מסכת חולין דף קמ״ב עמוד א׳

בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא כבית הלל במסכת ביצה (דף י.):

פירי חדתי ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם ולא קנתה לו חצרו ללוי דאסור לזכות בהן כל זמן שהאם רובצת עליהם ולוי היה צריך לילך לקנות ומה שלא קנה אינו יכול להקנות ואם יקנה לו בסודר יכול לחזור בו:

זיל טרוף אקן דליתגבהו אמהות וליקנינהו לוי לפירות על ידו חצירו ויקנהו לוי ניהלך בסודר:

מתני' שהיא כאיסר שאין בה חסרון כיס אלא דבר מועט:

גמ' שמתן שכרה בצדה כגון כבוד אב ואם ושלוח הקן שלא תוכל להבין מתן שכרה שעתידין המתים להחיות:

לעולם שכולו טוב שאין בו לא היזק ולא יסורין אלא טובה. ובשילהי פרק קמא דקדושין (דף לט:) אמרינן דרבי יעקב עובדא חזא באחד שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים וקיים כבוד אב ואם ושלוח הקן ובחזרתו נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו אלא הוי אומר למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך:

המשנה הששית והכונה בה ככונת מה שלפניה בהודעת גמול המסיים מצוה זו ואמר תחלה שלא יעבור על מצוה זו אף לכונת קיום מצוה כגון לטהרת מצורע כמו שביארנו למעלה ואמר אחר כן על מה שאמרה תורה במצוה זו למען ייטב לך והארכת ימים שראוי לאדם להתבונן כמה שכר צפון למקיימי מצות שעל מצוה קלה שאין בה חסרון כיס אלא בכאיסר ייעד גמול הטובה והארכת ימים ומה גם באחרות שיש בהם טורח וחסרון כיס ומ"מ התבאר בגמ' שלא יהרהר אדם על מה שרואה מהעדר הסדור בין בני אדם במבוכת צדיק ורע לו שהשכר האמתי הוא בתכלית עם המשך הגמול אף בבלתי התכלית אלא שיערבבוהו לפעמים סבות אשר אופני המשפט בהן נעלמות ממנו והוא שאמרו אין לך כל מצוה ומצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה לא נאמר למען ייטב לך אלא לעולם שכלו טוב וכן הארכת ימים לעולם שכלו ארוך:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

וזה שיעור מה שראינו לכללו במסכת חלין תהלה לאל ובהשלמו נשלם סדר מועד כמו שהקדמנו יבא אחריו מה שיכללהו סדר נשים בעזרת הצור ויותחל המאמר במסכת קדושין בעזרת הצור ובישועתו אמן ואמן אמן.

וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְּאִסָּר (דברים כב, ז) יש להקשות למה נקיט שיעור איסר? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב נחלת בנימין (מצוה קכז) שדם הנפש הוא תל"ב [432] אסרין וביום התענית יתמעט מדם הנפש שיעור איסר עיין שם. וידוע דהתענית הוא תיקון הנפש והוא תיקון העשיה נמצא תיקון הנפש הוא שיעור איסר דאם לא התענה יום שלם שבו מתמעט שיעור איסר לא עשה תיקון לנפש וידוע כל המצות הם תיקון הנפש ועסק התורה תיקון הרוח לכן זכר במצוה שהיא תיקון הנפש שיעור איסר כי זה השיעור הוא תיקון הנפש בתענית.

"לְמַעַן יִיטַב לָךְ", בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב "וּלְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ", בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ (דברים כב, ז). הקושיא ידועה דהוה ליה למנקט הדרשה כסדר המקרא 'לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ'? ונראה לי בס"ד דנקיט 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' ברישא כי ההכרח שיש לנו לפרש בעולם הבא ולא בעולם הזה הוא רק בחלוקה זו ד'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' אבל ב'יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' אין לנו הכרח לפרש דקאי על עולם שכולו ארוך אלא שפיר מצינן למימר דקאי על עולם הזה ורק אחר דדרשינן 'לְמַעַן יִיטַב' על עולם שכולו ארוך אז מוכרחים לפרש שגם בחלוקה ד'יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' לא קאי על עולם הזה אלא על עולם הבא שכולו ארוך, והיינו כי בגמרא (יבמות נ.) פליגי תנאי בענין אריכות ימים חד אמר זכה מוסיפין לו וחד אמר זכה משלימין לו דהיינו שלא יענש למות קודם שישלים סך שנים הקצובים לו ולמאן דאמר זה סבירא ליה גבי חזקיהו המלך ע"ה משלו הוסיפו לו דסך השנים שנגזר עליו לחסר מן שנות חייו החזירום לו יען דסבירא ליה למאן דאמר זה אי אפשר להוסיף שנים על שנים הקצובים מאת ה' כלל. והנה לפי דברי המאן דאמר כהאי מעשה חזא שעלה בסולם להביא גוזלות שעשה שני מצות, כבוד אב ואם ושלוח הקן ובחזרתו נפל ומת דמצד אריכות ליכא קושיא דאפשר אותו רגע שלמו חייו הקצובים מאת ה' והתורה לא אמרה 'יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' שתועיל מצות כבוד אב ואם להוסיף על חייו הקצובים אלא 'יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' הקצובים אך שלא יחסר לך מן סך שנים הקצובים והיינו כמאן דאמר זכה משלימין לו אך מצד שכר השני דאמר 'וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ' יש קושיא היכן טובתו של זה שנפל ומת בזה הרגע שעשה המצוה הזאת? על כן מוכרח לפרש 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' בעולם שכולו טוב ולא קאי קרא על עולם הזה וכיון דמוקמינן לקרא דמשתעי בעולם הבא ולא בעולם הזה מוכרח לפרש גם רישא דקרא דאמר 'לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' דקאי בעולם שכולו ארוך ולא בעולם הזה מאחר דתרווייהו נקיט להו ביחד ולכך הקדים בעל המאמר חלוקה ד'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' בעולם שכולו טוב ברישא. ברם במאמר זה איכא למידק קושיא עצומה דבשלמא בחלוקה ד'יִיטַב לָךְ' יש לפרש שפיר בעולם שכולו טוב דמרבים לו הטוב שם בעבור מצוה זו אך באריכות ימים מה שייך למימר על עולם הבא 'יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' והלא שם לא יש מות וכיון שנכנס לעולם הבא ישאר חי לעולם והכל שוים בזה? ונראה לי בס"ד הבטחת אריכות ימים הוא על התחלת ביאתו וכניסתו שם והוא כי אין אדם בא ונכנס במקום עולם הבא אלא עד שישלים תיקון נפשו בעולם הזה אך יש משלים תיקון נפשו בשלש וארבע גלגולים ואז נכנס לעולם הבא ויש צריך לו מאה גלגולים דהיינו יש אחד באה נפשו לעולם הזה בתחלת אלף הרביעי ואחר מאה או מאתים שנים השלים תיקון נפשו ובאה ושכנה במקום עולם הבא ויש אחד באה נפשו לעולם הזה כמו אדם זה בתחלת אלף הרביעי והוצרכה לגלגולים רבים ועד אלף השישי לא נשלמה ראה כמה שנים חי הראשון בעולם הבא יותר מן השני, וכן על זה הדרך בתיקון הרוח ובתיקון הנשמה ויש בזה חלוקות הרבה בזמן השנים אשר ירבו לאדם בעולם הבא. ועל זה אמר 'לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' בעולם שכולו ארוך דהיינו שתגין מצוה זו של כבוד אב ואם אם תעשנה כתקנה שלא תצטרך לגלגולים רבים עד שתשלים תיקון נפשך אלא תשלים בעולם הזה בשנים מועטות וממילא תקדים לילך למקום עולם הבא קודם ואז 'יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ' שם משאר בני גילך שבאו עמך ביחד בעולם הזה כי אתה תקדים לישב ולחיות זמן יותר בארצות החיים השם יתברך יזכינו לעבוד עבודתו כרצונו ונזכה לאורך ימים ושנות חיים.