שאוחז ברגלים וקורא לו פודגרא:
נענש אסא — לחלות:
אנגריא — עבודת המלך:
השמיע את כל יהודה — הזעיקן וישאו את אבני הרמה שהיה מלך ישראל בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסא:
חתן — שכתוב בו נקי יהיה לביתו וגו' (דברים כ״ד:ה׳):
כתיב וירד שמשון תמנתה — אלמא תמנת בירידה וכתיב עולה תמנתה אלמא עלייה היא ושמשון ויהודה תרוייהו בארץ ישראל הוו:
שנתגנה בה — שנשא מבנות פלשתים האסורות לו:
יהודה נתעלה — שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל:
דאתי מהאי גיסא — שהיתה מיושבת באמצע שיפוע ההר הבא לה מראש ההר יורד הבא לה מרגלי ההר עולה:
כגון ורדני ובי בארי ונרש — עיירות הן היושבות בשיפוע ההרים:
מצפות לראותו — שהיו רגילין להתקבל שם וללון והיה חביב עליהם:
שנתנה עינים לדבריה — דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה שאין עבירה בדבר:
גיורת אני — ואיני עובדת כוכבים וראויה לך:
פנויה אני — ומותרת לכל אדם:
יתומה אני — והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור עליו משום כלתו ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה (דברים כ״ב:ט״ז) ולהך סברא לאו בתו של שם היתה שמשנת ששים ליעקב כלו שנותיו של שם ויעקב כבר היה יותר מבן מאה ועשר:
טהורה אני — מנדה:
ונטע בו — לההנות עוברים ושבים:
פונדק — ללון שם אורחים ולשון אש"ל נוטריקון הוא אכילה שתיה לויה שהיה מאכילן ומשקן ואח"כ מלווה אותן:
ויטע אהלי אפדנו — פסוק הוא בדניאל על אחד מהמלכים:
