הא שור והוא פקח פטור — בתמיה:
מין בן דעת — היינו אדם ואפי' הוא שוטה מין בן דעת הוא:
שור חרש שוטה וקטן — שור שהוא חרש או שוטה או קטן או סומא או מהלך בדרך בלילה ואפילו הוא פקח:
מתני' ולהפרשת הר סיני — אם בהמה אם איש כתיב ואנן מרבינן חיה ועוף בגמרא:
ולתשלומי כפל — ואע"ג דכתיב משור ועד חמור שאר בהמה וחיה מרבינן בגמ' וכן בכולהו:
לפריקה — עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳):
לכלאים — דהרבעה אע"ג דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים הוי נמי חיה ועוף בכלל כדיליף בגמרא וכן לענין כלאים דהנהגה דלא תחרוש בשור וחמור:
בהווה — בדבר הרגיל להיות:
גמ' חיה בכלל בהמה — דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וכתיב בתריה איל וצבי (דברים י״ד:ד׳):
לתשלומי כפל על כל דבר פשע על שור כו' כל דבר פשיעה — ואפי' דבר שאין בו רוח חיים בפרק מרובה (לקמן בבא קמא סב:):
משבת — דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה׳:י״ד):
יליף בהמתך בהמתך משבת — מה להלן חיה ועוף בכלל כדמפרש לקמי':
בדברות הראשונות נאמר בהמתך — ולא נאמר בהן שור וחמור ובדברות האחרונות הוסיף להזכיר שור וחמור:
והלא — אף הן בכלל כל בהמתך האמור בצידן הוי:
מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן — ולקמיה מפרש טעמא מוכל דמשמע ריבוי:
אף כל — מקום שנאמר שור וחמור כגון פריקה וחסימה ודומין להן חיה ועוף כיוצא בהן:
נכתוב רחמנא חד פרטא — ודרשינן כל דדמי ליה משני צדדין מדכתב אידך אם אינו ענין לדבר שנבלתו מטמאה תנהו לענין עופות דדמי לפרטא בחד צד דהוו בעלי. חיים דכוותיה:
כתב רחמנא שור — דלא אצטריך דהא קדוש הוא בבכורה ומחמור קאתי תנהו לענין סוסים וגמלים דדמי לפרטא משני צדדין נבלתו מטמאה ובעלי חיים הן אבל עופות לא:
ריבויא הוא — ולא מדרש בכלל ופרט וריבה הכל:
פרי מפרי — ולד מולד יין מענבים ושכר מתמרים למעוטי כמהין ופטריות ומים ומלח דאינו פרי מפרי וגדולי קרקע למעוטי דגים שאינן נקחין בכסף מעשר:
השתא דאמרת כל ריבויא הוא — ואפי' עופות למה לי דפרט בהמה ושור וחמור:
אי הכי — דכלאים משבת ילפינן:
אדם נמי ליתסר — למשוך בקרון עם הבהמה דהא גבי שבת מוזהר כבהמה דכתיב ועבדך ואמתך ובהמתך:
פפונאי — בני פפונאי שם מקום:
רב אחא בר יעקב — מפפונאי היה דאמרינן בהשותפין (ב"ב דף טז.) דריש רב אחא בר יעקב מפפונאי דשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו:
להנחה הקשתיו — עבד ואמה לבהמה אבל לא לענין איסור אחר:
