רב כהנא [השני]

דור ראשון לאמוראים. תלמיד מובהק של רב ולמד תורה גם משמואל.

כמו שמצינו: רב כהנא היה יושב לפני רב והיה מסדר ואומר את סדר הפסוקים בקהלת, וכשהגיע לומר את המילים בפסוק: "ותפר האביונה", קהלת יב,ה נאנק ו נאנח רב!

אמר רב כהנא: מכך שנאנח רב, משמע, בטלה תאוותו.

כוונת רב כהנא מדרשת המילים: "ותפר", כלומר: מלשון הפרה וביטול. "האביונה", כלומר: התאווה. כך הסיק רב כהנא שבטלה תאווה מרבו. שבת קנב.

מעשה פלאי

היה אדם אחד שרצה למסור לאנסים עובדי עבודה זרה את התבן של חבירו.

בא לפני רב לשואלו אם מותר לו למוסרו? אמר לו רב: הזהר לך לא למסור את רכושו של חבירך והתרה בו פעמיים!

אמר אותו אחד לרב: אני אמסור ועוד איך שאמסור.

רב כהנא שהיה נוכח באותו זמן לפני רב, ראה את תגובתו של אותו מוסר, קם ושבר לו את מפרקתו והרג אותו!

אמר רב: כשם ששור נלכד ברשת ואין מרחמין עליו ולוקחים אותו לשחיטה כך ממון של ישראל, כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו, וסוף הרכוש והממון של ישראל לאבדון. אמר רב לתלמידו רב כהנא: כהנא, עד עכשיו היו שולטים הפרסים שלא הקפידו על שפיכות דמים ולא היה חשש שיענשו את ההורג!

אבל עכשיו שולטים היוונים והם כביכול מקפידים על שפיכות דמים! אם כן, יש חשש גדול מאוד שמא ילשינו עליך ותיענש בהריגה!

לכן מייעץ אני לך, עלה לארץ ישראל והצל את עצמך! אבל מבקש אני ממך, שתקבל על עצמך לא להקשות על רבי יוחנן שבע שנים!

הלך רב כהנא, ארז את חפציו ועלה לארץ ישראל.

הגיע רב כהנא לא"י ומצא בבית המדרש את רבי שמעון בן לקיש שהיה חכם גדול, לכן מפאת גדלותו, כל יום בסיום הלימוד עם רבם רבי יוחנן היה ר"ל דורש לחכמים את הדרשות וההלכות שדרש רבי יוחנן ומחדדן לתלמידים.

בסוף דבריו, אמר רב כהנא לר"ל: אלו הקושיות שיש לי להקשות על השיעור ואלו גם התירוצים שיש לי לתרץ.

הלך ר"ל אל ר' יוחנן רבו ואמר לו: אריה עלה מבבל ושמו רב כהנא, וסיפר לו את מה שהיה! ביקש ר"ל מרבו שיכין את שיעורו למחר כמו שצריך.

בבית מדרשו של רבי יוחנן היו שבעה שורות של לומדים, וככל שאתה גדול בתלמוד, הנך יושב בשורות הראשונות.

הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה כראוי לאריה, והנה רבי יוחנן אומר את ההלכה הראשונה ורב כהנא שותק ולא אומר כלום!

אומר רבי יוחנן הלכה שניה ורב כהנא שותק ולא אומר כלום! כך עד הלכה שביעית, רבי יוחנן אומר ורב כהנא שותק!

במשך כל שתיקה אחת של רב כהנא העבירו אותו אחורה אל הספסל השני, השלישי, עד שבסוף מצא את עצמו יושב בשורה השביעית האחרונה, כראוי לתלמיד ברמה נמוכה יחסית.

פנה רבי יוחנן לר"ל ואמר לו: אריה שאמרת נעשה שועל!

רב כהנא שהרגיש מאוד מאוד נבוך כראוי לתלמיד חכם ברמה גבוהה, שהרי לא ענה לשאלות מחמת שקיבל על עצמו לא לדבר שבע שנים לפני רבי יוחנן, החליט ואמר: יהי רצון שכל שורה שחזרתי לאחוריי, תהיה תחליף לשנה אחת! כך שבע השורות הם כשבע השנים שגזר עליי רב לא לדבר וזהו!

האריה חזר! עמד על רגליו רב כהנא ופנה לרבי יוחנן: יחזור אדוני בבקשה אל תחילת דבריו! חזר רבי יוחנן ואמר הלכה ראשונה ורב כהנא מקשה קושיה, אמר ר' יוחנן הלכה שניה ורב כהנא מקשה קושיה, כך עד שמצא את עצמו רב כהנא בשורה הראשונה.

המשיך רבי יוחנן את הלכותיו ורב כהנא את קושיותיו, עד שהורידו את שבעת הכריות שהיה יושב עליהם רבי יוחנן ומצא את עצמו יושב על הקרקע!

רבי יוחנן היה אדם זקן וגבות עיניו היו גדולות ומכסות את עיניו, ביקש משמשו, הרם את הגבות ואוכל לראות את רב כהנא! הרים שמשו את גבות עיניו בעזרת מלקחיים של כסף.

בשפתיו של רב כהנא היה חתך מחמת מכה, רבי יוחנן שהביט בר' כהנא חשב לרגע שרב כהנא צוחק עליו! חלשה דעתו של רבי יוחנן ומחמת שהקפיד ר' יוחנן, הסתלק רב כהנא לבית עולמו. למחרת אמר רבי יוחנן לתלמידיו: ראיתם את אותו בבלי, כוונתו לרב כהנא, איך צחק עליי! אמרו לו תלמידיו: רבינו, חס ושלום שרב כהנא צחק עליך! אלא שפתיו חתוכות מחמת מכה וזה נראה כמו חיוך על שפתיו!

הלך רבי יוחנן אל המערה בה קברו את רב כהנא וראה נחש מקופל כמו גלגל, יושב בפתח המערה וחוסם את הכניסה ולא נותן רשות לאף אדם להכנס.

אמר רבי יוחנן לנחש: נחש נחש, הזז עצמך ויכנס הרב (רבי יוחנן) אצל התלמיד (רב כהנא)! לא זז הנחש.

אמר ר' יוחנן: יכנס תלמיד (רבי יוחנן) אצל תלמיד (רב כהנא)! לא זז הנחש.

אמר ר' יוחנן: יכנס התלמיד (רבי יוחנן) אצל הרב (רב כהנא)! זז הנחש ואיפשר לר' יוחנן להכנס. נכנס ר' יוחנן למערה, התפלל ובקש רחמים והחייה את ר' כהנא ואמר לו: אם הייתי יודע שהשפה שלך חתוכה ולא צחקת לא הייתי מקפיד, עכשיו יבוא הרב איתי בחזרה!

אמר רב כהנא לר' יוחנן: אם כבודו יכול להתפלל עלי ששוב לא אמות אם אקשה עליך קושיות, אלך עמך ואעמוד אצלך בבית המדרש! ואם לא, לא אלך עמך, שמא תכעס שוב עליי ואמות פעם נוספת, לכן מוטב אלך לביתי חי הכי טוב.

העמידו רבי יוחנן ולקחו עימו לבית המדרש.

רבי יוחנן הקשה את כל קושייותיו ורב כהנא תירץ את כולם!

זה שאמר רבי יוחנן: תורה של ארץ ישראל של בבל היא, שכך שמע מפי רב כהנא. (זו גירסת לדעת רש"י: אמר ר' כהנא: הואיל וקיבלתי צער מיתה, איני מוכן לקבלה שוב ונשאר - .הירושלמי במערה) מפסחים מט.

אש התורה

כשעלה רב כהנא לא"י היה יניק וחכים הרבה, כלומר: היה בחור חריף אבל היה קל לכעוס, כמו שאמרו חכמים: "האי צורבא מרבנן דרתח, אורייתא קא מרתחא ליה"! כלומר: תלמיד חכם צעיר שכועס, זה משום שהתורה שלומד גורמת לו קנאת ה'!

אחרי המקרה שהיה לרב כהנא עם ר' יוחנן, כך היה:

ראה ר' כהנא אדם אחד בליעל שהיה לועג עליו ושאל את ר' כהנא בלעג: כשהיית בשמיים איזה קול שמעת! השיב לו ר' כהנא: שמעתי שנחתם גזר דינך למות, וכך היה.

בא עוד אחד ולעג לר' כהנא כמו הקודם, והתוצאה הייתה כמו מה שקרה לראשון.

אמר ר' כהנא לעצמו: הרי עליתי לא"י על מנת להגות בתורה ולזכות את הרבים ולא חס ושלום ההיפך, וגמר בדעתו לחזור לבבל!

רב כהנא לא רצה שר' יוחנן יידע שבכוונתו לחזור לבבל משום שיכול לעכב בעדו.

מה עשה! בא לפני ר' יוחנן ושאלו בדרך רמז, אדם שאימו מבזה אותו אבל אשת אביו מכבדת אותו, להיכן עדיף שילך? ר' יוחנן שלא הרגיש בדבר, השיב לו: ילך להיכן שמכבדים אותו. הנמשל הוא: אימו, כוונתו של ר' כהנא לא"י, שיש לו כאן צער ובושה, אשת אביו, כוונתו לבבל ששם מכבדים אותו. ובתשובתו של ר' יוחנן קיבל ר' כהנא את אישורו של ר' יוחנן שיחזור לבבל. התארגן לו ר' כהנא ויצא לדרך חזרה לבבל.

סיפרו חכמים לר' יוחנן שר' כהנא עזב, הבין רבי יוחנן שברוב חכמתו עשה ר' כהנא שקיבל ממנו רשות לחזור לבבל. ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח

למד תורה מר' יוחנן

כמובן שכל מעשיו של ר' כהנא בא"י היו במשך כמה שנים וקיבל תורה גם מר' יוחנן, כמו שמצינו: אמר ר' יוחנן: הרוצה לחמם את חולה הירקונא ולרפאותו, יעטוף אותו בסדין חם או בסדין של חולה ירקונא אחר. רב אחא בר יוסף חלה בירקונא, רב כהנא עשה לו רפואה זו של הסדין ונרפא. שבת קי:

כשחזר ר' כהנא לבבל, כנראה שרב ושמואל לא היו עוד בחיים ורב הונא התמנה לראש הישיבה והמשיך את דרכו של רב, ר' כהנא ככל תלמידי רב ושמואל למדו תורה לפני רב הונא.

אימרותיו

שנה רב כהנא לפני רב יהודה בר יחזקאל: בית התבן שמאחסנין בו תבואה ואינו מיועד לדירת אדם, וכן בית הבקר ובית מחסן העצים, ובית האוצרות של יין ושמן, פטורים מן המזוזה, והטעם לפטור! מפני שהנשים נאותות בהן.

מפרש ר' כהנא: נאותות, כלומר רוחצות שם, ואין זה כבוד שמיים שתהיה שם מזוזה. אמר לו ר' יהודה: נדייק לפי טעמך, אם כן, בתי אוצרות שאין מתרחצין שם חייבין במזוזה! והרי שנינו בברייתא אחרת: רפת בקר פטורה מן המזוזה? ולא נאמר שפטורה משום שרוחצין שם?

לכן צריך לומר טעם אחר! מדוע בית התבן פטור ממזוזה ואפילו שלא רוחצין בו! הטעם הוא: משום שאינם עשויים לדירת אדם.