בור הקרוב לאמה — אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות ורגילין לעשות בורות שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו השדות ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהן קרובין למוצא האמה ואח"כ ימלאו התחתונים וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלא:
מפני דרכי שלום — שלא תהא מחלוקת ביניהם אני אסכור ראשון דהא תקנתא דרבנן הכי ואע"פ שאינו דין:
מצודות חיה כו' — מדאוריית' כל כמה דלא מטא לידיה לאו גזל הוא ובגמ' מפרש ליה במצודות שאין להן תוך דליקני ליה כליו:
גזל גמור — בגמרא מפרש גזל גמור מדבריהם וטעמא דרבי יוסי בכולהו דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה:
המנקף — חותך כמו ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד) וכמו ונשאר בו עוללות כנוקף זית (שם יז):
גמ' ויתנה — שיקראו בה כהנים והדר בני לוי:
וקדשתו — כי את וגו':
לפתוח ראשון — בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש:
ולברך ראשון — בסעודה:
וליטול מנה יפה ראשון — אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה:
א"ל דאורייתא היא — ותורה אמרה כן מפני דרכי שלום:
אלא אמר אביי — דרכי שלום דקתני מתני':
לכדמר — אתא רבה בר נחמני שהיה רבו:
אין ממתינין — אין צריכין להמתין:
הבוצע — כגון בעה"ב שהוא מברך המוציא ואפי' הוא קטן:
הוא פושט ידו — בקערה תחלה ללפת בו את פרוסת המוציא:
לא שנו — דחולק כבוד לרבו:
אלא בסעודה — כדאמרן:
אבל — לענין לקרות בתורה בבית הכנסת אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל דלא ליתו שארא לאנצויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא והיינו דקתני מתניתין כהן קורא ראשון כו' כמה שכתוב בתורה ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום:
רב הונא — ישראל הוה:
נקטינן — מסורת מאבותינו:
נתפרדה חבילה — נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים:
קורא כהן — במקום לוי:
מפני פגמו של ראשון — שלא יאמרו הראשון אינו כהן ולקמיה פריך והא קא חזו דסליק ממנינא:
משום פגם שניהם — לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו ויאמרו ראשון אינו לוי לפיכך חזר וקרא לוי אי נמי שני אינו לוי אלא ישראל ולקמיה פריך גבי כהן נמי אמאי ליכא נמי פגם שניהם דאתו למימר שני לאו כהן הוא אלא לוי:
באותו כהן — עצמו יחזור ויקרא במקום לוי:
דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא — ולא מצי למימר לוי הוא הלכך לראשון הוא דאיכא פגמא:
ופרכינן דכוותיה על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא - ומאי פגמא איכא אלא על כרחך היינו פגמא דאמרי אבוה ממזרת נסיב או נתינה (או) מן הגבעונים שגזר דוד עליהם ואחליה מקדושת לוייה והוי ישראל פסול ובמקום ישראל קורא הכא נמי כהן שני אתו למימר כו':
ואחליה — מקדושת כהונה והרי הוא כישראל:
ומשני הואיל ובלוי קרא ליכא פגמא דאי ס"ד חלל הוא סוף סוף לוי מי הוי שיקרא במקום לוי הלכך על כרחך כיון דאבוה כהן אין זה חלל ואין כאן פגם אלא לראשון:
ולמאן — מי פגמו:
אילימא היושבין — עד שיגלל ס"ת:
הא קא חזו ליה — להאי כהן ראשון דסליק למנין שבעה:
ליוצאין — שלא ימתינו ויצאו:
אחריהן — דכהן ולוי:
