מסכת בבא בתרא דף פ״ו עמוד א׳

1פירקן והכניסן לתוך ביתו; פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן, מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן. ומדכליו דמוכר ברשות לוקח לא קנה, כליו דלוקח נמי ברשות מוכר לא קנה!

2אמר רב נחמן בר יצחק: בששפכן. איקפד רבא מידי ״שפכן״ קתני?! ״פירקן״ קתני! אלא אמר מר בר רב אשי: במתאכלי דתומי.

3א"ל הונא בריה דמר זוטרא לרבינא: מכדי ״פירקן״ קתני; מה לי פסק ומה לי לא פסק? א"ל פסק סמכא דעתיה, לא פסק לא סמכא דעתיה.

4א"ל רבינא לרב אשי: ת"ש דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כליו של אדם קונה לו בכל מקום. לאתויי מאי? לאו לאתויי רשות מוכר? התם, דא"ל זיל קני.

5תנן התם: נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה. בסורא מתנו לה להא שמעתא משמיה דרב חסדא; בפומבדיתא מתנו לה משמיה דרב כהנא, ואמרי לה משמיה דרבא: לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה, אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין, במשיכה לא.

6יתיב אביי וקאמר להא שמעתא; איתיביה רב אדא בר מתנה לאביי: הגונב כיס בשבת חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת.

7היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד.

8והרי כיס דבר הגבהה הוא, ואפילו הכי קני במשיכה! א"ל במיתנא. אנא נמי במיתנא קא אמינא! א"ל במידי דבעי מיתנא.

9תא שמע: ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה, או עד שיוציאנה מרשותו. אלמא, מידי דבר הגבהה אי בעי בהגבהה קני ליה, ואי בעי במשיכה קני ליה! אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני מידי דבר הגבהה, בהגבהה; מידי דבר משיכה, במשיכה.