לתרוצי סוגיא — לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה מפני שרגליו ושוקיו רותתות ולא לסמיכת כל גופו:
אני שונה אשה חולצת בהן — אלמא נעל קרינא ביה:
חמרא דאכפא — חמור הנישא בכתפיים הליצנים עושין אותו ונראה כמי שרוכב עליו ובמקומנו נקרא ארדפיס"א:
קישורי — אשקצ"ש שמהלכין בהם במקום טיט וקשיא לי נהי דטהורין מטומאת מגע דפשוטי כלי עץ נינהו אבל מן המדרס למה טהורין:
פרמי — טלמוסא הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים:
מתני' בקשרים — מפרש בגמרא:
בזגין — אישקליט"ש של זהב לנוי:
גמ' אדא מרי — כך שמו:
קשרי פואה — גרנצ"א קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה ולא ידעתי לאיזה חולי:
מוקמי — מעמידין החולי שלא יגדל:
ה' — קשרים:
מסו — מתרפאין:
נגרי — פסיעות:
נפל פותא בבירא — נפל רפואת הפואה בבור דאין אדם נזהר בכל אלו:
מאי איריא בנים — לרב יהודה פריך אי קישורין דמתני' לרפואת חולי נינהו מאי איריא בנים:
געגועין — ברמור"ט מגעגע עליו ואינו יכול ליפרד ממנו ורפואה זו לא שייכא בנקבות שאין האב מחבבן כל כך מתחילתן שיהיו מגעגעין עליו:
תפילין — שיד ימינו קושרתו לשמאלו זהו סימן לגירסא:
סכנתא — שמגעגע יותר מדאי:
סחופי כסא — כוס שיש בו הבל כגון שעירו ממנו מים חמין וכופהו על הטיבור למי שחש במעיו ואוחז הכוס את הבשר ומושך אליו את המעיים ומושיבן במקומן:
לסוך — בכפות ידיו ורגליו:
דרב הונא מבי רב — שהיה בא מבי רב שהוא רבו וכן רב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי:
מבסמי — שכורין שהיו משקין את התלמידים ואלו מפני שחשובין הן היו עושין להן דבר להפג את יינן:
לגוייתא דידייהו — תוכי ידיהם דהיינו כף:
דצייל — שהולך ונעשה צלול כל שעה מחום הבשר:
שיעא דדנא — מגופת החבית:
דציל האי שיעא — מחמת המים:
ליחנק — מי שנפרקה חוליא של מפרקת צוארו ונופלת בגרונו תולין אותו בראשו שיהא צוארו נפשט ודומה לחניקה:
לפופי — לכורכו בבגדים וקושרו בחגורה רחבה ומתיישבין פרקי אבריו שהן רכין ונשמטין בחבלי הלידה וקורין אנמלטויי"ר בלע"ז:
מתני בנים — שתי שמועות דאיירי בקטנים היה שונה בשם רבי (אבא) בר הונא משמיה דרב חמא בר גוריא:
בן — חדא שמעתא דאיירי בקטן מתני בשמיה:
תרוייהו — געגועין ולפופי:
כל מנייני — כל לחישות ומפני שכופלין אותן יש ג' פעמים ויש יותר קרי להו מנייני:
בשמא דאמא — פלוני בן פלונית:
דמיפרשי — כל לחשים שמפורש מניין כמה פעמים שיאמרו ויכפלו אותו:
כדמפרשי — כופלין אותו כפי מניינו ודלא מיפרשי בהם סתם כפילתן ארבעין וחד זימנין:
אבן תקומה — אבן שנושאות אותה נשים עוברות שלא יפילו וקורין לה קוטאנ"א בלע"ז:
במשקל — שום דבר ששקלוהו כנגדה:
ולא שהפילה — ולא תאמר שלא התירו לצאת בה אלא לאשה שעלולה להפיל עוברה שהפילה כבר עובר אחר:
ולא שעיברה — שידוע לה שהיא מעוברת:
והוא דאיכוין ותקל — שנמצא החפץ מאליו למשקל האבן ולא שחיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו:
בת יומא — שאחזתו בכל יום:
זוזא חיוורא — צרוף וחדש:
למלחתא — למקום שריפת המים שעושין נגרים על שפת הים להמשיך מים לבריכות רחבות העשויות לכך וכשנתמלאו סותם החריצין והשמש שורף את המים שמלוחין הן ונעשה מלח:
בחללא דבי צוארו — תחת גרונו כנגד מפתחי חלוקו לשון רבינו הלוי:
נירא ברקא — ליצא של שער:
פרשת דרכים — מקום ששני דרכים מתפרשים:
שומשמנא גמלא — נמלה גדולה:
דדרי מידי — שטוען כלום:
לישקליה — לשומשמנא:
בגובתא דנחשא — כמין קנה של נחשת:
ולסתמייה באברא — יסתום פיה בעופרת:
גושפנקי — חותמות ולאו דוקא שיתין נקט ולאו דוקא חותמות של צורה אלא סתימות הרבה זו על זו שעוה על העופרת ושוב זפת ושוב טיט:
וליברזוליה — ינענענו:
ולידריה — ישאנו:
ולימא ליה — לשומשמנא:
טעונך עלי — מה שהיית נושא אשאנו:
וטעונאי — החולי שלי:
איניש אשכחיה ואיפסיק ביה — חולי כזה שזה עושה וכי אמר ליה טעונך עלי זהו חולי של חברו:
כוזא חדתא — כלי חרס קטן חדש:
אוזפן — הלוני:
וליהדריה ז' זימני ארישיה — יקיפנו סביבות ראשו:
