מסכת מנחות דף ע״ד עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Menachot 74b, Chapter 7 Ellu Menachot Nikmatzot
רש"י
כי קמיבעיא לאו דכליל תהיה - בכהן שאכל את אימורין מזבח של כהן מי הוי חייב משום לאו דכליל תהיה כמו כהן שאכל מנחת כהן שחייב משום כליל תהיה. מ"ר ז"ל:
ותו ליכא - דליהוי כולה למזבח:
הא איכא עולה - דהויא כולה למזבח:
עורה לכהנים - ולא חשיב כולה למזבח:
מוראה ונוצה - דלא קריבי במזבח:
לשיתין אזלי - ולא לאשים והאי לא חשיב למזבח:
ומאי בזה - דמשמע בזה למזבח ולא אחר:
לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפה לאשים - דהוה למזבח וקאמר דזה באה כולה למזבח ולא יין ומתניתין דקתני בזה יפה כח מזבח דאתי כולה למזבח ולא אחר:
מסייעא לשמואל קומצו - וקומצו אזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתניתין בזה יפה כח מזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהן:
תו ליכא - מידי דהוי כולו לכהנים:
איכא דמה - דכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח:
איכא מתנותיו - לבהונות דלא הוה כוליה לכהנים:
לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן - (מי שיתנדב שתי לחם לשני הלחם בלא שני כבשים אפילו הכי של כהנים הן ולא אתו (לשירים) לשריפה. ע"א שתי הלחם הבאות בפני עצמן) כגון שלא היו כבשים שנאבדו וקאמרי לעיל בפרק התכלת (מנחות דף מו) יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופליגי אמוראי התם דאיכא למ"ד לאכילה הויין ואיכא למ"ד לשריפה אתיין כ"ש. ע"א לאפוקי ממ"ד מדר"ע דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים וכו' דסבר הכבשים אין מעכבין את הלחם:
קמ"ל - בזו בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים לעולם דאפילו באות בפני עצמן לעולם יפה כח כהנים ולאכילה אתיין מעיקרא (אבל אין נאכלין וטעונין צורה ולא מ"ה):
מתני' כל המנחות הנעשות בכלי שרת - כגון מנחת מחבת ומרחשת טעונות ג' פעמים מתן שמן:
יציקה ובלילה ומתן שמן - שבתחילה הי' נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת ואחר כך נותן עליו את הסלת וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפת בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך ב' מתנות צריכה ואע"ג דבמתני תני יציקה תחילה אפ"ה אינה אלא באחרונה והכי משמע מתני' בשעה שעושה יציקה צריך שתהא הבלילה נעשה כבר וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתה. מ"ר ז"ל:
מנחת הסלת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת:
חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפייה דברי רבי:
וחכמים אומרים סלת - בוללן:
החלות - שבמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות:
כיצד מושחן - לרקיק:
כמין כי - יווני שבלשונינו קורין לכ"ף שלהן כי שהיה נוטל מן השמן באצבעו כמין כי יווני:
והשאר - שמן נאכל לכהנים:
גמ' ת"ר סלת בשמן תעשה - משמע שתהא הסלת ניתנת בשמן מלמד שטעונין מתן שמן בכלי קודם לכל דבר ואחר כך נותן הסולת על גביה והאי קרא במנחת מרחשת כתיב וה"ה למחבת ולשאר מנחות:
קרבנך - דבתרוייהו כתיב קרבנך במחבת ובמרחשת:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
1לא קא מיבעיא לי, כי קא מבעיא לי לאו דכליל תהיה, מאי?
2אמר רב אהרן לרבינא: תא שמע דתניא, ר' אליעזר אומר: כל שהוא (ויקרא ו, טז) בכליל תהיה, ליתן לא תעשה על אכילתו.
מתני׳ · משנה
3מנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים למזבח, ואין בהן לכהנים. ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים. שתי הלחם ולחם הפנים נאכלין לכהנים, ואין בהם למזבח. ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח.
גמ׳ · גמרא
4ותו ליכא? והא איכא עולה! איכא עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף! איכא מוראה ונוצה. והא איכא נסכים! לשיתין אזלי.
5ומאי ״בזו״? לאפוקי מדשמואל, דאמר שמואל: המתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי אישים, קמ"ל דלשיתין אזלי.
6מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: המתנדב שמן קומצו, ושיריו נאכלין.
7שתי הלחם ולחם הפנים, ותו ליכא? והא איכא חטאת העוף! איכא דמה.
8והאיכא לוג שמן של מצורע! איכא מתנותיו.
9ומאי ״בזו״? לאפוקי ממאן דאמר: שתי הלחם הבאות בפני עצמן לשריפה אתיין, קמשמע לן דבזו יפה כח כהנים לעולם.
מתני׳ · משנה
10כל המנחות הנעשות בכלי, טעונות שלשה מתנות שמן: יציקה, ובלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן.
11חלות בוללן, דברי רבי, וחכמים אומרים: סולת. החלות טעונות בלילה, ורקיקין משיחה. כיצד מושחן? כמין כי, והשאר נאכלין לכהנים.
גמ׳ · גמרא
12למעוטי מאי? אמר רב פפא: למעוטי מנחת מאפה.
ברייתא
13תנו רבנן: (ויקרא ב, ז) ״ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה״, מלמד שטעונה מתן שמן בכלי. ״קרבנך״ ״קרבנך״ לגזירה שווה׃
תוספות
ובזה יפה כח כהנים מכח המזבח - אע"ג דאיכא כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים מגופו מיהא ליכא למזבח:
והאיכא עולה - וא"ת והאיכא לבונה דאמרינן בפרק בתרא (לקמן מנחות קו:) האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי"ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי לאכילה ולהכי לא חשיב נמי עצים לרבי:
לאפוקי מדשמואל כו' - עיקר מילתא בפרק התדיר (לקמן מנחות צא:) ופריך עלה טובא והא דלא פריך מהכא לפי שאינו אלא מייתור משנה ומהאי טעמא נמי לא מייתי התם סייעתא מהכא אההיא דשמואל והתם מוכח טעמא דשמואל משום דבר שאין מתכוין:
קומצו ושיריו נאכלין - [אבל] יין צלול הוא ואי אפשר לקומצו:
איכא מתנות - פירוש מתנות על הפרוכת ולא משמע כן בהקומץ רבה לעיל (מנחות דף כז:) דאמר שבע הזאות שבפנים ושבמצורע מכלל דשל מצורע לא הוי בפנים ועוד תנן בסוף נגעים בא לו אצל מצורע לשער נקנור נתן מן הדם על תנוך נטל מלוג השמן ויצק וטבל והזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו' בא לו אצל מצורע כו' מדלא קתני בא לו להיכל משמע שבעזרה עומד ומדהדר תני בא לו אצל מצורע משמע שלא היה עומד בשער ניקנור:
למעוטי מנחת מאפה - לא מיקרי נעשית בכלי דקסבר אין תנור מקדש:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
לאו דזרות לא קמבעיא לי, אי חייב עלייהו משום וכל זר לא יאכל קדש דודאי חייב שהרי הוא זר אצלה. כי קא מבעיא לי לאו דכליל תהיה, מי קאי אבל תקטיר או דילמא אמנחות לחודייהו קאי, ל"ה: ויש להקשות אמאי אית ליה למבעי אי כליל תהיה שאמר על מנחה ליקו נמי אאימורין, ואין לומר דמספקא ליה (משו') דכליל תהיה קאי לאמורין משום דנליף להו ממנחה במה מצינו מה מנחה דהקטרה אית ליה לאו לאוכלה משום כליל תהיה כמו כן באמורין שנקטרין ליקו עלייהו בלאו, דז"א, חדא דאין מזהירין מן הדין, ועוד כיון דלקי באמורין משום זר לא יאכל קדש לא מהדרינן לאשכוחי לאוי יתירי כדאמ' בפ' כל שעה כל היכא דאיכא למדרש דרשי' ולא מוקמינן בלאוי יתירי, ומ"מ יש לתרץ כדפי' (בריש) דלא הוו לאוי יתירי אלא כשהלאו היפך הדרש. אך מ"מ קשה דאין זה כי אם מה מצינו ולא היקשא, ועוד קשיא אמאי לא בעי כמו כן אי לקי במנחה משום כל זר לא יאכל קדש אי לא כמו דבעי אי לקי אאמורין משום כליל תהיה: ויש לתרץ הני תרי קושיי חדא בחברתה. משום דמהאי טעמא דלא בעי אי לקי במנחה משום לא יאכל קדש קא בעי אי לקי באמורין משום כליל תהיה, שהרי פשיטא ליה דמנחה איתא בלאו דכל זר לא יאכל קדש שהרי הוא זר אצלה כמו לאמורין ובכלל הלאו מנחה כמו אמורין ומשום האי טעמא דכל זר לא יאכל קדש קאי אמנחה כמו אמורין מבעיא ליה אי לקי אאמורין משום כליל תהיה שהרי אלמלי לא לקי אמנחה משום לא יאכל קדש אלא דליקו קדש אאמורין ולא אמנחה לא הוה מבעיא ליה אי לקי אאמורין משום כליל תהיה משום דהא דלאו דכל זר לא יאכל קדש קאי אאמורין לבד ולאו דכליל אמנחה לבד דכל חד מינייהו איתני להו באפי נפשיה אבל כיון דאשכחן דלאו דכל זר לא יאכל קדש קאי אמנחה כמו אאמורין, אית לן למימר דלאו דכליל תהיה קאי נמי אאמורין כמו אמנחה, דאין סברא לומר דלילקי אמנחה משום תרי לאוי ובאמורין לא ללקי אלא חדא, {א"ה חסר כאן וחבל על דאבדין}:
מהדורה: Warsaw, 1861 · רישוי: Public Domain
מסכת מנחות דף ע״ד עמוד ב׳
מסכת מנחות דף ע״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־217 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: מנחות דף ע״ד ע״ב
פתיחה בקורא