מסכת נדה דף כ״א עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Niddah 21a, Chapter 2 Kol HaYad
רש"י
השרוני - מזוג:
נידון ככרמלי חי - דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:
בכוס טבריא של זכוכית פשוט - טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:
מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה - משום נדה:
ואם לאו טהורה - דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) כימי נדת דותה תטמא:
ר' יהודה אומר כו' - מפרש בגמרא:
כמין שערה - שער:
יבחושין - יתושין:
אם נימוחו טמאה - משום נדה דדם הוא:
מין דגים - נמי לאו ולד הוא וטעמא מפרש בגמרא הלכך אי איכא דם טמאה נדה ואם לאו טהורה:
תשב לזכר - ימי טומאת שבעה וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין:
לזכר ולנקבה - לחומרא ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא פ' כנקבה. ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים:
גמ' של ד' מיני דמים - דקסבר היא גופה דם הלכך טמאה נדה אבל ולד לא הוי:
לא אמרינן כו' - דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא:
ירוקה ולבנה - לאו מארבע מיני דמים הן אלא אדום וכמימי אדמה וכקרן כרכום וכמזוג. ושחור לא קא חשיב דהיינו אדום אלא שלקה:
למאן קתני לה - כלומר להודיע דבריו של מי בא:
אלא לר' יהודה - להודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג:
ותו לרבי יוחנן וכו' - כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה ותו קשיא אחריתי לר' יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו':
הכי גרסינן וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו' אלא לאו רבנן ופליגי :
פתיחת הקבר - הרחם:
בלא דם - דם לידה הלכך לרבנן כי ליכא דם טהורה ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לר' יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה דודאי דם אחר הוה ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:
קשתה שנים - בתוך י"א יום שבין נדה לנדה וראתה דם מחמת קושי:
ולשלישי הפילה - ואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו:
ואינה יודעת - אם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא:
1השרוני נידון ככרמלי, חי ולא מזוג, חדש ולא ישן.
2אמר רב יצחק בר אבודימי: וכולן, אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט. מאי טעמא? אמר אביי: של כל העולם כולו מחזיק לוג עושין אותו ממנה, שני לוגין עושין אותו ממאתים. כוס טבריא פשוט, אפי' מחזיק שני לוגין עושין אותו ממנה, ואיידי דקליש ידיע ביה טפי.
3הדרן עלך כל היד.
מתני׳ · משנה
4המפלת חתיכה, אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. ר' יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה.
5המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומים תטיל למים: אם נמוחו טמאה, ואם לאו טהורה.
6המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים ורמשים אם יש עמהם דם טמאה, ואם לאו טהורה.
7המפלת מין בהמה, חיה ועוף, בין טמאין בין טהורין אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה.
8ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד.
גמ׳ · גמרא
9אמר רב יהודה, אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים, אבל של שאר מיני דמים טהורה.
10ור' יוחנן אמר: של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה.
11לא נחלקו אלא שהפילה, ואינה יודעת מה הפילה. רבי יהודה סבר: זיל בתר רוב חתיכות, ורוב חתיכות של (מיני) ארבעת מיני דמים הויין. ורבנן סברי: לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים.
12איני? והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: המפלת חתיכה אדומה, שחורה, ירוקה, ולבנה אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה. קשיא לשמואל בחדא, ולרבי יוחנן בתרתי.
13לשמואל בחדא, דאמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים, והא קתני ״ירוקה ולבנה״, ופליג רבי יהודה!
14וכי תימא, כי פליג רבי יהודה אאדומה ושחורה, ואירוקה ולבנה לא, אלא ירוקה ולבנה למאן קתני לה?
15אילימא רבנן השתא אדומה ושחורה מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא? אלא לאו לרבי יהודה, ופליג!
16ותו, לרבי יוחנן דאמר: של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, הא קתני: אדומה ושחורה, ופליגי רבנן!
17וכי תימא, כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה, אבל אאדומה ושחורה לא, אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה?
18אילימא רבי יהודה השתא ירוקה ולבנה טמאה, אדומה ושחורה מיבעיא? אלא לאו רבנן, ופליגי!
19אלא אמר רב נחמן בר יצחק: באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: קשתה שנים, ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה,׃
תוספות
אלא בחתיכה של ד' מיני דמים - דקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא:
ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות - תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (נדה דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם:
לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה - וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
לא טמא ר' יהודה אל בחתיכה של ד' מיני דמים - פירוש דדם הוא דקרש פיואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.
ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הן - וא"ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י"ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (יח, א) ורש"י ז"ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר' יהודה, ומשום דר' יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה. וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי' פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר' יהושע, ות"ק דר' יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר' יוחנן למעוטי האי רובא דר' יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת"ק דר' יהושע איכא מ"ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם. הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה א קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. וה"פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ"מ אכתי קשיא לר' יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור' יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר' יוחנן בתרתי. ורש"י ז"ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.
מסכת נדה דף כ״א עמוד א׳
מסכת נדה דף כ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־381 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: נדה דף כ״א ע״א
פתיחה בקורא