רב אדא בר מניומי

דור שישי לאמוראים תלמידו של רבינא האחרון.

הדיין של נהרדעא

כל מקום ששנינו: "למידין לפני חכמים", הכונה היא לאמורא לוי בר סיסי שהיה למד תורה מרבי יהודה הנשיא.

וחנן - ושמעון בן זומא- כל מקום ששנינו "דנין לפני חכמים", הכונה היא על שמעון בן עזאי שלא באו לזקנה והיו יושבין בקרקע ודנים בהלכה לפני החכמים. - וחנניא בן חכינאי- המצרי רב נחמן בר יצחק היה שונה כך: כל מקום ששנינו "דנין לפני חכמים" הם חמשה, ואלו הן: שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, שמעון התימני, חנן המצרי וחנניה בן חכינאי. כלומר, רב נחמן בר יצחק מוסיף את שמעון התימני.

רבי אבא. - " "רבותינו שבארץ ישראל- ."רבותינו שבבבל הם רב ושמואל רבי אמי ורבי אסי. - ""דייני דארץ ישראל- ."דייני גדולה" הוא קרנא רב אדא בר מניומי- ""דייני דנהרדעא- . רב פפא בר שמואל- ""דייני דפומבדיתא.

רב יהודה ורב עינא. - ""סבי דפומבדיתא- . רב הונא ורב חסדא- ""סבי דסורא רבה ורב יוסף. - ""אמוראי דפומבדיתא- . עיפה ואבימי בני רחבה- ""חריפי דפומבדיתא רב הונא. - ""אמרי בי רב- . רמי בר ברבי- ""נהרבלאי מתנו- . רב חמא- ""אמוראי דנהרדעא סנהדרין יז:

אימרותיו

מחט שנמצאה בסימפונות הכבד: הונא מר בריה דרב אידי הטריף את הבהמה, משום שסבר שגרמה לנקב, שהרי נכנסה דרך הוושט והגיעה לכבד על ידי שניקבה את הוושט או המעיים. רב אדא בר מניומי הכשיר את הבהמה, משום שנמצאה המחט בסימפוני הכבד, אנחנו אומרים, וכי התכוונה להכנס לשם!

אלא מכך שהגיעה בדיוק לסימפונות הכבד אנחנו תולים ואומרים: דרך הקנה נכנסה, והקנה שמתפצל סמול לריאה הוא סמוך לקנה של הכבד, לכן תולים שנכנסה מסמפוני הקנה אל סמפוני קנה הכבד, ומשם עלתה לכבד דרך קנה הכבד והגיעה לסימפון הכבד.

באו ושאלו לרבינא מה ההלכה ! אמר להם, מי שהטריף חייב לשלם על הנזק שגרם אפילו אם יצטרך למכור את גלימתו, מכיון שהטריפה שלא כדין והאכילוה לכלבים. חולין מט.

עם רבינא

הגמ' רוצה לסייע לדברי ר' ענן שאמר: אדם מישראל שהוא מומר לעבודת כוכבים, כלומר זו עבירה שרגיל בה, מותר לאכול משחיטתו.

הראיה ממה שכתוב באליהו הנביא שהתחבא מאחאב ואיזבל: "והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה", מלכים א, יז, ו מכאן מוכח שמטבחו של אחאב היה כשר אף על פי שהיה מומר לעבוד עבודה זרה.

אין מכאן ראיה! מכיון שהתיר לו הקב"ה במפורש לאכול ממאכלים אלו, כמו שכתוב: "ואת הערבים צויתי לכלכלך שם". שם ד

שואלת הגמ': מי הם העורבים? מבאר רבינא: עורבים ממש.

שאל ר' אדא בר מניומי את רבינא: אולי מדובר בשני גברים שנקראים עורבים! שהרי כתוב: ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב הרגו ביקב זאב"?! שופטים ז, כה"

השיב לו רבינא בתמיהה: מצינו אדם אחד שנקרא עורב אבל האם מצאת מקום ששני אנשים נקראים עורבים?!

הגמ' תמהה: אולי נקראו על שם מקומם שהיו מצור עורב, ולכן מצינו כמה אנשים שנקראו עורבים על שם מקומם, ומנין לך שהפסוק מדבר בעורבים ממש?!

הגמ' דוחה ואומרת: אם מדובר בשני אנשים, מדוע נקראו "עורבים" והרי "עורביים" צריך לקרוא להם?!

אלא מוכח שהיו עורבים ממש, והם הביאו לאליהו הנביא אוכל מבית מטבחו של אחאב. חולין ה.