ואין ניאותין — ואין מתקשטין לתוכו ואין מטיילין שם:
הספד של רבים — של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובית הכנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:
מאן דכר שמייהו — היכא שמעינן לתנא קמא לעשות בהן דבר שמונעים מלעלות עשבים:
אימתי — מכבדין ומרביצין אותן ביישובן לאחר שמכבדין מזלפין את המים להרביץ את האבק:
על תנאי — על מנת שישתמשו בהן:
מלינין בו — משמע דחובה היא להלין בה את המת:
לסוף שילינו בו מתי מצוה — שימותו בעיר מתים שאין להן קוברין:
מאי בי רבנן — למה קורין בתי מדרשות בי רבנן לפי שביתם הוא לכל דבר:
זילחא דמטרא — זרם מים שבאין בכח:
לאו משום מיטרא — שיגן עלינו מפני הגשמים שאם לא היינו עוסקין בשמעתא לא היינו נכנסין:
צילותא — דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בכלום מחשבה:
אי צריכה ליה לאיניש למקרי גברא מבי כנישתא מאי ניעביד — מאחר שאין נכנסין בהן שלא לצורך:
לימא לינוקא — שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית הכנסת:
כגון הספידא דקאי בי רב ששת — אם ימות אדם אחד בי רב ששת:
אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמיתא — הוה ליה הספד של רבים:
אתו כולי עלמא — לספוד:
דהוה תני הלכתא — שהיה שונה משניות לתלמידים:
בכ"ד שורות — של תלמידים:
הכי גרסינן חסרא ליה ארעא דישראל גברא רבה:
היכי אספיד — במאי אספדנו:
הי צנא מלא סיפרי — אינו אלא כסל שמילאוהו ספרים ואין מבין מה בתוכה אף שונה הלכות ולא שימש ת"ח ללמוד שיבינוהו טעמי משנה ופעמים שדברי משנה סותרין זה את זה וצריך לתרצה כגון הכא במאי עסקינן וכגון הא מני רבי פלוני היא וכגון חסורי מיחסרא אינו יודע מה שונה:
תקיפי ארעא דישראל — ריש לקיש דאמרינן במסכת יומא (דף ט:) דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא משתעי דמאן דמשתעי בהדי ריש לקיש בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא סהדי: רב נחמן בר יצחק מחסידי בבל בשילהי מסכת סוטה (דף מט:) דקאמר ליה לא תתני יראת חטא דאיכא אנא:
בתגא — כתר תורה:
חלף — עבר מן העולם:
עורקמא דמיא — שלולית של מים מכונסין:
דאשמעי' — שאשמש לאדוני:
שהחמירו על עצמן — דמדאורייתא אין צריכה שבעה נקיים אלא הרואה שלושה ימים רצופים בתוך י"א יום שבין נדה לנדה אבל בתחלת נדתה אפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת בלילה והן החמירו על עצמן לפי שאין הכל בקיאים בפתח נדתה אימתי הן עומדות בי"א ימים שבין נדה לנדה ואם תאמר לא יחמירו אלא בג' רצופין כדכתיב ימים רבים בלא עת נדתה (ויקרא ט״ו:כ״ה) פעמים שראיית דם נדה מזקיקתה לשבעה נקיים מן התורה כיצד התחילה לספור שבעה נקיים לאחר שהיתה זבה גמורה וספרה שבעה נקיים ובשביעי ראתה אפי' כחרדל סתרה הכל וצריכה לחזור ולספור שבעה נקיים אי נמי שמא ראתה שני ימים ולא ידעה והיום ראתה וידעה דהוו להו שלשה ימים רצופין וצריכה שבעה נקיים ועל כן החמירו:
