בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ס״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושחרורישראל ששיעבד עבדו לב"ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה מלוה ממקום אחר:

    בכתובתהשהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו ברשותי' אשבחו:

    אבל למיתן דמי ומישקל לאאלא שלו הן עולמי' קמ"ל:

    מתני' והניחה מעוברתאע"פ שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן בתרומה אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא אי משום דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל שנאמר (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו:

    שהעובר פוסלאם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה:

    ואינו מאכילאם בת ישראל לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים:

    אף בת כהן לכהןכיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל:

    גמ' במעי כהנתבת כהן מעוברת מכהן. אי אמרת משום זרות ליכא ואי משום שאין ילוד איכא:

    וזו לא שמעתילאיסור אלא להיתירא:

    יש לו בניםאחרים לבד מעובר זה:

    אוכליםהעבדים בשביל בנים דעובר לית ליה זכיה:

    בשביל משפחהשאין אחד מישראל שאין לו יורשין וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו:

    זו דברי רבי יוסי ולא סבירא ליהלשמואל דעובר אית ליה זכיה:

    בגדתאהבעל אגדה. ל"א שם מקום שהוא בבבל ששמו בגדד:

    בי עשרהלפרסם את הדבר:

    הניח בניםהכהן ולא הניחה מעוברת:

    אלו ואלועבדי מלוג ועבדי צאן ברזל אוכלין דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים:

    הניחה מעוברתולא הניח לה בנים:

    אלו ואלו אין אוכליןשהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים:

    הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכליםשהם שלה ואין לעובר חלק בהן והיא אוכלת בשביל בניה:

    עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עוברשיש לו חלק בהן דאית ליה זכייה ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו לפיכך עבדים אסורים לאכול:

    שהעובר פוסלבת כהן המעוברת מישראל:

    ואינו מאכילבת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו:

    הבת מאכלתלקמן מפרש לה:

    כולן זכרים ל"ג כולן אלא ה"ג זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלואם יש זכר בבנים אוכלים העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו של עובר דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן ואת"ל זכר הוא שמא תפיל שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ויש שמפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן. כולן נקבות לא יאכלו שמא יהא עובר זכר כו':

    תיפוק ליהדא"נ הויא נקבה פסלה דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה:

    יבמות 67 עמוד א

    1ושחרור מפקיעין מידי שעבוד.

    2א"ר יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים. אחד נוטלתו בכתובתה, ואחד נותנת דמים ונוטלתו, מפני שבח בית אביה.

    3מאי קא משמע לן שבח בית אביה דידה הוי? הא אמרה רב יהודה חדא זימנא! מהו דתימא: ה"מ היכא דמטיא למשקל בכתובתה, אבל מיתן דמי ומישקל לא, קמ"ל:

    מתני׳ · משנה

    4בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל. ואינו מאכיל, דברי ר' יוסי.

    5אמרו לו: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן ומת, והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר.

    גמ׳ · גמרא

    6איבעיא להו: טעמא דרבי יוסי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא, או דלמא: ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל?

    7למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת, מאי? אמר רבה, היינו טעמא דרבי יוסי: דקסבר עובר במעי זרה זר הוא. רב יוסף אמר: ילוד מאכיל, שאין ילוד אינו מאכיל.

    8מיתיבי, אמרו לו לר' יוסי: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן, בת כהן לכהן מהו? אמר להם: זו שמעתי וזו לא שמעתי.

    9אי אמרת בשלמא: עובר במעי זרה זר הוא היינו דקא"ל זו שמעתי וזו לא שמעתי. אלא אי אמרת: ילוד מאכיל, שאין ילוד אין מאכיל, מאי זו שמעתי וזו לא שמעתי? איהי היא קשיא.

    10אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יוסי. אבל חכמים אומרים: יש לו בנים אוכלים משום בנים. אין לו בנים אוכלים משום אחים. אין לו אחים אוכלים משום משפחה כולה.

    11״זו״ ולא ס"ל הא א"ל שמואל לרב חנא בגדתאה: פוק אייתי לי בי עשרה, דאימא לך באנפייהו: המזכה לעובר קנה. אלא: ״זו״ וס"ל מאי קמ"ל דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי.

    12ומי פליגי? מתיב רבי זכאי: זו עדות העיד ר' יוסי מפי שמעיה ואבטליון, והודו לו! אמר רב אשי: מי קתני ״וקבלו״? ״והודו לו״ קתני, דמסתבר טעמיה.

    ברייתא

    13ת"ר הניח בנים אלו ואלו אוכלים. הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלים. הניח בנים, והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלים כדרך שהיא אוכלת, עבדי צאן ברזל לא יאכלו, מפני חלקו של עובר. שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי ר' יוסי.

    14רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת מאכלת, הבן אינו מאכיל. ר"ש בן יוחי אומר: זכרים יאכלו כולן, נקבות לא יאכלו, שמא ימצא עובר זכר, ואין לבנות במקום הבן כלום.

    15מאי איריא שמא ימצא עובר זכר? תיפוק ליה דנקבה נמי פסלה! חדא ועוד קאמר: חדא, דנקבה נמי פסלה. ועוד, שמא ימצא עובר זכר, ואין לבנות במקום הבן כלום.

    16זכרים יאכלו: והאיכא עובר! קסבר:

    תוספות

    פוסל ואין מאכילנראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל בעבדי אביו דכיון דאשמועינן דפוסל היכי משכחת שיאכיל ובקונטרס פירש כולה מילתא אאמו ואע"ג דאעבדים קאי ה"ק שהעובר פוסל ואין מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל:

    למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנתאע"ג דע"כ דרשינן ההיא דרשא דילוד מאכיל דמהאי טעמא אמרינן לקמן דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא דעובר במעי זרה זר הוא דאפילו זר מאכיל את אמו ואפילו ממזר כדאמרינן לקמן (יבמות ד' סט:) מ"מ מיבעיא ליה לענין עבדים דאיכא למימר דוקא לענין אמו דכתב בה קרא ויליד ביתו הם יאכלו דמיניה דרשינן שמאכיל את אמו דרשינן ילוד מאכיל אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל שאינו ילוד לא:

    היינו דקאמר זו שמעתי כו'ורבנן שהיו אומרים לו כן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל:

    אוכלין בשביל כל המשפחה כולהה"מ למימר דטעמא דרבנן משום דלא סבירא להו דרשא דשאין ילוד אין מאכיל לגבי עבדים ולית להו נמי דעובר במעי זרה זר הוא אלא קבלה היתה בידו דטעמא משום דלא זכי בהו עובר וקצת תימה דהא מסתמא מעשה ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא לבני משפחה קשה לר"י דתנן בפרק יוצא דופן (נדה ד' מד.) דבן יום אחד פוסל מן התרומה ופריך בגמרא מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי ומשני רב ששת מתניתין בכהן שיש לו ב' נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ובן יום אחד מן הגרושה פוסל בעבדי אביו ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא והשתא למה ליה לאוקמי כשיש לו שתי נשים אפי' אין לו אלא אחת גרושה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דאוכלין בשביל כל המשפחה כולה לרבנן ואר"י דרב ששת לטעמיה דאית ליה במי שמת המזכה לעובר קנה ולא אכלי בשביל המשפחה ולהכי מוקי בשיש לו בנים משאינה גרושה ואין העובר שבמעי גרושה פוסל משום דלא חיישינן למיעוטא דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא כדלקמן ולאפוקי מדר' יוסי דרבי יוסי חייש למיעוטא ואתי שפיר דבפרק מי שמת (ב"ב קמב. ושם) פריך למ"ד המזכה לעובר קנה מדתנן ביוצא דופן (נדה דף מד. ושם) בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא ולא פריך מרישא דבן יום אחד פוסל דאיכא לאוקמא בשתי נשים כו':

    זו וסבירא ליהאע"ג דשמואל פסיק באע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאין אדם מקנה דשלב"ל שמואל חשיב עובר כבא לעולם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי. פירש רש"י ז"ל שיש לו חלק ואית ליה זכיה ולא ידעינן אי מתרמי לחלקו ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו ז"ל, דאפילו לא יבא כלום לחלקו תיפוק ליה משום דעכשיו מיהא יש לו חלק בו והוה ליה כעבד ולזר חלק בו שאינו אוכל משום חלקו של זר. ועוד דאפילו לא יבא לחלקו, מכל מקום קודם שחלקו חלק היה לו בו ובדאורייתא אין בריה, אלא אם כן יסבור רבינו ז"ל דיש ברירה אפילו בדאורייתא כנ"ל. וליתא לדברי יוסי (הזעצער: או שצריך לומר במקום לדברי לדרבי או שצריך להוסיף לדברי רבי.) דהא קיימא לן דאין זכיה לעובר כדאמרינן בריש פרק מי שמת (ב"ב קמא, ב) המזכה לעובר לא זכה. ואף על גב דאמר אביי התם ירושה הבאה מאליה שאני גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, אנן כרבא סבירא לן דלא משני ליה הכי אלא משום דמרפיא בידייהו, הא לאו הכי קנו כדאיתא התם. דאלמא לרבא אי לאו הכי קנו וירושה כזכיה בעלמא היא. והלכך כיון דקיימא לן דהמזכה לעובר לא קנה אף בירושה הבא מאליה נמי כך. וכולה סוגיא דהתם מוכחא הכי. והראב"ד (הלכות תרומות פ"ח ה"ד) כתב כיון דקיימא לן המזכה לעובר שלו קנה, משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדאמר ר' יוחנן התם בפרק מי שמת (בבא בתרא קמב, ב) כל שכן בירושה הבאה מאליה. והרמב"ן נר"ו (בד"ה מאי) השיב עליו שאין אותו הדין אלא תקנה דוקא בשכיב מרע ולא שזוכה מעכשיו אלא לכשיולד זוכה כעין ירושה כדי שלא תטרף דעתו עליו ואין כן בבריא, הלכך אין ראיה ממנו לדין תורה (עיין רא"ש סי' ד' ומאירי).

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ס״ז עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ס״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־397 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ושחרור ישראל ששיעבד עבדו לב"ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה מלוה ממקום אחר:

    בכתובתה שהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו ברשותי' אשבחו:

    אבל למיתן דמי ומישקל לא אלא שלו הן עולמי' קמ"ל:

    מתני' והניחה מעוברת אע"פ שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן בתרומה אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא אי משום דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל שנאמר (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו:

    שהעובר פוסל אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה:

    ואינו מאכיל אם בת ישראל לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים:

    אף בת כהן לכהן כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל:

    גמ' במעי כהנת בת כהן מעוברת מכהן. אי אמרת משום זרות ליכא ואי משום שאין ילוד איכא:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 67a · Sefaria

    תוספות

    פוסל ואין מאכיל נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל בעבדי אביו דכיון דאשמועינן דפוסל היכי משכחת שיאכיל ובקונטרס פירש כולה מילתא אאמו ואע"ג דאעבדים קאי ה"ק שהעובר פוסל ואין מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל:

    למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת אע"ג דע"כ דרשינן ההיא דרשא דילוד מאכיל דמהאי טעמא אמרינן לקמן דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא דעובר במעי זרה זר הוא דאפילו זר מאכיל את אמו ואפילו ממזר כדאמרינן לקמן (יבמות ד' סט:) מ"מ מיבעיא ליה לענין עבדים דאיכא למימר דוקא לענין אמו דכתב בה קרא ויליד ביתו הם יאכלו דמיניה דרשינן שמאכיל את אמו דרשינן ילוד מאכיל אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל שאינו ילוד לא:

    היינו דקאמר זו שמעתי כו' ורבנן שהיו אומרים לו כן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל:

    אוכלין בשביל כל המשפחה כולה ה"מ למימר דטעמא דרבנן משום דלא סבירא להו דרשא דשאין ילוד אין מאכיל לגבי עבדים ולית להו נמי דעובר במעי זרה זר הוא אלא קבלה היתה בידו דטעמא משום דלא זכי בהו עובר וקצת תימה דהא מסתמא מעשה ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא לבני משפחה קשה לר"י דתנן בפרק יוצא דופן (נדה ד' מד.) דבן יום אחד פוסל מן התרומה ופריך בגמרא מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי ומשני רב ששת מתניתין בכהן שיש לו ב' נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ובן יום אחד מן הגרושה פוסל בעבדי אביו ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא והשתא למה ליה לאוקמי כשיש לו שתי נשים אפי' אין לו אלא אחת גרושה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דאוכלין בשביל כל המשפחה כולה לרבנן ואר"י דרב ששת לטעמיה דאית ליה במי שמת המזכה לעובר קנה ולא אכלי בשביל המשפחה ולהכי מוקי בשיש לו בנים משאינה גרושה ואין העובר שבמעי גרושה פוסל משום דלא חיישינן למיעוטא דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא כדלקמן ולאפוקי מדר' יוסי דרבי יוסי חייש למיעוטא ואתי שפיר דבפרק מי שמת (ב"ב קמב. ושם) פריך למ"ד המזכה לעובר קנה מדתנן ביוצא דופן (נדה דף מד. ושם) בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא ולא פריך מרישא דבן יום אחד פוסל דאיכא לאוקמא בשתי נשים כו':

    זו וסבירא ליה אע"ג דשמואל פסיק באע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאין אדם מקנה דשלב"ל שמואל חשיב עובר כבא לעולם:

    Tosafot on Yevamot 67a · Sefaria

    רשב"א

    הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי. פירש רש"י ז"ל שיש לו חלק ואית ליה זכיה ולא ידעינן אי מתרמי לחלקו ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו ז"ל, דאפילו לא יבא כלום לחלקו תיפוק ליה משום דעכשיו מיהא יש לו חלק בו והוה ליה כעבד ולזר חלק בו שאינו אוכל משום חלקו של זר. ועוד דאפילו לא יבא לחלקו, מכל מקום קודם שחלקו חלק היה לו בו ובדאורייתא אין בריה, אלא אם כן יסבור רבינו ז"ל דיש ברירה אפילו בדאורייתא כנ"ל. וליתא לדברי יוסי (הזעצער: או שצריך לומר במקום לדברי לדרבי או שצריך להוסיף לדברי רבי.) דהא קיימא לן דאין זכיה לעובר כדאמרינן בריש פרק מי שמת (ב"ב קמא, ב) המזכה לעובר לא זכה. ואף על גב דאמר אביי התם ירושה הבאה מאליה שאני גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, אנן כרבא סבירא לן דלא משני ליה הכי אלא משום דמרפיא בידייהו, הא לאו הכי קנו כדאיתא התם. דאלמא לרבא אי לאו הכי קנו וירושה כזכיה בעלמא היא. והלכך כיון דקיימא לן דהמזכה לעובר לא קנה אף בירושה הבא מאליה נמי כך. וכולה סוגיא דהתם מוכחא הכי. והראב"ד (הלכות תרומות פ"ח ה"ד) כתב כיון דקיימא לן המזכה לעובר שלו קנה, משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדאמר ר' יוחנן התם בפרק מי שמת (בבא בתרא קמב, ב) כל שכן בירושה הבאה מאליה. והרמב"ן נר"ו (בד"ה מאי) השיב עליו שאין אותו הדין אלא תקנה דוקא בשכיב מרע ולא שזוכה מעכשיו אלא לכשיולד זוכה כעין ירושה כדי שלא תטרף דעתו עליו ואין כן בבריא, הלכך אין ראיה ממנו לדין תורה (עיין רא"ש סי' ד' ומאירי).

    Rashba on Yevamot 67a · Sefaria

    ריטב"א

    הכניסה לו ב' כלים וכו' וכן הלכתא:

    זו שמעתי וזו לא שמעתי פרש"י ז"ל זו שמעתי לאיסור וזו לא שמעתי לאיסו' אלא להתר ואינו מחוור דלא דייק לישנא הכי ועוד מדאמרי' בסמוך וזו לא שמעתי היא היא והאי לישנא לא משמע דשמע בפי' להתר אלא דמאידך שמע' לה וכדאמרי' בעלמא זאת אומרת היא היא ולא ה"ל לאורוכי כולי האי לתלמוד' אלא דליפרוך להא מדקאמר לא שמעתי לכך יש לפרש זו שמעתי בפי' לאיסו' וזו לא שמעתי לא לאיסור ולא להתר והיינו דפרכי' התם דאם איתא דטעמ' משום דילוד מאכיל מאי לא שמעתי היא היא והרי היא כאלו שמע כן בפי':

    זו דברי ר' יוסי פי' דסבר דעובר יש לו זכיה בין לרב' בין לרב יוסף זו ולא סבירא ליה פי' דכל היכא דאמר שום אמורא זו דברי פי' אבל הוא לא סבירא ליה כההוא יחידאה דלהכי אוקמי יחיד אצל רבים מסתמא עד שיפרש התלמוד בהדיא דזו וסבירא ליה היא וכדחזינן זמנין מועטי' דפסקי אמוראי הלכה כיחיד במקום רבים:

    המזכה לעבור קנה פי' אלמא במידי דזכיה דעלמא קנ' וכ"ש בירושה הבאה מאליה דעדיפא טפי כדאמר אביי בפרק יש נוחלין ירושה הבאה מאליה שאני ומיהו לית הלכתא כר' יוסי אלא כרבנן דהכי קי"ל דהמזכה לעובר דעלמא לא קנה כלל ואפילו לעובר בעצמו דאמרי' דקנה מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו דהא פרישנא בדוכתא דההיא אינה אלא בש"מ כדי שלא תטרף דעתו עליו ומתקנתא דרבנן היא וכיון דהמזכה לעובר לא קנה ה"ה אפי' בירושה דאביי הוא דהוה מפליג התם בין ירושה להקנאה בעלמא אבל רבא לא מפליג בה בדברי ר' בפ' יש נוחלין והלכתא כרבא וכי היכא שאין זכיה לעובר במתנה וירושה כך אין משתעבדי' לו דשעבוד וזכיה בהא מילתא דינם שוה וכדמוכח בפ"ק דגיטין בשמעת' דמעמד שלשתן ומיהו יכול אדם לזכות לעובר בקנה ע"מ להקנות וכדאיתא בנדרים וכדכתיבנ' התם בס"ד:

    והודו לו פי' שהודו לו חכמים חבריו לר' יוסי כשהעיד כן אלמ' לא פליג עליה:

    אמר רב אשי מי קתני קבלו ממנו הודו לו קתני אלא מסתבר טעמיה בהא. ומיהו הם היו מקובלים דעובר אין לו זכיה אלא שחזרו והודו לו מדקתני לישנא דהודאה כמודה לבעל דין חבירו בדבר שהיו חולקים ולעולם פלוגתא איכא במילתא ולא עוד אלא דאע"ג דהודו לו דמסתברא טעמיה לא הניחו קבלתם מדלא קתני וקבלו ממנו:

    ה"ג ברישא זכרים יאכלו נקבות כלן לא יאכלו ול"ג כלם זכרים דכלן היכא דאיכא זכרים כלל יאכלו דלא חיישינן לחלקו של עובר כי אולי נקבה היא ואין כלום וכדאמ' בסמוך אבל כלן נקבות לא יאכלו מפני חלקו של עובר דכלהו תנאי אזלי בשיטת ר' יוסי שהעובר יש לו זכיה והיינו דלא מוכחין מהא מתניתין לעיל דפליגי רבנן עליה דר' יוסי ובשכל' נקבות ממ"נ יש לו לעובר זכיה כדמפרש בסמוך:

    חדא ועוד קאמר פי' אין זה כענין חדא ועוד דעלמא דאינין טעמא דפליגי דאלו חדא טעמא הוא לזכר ולנקבה ואינו אלא כעין בין כך בין כלומר דבין שימצא העובר נקבה בין שימצא זכר היא פוסל דממה נפשך יש לו זכיה והא דקאמר חדא ועוד ה"פ דכשאמר כלן נקבות יאכלו נקט טעמא דנקב' פסול' דהא גבי זכרים יאכלו טעמ' משום חשש נקבה וא"כ קתני נקבות כלן לא יאכלו משום דנקבה דלא פסלה בזכרים פסלה בנקבה שהיא יורשה כמותן והדר נקט טעמ' אחריני דדמי דלקמן דשמא ימצא עובר זכר ויהא הזכר ג"כ פוסל ואעפ"י שלא ילדה זו אלא לעולם חוששים לזכר:

    Ritva on Yevamot 67a · Sefaria

    מאירי

    המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר אמר הר"ם מאמר ר' יוסי מפני חלקו של עובר שהוא כאשר הניח המת בנים הרבה מאשה בת ישראל והניחה מעוברת הנה לא יאכלו עבדיו בתרומה מפני שהוא בכלל האחין בירושה:

    אמר המאירי בת ישראל שנשאת לכהן ומת הבעל ויש לה בנים הימנו שנמצאת היא אוכלת בשביל הבנים ומאחר שהיא אוכלת בשביל בנים אף עבדי מלוג שלה אוכלין אלא שאע"פ שיש לה בנים שהיא ועבדי מלוג שלה אוכלין בשבילם ואין לענין אכילתה ואכילת עבדי מלוג שלה חלוק בין שהיא מעוברת לשאינה מעוברת אחר שיש לה בנים מכל מקום בעבדי צאן ברזל נחלקו אחר שהיא מעוברת ונמצא אף העובר בכלל היורשים והרי עבדי צאן ברזל ברשות היורשים הם ונמצא שיש לעובר חלק בהם שלדעת ר' יוסי אין העבדים אוכלין ר"ל עבדי צאן ברזל שהם ברשות היורשים שהרי יש לעובר חלק בהם ונפסלו מפני חלקו של עובר ומפני שהוא סובר עובר במעי זרה זר הוא והרי יש בהם חלק לזר ומכל מקום חכמים סוברים עובר לית ליה זכייה ולא נפסלו מפני חלקו והלכה כחכמים וזו שאמר אחר כן העובר פוסל ואינו מאכיל לא בענין עבדים היא שנויה אלא מילתא באפי נפשה היא ודברי הכל היא ורוצה לומר שהעובר פוסל אם היא בת כהן לישראל ונתגרשה או נתאלמנה וזרע אין לה שאלמלא העבור היתה חוזרת לתרומת אביה והעובר פוסלה ואם היא בת ישראל לכהן שאלו היו לה בנים היתה אוכלת בשביל הבנים ועכשו אין לה בנים אלא שהיא מעוברת אינה אוכלת בשביל העובר דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל וכן הלכה ודברי הכל היא ומה שאמר אחר כן דברי ר' יוסי אקמייתא קא מהדר ר"ל כשיש לה בנים ונשארה מעוברת שפסל את העבדים מלאכול בתרומה בשביל חלקו של עובר ואמרו לו חכמים מאחר שהעדת לנו כן בבת ישראל לכהן ר"ל שהעבדים פסולין מאכילת תרומה מפני חלקו של עובר ומטעם עובר במעי זרה זר הוא אף בת כהן לכהן שנשארה מעוברת יפסלו עבדי צאן ברזל מאכילת תרומה מפני חלקו של עובר שאע"פ שאינו במעי זרה מכל מקום חלקו של עובר על כל פנים אי אתה מאכילו אלא מכח העובר והרי אמרו שאינו ילוד אינו מאכיל ומכל מקום ר' יוסי סובר שזה שאמרו שאינו ילוד אינו מאכיל פירושו שאין שם ילוד כלל אבל כשיש שם ילוד לאכול בשבילו אין שאינו ילוד מעכב אחר שאינו זר דיו שלא יאכיל לא שיפסול אלא שהלכה כחכמים ואין לעובר זכיה לפסול את העבדים בכך:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כשם שביארנו לדעת חכמים שהעבדים אוכלים בשביל הבנים הילודים אע"פ שהיא מעוברת כך אם אין לו בנים אוכל בשביל אחים ואין העובר הראוי לירש מעכב ואם אין לו אחים אוכל בשביל כל המשפחה ר"ל בשביל הכהנים הראויים לירש אם לא היה שם עובר שכל שלא נולד העובר זוכה הקרוב בירושה לענין זה שיאכלו העבדים בשבילו אע"פ שהאם אינה אוכלת ואם היה העובר חלל אף הוא פוסלם מתוך חלקו לדעתנו כמו שביארנו בתשיעי של בתרא:

    שמא תאמר היאך פסקנו כאן שאין לעובר זכיה והלא בתשיעי של בתרא קמ"א ב' אמרו דבעובר שלו מיהא יש לו זכיה וכמו שאמרו שם אע"פ שהמזכה לעובר לא קנה בעובר שלו קנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ואם תאמר דעת אחרת מקנה אותם שאני ומה נאמר לדעת הפוסקים שאף בירושה הבאה מאליה הוא זוכה ושכך היא שיטתנו כמו שביארנו שם יראה לחכמי הדורות שזו אינה אלא כעין תקנה שמן הסתם כך הוא דעתו של מת ואין למדין הימנו לדין תורה כלל והרבה נתבלבלו בה בחדושין וזהו עיקר הדברים:

    מעתה בת ישראל שנשאת לכהן כל שהניח בנים הן שנשארה מעוברת הן שלא נשארה מעוברת כלם אוכלין הן היא הן עבדי מלוג הן עבדי צאן ברזל ואפילו לא היו שם בנים זכרים שאף הבת מאכלת ואין אומרין שמא העובר יהא זכר ויהא הכל שלו שמכל מקום עכשו אוכלים בשביל הבת ולכשיולד יאכלו בשבילו לא הניח בנים אע"פ שהיא מעוברת אין אחד מאלו אוכלין כלל:

    Meiri on Yevamot 67a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ס״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־397 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״ושחרור מפקיעין מידי שעבוד.…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״א"ר יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף…״

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״מאי קא משמע לן שבח בית אביה…״

      חכמים: רב יהודה.

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו: מאחר שהעדת לנו על בת…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ איבעיא להו: טעמא דרבי יוסי משום…״

      חכמים: רבי יוסי.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת, מאי?…״

      חכמים: רבי יוסי, רב יוסף, רבה.

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי, אמרו לו לר' יוסי: מאחר שהעדת…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת בשלמא: עובר במעי זרה זר…״

    10. קטע 1031 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״״זו״ ולא ס"ל הא א"ל שמואל לרב…״

      חכמים: רב חנא, רבי יוסי, שמואל.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״ומי פליגי? מתיב רבי זכאי: זו עדות…״

      חכמים: רבי זכאי, רב אשי.

    13. קטע 1338 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הניח בנים אלו ואלו אוכלים. הניחה…״

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו:…״

      חכמים: רבי ישמעאל ברבי יוסי.

    15. קטע 1528 מילים

      נפתחת ב״מאי איריא שמא ימצא עובר זכר? תיפוק…״

    16. קטע 165 מילים

      נפתחת ב״זכרים יאכלו: והאיכא עובר! קסבר:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ס״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026