רב אחא בר תחליפא

דור רביעי לאמוראים, תלמיד מובהק של רבא ואמר בשם רבא והקשה לרבא.

חריפותו

מעשה באחד שמכר קרקע לחבירו וקיבל על עצמו המוכר אחריות, לפצות את הקונה בכל מקרה של אונס שיהיה בקרקע. בסופו של ענין ציוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה השדה. בא הקונה לפני רבינא לתבוע את המוכר, מכיון שנתן לו אחריות על מקרה אונס! אמר רבינא למוכר: לך והבא לו שדה ותשלם לו את נזקו, שהרי קיבלת עליך כל אונס שיהיה לשדה! אמר רב אחא בר תחליפא לרבינא: והרי מקרה זה, הוא אונס שלא מצוי, והמוכר לא התכוין ליתן אחריות על אונס כזה!

נתגלגל הדבר והגיע הסיפור לפני רבא. אמר להם רבא: זהו אונס לא מצוי ובודאי לא התכוין המוכר למקרה אונס כזה!

הקשיב רבינא ואמר, הרי שנינו בברייתא: אם אמר לאשתו, הרי זה גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש ומת, הרי זה גט! ולמדים מכאן, שמעלה בדעתו ומתכוון להתנות גם על אונס שלא מצוי, לכן חל הגט וכשר הוא גם כשלא עמד מהחולי אלא מדבר שאינו מצוי? אמר רבא לרבינא: תדייק הפוך מהרישא שבברייתא: אם התנה בגיטו, שיחול מהיום הגט אם אמות מחולי זה, ונפל עליו הבית או הכישו נחש, אינו גט.

ולמדים מכאן, שאינו מעלה בדעתו להתנות על אונס שלא מצוי!

אמר רבינא: אם כן, יש סתירה בברייתא בין הרישא לסיפא, ואין להוכיח ממנה ולהביא כלל ראיה. אמר רב אחא מדפתי לרבינא: מכיון שקשה בין הרישא לסיפא בברייתא, לא מקשים ממנה קושיה! אבל הרי עדיין היא ברייתא ואמורא אינו יכול לחלוק על ברייתא.

אמר לו: נכון, לא מקשים ממנה על דברי אמורא מכיון שקשה בין הרישא לסיפא.

הברייתא לא נאמרה במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה, ומשובשת היא הברייתא. היות ואין אתה יכול לסמוך על גירסת הברייתא לך אחר הסברא, והסברא אומרת: שלא התכוון המוכר לכלול בתנאו אונס שלא מצוי. גיטין עג.

כבודו של רב אחא בר יעקב

רבי אלעזר מהגרוניא ורב אחא בר תחליפא, נזדמנו לביתו של רב אחא בריה דרב איקא, במקומו של רב אחא בר יעקב שהיה רב העיר.

רצה רב אחא בריה דרב איקא לשחוט ולבשל להם עגל בשליש גידולו, שאז הוא עומד בעיקר טעם בשרו.

הביא את סכין השחיטה והראה לאורחיו, לרבי אלעזר מהגרוניא ולרב אחא בר תחליפא. אמר להם רב אחא בר תחליפא: וכי לא נחוש לכבודו של רב אחא בר יעקב, שהוא מרא דאתרא של העיר, ונראה לו הסכין?!

אמר להם רבי אלעזר מהגרוניא: כך אמר רבא: תלמיד חכם רואה בעצמו ויכולים אנחנו בעצמנו לראות את הסכין.

ראה את הסכין רבי אלעזר מהגרוניא, ונענש על שראה!

אבל יש לתמוה! הרי אמר רבא: תלמיד חכם רואה ובודק את סכין השחיטה, ומדוע נענש?! ביארו את הענין: המקרה כאן שונה! מאחר שאמר לו רב אחא בר תחליפא בו נחשוש לסבא והתחילו לדבר בכבודו של רב אחא בר יעקב, לא היה לו לזלזל בדבר.

ואפשר לומר עוד ביאור: רב אחא בר יעקב מופלג בזקנה ובחכמה, והיה צריך לחוש לכבודו. אמר רבא: בכדי להפריש אדם מאיסור, כגון: שרואה התלמיד אדם שרוצה לעבור עבירה, ורבו נמצא שם ושותק, אפילו בפניו של הרב אם קופץ התלמיד וגוער בו, טוב מאוד. עירובין סג.

חכמתו

מעשה בקושרי כילות לחתנים ממקום ששמו "בית גננא"שקצצו עבורם נכרים ענפי הדסים ביום טוב שני, שהיו קושרים ענפי הדס על הכילות ליופי ולריח טוב.

בערב מוצאי יום טוב התיר להם רבינא להריח בהם לאלתר, כלומר מיד, ולא צריכים לחכות "בכדי שיעשו", מכיון שיום טוב שני קל יותר.

אמר רבא בר תחליפא לרבינא: תאסור להם את ההדסים "בכדי שיעשו"! משום שבני גננא אינן בני תורה ויבואו לזלזל ביום טוב שני! או שיבואו להתיר זאת גם ביום טוב הראשון!

מקשה ר' שמעיה: צריך שימתינו "בכדי שיעשו" בגלל שאינן בני תורה! ואם היו בני תורה היה מותר?! והרי צריך להמתין "בכדי שיעשו" אפילו ביום טוב שני?

הלכו ושאלו את רבא מה הדין במקרה זה? אמר להם רבא: אפילו ביום טוב שני שהוא קל יותר, צריכים להמתין במוצאי יום טוב "בכדי שיעשו". עירובין מ.