מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Sanhedrin 81a, Chapter 9 HaNisrafin
רש"י
לא תימא ליה לאבוך הכי - להודיעו בהדיא שהוא טועה משום דמכסיף ומצטער:
אלא אמור לו אבא כך כתוב בתורה - קס"ד בתמיהה קאמר וכי כך כתיב בתורה:
סוף סוף היינו הך - דמביישו ואומר וכי יפה אתה עושה:
אלא - בניחותא אומר לו מקרא האמור בתורה ואומר לו אבי מקרא כך וכך כתוב בתורה והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו והכי נמי אין לך לומר לאביך לא תתנייה הכי:
מתני' עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - כגון חמותו והיא אשת איש:
בזיקה הראשונה - בגמרא מפרש לה:
גמ' פשיטא - דבחמורה נדון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה וכי אתגורי אתגר במה שעבר שתי עבירות אילו לא עבר אלא על החמורה היה נדון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נדון בקלה:
אמר רבא - ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן כי איצטריך למתנייא כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו':
מנא הא מילתא וכו' - ואע"ג דנגמר דינו לקלה:
בסקילה - דכל דמיהם בם בסקילה דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן:
בן סורר ומורה - וקרי ליה שופך דם על שם שסופו לשפוך כדאמרי' (לעיל סנהדרין דף עב.) שעומד בפרשת דרכים וכו':
דאהדריה משה - במשנה תורה:
אל ההרים לא אכל - סיפיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עביד הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדריש:
אל ההרים לא אכל - שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד:
שלא נהנה מקופה של צדקה - שהוא דבר גנאי לאדם הגון:
בזיקה הראשונ' - באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון אבל לא באיסור הבא עליו אחרון אע"פ שהוא חמור דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל הלכך אין כאן שתי מיתות:
חמותו ונעשית אשת איש - כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש נדון בחמורה בשריפה דהיא קדמה אבל אם היתה אשת איש ונעשית חמותו הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש ואינו נדון אלא בחנק:
דאמר ר' אבהו - ביבמות בפ' ד' אחין:
מודה ר' יוסי באסור מוסיף - ומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש (או) לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה כגון הכא כשהיתה אלמנה והיא חמותו היתה אסורה לו משום חמותו ומותרת לכל אדם וכשנעשית אשת איש הוסיף בה השם הזה איסור שאסרה לכל העולם וכי האי גוונא מודה ר' יוסי דאסור חל על אסור מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו חייל נמי אהאי ואע"פ שאסורה לו ועומדת:
1לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: ״אבא, עברת על דברי תורה״, אלא אומר לו: ״אבא, כך כתיב בתורה״. סוף סוף היינו הך! אלא אומר לו: ״אבא, מקרא כתוב בתורה כך (הוא)״.
מתני׳ · משנה
2מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין נידון בחמורה. עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה. ר' יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו.
גמ׳ · גמרא
3פשיטא! אלא, איתגורי איתגור?
4אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כגון שעבר עבירה קלה, ונגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה. סלקא דעתא אמינא: כיון דנגמר דינו לעבירה קלה, האי גברא קטילא הוא. קמ"ל׃
5בעא מניה (אבוה) דרב יוסף בר חמא מרבה בר נתן: מנא הא מילתא דאמור רבנן, מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה? דכתיב: ״(יחזקאל״? יח, י) והוליד בן פריץ שופך דם [וגו'] ״אל ההרים אכל״? ״ואת אשת רעהו טמא״ ואל הגלולים נשא עיניו׃
6והוליד בן פריץ שופך דם בסייף את אשת רעהו טימא זו אשת איש בחנק ואל הגלולים נשא עיניו זו עבודת כוכבים בסקילה וכתיב ״(יחזקאל יח״, יג) מות יומת דמיו בו יהיה בסקילה׃
7מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא כולהו בסקילה והוליד בן פריץ שופך דם זה בן סורר ומורה דבסקילה אשת רעהו טמא זו נערה המאורסה דבסקילה ואל הגלולים נשא עיניו זו עבודת כוכבים דבסקילה׃
8א"כ מאי קמ"ל יחזקאל דילמא תורה קא מהדר א"כ איבעי ליה לאהדורה כי היכי דאהדרה משה רבינו׃
9דרש רב אחא בר' חנינא מאי דכתיב ״(יחזקאל יח״, ו) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה׃
10ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא קירב שלא נהנה מקופה של צדקה וכתיב ״(יחזקאל יח״, ט) צדיק הוא חיה יחיה כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר מאן דעביד לכולהו הוא דחיי בחדא מינייהו לא׃
11א"ל ר"ע אלא מעתה (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה הכי נמי בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא באחת מכל אלה הכי נמי באחת מכל אלה:
12עבר עבירה: תניא כיצד אמר רבי יוסי נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש׃
13אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו׃
14לידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף.
תוספות
איתגורי איתגור - וא"ת בפרק אלו נערות (כתובות לב.) דיליף מחובל בחבירו דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי ופריך מה לחובל בחבירו שכן חייב בה' דברים ואי ממונא קולא הוא שכן הותר מכללו בב"ד והשתא איך יתכן לומר דקולא הוא אם כן איתגורי איתגור וי"ל דשאני התם משום דחס רחמנא אהפסד ממונו של חבירו:
ונגמר דינו לעבירה קלה וכו' - תימה ואמאי נדון בחמורה הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה דאי מיתזמי סהדי בתראי לא מיקטלי כיון דבלאו סהדותייהו גברא בר קטלא הוא כדמוכח בפ"ק דמכות (דף ה.) גבי באו שנים ואמרו בחד בשבא נגמר דינו של פלוני וכו' וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עבירה שניה עבר בפני ב"ד דאפילו בעדות שאי אתה יכול להזימה מחייבינן ליה לעיל בטריפה משום ובערת הרע ועוד יש לומר כיון דאי מיתזמי קמאי או מיתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה:
וכתיב דמיו בו יהיה בסקילה - מכאן קשה לפי' הקונט' דבריש איזהו נשך (ב"מ סא: ושם) דאמרי' הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים דכתיב הכא בנשך נתן ופירש שם בקונטרס דדמיו בו יהיה משמע דמים ששפך שהעני את חבירו ומת ברעב עליו ישובו ולא יתכן כלל דהא לסקילה אתיא הכא בשמעתין ובאוב וידעוני דכתיב דמיהם בם ובכמה דוכתי כולם לסקילה אתיין ונראה דדריש מדכתיב הכא והוליד בן פריץ וגו' ובכל הספרים גרסי' בפ"ק דתמורה (דף ו:) וסמיך ליה והוליד בן פריץ:
נדון בזיקה ראשונה - לאו מילתא דפסיקא היא דהא חמותו ונעשית אשת אב איסור מוסיף הוא אי אית ליה אחין ולמאן דאמר סקילה חמורה נידון באשת אב:
לידון נמי באיסורא דאשת איש - לענין קרבן קא פריך שיתחייב ב' חטאות בשוגג אי נמי אם התרו בו משום אשת איש ולא התרו בו משום חמותו ורבה מהדר ליה דבמזיד איירי ובהתרו בו משום שניהם:
דאמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף - אע"ג דבפ' ד' אחין (יבמות דף לב: ושם) משמע דלא קיימא לבסוף מ"מ אמת הוא כדאי' בפרק אמרו לו (כריתות דף יד: ושם):
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
מאירי
מי שראה את אביו עובר על דברי תורה בשוגג לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה וכיוצא בזה שיביישנו מתוך דבריו אלא עושה עצמו כשכוח על הדבר ואומר לו אבא זה שאתה עושה היתה כונת התורה בזה ומהו מקרא זה שאני רואה בתורה וכיוצא בדברים אלו עד שיראה עצמו כמסופק וכשואל ומתוך כך יהא נזכר וחוזר בו ועיקרי דברים אלו יתבארו במסכת קדושין בע"ה:
כבר ביארנו שמי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה ואפילו נגמר דינו בקלה שמא תאמר ומאחר שנגמר דינו האיך מקבלין עוד עליו עדות והרי עדות שאי אתה יכול להזימה הוא שהרי יכולין לומר הואיל וכבר נגמר דינו לא באנו להרג אלא מי שכבר נהרג יראה מכאן שאין יכולין לומר כן הואיל ואף לאחר גמר דין מחזירין לזכות ואין זה כגוסס בידי שמים וי"מ אותה בשעשה את החמורה בפני בית דין שאף הטרפה חייב כמו שביארנו למעלה ואין צרך בכך:
אסור לאדם לילך דרך עזות מצח בקומה זקופה ובקלות ראש וכן אסור לאדם לירד בתוך אומנותו של חבירו ואין צריך לומר שאסור ליהנות מכיס של צדקה ר"ל מי שאינו צריך לה וי"מ אותה בגבאי של צדקה שאסרו לו ליהנות ממנה אפילו דרך הלואה דרך הערה דרשו אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות ר"ל שלא הוצרך לכך ועיניו לא נשא אל גלולי ישראל שלא הלך בקומה זקופה עד שיוכל לראותם ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה אם אכל אדם ובשאינו צריך לה ואם בגבאי ואפילו דרך הלואה ואפילו שהיו המעות שלו הואיל וריחקם ממנו מדמיון הנדה וכתיב צדיק הוא חיה יחיה:
כבר ביארנו שכל שעובר עבירה שחייב עליה מצד שמות כפולים חייב על כל שם ושם ובלבד שיהו האיסורים באין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל ודבר זה במלקיות או בחטאות ואין לה מקום בחייבי מיתות בזדונן שאי אפשר להרגו ולחזור ולהרגו אלא בחייבי מלקיות או בחייבי כריתות לענין מלקות בזדונן ולענין קרבן בשגגתן ולחייבי מיתות שבעריות בשגגתן ולחטאת שכלן בכלל כרת הם מעתה הבא על אחותו והיא אשת איש חייב שני חטאות שהרי זיקת אשת איש ניתוסף בה איסור לשאר בני אדם:
מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־379 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: סנהדרין דף פ״א ע״א
פתיחה בקורא