בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קכ״ה עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם:

    אמאי טהורהלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל (במדבר י״ט:י״ד) שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:

    רצוצהכל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ:

    מגדליםשל עץ:

    דכולה נגיעה היאאפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן:

    ומאן תנאדמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל:

    תרוודכף:

    רקבעפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:

    הא לא נגע בכוליהדהא כל העפר אינו מחובר יחד והנוגע בצד זה לא נגע בצד זה וכל חד וחד עפרא באפי נפשיה הוא:

    אמר אבייהמאהיל למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה קרי לה אהל נגיעה. ולאביי לא מיתוקמא מתניתין כרבי יוחנן דלא מיקרי מאהיל נוגע אלא למטה מטפח דהוי כנגיעה ואכתי הדר דוקיין קמא לדוכתיה נוגע אין אבל מאהיל אהל גרידא למעלה מטפח לא ואי דאיכא כזית באהל נמי ליטמא. ואביי לא מהדר לאוקמא לדרבי יוחנן דהא אביי אוקמה למתניתין בשאין בה כזית ובששיפה והכא קא מהדר לתרוצי מילתיה דרבי יוסי דקתני גבי רקב מגע ואהל וקשיא לן הא לא נגע בכוליה ומוקי ליה אביי באהל נגיעה:

    רבא אמר אפי' למעלה מטפח אהל נגיעהמיקרי ושפיר מיתוקמא מתני' כר' יוחנן ורבי יוסי היא:

    בהמשכהדבר אחר מאהיל עליו ועל הטומאה דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו אלא דבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:

    מנא אמינא להדאפילו למעלה מטפח קרי ליה רבי יוסי אהל נגיעה:

    חבלי מטההמסורגים שמסרגים מטות כמין קליעה. וכן סריגי חלונות שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנס אדם בהן:

    חוצצין בין בית לעליהאם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה שלא תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה ואע"פ שנקובים הרי אין בנקבים פותח טפח וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלא אגרוף וכל נקב שבין בית לבית או בין בית לעליה שיעורו בפותח טפח ואף הנוגע כנגד הנקב טהור:

    היו פורסים על המת באוירשנטלו מן המטה כמו שהן מסורגות ופורסן על המת באויר:

    הנוגע כנגד הנקב טמאדעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת. שלא כנגד הנקב טהור דחבלים בלא מטה אינן מקבלין טומאה הילכך חוצצין:

    אילימאששוטחן על המת למטה מטפח שאין מהן ולמת טפח:

    לא מבטל ליהלהיות כסותו של מת:

    ותהוי כטומאה טמונהאי למטה מטפח עסקינן נהי נמי דלא מבטל ליה תיהוי מיהא טומאה טמונה שאין לה חלל טפח דקי"ל (אהלות פי"ד מ"ו) בוקעת ועולה עד לרקיע אא"כ תמצא חציצה למעלה מטפח:

    תיבת מגדלשל עץ משטיי"ר ועושין אותו תיבות תיבות קטנות להצניע בהן כלים ומשקין:

    שיש בהבחלל פותח טפח. ה"ג לה במשנה דאהלות שיש בה פותח טפח דלא הויא טומאה טמונה:

    ואין ביציאתהבחור פתח אין בו טפח:

    טומאה בתוכה הבית טמאואע"פ שפתחה קטן כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן:

    מה שבתוכה טהורהואיל ואין ביציאתה פותח טפח והרי אין סופו להכניס לה מת:

    רבי יוסי מטהרכדמפרש דשמא אין סופה לצאת דרך פתח זה שיהא בה שיעור טומאה שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה:

    וקתני סיפא העמידה בפתחוכולה בבית אלא שפתחה לחוץ:

    טומאה בתוכה הבית טהורדמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אהל ליכא דיש בה פותח טפח ולא טמונה היא ומשום יציאה נמי לא מטמיא דהא אין יציאתה לפנים:

    חולין 125 עמוד ב

    1הנוגע בכחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור.

    2ואי חד שמא הוא, אמאי טהור? אלא, קשיא רישא.

    3אמר רבי זירא: בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן, ואין ביניהן פותח טפח, דכולה נגיעה היא.

    4ומאן תנא דקרי לאהל ״נוגע״? ר' יוסי היא, דתניא: ר' יוסי אומר: מלא תרווד רקב מטמא במגע, ובמשא, ובאהל.

    5בשלמא במשא ובאהל, הא קא טעין ליה לכוליה, והא קא מאהיל אכוליה. אלא נוגע הא לא נגע בכוליה! אלא לאו ש"מ מאי ״נוגע״ מאהיל.

    6והא קתני ״נוגע״, והא קתני ״מאהיל״! אמר אביי: למטה מטפח אהל נגיעה, למעלה מטפח אהל גרידא.

    7רבא אמר: אפילו למעלה מטפח נמי אהל נגיעה הוא, והיכי דמי אהל גרידא? בהמשכה.

    8אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן, ר' יוסי אומר: חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעלייה, שלא להכניס טומאה לצד שני.

    9פרסן על פני המת באויר, הנוגע כנגד הנקב טמא, שלא כנגד הנקב טהור.

    10ה"ד אילימא למטה מטפח, שלא כנגד הנקב אמאי טהור? מת בכסותו הוא ומת בכסותו מטמא׃

    11אלא לאו למעלה מטפח וקא קרי ליה, נוגע׃

    12אמר אביי לעולם למטה מטפח ודקאמרת מת בכסותו הוא מת בכסותו מבטל ליה האי לא מבטל ליה׃

    13ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה קסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת׃

    14ומנא תימרא דתנן תיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית, מה שבתוכה טהור.

    15מפני שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס׃

    16ורבי יוסי מטהר מפני שיכול הוא להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה׃

    17וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור׃

    תוספות

    אמר ר' זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינןהוה מצי למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן וא"ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור ה"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור וי"ל דאתא לאשמועינן דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו:

    ומאן תנא דקרי לאהל נוגע רבי יוסי היאפי' בקונט' דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן עיקר דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין בכה"ג אלא ע"כ צריך לפרש בכל ענין דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך מידי דמתני' לא איירי בהמשכה מדקתני הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו גופיה ולא ע"י דבר אחר ואביי ורבא לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה בין שני מגדלים דאי אית להו מנא לן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית להו וא"ת וכיון דלית להו דרבי זירא וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון דע"י המשכה היא וא"כ אמאי איצטריך להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא וי"ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא שנזכר בה שם חכם:

    שלא כנגד הנקב טהורוא"ת כיון דלא מבטל להו כדפי' בקונטרס יהא טמא אפילו שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא יחפור (ב"ב דף יט:) דכל מידי דלא מבטל ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון א"צ בטול ושם (כ. ד"ה היא) מפורש:

    קסבר רבי יוסי טומאה אינה בוקעת ועולהוא"ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן דמאי נוגע מאהיל וי"ל אע"ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה רבי יוסי דמטמא:

    טומאה בבית מה שבתוכה טהורשהמגדל חוצץ בין הטומאה ובין מה שבתוכו דאינו מקבל טומאה דעשוי לנחת הוא:

    יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומהנראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרינן בביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    פרסן על פני המתכלומר שנטלן מן המטה ופרסן באויר על פני המת דכיון שאינו מסורג במטה אינו מקבל טומאה שהרי אינו מקבל טומאה אלא על ידי המטה, הילכך הנוגע שלא כנגד הנקב טהור. ואע"פ שלא בטל את (החלב) [החבל] לגבי המת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל. וא"ת כיון דלא מבטל ליה אפילו שלא כנגד הנקב יהא טמא כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט, ב) דכל דבר שאינו מבטלו אינו חוצץ בפני הטומאה. תירצו בתוס' דכ"ד שסותם כל החלון אינו צריך בטול, וה"נ אע"פ שאינו ממלא את כל האויר, כיון דכשהוא ממלא את כל האויר חוצץ וא"צ ביטול כנגדו מיהא חוצץ.

    רבי יוסי מטהר מפני שיכול להוציאם לחצאין ולשורפה במקומהפי' בתוספות דר"י מודה בהך ברייתא [ביצה י, א] דתני בית שיש לו פתחים הרבה טמאין מפני שדרך טומאה לצאת דרך שם, וטעמא דהתם מיירי במת שלם ומת שלם אין דרכו לשורפו ולנתחו פחות פחות מכזית.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קכ״ה עמוד ב׳

    מסכת חולין דף קכ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־252 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם:

    אמאי טהור הלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל (במדבר י״ט:י״ד) שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:

    רצוצה כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ:

    מגדלים של עץ:

    דכולה נגיעה היא אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן:

    ומאן תנא דמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל:

    תרווד כף:

    רקב עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 125b · Sefaria

    תוספות

    אמר ר' זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן הוה מצי למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן וא"ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור ה"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור וי"ל דאתא לאשמועינן דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו:

    ומאן תנא דקרי לאהל נוגע רבי יוסי היא פי' בקונט' דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן עיקר דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין בכה"ג אלא ע"כ צריך לפרש בכל ענין דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך מידי דמתני' לא איירי בהמשכה מדקתני הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו גופיה ולא ע"י דבר אחר ואביי ורבא לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה בין שני מגדלים דאי אית להו מנא לן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית להו וא"ת וכיון דלית להו דרבי זירא וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון דע"י המשכה היא וא"כ אמאי איצטריך להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא וי"ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא שנזכר בה שם חכם:

    שלא כנגד הנקב טהור וא"ת כיון דלא מבטל להו כדפי' בקונטרס יהא טמא אפילו שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא יחפור (ב"ב דף יט:) דכל מידי דלא מבטל ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון א"צ בטול ושם (כ. ד"ה היא) מפורש:

    קסבר רבי יוסי טומאה אינה בוקעת ועולה וא"ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן דמאי נוגע מאהיל וי"ל אע"ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה רבי יוסי דמטמא:

    טומאה בבית מה שבתוכה טהור שהמגדל חוצץ בין הטומאה ובין מה שבתוכו דאינו מקבל טומאה דעשוי לנחת הוא:

    יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה נראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרינן בביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית:

    Tosafot on Chullin 125b · Sefaria

    רשב"א

    פרסן על פני המת כלומר שנטלן מן המטה ופרסן באויר על פני המת דכיון שאינו מסורג במטה אינו מקבל טומאה שהרי אינו מקבל טומאה אלא על ידי המטה, הילכך הנוגע שלא כנגד הנקב טהור. ואע"פ שלא בטל את (החלב) [החבל] לגבי המת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל. וא"ת כיון דלא מבטל ליה אפילו שלא כנגד הנקב יהא טמא כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט, ב) דכל דבר שאינו מבטלו אינו חוצץ בפני הטומאה. תירצו בתוס' דכ"ד שסותם כל החלון אינו צריך בטול, וה"נ אע"פ שאינו ממלא את כל האויר, כיון דכשהוא ממלא את כל האויר חוצץ וא"צ ביטול כנגדו מיהא חוצץ.

    רבי יוסי מטהר מפני שיכול להוציאם לחצאין ולשורפה במקומה פי' בתוספות דר"י מודה בהך ברייתא [ביצה י, א] דתני בית שיש לו פתחים הרבה טמאין מפני שדרך טומאה לצאת דרך שם, וטעמא דהתם מיירי במת שלם ומת שלם אין דרכו לשורפו ולנתחו פחות פחות מכזית.

    Rashba on Chullin 125b · Sefaria

    מאירי

    טומאה רצוצה יש מי שאומר שטומאתה מגע ומצטרפת עם המגע ויש לפקפק בהם מלא תרוד רקב המת מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע מפני שאי אפשר ליגע בכלו שאינו גוף אחד ויתבאר במקום אחר שאפי' גבלו במים אינו חבור:

    טומאת אהל הוא כיון שיאהיל האדם על המת הן בגופו הן בידו הן שיש טפח או יותר בין ידו לטומאה הן שאין טפח בין ידו לטומאה הן שהאהיל המת עליו הן שלא האהילו זה על זה אלא שנתאהלו האדם והמת תחת אהל אחד וזהו נקרא אהל המשכה שאין הוא מאהיל על הטומאה ולא הטומאה עליו אלא שדבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:

    חבלים שהמטה מסורגת בהן וסריגים שבחלונות העשויים כמין סבכה שפירסן בחלון (שבית) [שבין] בית לעליה והמת בבית הרי אלו חוצצין ואין טומאה נכנסת לעליה וכן בחלון שבין בית לבית ואע"פ שיש אויר בין קליעה לקליעה ובלבד שלא יהא שם אויר בפותח טפח אפי' פירסן על המת באויר שאינן במקום שיהא מעשה שלהן תקרה ואף המכניס ידו כנגד אוירן טהור:

    פירסן באויר על המת בתוך טפח של מת טמא ואע"פ שאין זה כמת בכסותו שהרי אינו מבטלן לשם בדעתו מ"מ טומאה טמונה בוקעת ועולה כמו שהתבאר:

    תיבת המגדל והיא תיבה גדולה העשויה לנחת ובגודל המפקיעה מטומאה כמו שיתבאר במקומו והיתה בתוך הבית וסתומה מששת צדדיה ואין בה אלא פתח קטן מטפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור וגדולי המפרשים כתבו בזו מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת דרך הפתח ואין דופן התיבה מפסיק בפניה שהרי כלים שתחת המשקוף טמאים ואין הדלת מפסיק כמו שביארנו במסכת יום טוב וגדולי הרבנים פירשוה בתיבה קטנה והוא תמה:

    Meiri on Chullin 125b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה חוצצין בין בית לעלייה אם הניחן מקודם לחברתה כו' לצד שני שעליה כלומר כו' עכ"ל כצ"ל ופי' בריוח שבין קורה לקורה מניח החבלי מטה וסריגי החלונות וק"ל:

    תוס' בד"ה ומאן תנא כו' מנלן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה כו' עכ"ל ולפי זה לר' זירא מתוקמא נמי הך דר' יוסי בטומאה רצוצה ולר' זירא לא תסייעה לר' יוחנן נמי מהך דר' יוסי אלא סתמא דתלמודא קאמר מאן תנא כו' ר' יוסי כו' ואליבא דרבא ודו"ק:

    בד"ה שלא כנגד כו' דכל דבר שסותם כולו כו' עכ"ל כצ"ל והכא אע"ג דאינו סותם כולו מ"מ לא שייך נמי הכא מיעוט ולא אמרינן התם דבעי ביטול אלא היכא שבא למעט החלון ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 125b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור כצ"ל:

    ברש"י ד"ה בהמשכה וכו' דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו וכו' כצ"ל:

    ד"ה חוצצין בין בית לעליה אם שוטחה בין קורה לחברתה נעשה תקרה וכו' כצ"ל פירוש סתם בית מניחים עליו למעלה קורות רחוקים קצת אחת מחברתה ועל הקורות מניחין דפין לתקרה ואם שטחו חבילי המטה או סריגי החלון מתקרה לחברתה במקום דפין נעשה תקרה וכו':

    ד"ה טומאה בתוכה הבית טהור דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אוהל ליכא כצ"ל:

    בתוס' ד"ה ומאן תנא וכו' דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקמי מתני' בכל ענין דאל"כ מאי דחה ר' זירא וכו' כצ"ל. ור"ל דלאביי לא יתורץ קושית מאן תנא דקרי לאהל נגיעה דכר' יוסי ליכא לאוקמי לאביי משום דאע"ג דלאביי קרי ר' יוסי למטה מטפח אהל מ"מ לא מתוקמא מתני' אליבא דר' יוחנן כוותיה דע"כ מתני' דקתני הנוגע בהן ואוקמה ר' יוחנן אי נוגע מאהיל צריך לומר דקרי אפי' למאהיל למעלה מטפח נוגע דאי דוקא למטה מטפח אכתי נוגע אין דהיינו למטה מטפח אבל מאהיל דהיינו למעלה מטפח לא:

    בא"ד אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למפרך מידי וכו' כצ"ל:

    ד"ה שלא כנגד הנקב וכו' ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון וכו' כצ"ל. ור"ל דשם פרק לא יחפור איירי לענין למעט בחלל החלון שאין פותח טפח אבל אינו סותם כל החלון בזה קאמר דכל מידי דלא מבטל אינו ממעט ואינו חוצץ אבל מידי דסותם כל החלון אין צריך ביטול וסותם וחוצץ בפני הטומאה אפי' לא בטלו:

    ד"ה קסבר ר' יוסי וכו' י"ל דאע"ג דסבר ר"י וכו' מודה בקולית סתומה וכו'. יש מקשין א"כ מה הקשו התוס' לעיל בד"ה נוגע אין מאהיל לא וא"ת ולישני ליה הא מני ר"י וכו' הא פירשו התוס' הכא דבקולית סתומה מודה ר"י ואין זה קושיא כלל דהכא פירשו התוס' דגמ' ס"ל די"ל דמודה ר"י בקולית סתומה ואיכא לאוקמא מתני' כר"י בהא דאהל קרי נוגע אבל התוס' הקשו לעיל דמאי דוחקיה לומר הכי (ולימא) דר"י מודה אלא בכל ענין ס"ל דאינה בוקעת ועולה ואתיא מתני' כר"י כפשוטה לכך תירצו לעיל ושמא דלא מסתבר ליה לאוקמי כר' יוסי לומר דמתני' סברה כוותיה בהא דטומאה אינה בוקעת ועולה משום דקי"ל דבוקעת ועולה אלא מסתבר ליה לרבי יוחנן טפי לומר דמתניתין אתיא כוותיה בהא דאוהל קרי נוגע וגם איהו מודה בקולית סתומה דבוקעת ועולה דהוי כמו מת בלבושו:

    Maharam on Chullin 125b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' קסבר ר' יוסי טומאה טמונה עי' עירובין דף עט ע"א תוס' ד"ה הרי הוא:

    Gilyon HaShas on Chullin 125b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קכ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־252 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״הנוגע בכחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו…״

    2. קטע 29 מילים

      נפתחת ב״ואי חד שמא הוא, אמאי טהור? אלא,…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי זירא: בטומאה רצוצה בין ב'…״

      חכמים: רבי זירא.

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״ומאן תנא דקרי לאהל ״נוגע״? ר' יוסי…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״בשלמא במשא ובאהל, הא קא טעין ליה…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״והא קתני ״נוגע״, והא קתני ״מאהיל״! אמר…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 714 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: אפילו למעלה מטפח נמי אהל…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 822 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן, ר'…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״פרסן על פני המת באויר, הנוגע כנגד…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״ה"ד אילימא למטה מטפח, שלא כנגד הנקב…״

    11. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו למעלה מטפח וקא קרי ליה,…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי לעולם למטה מטפח ודקאמרת מת…״

      חכמים: אביי.

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה קסבר רבי…״

      חכמים: רבי יוסי.

    14. קטע 1422 מילים

      נפתחת ב״ומנא תימרא דתנן תיבת המגדל שיש בה…״

    15. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״מפני שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה…״

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוסי מטהר מפני שיכול הוא להוציאה…״

      חכמים: רבי יוסי.

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קכ״ה ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026