רבי ישמעאל

דור שני לתנאים. סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע. (הנראה הוא: שאין הכוונה לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, מעשרה הרוגי מלכות) רבי ישמעאל הוא חבירו ובן מחלוקתו של רבי עקיבא ולימד תורה את רבי מאיר.

גדולתו וגדולת בניו

שנו חכמים: כשנפטרו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו: רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.

אמר רבי טרפון לחכמים: דעו לכם שרבי ישמעאל חכם גדול הוא ובקי הוא גם באגדות, לכן, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו. אמר רבי עקיבא: אני אדבר אחרון.

פתח רבי ישמעאל כדרך האבלים, הפותחים ראשונה בדברים ואמר על עצמו: רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה לבוא ולנחמו, כביכול אומר רבי ישמעאל על עצמו, שהטריח את חכמים לבוא, וניחמוהו הם בדרשותם על גדולת בניו. מועד קטן כח:

גדולתו

מעשה באימו של רבי ישמעאל שבאה לפני חכמים והייתה מתרעמת על בנה רבי ישמעאל! אמרה לחכמים: גערו בבני ר' ישמעאל שאינו נוהג בי כבוד! אמרו חכמים בפליאה! וכי אפשר שרבי ישמעאל אינו נוהג כבוד באבותיו?

שאלו אותה חכמים, ואיך היה המעשה?

השיבה לחכמים: כשהוא חוזר מבית המדרש אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות את המים אשר רחץ בהם את רגליו והוא אינו מניח לי לעשות כן!

אמרו חכמים לרבי ישמעאל: הואיל ורצונה של אמך בכך לכן זהו גם כן כבודה, אם כן, עליך להניח לה לעשות כפי רצונה. פאה ירושלמי

אימרותיו

אמר רבי ישמעאל: הרוצה להחכים, כלומר: לקנות חכמה ודעת ולחדד את שכלו! יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, מכיון שיש בהן ריבוי הלכות וסברות והן כמעיין הנובע של הבחנות שכליות ושיקול דעת.

כוונתו היא: קל יותר להבחין ולהכיר בין טוב לרע, קל לדעת ולהבין דברים.

אבל בדיני ממונות, מדובר בממון של שני יהודים, שצריך להבחין למי שייך הממון ולמי לא שייך הממון, זה בגדר חכמה שצריך להוציא דברים נסתרים לאור.

אמר עוד: הרוצה לעסוק בדיני ממונות, ילך וישמש את שמעון בן ננס וילמד אצלו שהיה הוא בקי בדיני ממונות. ב"ב קעה:

רבי ישמעאל אומר:

הוי קל לראש, כלומר: לפני אדם גדול זקן היושב בראש הישיבה, תהיה זריז לעבוד עבודתו ולשמש בפניו.

ונוח לתשחרת, כלומר: לפני בחור צעיר, אינך צריך להטריח עצמך כל כך אלא תעמוד לפניו בנחת ובישוב.

והוי מקבל את כל האדם בשמחה, כלומר: נגד כל אדם, תעמוד בשמחה. אבות פ"ג מי"ב

הלכה למעשה

מעשה באחד שנדר הנאה מבת אחותו מכיון שלא רצה לשאת אותה לאשה, מפני שהייתה מכוערת, הכניסוה לביתו של רבי ישמעאל וייפוה.

שאל רבי ישמעאל את הנודר: בני, האם מאשה יפה זו נדרת הנאה?

השיב לו הנודר: זו לא אותה אחת! התיר לו רבי ישמעאל את הנדר ונשא אותה לאשה. באותה שעה, בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל כולם נאות ויפות אלא שהעניות גורמת להם לניוול.

וכשנפטר רבי ישמעאל לבית עולמו, היו בנות ישראל נושאות קינה, ואומרות: על רבי ישמעאל נדרים סו.]- אנחנו בוכות, כמו שנאמר בשאול המלך: "בנות ישראל אל שאול בכינה". [שמואל ב, א, כד