אגב תקרה ומעזיבה - שהעלייה היתה נתונה עליו ומעזיבה של טיט טרכס על גבה וכובד המשא מעמיד הכותל שלא יטה לצדדין הלכך במקדש שני שלא היה כותל ל' מגיע לעלייה לא יוכל לעמוד:

הן וסידן או הן בלא סידן - הני שיעורי דמתני' עם עובי הטיח קא חשיב להן או דילמא מקום האבנים הוי בפותיא לבד טיח הסיד:

והא קתני טפחיים ומחצה - אלמא חצי טפח נמי חשיב:

חזי לאיצטרופי - של זה ושל זה מצטרפין לטפח:

הקורה שאמרו - לענין הכשר מבוי:

ג' טפחים - אלמא ג' טפחים דקתני לגבי מתני' גבי לבינין כדקתני זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה הן בלא סידן קאמר דהא לבינה לחודה שלשה טפחים:

התם ברברבתא - ומתני' בזוטרתא דעם סידן לא הוו אלא ג' טפחים:

משום פשיעותא - דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי:

משום צלויי - כל זמן הבנין:

בי קייטא בסיתווא - בית הכנסת היה להם לימות החורף נמוך בכתלים רחבים וחלונות מועטין מפני הצינה ובימות החמה בית הכנסת אחר שאויר שולט בו:

זוזי - לצורך בית הכנסת החדש ומונחים ביד הגבאי מי איכא למיחש לפשיעות או לא:

שריגי ליבני - מסודרים הלבינים זה על גב זה ומזומנין לתתן בבנין:

הדרי הודרי - משופין ומתוקנין רהיטי הגג קיברונ"ש:

כי בנו נמי - בי כנישתא חדתא לא נסתרוה לעתיקא דדילמא מתרמי פדיון שבויין ומזבני ליה:

ולא אמרן - דלא ליסתרוה לעתיקא:

אלא דלא חזו ביה תיוהא - ביקוע שיהא מזומן ליפול:

עייליה לפורייה התם - כדי שלא יתייאש בבנינו שהחמה והגשמים מצערין אותו:

שפכי - מרזבין:

היכי אסביה עצה להורדוס - כדאמרי' לקמן בשמעתין וכתובה היא ביוסיפון בן גוריון:

בבא בתרא ג עמוד ב

1בשנים. ואיתא להא ואיתא להא.

2וניעבדו תלתין אמין בבנין, ואידך ניעביד פרוכת! כי קאי תלתין אמהתא נמי אגב תקרה ומעזיבה הוה קאי, בלא תקרה ומעזיבה לא הוה קאי.

3וליעביד מה דאפשר בבנין, וליעביד אידך פרוכת! אמר אביי, גמירי: אי כולהו בבנין, אי כולהו בפרוכת. אי כולהו בבנין ממקדש, אי כולהו בפרוכת ממשכן.

4איבעיא להו: הן וסידן, או דילמא הן בלא סידן? אמר רב נחמן בר יצחק, מסתברא: הן וסידן; דאי ס"ד הן בלא סידן, ליתנייה לשיעוריה! אלא לאו ש"מ הן וסידן? לא; לעולם אימא לך: הן בלא סידן; וכיון דלא הוי טפח, לא תני.

5והא קתני: בלבינין זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה! התם חזי לאיצטרופי.

6ת"ש הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח, והאריח חצי לבינה של ג' טפחים!

7התם ברברבתא. דיקא נמי, דקתני: ״של שלשה טפחים״, מכלל דאיכא זוטרא; ש"מ:

8אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בי כנישתא אחריתי. איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי: משום צלויי.

9מאי בינייהו? איכא בינייהו דאיכא (בי כנישתא אחריתי). מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא, ובנו בי סיתווא בקייטא.

10א"ל רבינא לרב אשי: גבו זוזי ומחתי, מאי? אמר ליה: דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים, ויהבי להו.

11שריגי ליבני, והדרי הודרי, ומחתי כשורי, מאי? אמר ליה: זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים, מזבני ויהבי להו. א"ה אפילו בנו נמי! אמר ליה: דירתיה דאינשי לא מזבני.

12ולא אמרן אלא דלא חזי בה תיוהא, אבל חזי בה תיוהא סתרי ובני. כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא, סתריה ועייל לפורייה להתם, ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי.

13ובבא בן בוטא, היכי אסביה ליה עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש? והאמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא! אי בעית אימא: תיוהא חזא ביה, איבעית אימא: מלכותא שאני, דלא הדרא ביה; דאמר שמואל, אי אמר מלכותא: ״עקרנא טורי״ עקר טורי ולא הדר ביה.

14הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה. נתן עיניו באותה תינוקת. יומא חד, שמע ההוא גברא בת קלא דאמר: כל עבדא דמריד השתא, מצלח. קם קטלינהו לכולהו מרותיה, ושיירה לההיא ינוקתא. כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, סליקא לאיגרא, ורמא קלא אמרה: ״כל מאן דאתי ואמר: מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא, וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא״.

15טמנה שבע שנין בדובשא. איכא דאמרי: בא עליה, איכא דאמרי: לא בא עליה. דאמרי לה בא עליה, הא דטמנה ליתוביה ליצריה. ודאמרי לה לא בא עליה, האי דטמנה כי היכי דנאמרו: בת מלך נסב.

16אמר: מאן דריש (דברים יז, טו) ״מקרב אחיך תשים עליך מלך״? רבנן. קם קטלינהו לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה.

תוספות

אמר אביי גמירי - השתא לא צריך לשנויא קמא:

מכלל דאיכא זוטרתי - וא"ת ודילמא מכלל דאיכא רברבתא ומה דיקא הוא זה ותירץ ר"י דאם אין פחות משלשה אבל גדולות יש א"כ בכדי נקט חצי לבינה של ג' טפחים דלא הוה צריך למתני אלא והאריח חצי לבינה ותו לא וממילא הייתי משער בקטנה הואיל ולא מפרש שיעורא:

הג"ה בי קייטא ובי סיתווא הוי כמו איכא תיוהא ושרי ואם שתי בתי כנסיות היו בב' מקומות של קייטא ושל סיתווא איירי כגון דחזו בה תיוהא ועוד נראה כיון דיש שם בהכ"נ אחר אין לחוש אם לא יבנו זאת והא דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי היינו שאין בהכ"נ ועוד מחמת קור וחום אין לחוש שמא יפשעו או בזמן גדול כל כך אין לחוש. ע"כ הגה"ה:

אי הכי כי בנייה נמי - פירוש עד שיתפללו בה:

ועייליה לפורייה להתם - ותימה והא אמרת בתי כנסיות אין ישנים בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי ואין לתרץ משום דבבבל הוי ואמר רב אסי בפ' בתרא דמגילה (דף כח: ושם ד"ה בתי) בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויות ופ"ה התם נפקא מינה לענין הא דקתני לעיל אין אוכלין בהן ואין שותים בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובשל בבל מותר דהא קאמר התם בתר הכי רבינא ורב אדא הוו קיימי ושיילי שמעתא מרבא אתא זילחא דמטרא עלייהו ועיילי לבי כנישתא ולא משום מטרא אלא משום דשמעתא בעי' צילותא והשתא והלא בהכ"נ של בבל היה והיו יכולין ליכנס בה מפני המטר וי"ל דלאו ממש לבהכ"נ עיילה לפוריי' אלא בסמוך לבהכ"נ במקום שהאורחין רגילין לישן שם ולאכול כדאמרינן בע"פ (פסחים דף קא. ושם ד"ה דאכלי) ושמואל למה לי' לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא והא דאמר דעל תנאי הן עשויין מפרש ר"י לענין שאם יחרבו יעשו מהן מה שירצו לבד מקלות ראש כדאמרי' התם:

כל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא - וכן הוא דהכי נמי אמר שמואל בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע:) ומכאן קשה על פ"ה באלו נאמרים (סוטה דף מא.) דאמר אמרו לו לאגריפס אחינו אתה ופ"ה התם שאמרו לו אחינו לפי שהיתה אמו מישראל דא"כ כיון דבני הורדוס נשאו ישראלית אמאי עבדא הוה הא שמואל גופיה אית ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בהחולץ (יבמות דף מה.) וצ"ל שלא נשאו ישראלית וקראוהו אחינו אתה לפי שעבד אחינו [הוא] במצות: [וע"ע תוס' יבמות מה: ד"ה כיון דאמו]:

מאן דריש מקרב אחיך רבנן - דפשטי' דקרא לא משמע למעוטי עבד שהוא אחיך במצות אלא עובד כוכבים ורבנן דרשו (ב"ק פח.) ממובחר שבאחיך:

קטלינהו לכולהו רבנן - לאו דוקא לכולהו דהא הוו בני בתירא שהיו נשיאים כשעלה הלל מבבל כדאמרינן בפסחים בפרק אלו דברים (פסחים דף סו.) והלל היה בפני הבית מאה שנה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף טו.) ומלכות הורדוס היה בפני הבית ק"ג שנה כדאמרינן בפרק קמא דע"ז (דף ט.):

רישוי: CC-BY-NC

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

דיקא נמי דקתני של שלשה טפחים מכלל דאיכא זוטרי - וא"ת דילמא מכלל דאיכא רבתי, י"ל אין הכי נמי, ומיהו כיון דאיכא למימר הכי והכי, אזלינן לקולא לנתבע.

מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקיימא - פירוש דסבירא להו דמשום צלויי הוא, וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו. ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבי זוזי ומנחי מאי, סבירא ליה כמאן דאמר משום פשיעותא. וקשה לי קצת היאך הזכיר שני ההפכים ביחד, ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי ורבינא ורב אשי סברי הכי, דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא בינייהו. ומתוך הדחק אני אומר, כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא, לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל, אלא דילמא פשעי ומתרשלי, ואף על גב דאיכא דוכתא לצלויי, כיון דלא בית הכנסת קבוע הוא חיישינן, אבל היכא דאיכא בית הכנסת קבוע לא חיישינן, והיינו דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי, ולא קאמר דאיכא בי כנשתא אחריתי, אף על גב דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא, לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן, כיון דהשתא מיהא איכא בי כנשתא אחרינא דמצלו בה כדרכייהו, והיינו דקאמרינן עד דבני כי כנשתא אחריתי.

ועייליה לפורייה בגויה ולא אפקיה לפורייה מיניה עד דתקין שופכיה - בגויה לאו דוקא, דבתי כנסיות ואפילו דבבל אין אוכלין בהן ואין ישנין בהן, כדאיתא במגלה (כח, ב), אלא בבית מבתי בית הכנסת שלא היו מתפללין שם קאמר.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף ג׳ עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף ג׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־418 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–176)עמוד

היעד שנמצא: בבא בתרא דף ג׳ ע״ב

פתיחה בקורא